חוק לא תעמוד על דם רעך

חוק לא תעמוד על דם רעך, התשנ"ח–1998, נכנס לתוקף ב-28 בספטמבר 1998. עיקר החוק הוא סעיף 1 בו, הקובע:

חוק לא תעמוד על דם רעך

פרטי החוק
תאריך חקיקה	30 ביוני 1998
תאריך חקיקה עברי	ו' בתמוז תשנ"ח
גוף מחוקק	הכנסת הארבע עשרה
תומכים	16
מתנגדים	5
נמנעים	1
חוברת פרסום	ספר החוקים 1670, עמ' 245
הצעת חוק	פרטית
משרד ממונה	משרד המשפטים
נוסח מלא	הנוסח המלא

"פסל השומרוני הטוב": עובר אורח מציל פצוע. פרנסואה סיקאר, גני טווילרי, פריז

(א) חובה על אדם להושיט עזרה לאדם הנמצא לנגד עיניו, עקב אירוע פתאומי, בסכנה חמורה ומיידית לחייו, לשלמות גופו או לבריאותו, כאשר לאל-ידו להושיט את העזרה, מבלי להסתכן או לסכן את זולתו.
(ב) המודיע לרשויות או המזעיק אדם אחר היכול להושיט את העזרה הנדרשת, יראוהו כמי שהושיט עזרה לעניין חוק זה; בסעיף זה, "רשויות" - משטרת ישראל, מגן דוד אדום ושירות הכבאות.

חוק זה הופך את החובה המוסרית של עזרה לזולת לחובה הנובעת מחוק. העובר על הוראת החוק עונשו קנס.

החוק נחקק בעקבות הצעת חוק פרטית של ח"כ חנן פורת, שגיבש את החוק מתוך טיוטה שהכין הרב פרופ' נחום רקובר, לפי בקשתו של רבם הרב צבי יהודה הכהן קוק. בעת שהובא החוק לקריאה שנייה ושלישית נימק ח"כ פורת את יוזמתו:

לא היינו נזקקים לחוק הזה אילו באמת היינו במצב שבו המוסר הטבעי, שלפיו אדם הרואה אדם אחר שנמצא במצוקה לנגד עיניו, לא היה מהסס, היה טורח ומציל, גם אם הדבר הזה היה עולה לו בהוצאות מרובות של ממון ואפילו בסיכון של גוף. חשבנו בכל זאת, על רקע מקרים מצערים מאוד שהיו בשנים האחרונות ועל רקע רצון לקבוע נורמה שמעגנת את המוסר היהודי, הקובע "לא תעמוד על דם רעך", שאינך יכול לעמוד מנגד בשעה שאתה רואה את חברך נמצא בסכנה, וחברך הוא אדם באשר הוא אדם, יהודי כגוי, כל אדם באשר הוא, גדול, קטן, איש, אשה, עליך להושיט לו יד ולהציל אותו.

— דברי הכנסת, 22 ביוני 1998

חוקים דומים קיימים ביפן, בגרמניה ובצרפת, אך שיטת המשפט האנגלו-אמריקנית אינה כוללת חובה פוזיטיבית להושיט עזרה לאדם המצוי במצוקה (חוק כזה נוסף לספר החוקים של אחדות ממדינות ארצות הברית, אך אין זה המצב הרווח). "חוק השומרוני הטוב" הקיים בארצות דוברות אנגלית אינו יוצר חובה פוזיטיבית לעזור לאדם במצוקה, אלא מגן על המסייע מפני תביעתו של האדם לו סייע, אם נגרם לו נזק.

לעומת זאת במשפט הישראלי החוק מחייב להושיט עזרה במקרה של מצוקה מיידית אך אינו מגן על המציל מפני תביעת רשלנות. ראו סעיף 2(א) לחוק (המפנה לסעיף 5 לחוק עשיית עושר ולא במשפט).

בעבר, התקיימה במידה מסוימת חובה כזו עוד קודם לחקיקת החוק, כדבריו של אהרן ברק:

נראה לי כי בשל תפיסתנו שלנו את קדושת החיים, מן הראוי הוא שלא נלך בעקבות ההלכות האנגליות והאמריקאיות. שופט בישראל מן הראוי שייתן ביטוי לתחושת הצדק החברתי השוררת אצלנו. מן הראוי לו שיתחשב בסביבה החקיקתית הקרובה והרחוקה המעודדת מעשי הצלה. שיקולים נורמטיביים, מוסדיים ובין מוסדיים, מובילים, על כן להכרה בחובת זהירות מושגית המוטלת על כל אדם לנקוט באמצעי זהירות סבירים כדי למנוע סיכון של ממש לחיים ולגוף של זולתו, בלבד שאין בכך כדי להעמידו בסיכון דומה.

— שיקול דעת שיפוטי – הלכה למעשה (1987)

החוק בא לידי ביטוי במשפט בישראל, ולעיתים נדירות מוגשות תביעות פליליות על הפרתו. חובה זו, טרם חקיקת החוק, באה לידי ביטוי בדברי השופט טל, שחובה על האדם להציל אדם אחר בסכנה, אך חובה זו מוגבלת למצב שבו איננו מכניס את עצמו למצב סכנה.

התחלת החוק

סעיף 1(א) לחוק קובע שלושה תנאים, שרק כאשר מתקיימים שלושתם יחדיו חובה להגיש עזרה:

• "לאדם הנמצא לנגד עיניו"
• "עקב אירוע פתאומי"
• "בסכנה חמורה ומיידית לחייו, לשלמות גופו או לבריאותו".

בניגוד לחוק בגרמניה לדוגמה, החוק הישראלי מחשיב קריאה לעזרה לגורם שלישי כגון משטרה כהושטת עזרה אקטיבית על פי הגדרה, גם אם למעשה עצם הקריאה לעזרה לגורם שלישי ואי-הושטת יד באופן עצמאי כאשר ניתן לעזור, חורצת את גורלו של האדם בסכנה.

למעשה קריאה דווקנית של החוק, מראה כי סעיף קטן ב' שבסעיף 1, מצמצם מאוד את תחולת החוק ומסתפק בקריאה לעזרה, ואינו דורש עזרה פיזית לאדם בסכנה, גם אם ישנה אפשרות כזו.

דיון ציבורי בישראל

• ב-6 במאי 2007 אירעה תאונת אופנוע בכביש 44 בה נפגע רוכב האופנוע, ושכב על הכביש במשך כדקה וחצי בלא שאף אחד מנהגי המכוניות עצר כדי להושיט לו עזרה. סרט וידאו שתיעד את ההתעלמות המופגנת מהאדם הגוסס פורסם בכלי התקשורת ועורר מהומה תקשורתית. בעקבות המקרה, הוגשה מטעם הפורום המשפטי למען ארץ ישראל ליועץ המשפטי לממשלה דרישה לחקור את הנהגים שלא סייעו לרוכב בגין עבירה על חוק "לא תעמוד על דם רעך".
• ב-4 באפריל 2009 עשרות עוברי אורח היו עדים לתאונת שיט בירקון בה נפגעה קשה יסמין פיינגולד, אלופת ישראל בחתירה. אמנם חלקם הזעיקו את כוחות הביטחון, אך אף אחד מהם לא קפץ לסייע לפיינגולד. רק אבי טויבין, עובר אורח שהזדמן למקום בהמשך קפץ למים והצילה. האירוע עורר דיון ציבורי בנוגע למחויבותם של עוברי האורח להושיט יד, גם במחיר של סיכון עצמי, למען הצלתו של אדם הנמצא בסכנת חיים ברורה. בגין מעשהו קיבל טויבין ציון לשבח על מעשה מופת למען הזולת מנשיא המדינה במסגרת טקס חלוקת אות הנשיא למתנדב לשנת תשס"ט (2009), ובהמשך נבחר להדליק משואה בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות ה-68 בשנת תשע"ו (2016).

תגמולים לבני משפחתו של אדם שנפטר בעת הצלת חיי הזולת

פרק י"ג לחוק הביטוח הלאומי מעניק תגמולים למתנדב שנפגע או נפטר עקב פעולת ההתנדבות, בדומה לתגמולים עקב פגיעה בעבודה, אך בני משפחה של מי שנספה בדרך זו לא היו זכאים לזכויות הניתנות למשפחות נפגעי פעולות איבה כגון: החזרי קבורה, אבל והנצחה, מימון לטיפול נפשי, קבוצות תמיכה וכן הטבות כמו הנחה בארנונה ובמס שבח, סיוע בשכר דירה, מענק הבראה ותשלום לבית אבות. על פי נתוני המוסד לביטוח לאומי עד למועד הצעת החוק נרשמו כ-20 מקרים של אנשים שנספו או נפצעו כתוצאה מהצלת אדם אחר. בעקבות זאת הוגשה לכנסת הצעת חוק שבה נאמר:

בשל הנסיבות המיוחדות של מעשה ההצלה ואובדן החיים בעקבותיו מוצע לקבוע כי בני המשפחה של מי שקיפחו את חייהם תוך הושטת עזרה לאדם אחר הנמצא בסכנה לחייו, יהיו זכאים לזכויות נוספות על הזכויות מכוח פרק י"ג כאמור, וכך יתאפשר למשפחותיהם של גיבורים אלו להתמודד עם האובדן שפקד אותן במפתיע בלי שייקלעו למצוקה כלכלית. היקף הזכויות וסוגן ובני המשפחה שיהיו זכאים להן ייקבעו בתקנות שיביא שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים לאישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בתוך שנה מפרסומו של החוק.

ב-5 בינואר 2021 אושרה ההצעה כתיקון לחוק הביטוח הלאומי, לפיו שר העבודה והרווחה מוסמך להתקין תקנות, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת העבודה והרווחה, למתן זכויות נוספות לבני משפחה של מי שקיפח חייו תוך הושטת עזרה לאדם הנמצא בסכנת חיים. החוק חל רטרואקטיבית על מקרים שהתרחשו החל מתחילת 2018.

קישורים חיצוניים

• חוק לא תעמוד על דם רעך, תשנ"ח–1998, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
• היסטוריית החקיקה של חוק לא תעמוד על דם רעך, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
• מתנדב שנפגע במהלך התנדבותו, באתר כל זכות