יחסי החוץ של מצרים הם היחסים הבינלאומיים של הרפובליקה הערבית של מצרים בזירה הדיפלומטית עם מדינות העולם אשר פועלים לקידום ענייני מצרים בעולם וקידום כוחה של מצרים כמעצמה בעולם הערבי והמוסלמי, בין השאר כמנהיגת העולם הערבי ומובילת ארגון המדינות הבלתי-מזדהות והמארחת של הליגה הערבית.
יחסי מצרים-לוב ידעו היחסים עליות ומורדות בעקבות סכסוכים ובעקבות מלחמת לוב-מצרים, בין היתר, היחסים נותקו ושבו מספר פעמים במהלך השנים, כיום היחסים הם יחסים דיפלומטים מלאים.
לישראל ומצרים יחסים דיפלומטים מלאים הכוללים שגרירויות ושיתופי פעולה כלכליים ומודיעיניים, היחסים ידעו עליות ומורדות לאורך השנים בעקבות אירועים שונים במצרים ובעולם הערבי.
בשנת 2000 אורגנה ועידה נוספת בשארם א-שייח' וכן ועידה בטאבה בניסיון לחדש את המשא ומתן בקמפ דייוויד שהושעה ביולי של אותה שנה.
ביוני 2003 אירח מובארכ את הנשיא האמריקני ג'ורג' ווקר בוש לפסגה נוספת בנושא תהליך השלום במזרח התיכון. פסגה נוספת כונסה בשארם א שייח' בתחילת 2005, בה השתתפו מצרים, ישראל, הרשות הפלסטינית וירדן. ראש המודיעין המצרי, הגנרל עומאר סולימאן, מילא תפקיד משמעותי במשא ומתן בין הצדדים הישראליים והפלסטינים, בשל כבודו וההסכמה בשני הצדדים על סמכותו.
היחסים בין המדינות כוננו כאשר מצרים הייתה תחת ההאימפריה העות'מאנית, היחסים נותקו בין המדינות בעקבות מלחמת ששת הימים ונוהלו מגעים דרך מדינה שלישית כאשר מצרים פעלה בעזרת שגרירות הודו בארצות הברית וארצות הברית פעלה דרך שגרירות ספרד בקהיר, היחסים חודשו בשנת 1973.
ב-1974, בעקבות התחממות היחסים בין המדינות, גירשה מצרים כ-20,000 טכנאים סובייטיים שפעלו במדינה.
בעקבות הסכם השלום עם ישראל, הגדילה ארצות הברית את מענקי הסיוע למצרים. בין 1979 ל-2003, העניקה ארצות הברית למצרים כ-19 מיליארד דולר כסיוע צבאי, מה שהופך את הסיוע למצרים לשני בגודלו עבור מדינה שאינה חברה בנאט"ו, אחר ישראל. מלבד סיוע צבאי, קיבלה מצרים כ-30 מיליארד דולר בתור סיוע כלכלי באותן השנים. בשנת 2009 לבדה, ארצות הברית סיפקה סיוע צבאי למצרים בשווי של 1.3 מיליארד דולר, וכן סיוע כלכלי בסך של 250 מיליון דולר. בשנת 1989 הפכה מצרים, יחד עם ישראל ומדינות נוספות, לבעלת ברית עיקרית שאינה חברה בנאט"ו (Major non-NATA Ally) של ארצות הברית, מיד לאחר שנוצרה הגדרה משפטית זו. מעמד זה לא מעניק למצרים ברית הגנה עם ארצות-הברית, אך מאפשר לה שיתוף פעולה צבאי נרחב.
היחסים בין המדינות, שהחלו ב-1955, עברו שדרוג ב-1967 בעקבות תמיכת הודו במצרים במלחמת ששת הימים.
היצוא המצרי העיקרי להודו כולל כותנה גולמית, דשנים גולמיים, נפט ומוצרי נפט, כימיקלים אורגניים ולא אורגניים, מוצרי עור ומוצרי ברזל. היבוא העיקריים למצרים מהודו הוא חוט כותנה, שומשום, קפה, עשבי תיבול, טבק ועדשים.
מצרים הייתה המדינה הערבית הראשונה שהכירה באינדונזיה ב-1946. שתי המדינות כוננו את יחסיהן הדיפלומטיים ב-10 ביוני 1947. בשנת 1949 נפתחה השגרירות האינדונזית בקהיר. כמו כן, בעת הסכסוך הפוליטי שבין אינדונזיה למזרח טימור, מצרים נמנעה מהתערבות לטובת אחד הצדדים. מאז 1977, מצרים ואינדונזיה מקיימות יחסים טובים ולבביים.
אינדונזיה מיוצגת במצרים על ידי שגרירות שהיא מחזיקה בקהיר.
מצרים מיוצגת באינדונזיה על ידי שגרירות שהיא מחזיקה בג'קרטה.
שתי המדינות הן חברות מייסדות של הליגה הערבית ושתיהן ריבוניות וחברות בארגון האומות המאוחדות. ההיסטוריה של היחסים בין שתי המדינות רצופה בתהפוכות רבות, מיחסים חמים עם כל נשיאי עיראק בתקופת ההפיכות בה ועד יחסים קרירים עם ממשל סדאם חוסיין לאחר הסכמי קמפ-דייוויד שנחתמו עם ישראל. כיום שתי המדינות קרובות אחת לשנייה ונוטות לתמוך אחת בשנייה בפורומים בינלאומיים.
בין 1948 ל-1975 המדינות היו ביחסי מלחמה, בעקבות ההסכם הביניים בין ישראל למצרים 1975 ולאחר ביקור סאדאת בישראל התחממו היחסים בין המדינות ולאחר חתימת הסכם השלום בין המדינות הועלו היחסים לרמה דיפלומטית.
היחסים בין המדינות עבורו התקררות ושמרו על יחסים כלכלים ברמה נמוכה, בין היתר בעקבות מספר התקפות ואירועי טרור נגד גופים ישראלים במצרים אשר גרומו לעזיבת השגרירים הישראלים בתקופות שונות, מנגד שגרירים מצרים באו ועזבו את ישראל בתקופות שונות בין היתר עזב השגריר המצרי בישראל לראשונה בעקבות מבצע שלום הגליל.
בשנת 1995 הגיע נשיא מצרים חוסני מובארכ לביקור ניחומים בישראל בעקבות רצח יצחק רבין.
מצרים היא הגוף המתווך בין ישראל לחמאס ורוב השיחות הנערכות בתיווך המצרים נערכות במדינה בהשתתפות נציגי המודיעין הישראלי, ב-2007 ביקר באופן חריג ראש הממשלה אהוד אולמרט במצרים.
על פי הסכמים בין המדינות אזרחי ישראל אינם חייבים בוויזה למעבר לחצי האי סיני עד ראס מוחמד ויכולים תמורת אגרת מעבר לבקר לתקופה של 14 ימים, עבור ביקור בשאר חלקי מצרים ושהיה של מעל 14 ימים נדרשים אזרחים ישראלים להוצאת ויזה, אזרחים מצרים יכולים לבקר באילת באישור קצר אך נדרשים לוויזה (מטעם מצרים) לביקור בישראל ולוויזה של ישראל לביקור מעל 14 ימים.
אזור טאבה-אילת הוא אזור סחר חופשי לתושבי שתי המדינות ולא נדרשת אגרת מעבר בתוך שטח הסחר החופשי.
היחסים בין שתי המדינות כוננו לראשונה בשנת העצמאות של ירדן, 1946, ימים ספורים לאחר הכרזת העצמאות.
ב-6 באפריל 1972 ניתקה ממשלת מצרים את היחסים במחאה על התוכנית הירדנית לפדרציה עם יהודה ושומרון, שלא לקחה בחשבון את האינטרסים של אש"ף. יחסים אלה כוננו בשנית ב-11 בספטמבר 1973. היחסים נותקו שוב ב-1979, הפעם על ידי ממשלת ירדן, במחאה על הסכמי קמפ דייוויד בין ישראל למצרים. בעקבות פרוץ מלחמת לבנון ב-1982, הפעילה ממשלת ארצות הברית לחץ על שתי הממשלות להגיע להסדר במטרה לגבש אסטרטגיית שלום משותפת מול ממשלת ישראל, והיחסים כוננו בשלישית ב-25 בספטמבר 1984.
בין מצרים לקטר אין יחסים דיפלומטיים רשמים מאז נותקו היחסים ב-1996, קודם לכן לא ניהלו המדינות יחסים דיפלומטיים ברמה גבוהה אך הנפיקו ויזות תיירות, מאז 1996 אין יחסים כלל בין המדינות.
יחסי המדינות עברו עליות וירידות, עד 2008 החזיקו המדינות ביחסים טובים. ב-2008 חתמו על הסכם לסחר בגז ממצרים לטורקיה ושיתופי פעולה צבאים, וב-2011, בעקבות הדחת מובארכ ועליית האחים המוסלמים, התחממו היחסים בין המדינות. ב-2013 בעקבות ההפיכה הצבאית והדחת האחים המוסלמים התערערו היחסים בין המדינות ובנובמבר 2013 גירשה מצרים את שגריר טורקיה במדינה, בדצמבר הכריזה טורקיה כי שגריר מצרים במדינה הוא אישיות בלי רצויה, ב-2014 בעקבות עקיצות פומביות בין המדינות החליטה מצרים לבטל את שיתוף פעולה הצבאי עם טורקיה ולאסור על מעבר של מכולות טורקיות בתעלת סואץ.
בשנת 2015, הסחר בין מצרים וניו זילנד הסתכם בסכום של כ-341 מיליון דולר. היצוא העיקרי של מצרים לניו זילנד כולל: כלי רכב, הלבשה, שטיחים ודשנים, בעוד שהיצוא של ניו זילנד אל מצרים כולל: מוצרי חלב, ביצים, דבש, מוצרי אוכל ומוצרים מן החי.
לניו זילנד שגרירות בקהיר שנפתחה ב-2007.
למצרים שגרירות בוולינגטון החל משנת 2010, בעבר הייתה שגרירות בוולינגטון בין השנים 1974 עד 1988 שנסגרה עקב אי פתיחת שגרירות ניו זילנד במצרים.