חלחול (עיר)
חַלְח֫וּל (בערבית: حلحول) היא עיירה פלסטינית בהרי יהודה, כק"מ אחד צפונית לחברון. העיר שייכת לנפת חברון של הרשות הפלסטינית. ייתכן שמקור שמה נעוץ בכך שהמשקעים מחלחלים בקלות לתוך הסלעים עליהם בנויה העיירה[2].
 | |
| מסגד בחלחול, מכביש חלחול־תלם | |
| טריטוריה |
 הרשות הפלסטינית |
|---|---|
| נפה | חברון |
| שטח | 37.30 קמ"ר |
| גובה | 1,020 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 22,128[1] (2007) |
| קואורדינטות | 31°34′44″N 35°05′56″E / 31.5788861111111°N 35.0988027777778°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
המקום מהווה את פסגת הר חברון והפסגה הגבוהה בהרי יהודה, בגובה של 1,020 מטרים מעל פני הים. כיום, ידועה חלחול גם בזכות מחצבות סלעים רבות הסמוכות לה.
תולדות המקום עריכה
העיר נזכרת פעם אחת בתנ"ך, ברשימת ערי שבט יהודה: ”חַלְחוּל, בֵּית צוּר וּגְדוֹר.”[3] על פי המחקר המודרני, רשימת ערי יהודה (ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוקים כ"א–ס"ב) שהעיר מופיעה בה איננה מייצגת את ערי נחלת יהודה בימי יהושע בן נון והתנחלות השבטים, אלא משקפת את המצב היישובי בממלכת יהודה, בימי חזקיהו או יאשיהו (עם עדיפות מסוימת לאחרון).[4]
מצפון לחלחול מצויה "ח'רבת בית צור" אולם בחפירות באתר זה התגלו רק שרידים ביזנטים וערביים, ללא אף ממצא מתקופת המקרא. צפונה משם נמצאת "ח'רבת ג'דור", שמספר חוקרים מזהים אותה עם העיר המקראית גדור.
זיהוי וממצא ארכאולוגי עריכה
על זיהויה של חלחול הקדומה בכפר הערבי חלחול אין עוררין[5], אך האתר הקדום[6] נתגלה ונסקר לראשונה רק ב-1984, במסגרת סקר הר יהודה של אבי עופר[7]. מיקומו כצפוי בראש הגרעין הקדום של הכפר, בגבעה של נבי יונס ("קבר יונה הנביא"). האתר מכוסה לחלוטין בבתי הכפר, אך הטרסות בשוליים מניבות חרסים קדומים. אדמותיו החקלאיות ומקור המים שלו (ביר א-דילבה[8]) מצויים בבקעה הפוריה המשתרעת מדרומו מזרחה, לכיוון ספר המדבר של רמת ההר. היקפו המשוער של האתר הקדום כ-18 ד'. ככל הנראה נוסד בתקופת הברזל 1 (כ-8 ד', ושמא פחות). מנתונינו הדלים מצטייר שיא היקפו בתקופת הברזל 2א (כ-18 ד'). מאז הוא יורד בהדרגה להיקף משוער של כ-11 ד' בשלב 2ג, וכך עד התקופה הפרסית.[7]
בסקר ארץ יהודה שנערך לאחר מלחמת ששת הימים נתגלו בחלחול חרסים מהתקופות הרומית, הביזנטית ומימי הביניים.[9] הושמעה טענה כי במקום שרידי יישוב רבים מתקופות היסטוריות שונות החל מתקופת הברונזה הקדומה, אך אין לכך סימוכין.
ימי בית שני עריכה
העיר נזכרת גם כיישוב יהודי שהתקיים בתקופת בית שני, ויוסף בן מתתיהו מציינה כיישוב בו חנו אדומים בזמן המרד הגדול[10].
בסביבה נערך קרב בית צור בימי החשמונאים. היה זה כאשר ליסיאס המצביא היווני הגיב על מפלה קודמת שנחל בקרב אמאוס והביא איתו מדרום ארץ ישראל חיל גדול יותר מאשר היה ברשותו בקרב קודם. ליסיאס רצה להפתיע ולפלוש ליהודה דרך מדבר אדום מכיוון דרום מאזורים לא מיושבים ביהודים, אך יהודה גילה את תכסיסו וחסם בפניו את הדרך לירושלים. הקרב בין שני הצבאות נערך בדרך לירושלים סמוך לבית צור וצפונית לחלחול.
התקופה הביזנטית עריכה
בכתביו של אוסביוס מקיסריה, הכפר נקרא אלולה (Alula).[11]
ימי הביניים עריכה
הנוסע היהודי-ספרדי יצחק חילו, שביקר בארץ בשנת 1333, הזכיר את חלחול בכתבי מסעותיו: "משם [מתקוע] הולכים לחלחול, מקום הנזכר ביהושע. ושם יהודים אחדים המראים מצבה עתיקה מקבר המיוחס לגד החוזה. הוא קבר הנביא השלישי משבעת הנביאים". המסורת היהודית שמזהה את המקום כקברו של גד החוזה, שאין לה סימוכין במקרא, מופיעה גם בספר "יחוס הצדיקים" ובאיגרת בשם "יחוס האבות".[11]
העת החדשה עריכה
יצחק בן־צבי תיאר משפחה מתושבי היישוב הנושאת את השם 'שטרית' (המצוי בין יהודי מרוקו), וסובר שהם צאצאים של יהודים שעלו לארץ מהמגרב, כנראה בראשית התקופה העות'מאנית.[12]
החוקר הצרפתי ויקטור גרן ביקר במקום בשנות ה-60 של המאה ה-19, וכתב כי במקום שבע מאות תושבים על ראש גבעה. הוא תיאר את מסגד ג'אמע יוניס (הנביא יונה) שמצוי בכפר, וציין כי חלק מהבתים בכפר בנויים מאבנים עתיקות, וכי יש במקום גם קברים חצובים בסלע ששרדו מן התקופה היהודית, וחלקן עדיין בשימוש של המקומיים.[13]
גד החוזה, נתן הנביא ויונה עריכה
החל מהמאה ה־13 מופיעות עדויות למסורת כי בחלחול מצויים קברי גד החוזה ונתן הנביא. אתר קבר זה מוזכר כאתר עלייה לרגל בכתבי נוסעים יהודים כבר מימי הביניים.
לעומת זאת, ישנן מספר מסורות מוסלמיות בדבר מקום קבורתו של יונה הנביא. מסורת אחת מזהה את קברו במסגד בעיירה חלחול השוכנת מצפון לעיר חברון:
- מורה דרך בארץ ישראל וסוריה כותב כי ”הערבים יקראו לו נֶבִּי יונַאס אך המושלמנים יושבי הכפר הם קנאים ואדוקים ולא יניחו לאיש זר אשר איננו מקורב עמהם לבוא את תוך המסגד.” מסורת זו מופיעה גם ברשימת קברים משנת ה'תק"א (1810) בספר אוצר טוב להחכם וכו', ד"ר ברלינר תרל"ט (1873). הם מזכירים כי על הקבר יש בית מסגד.
- הנוסע המוסלמי אבן בטוטה בן המאה ה־14 מספר כי לאחר שהיה במערת המכפלה בחברון, ירד מזרחה לים המלח שהוא מכנה אותו "אגם לוט" ובדרכו לירושלים הוא עוצר בחלחול, היכן שהוקם מסגד גדול מעל לקברו של יונה הנביא. הוא מכנה אותו אתר קדוש יחד עם האתרים בחברון ובבית לחם[14].
- נוסע קראי משנת ה'ת"א (1641), המזכיר מסורה זו ”יוסיף כי הישמעאלים לא הניחו לבוא אל הקבר בעד כל הון. ומסורת הערבים כי פה קבור הנביא יונה אין לה כל יסוד. כי המסורה אשר לאחינו תראה את קבר הנביא הזה בכפר כנה אצל צפת. וגם הערבים בעצמם יראו את קברו בעוד מקומות שונים.”
לקריאה נוספת עריכה
- משה כוכבי, הסקר בארץ יהודה. יהודה, שומרון וגולן - סקר ארכיאולוגי בשנת תשכ"ח (עורך: משה כוכבי), תשל"ב, עמ' 19-89.
- אבי עופר, הר יהודה בתקופת המקרא (עבודת ד"ר), 1993
- מנחם מיכלסון, יהודה סלומון, משה מילנר, מקומות קדושים וקברי צדיקים בארץ ישראל, משרד הביטחון – ההוצאה לאור – תל אביב, 1996 – עמ' 21
קישורים חיצוניים עריכה
- חלחול - כפר המרצחים, דבר, 27 באוקטובר 1969
- מידע על אתר חלחול, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
הערות שוליים עריכה
- ^ http://www.pcbs.gov.ps/Portals/_PCBS/Downloads/book1487.pdf
- ^ ע"פ "לקסיקון ארץ ישראל" מאת עמנואל הראובני
- ^ יהושע, ט"ו, נ"ח
- ^ נדב נאמן, רשימות הערים של יהודה ובנימין וממלכת יהודה בימי יאשיהו. ציון נד, תשמ"ט, עמ' 17-71.
- ^ אנציקלופדיה מקראית ג: 157
- ^ אתר סקר ישראל 1/09/310{16-10}
- ^ 1 2 אבי עופר, הר יהודה בתקופת המקרא (עבודת ד"ר), 1993, עמ' 3: 47
- ^ אתר סקר ישראל 3/09/310
- ^ משה כוכבי (ע), יהודה, שומרון וגולן: סקר ארכיאולוגי בשנת תשכ"ח, ירושלים: כרטא ירושלים, 1972, עמ' 55
- ^ תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ד', 522.
- ^ 1 2 יצחק חילו, 'שבילי דירושלים'. מן המקור העברי לפי א"מ לונץ, ירושלים, תר"פ
- ^ "שאר ישוב" מאת יצחק בן צבי, תשכ"ו
- ^ ויקטור גרן, תיאור גיאוגרפי, היסטורי וארכיאולוגי של ארץ-ישראל - כרך ראשון : יהודה (ג), ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1983, עמ' 193-195
- ^ מקור: בצרפתית