ורה סלומונס

ורה פרנסס ברייס סלומונס (אנגלית: Vera Frances Bryce Salomons‏; 31 באוקטובר 1888 – 12 בנובמבר 1969) הייתה נדבנית יהודייה-בריטית חוקרת אומנות. ידועה בעיקר ביוזמה ובמימון של של הקמת המוזיאון לאומנות האסלאם על שם ל' א' מאיר בירושלים.

ורה פרנסס ברייס סלומונס
Vera Frances Bryce Salomons

לידה	31 באוקטובר 1888 לונדון, בריטניה
פטירה	12 בנובמבר 1969 (בגיל 81) אדר, אירלנד
מקום מגורים	שווייץ
פעילות בולטת	פילנתרופיה
ידועה בשל	הקמת המוזיאון לאמנות האסלאם בירושלים

הרקע המשפחתי

ורה סלומונס נולדה בלונדון ב-31 באוקטובר 1888 כרביעית מתוך חמשת ילדיהם של דייוויד ליונל סלומונס (1851–1925) ושל לאורה ג'וליה דה שטרן (1855–1935). משפחתה השתייכה לקבוצת המשפחות האנגלו-יהודיות הידועה בשם "בני הדודים", שהיו מחוברות זו לזו. במשפחתה היו דמויות מפתח במערכה למען זכויות האזרח של היהודים. בלט ביניהם הדוד של אביה, חבר הפרלמנט סר דייוויד סלומונס (1797–1873), שכיהן כראש העיר היהודי הראשון של לונדון. הוא היה חשוך ילדים ומינה את אביה, שנשא אותו שם, ליורש שלו. באישור מיוחד של המלך ירש אביה של סלומונס את הרכוש ואת התואר של דודו. (בפרסומים שונים נאמר כי ורה סלומונס הייתה בתו של ראש העיר היהודי הראשון בלונדון. זוהי טעות הנובעת מהעובדה שהשניים נשאו אותו שם).

היא גדלה במשפחה שהעריכה את המורשת והמסורות היהודיות גם כשהתרחקה מהן. סבה, פיליפ סלומונס , היה אספן בולט של יודאיקה. אביה היה רציונליסט ואתאיסט. הוא דחה הרבה מהערכים הדתיים שגדל עליהם, אך נישא ונקבר בחסות בית הכנסת הרפורמי במערב לונדון. הוא נשאר מחובר ליהדות עד כדי להבטיח שילדיו ילמדו עברית. כשביקרה סלומונס לראשונה בארץ ישראל ב-1925, היא השתמשה במעט העברית שידעה. מזכרות שנשמרו בבית של משפחת סלומונס בקנט מעידות על זיקתה ליהדות, כמו מספר פריטי יודאיקה של הסב פיליפ: ספרי תפילה ולבוש דתי. אפשר להניח שסלומונס למדה להעריך אותם. בצעירותה (1911) היא הצטרפה לחברה ההיסטורית היהודית של אנגליה והייתה חברה בה עד 1914.

אביה של סלומונס היה מדען וממציא, חובב מכוניות וחובב צילום. הוא רשם כמה פטנטים על שמו, בהם מחסום רכבת אוטומטי ומצלמה חשמלית, שמהם עשה את הונו. סלומונס גדלה מוקפת במקדחים, מחרטות, מכונות רנטגן, ציוד צילום ואביזרים מדעיים. בית הכפר של משפחתה, ברומהיל (Broomhill), ליד טנברידג' ולס (Tunbridge Wells), היה הראשון במדינה שהשתמשו בו בחשמל למטרות ביתיות. ספר המבקרים של הבית מעיד על זרם קבוע של מדענים שביקרו בו. עם זאת, האב היה עמוד תווך של החברה האנגלית הפרובינציאלית וכיהן כראש עיריית טנברידג' ולס וכשריף הגבוה של קנט. האב נפטר בשנת 1925.

ורה סלומונס ושלוש אחיותיה חונכו בבית על ידי אומנות, כולל אומנת שווייצרית. עולמה של סלומונס היה קוסמופוליטי, שכן סבה מצד אמה, הרמן דה שטרן (1815-1887), ניהל את המשרד הלונדוני של בנק האחים שטרן, שהתהדר בסניפים (ובבני משפחה) בפריז ובברלין. הוריה גם בילו זמן רב בצרפת. אחיה, דייוויד רג'ינלד, שהיה מבוגר ממנה בשלוש שנים, עודד את אחד מתחביביה: לימוד אמנות באמצעות איסוף גלויות תמונות מאוספי אמנות מפורסמים. ב-1911 ביקרה סלומונס במצרים. כמי שעוצבה בראשית חייה על ידי הסביבה המתוחכמת והקוסמופוליטית שבה גדלה, ספגה סלומונס את התשוקה של אביה לתרבות הצרפתית של המאה ה-18, שהתבטאה באוסף האגדי שלו של שעוני ברגה ובאוסף מדהים לא פחות של ספרים צרפתיים מאותה המאה. כאישה צעירה עם שאיפות אינטלקטואליות, הלכה סלומונס בעקבותיו בהפקת קטלוגים מאוירים של יצירותיהם של האמנים הוברט פרנסואה גרבלו (1911) ופייר-פיליפ שופרד (Pierre-Philippe Choffard) (1912). האיורים בקטלוגים אלה הופקו מתצלומים שסלומונס עצמה צילמה מהאיורים המקוריים. קטלוג שלישי, על שארל אייזן (Charles-Dominique-Joseph Eisen), הופיע ב-1921.

מלחמת העולם הראשונה

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ביולי 1914, התהפך עולמה הנוח של סלומונס. אביה, דייוויד ליונל סלומונס, עודד את הקמתה של יחידה טריטוריאלית מקומית של קורפוס ההנדסה המלכותי , עם אחיה דייוויד רג'ינלד כקפטן שלה. סלומונס ואמה הצטרפו לצלב האדום וסלומונס שירתה כאחות וקצינת לוגיסטיקה יחידתית, ומשנת 1916 שירתה בצרפת. לסלומונס הוענקו עיטורים של הצלב האדום ב-1915, 1916 ו-1917. במהלך המערכה בגליפולי ב-1915, נפל אחיה של סלומונס, דייוויד רג'ינלד. באין לו יורש זכר, הפקיד אביה של סלומונס בידיה את הפריט היהודי היקר ביותר שהיה ברשות המשפחה: שבר מהכותל המערבי שנתן הצייר דייוויד רוברטס לסבה ב-1846.

ביקור ראשון בארץ ישראל

ב-1919 נישאה סלומונס ללוטננט קולונל אדוארד ברייס, קצין צבא מעוטר מאוד שהיה בעל מטעים במלאיה. ברייס, שלא היה יהודי, פתח בנק בפריז, ובני הזוג חיו בצרפת במהלך שנות ה-20. לאחר פטירתו של אביה, החלה סלומונס לבקר בארץ ישראל. בעלה ליווה אותת בביקורה הראשון בשנת 1925. הם ביקרו בקיבוצים ובמושבים. במהלך הביקור הם ציינו את קשריהם עם פעילים ציוניים ותומכים בציונות, כמו קולונל פרדריק קיש וג'יימס דה רוטשילד. עבור סלומונס זו הייתה חוויה ששינתה את החיים. מאוחר יותר כתבה: "בירושלים הלכתי, בין היתר, לכותל המערבי. האופן שבו ערבים דחפו חמורים עמוסים בין מתפללים יהודים ליד הכותל הגעיל אותי. החמורים עברו עם משאותיהם כדי להגיע לבתים שמול הכותל. החלטתי לנסות לקנות את הבתים האלה". סלומונס הייתה חסכנית כלפי עצמה, אך הייתה נדיבה כלפי אחרים. היא רצתה לקנות את הכותל המערבי בשיתוף עם הסוכנות היהודית, בתיווכו של השופט גד פרומקין. לשם כך השתמשה בידע שלה בתחום הפיננסי כדי לגייס 60,000 לירות שטרלינג. בשנת 1928 היא מסרה את הסכום לחיים ויצמן, מתוך כוונה שהוא ישתמש בו כדי לבצע את הרכישה. כמו כן היא הפעילה לובי של פוליטיקאים ליברליים מובילים, כמו רופוס אייזקס ולורד הלדיין . שום דבר לא יצא מהמאמצים הללו, אבל הם יצרו קשר שעמד במבחן הזמן בין סלומונס לבין היישוב היהודי בארץ ישראל. כשהתוכנית עלתה בתוהו, היא המשיכה להגדיל את הסכום, שהיווה את הבסיס לסיוע הפילנתרופי שלה בתקופת המנדט הבריטי ולאחר הקמת מדינת ישראל.

עד מלחמת העולם השנייה

בני משפחתה ומקורביה של סלומונס התעניינו באנשי היישוב היהודי בארץ ישראל: אמה, ולפחות אחת מאחיותיה, תרמו ליישוב לאחר פרעות 1929, וחברתה חנה כהן , שהייתה האישה הראשונה שעמדה בראש ארגון הצדקה של עשירי הקהילה היהודית בלונדון Jewish Board of Guardians הגיעה לביקור.

בסוף שנות ה-20 נכשלו גם נישואיה של סלומונס וגם העסקים של בעלה. היא החלה לבקר לעיתים תכופות בארץ ישראל וטוותה בה קשרים גם עם חוגים יהודיים וגם עם חוגים בריטיים. כאשר נפתח מלון המלך דוד בשנת 1931, היא נהייתה לדיירת קבועה ומתמידה בו. היא תרמה בשלב מוקדם לאוניברסיטה העברית וככל הנראה למדה עברית אצל הבלשן ד"ר יצחק אפשטיין. היא למדה אצל הפרופסור ליאו אריה מאיר, שהיה אז ראש המחלקה לאמנות אסלאמית וארכאולוגיה באוניברסיטה העברית. ליאו אריה מאיר היה עבורה גם מנטור וגם חבר, והיא נשבתה באהבתו הרבה לתרבות האסלאמית וחלקה אותה איתו.

אלו היו שנים קשות עבור העולם היהודי ועבור סלומונס באופן אישי, שכן היא איבדה את אמה ואת אחיותיה באמצע שנות ה-30. היא ירשה את בית הכפר של המשפחה, ברומהיל, אך לא רצתה לגור שם ונתנה אותו למועצת מחוז קנט כבית הבראה לנשים מחלימות. היא התנתה זאת בהחלפת שמו לשם "בית דוד סלומונס" ובהקצאת שני חדרים להנצחה של משפחתה ושל תרומת המשפחה לחיים בבריטניה. לאחר מכן היא פנתה להעניק עזרה לפליטים מגרמניה.

לאחר מלחמת העולם השנייה

לאחר מלחמת העולם השנייה, סלומונס התמקדה במיוחד ביישוב היהודי בארץ ישראל. זה היה השיא של מחויבות פילנתרופית ארוכת שנים לחיים היהודיים במה שתהפוך למדינת ישראל. היא לקחה את הכסף שגייסה לראשונה בשנות ה-20 והשתמשה בו להקמת קרן פילנתרופית על שם דוד סלומונס. בדברי הספד שכתב עורך הדין אהרון ארתור ברגמן הוא טען שבאמצעות הקרן הזאת סלומונס חילקה בישראל כ-4 מיליון דולר עד פטירתה ב-1969. ברגמן אמר כי סלומונס עמדה על כך שהכסף יוצא על קידום הבנה ערבית-יהודית, על מלגות לסטודנטים ערבים באוניברסיטאות בישראל ועל סיוע לעיוורים בקרב ערבים ויהודים, במיוחד בנצרת. לדבריו, היא הייתה בראש ובראשונה יהודייה, אך עם זאת, כנה בנטייה החזקה שלה לליברליזם: היא נתנה ללא הבדל של אמונה, גזע או צבע, אבל היא גם תמכה במאמצים של יהודים לצאת לישראל מהמדינות שמאחורי מסך הברזל. היא בנתה שיכונים לעולים ומעונות לקשישים, הקימה מוסדות סוציאליים ותרמה לאוניברסיטאות ולארגונים חברתיים ללא הבחנה או אפליה בין עדות ועמים. מעט נותר מכל המאמצים הללו מלבד בית האבות "מרכז ורה סלומונס" בכפר סבא, שהוקם לאחר מותה, והמוזיאון לאומנות האסלאם.

סלומונס בחרה להשתמש בפילנתרופיה שלה כדי לזכור את היקרים לה: משפחתה, לה הקדישה מוזיאון קטן בבית שבו גרו בקנט, ולאו אריה מאיר, לו הקדישה את המוזיאון לאומנות האסלאם בירושלים.

מוזיאון סלומונס בקנט

המוזיאון הוקם ב-1937–1938, לאחר שוורה סלומונס, האחרונה בשושלת המשפחתית, תרמה את הבית ואת שטחו למועצת מחוז קנט כדי שישמש כבית הבראה לנשים מחלימות. היא התנתה את התרומה בהקצאת שני חדרים בקומת הקרקע למוזיאון. כוונתה הייתה להנציח שלושה דורות: את אחיה שנהרג במלחמת העולם הראשונה, את אביה ואת הדוד של אביה. שלושתם נשאו את השם "דייוויד סלומונס", ולכן היא שינתה את שם המקום ל"בית דייוויד סלומונס".

הפרופסור ליאו אריה מאיר תרם ל"בית דוד סלומונס" את ספרייתו ואת אוספי הארכאולוגיה שלו, הכוללים צילומים, ציורים, כלים ומטבעות, לרבות השריון והכלים שמסר בהשאלה למוזיאון רוקפלר. גם את כספו הנותר לאחר פטירתו הוא הוריש ל"בית דוד סלומונס". הממונה על קיום הצוואה הייתה רוזה גינוסר.

המוזיאון מציע הצצה לחיי הבית של משפחה בעלת אמצעים בין תחילת המאה ה-19 לתחילת המאה ה-20. הוא גם נותן מידע על רבים מהנושאים הפוליטיים, הכלכליים והחברתיים המרכזיים של אותה תקופה.

חזית מוזיאון ל' א' מאיר לאומנות האסלאם בירושלים

המוזיאון לאומנות האסלאם בירושלים

ערך מורחב – המוזיאון לאמנות האסלאם

מוזיאון ל' א' מאיר לאמנות האסלאם בירושלים, שהוקם בכספה של סלומונס ונקרא על שם המנטור שלה, עומד כעדות לחזון שהיא חלקה איתו שידע על התרבות האסלאמית עשוי לשמש גשר בין ערבים ליהודים בישראל. במסגרת לימודיה באוניברסיטה העברית, פגשה סלומונס את הפרופסור ליאו אריה מאיר, חוקר תולדות אמנות האסלאם, שהיה צעיר ממנה בשבע שנים. היא התאהבה בו. הם גם החזיקו בהשקפות פוליטיות דומות ושניהם סברו שהיכרות עם תרבותם של הערבים תביא את היהודים להתקרב אליהם. מאיר היה ממייסדי "ברית שלום". במשך יותר מ–25 שנים קיבל מאיר, שהיה לרקטור, תמיכות (גראנטים) מתומכת עלומה, ובמקביל קיבלה האוניברסיטה תרומות למלגות לסטודנטים על שמו. התורמת הייתה סלומונס. היא לא רצתה שירגיש שלא בנוח, אך סברה שהתרומות תחזקנה את מעמדו באוניברסיטה. סלומונס ומאיר נסעו נסיעות מרובות ודיסקרטיות לאירופה, בעיקר לאנגליה ולשווייץ. רק ב–1956, לקראת טקס הנחת אבן הפינה למכון הארכאולוגי באוניברסיטה, שהיה אמור להיערך בנוכחות מלכת אנגליה, שלח מאיר לפרופסור בנימין מזר מברק, שבו הזכיר אותה בגלוי לראשונה: "מפאת מחלתה החמורה של הגברת ורה סלומונס לא אוכל להגיע לטקס" (המכתב נמצא בארכיון האוניברסיטה). הייתה זאת תשובה למברק ששלח מזר לז'נבה ובו הודיע למאיר כי הנחת אבן הפינה של המכון לארכאולוגיה תתקיים בנוכחות המלכה אליזבת השנייה, והוא מבקש ממנו בכל לשון של בקשה להיות נוכח. מאיר שלח תחילה מברק תשובה מז'נבה בו הודיע על התפטרותו ללא כוונת חזור, אך הבטיח שיגיע לטקס. במברק נוסף ששלח אחר כך הוא הודיע כי מפאת מחלתה החמורה של ורה סלומונס הוא יישאר בשווייץ.

לאחר מותו של מאיר בשנת 1959, החלה סלומונס ב-1965 להקים אנדרטה לאיש שאהבה והעריצה. האנדרטה היא המוזיאון לאומנות האסלאם בירושלים. - יד ל' א' מאיר, שנפתח לציבור ב-1974. היא לא קראה למקום על שם אביה - שאחד הנכסים היקרים ביותר של המוזיאון הוא אוסף השעונים הצרפתיים המפואר שלו מהמאה ה-18 שתרמה למוזיאון - או על שם משפחתה, אף שנותרה אחרונה בשושלת. המוזיאון, הנחשב לאחד הטובים בעולם מסוגו, שוכן בבניין מרשים ברחביה, בגבול השכונות טלביה וקטמון הישנה. סלומונס קנתה בכספה את רוב האוסף במוזיאון, והיא שמינתה את ריצ'רד אטינגהאוזן , האיש שבנה את האוסף האסלאמי של מוזיאון "המטרופוליטן" בניו יורק, לבצע רכישות נוספות כדי להציגן עם אוספיו הארכאולוגיים של מאיר, ספריו ואוספיו האחרים, לרבות שריון וכלי מלחמה. במקביל היא מינתה את הפרופסור אוטו קורץ להקמת ספריה שהיוותה את הבסיס למכון חקר אמנות האסלאם על שם הפרופסור מאיר. אך תרומתה של סלומונס למוזיאון זה הייתה יותר מפיננסית בלבד: היא הייתה מעורבת בעיצובו של המוזיאון ושל חדר השעונים, שבו נתלו בין שני שעוני קיר מרשימים ומעל שידה צרפתית תצלומה ותצלומו של מאיר. בעיצוב המוזיאון היא עבדה יחד עם הפרופסור מאיר, ולאחר מותו עם הפרופסור אטינגהאוזן. פחות מוכר הוא אוסף פייזלי במוזיאון שהיא יצרה כנראה בעצמה.

קרן סלומונס וקרן לאורה ג'וליה, אמה של סלומונס, הקימו קתדרה לאמנות וארכאולוגיה אסלאמית על שמו של מאיר באוניברסיטה העברית.

פטירתה

ורה סלומונס מעולם לא עברה לגור בירושלים. ביתה הקבוע היה עד שנות ה-60 בשווייץ. היא נפטרה ב-12 בנובמבר 1969 בביקור באירלנד ונקברה בבית הקברות המקומי באדר .

יצירות

• XVIIIth Century French Books Illustrators: Gravelot, London: John & Edward Bumpus, 1911
• XVIIIth Century French Books Illustrators: Choffard, London: John & Edward Bumpus, 1912
• XVIIIth Century French Books Illustrators: Charles Eisen, London: John & Edward Bumpus, 1914 (actually 1921)

ראו גם

• גנבת אוסף השעונים מהמוזיאון לאמנות האסלאם

לקריאה נוספת

• Auckland, S. Caroline. "The Postcard Albums of Vera Salomons." MA diss., Birkbeck College, University of London, 2016
• Bergman, Arthur. Vera Frances Bryce Salomons 1888-1969 In Memoriam. Jerusalem: L. A. Mayer Memorial Foundation, 1970
• Brown, Malcolm. "Vera Bryce Salomons." The Sir David Salomons Society Journal 3, no. 21 (Jan. 1990): 1-3
• Green, Abigail, and Peter Bergamin. "Vera Salomons and the Kotel: reading international Jewish history through a Jewish country house." Journal of Modern Jewish Studies (May, 2022), in press.
• Wawrzyn, Heidemarie. Attempts at a Biography: The Discrete Life of Vera Salomons. GRIN, 2016 (https://www.grin.com/document/338671)

קישורים חיצוניים

• The Salomons Museum
• אתר המוזיאון לאומנות האסלאם