עמנואל הרוסי

עמנואל (ינון) הרוסי (שם המשפחה במקורו היה נוֹבוֹגְרֵבֶּלְסְקִי) (19 באוגוסט 1903, כ"ו באב ה'תרס"ג – 22 בפברואר 1979, כ"ה בשבט ה'תשל"ט), היה סופר, משורר ופעיל ציוני.

עמנואל הרוסי

לידה	19 באוגוסט 1903 ניקולייב, האימפריה הרוסית
פטירה	22 בפברואר 1979 (בגיל 75) ישראל
מקום קבורה	בית העלמין הישן בהרצליה
תאריך עלייה	שנות העשרים של המאה ה-20
מדינה	ישראל

שנים ראשונות

עמנואל הרוסי נולד בעיר ניקולייב שבתחום המושב היהודי, בדרום האימפריה הרוסית (כיום באוקראינה), לבן-ציון (מנהל חשבונות) וראסיה (למשפחת אלטהויז), משפחה של חסידי חב"ד בעלת תודעה ציונית. החל מגיל שלוש למד בחדר מתוקן ואביו אף לימד אותו עברית בהגייה ספרדית. בגיל שש הפגיש אותו אביו עם חיים נחמן ביאליק באודסה.

יצירותיו הראשונות התפרסמו כבר בילדותו בחוברת משוכפלת בכתב יד בשם "הציוני הקטן", שהופצה בעירו ובה התפרסמו שירים וסיפורים בעברית. אביו אסף את היצירות במחברת, עליה רשם "מחברות עמנואל הרוסי" תוך התייחסות ל"מחברות עמנואל הרומי", משורר ומלומד עברי בן המאה ה-14. לימים עיברת את שם משפחתו לשם זה "עמנואל הרוסי".

ב-1920 החל ללמוד רפואה באוניברסיטת אודסה, וחבר ללוי שניידר מהמפלגה הציונית-סוציאליסטית (צ"ס); הוא הפך לתועמלן של המפלגה ולראש תנועת הנוער שלה (היוגנד-צ"ס) באודסה. בעיר, ששקקה בפעילות ספרותית יהודית, נפגש נובוגרבלסקי עם אביגדור המאירי, י"ח רבניצקי ואחרים. באותה תקופה כתב ופרסם מספר שירים בעברית.

בשנת 1924 נעצר יחד עם כל החברים הפעילים של צ"ס באודסה על ידי המשטרה החשאית הרוסית (הג.פ.או.) ונשפט לגלות בסיביר. במסגרת מדיניות ה"החלפה" (שלפיה אזרחים רוסים שנדונו למאסר בארץ ישראל על ידי שלטונות המנדט גורשו לרוסיה בתמורה לשחרור אסירים יהודים שקיבלו אשרות לעלייה לארץ) שוחרר ועלה לארץ ישראל.

בארץ ישראל

בראשית ימיו בארץ חי ועבד בבית הספר החקלאי מקוה ישראל. לאחר מכן עבר לחיפה והתגורר אצל אברהם שלונסקי, שהיה קרוב משפחה של אמו. בחיפה עבד כפועל בנמל, ולאחר זמן מה הצטרף לגדוד העבודה לפלוגת "כבארה" (ליד זכרון יעקב) ועסק בייבוש ביצות עד שחלה בקדחת. באותה תקופה הפך השם "עמנואל הרוסי" לשמו בפי כל, על מנת להבדיל בינו ובין עמנואל אחר בקבוצתו. עקב המחלה עבר לתל אביב, והחל בקריירה של כתיבה. הוא פעל כעיתונאי ב"דבר" וב"הארץ", ופרסם שירים ב"משמר לילדים". ידידו מימי אודסה, אביגדור המאירי, גייס אותו לכתיבת מערכונים ופזמונים עבור התיאטראות הסאטיריים "הקומקום" ו"המטאטא". בין היתר כתב את השיר "דודה הגידי לנו כן" (ללחן של משה וילנסקי) ואת המנון "המטאטא".

במאורעות תרפ"ט שמר בתל אביב במסגרת "ההגנה". בתקופה זו נולד בנו הבכור, אבנר (נפטר במאי 2023), לו כתב את שיר הערש הרווי במתח ימי המאורעות "שכב בני", על לחן של אהרן חריטונוב, חסיד חב"ד אותו הכיר מניקולייב (בקרב הציבור הדתי הלחן מוכר כלחן של פיוט הסליחות ליום הכיפורים "כי הנה כחומר"). השיר, המבטא אהבת אב, חרדות לעתיד, ביטחון בצדקת הדרך ותקווה לעתיד, הושמע לראשונה בתוכנית "המטאטא" ב-1930.

בשנים 1932–1959 עבד לפרנסתו בפרסום ויחסי ציבור. בין היתר פרסם את יריד המזרח, היה אחראי על התעמולה בכופר היישוב ופרסם דברי הסבר לציבור בשירות ההסתדרות הכללית ועיריית תל אביב. החל ממלחמת העצמאות ועד ראשית שנות החמישים עמד בראש המחלקה ליחסי ציבור במשרד הביטחון. גם את עבודתו הפרסומית עשה בחרוזים. כך למשל, מתוך החוברת "מה זה כֹופר היישוב? קול קורא לבני הנעורים":

לקריאת מתן הכופר כל איש נענה,
התפרק זהב וכסף קודש ל"הגנה".
אחד מסר את הטבעת, אחד – נפשו כולה,
ויהי אוצר לביטחוננו, פתח לגאולה.
עוד רב היגע לפנינו, אך רב גם השכר,
כי לא נהיה כצאן לטבח, אם יאדים מחר".

— מגבית כופר היישוב

עמנואל הרוסי נפטר ב-22 בפברואר 1979 ונטמן בחלקת חברי "ההגנה" בבית הקברות הישן בהרצליה.

יצירתו

עיקר יצירתו היו פזמונים מולחנים. חלק מפזמוניו, בעיקר לילדים, נכתבו על בסיס לחנים חסידיים. המלחינים שעמם שיתף פעולה היו מרדכי זעירא, משה וילנסקי ויששכר מירון.

בין שיריו הנודעים: ירושלים עיר הקודש, בונים סוכה ("פטיש מסמר ניקח מהר"), שקט שקט, החנוכייה דולקת, וקציר בעמק.

עמנואל הרוסי היה אחד הפזמונאים הראשונים בארץ שכתבו פזמונים לקולנוע. בשנת 1935 שיתף פעולה עם אלכסנדר פן בכתיבת שירים שילוו את סרטו של הבמאי ברוך אגדתי, "זאת היא הארץ" - סיפורן של חמישים שנות התיישבות ציונית לתסריט של אביגדור המאירי.

עמנואל הרוסי עסק גם בבלשנות, מילונאות ותרגום. הוא היה בקיא בארמית, רוסית, לטינית, גרמנית, יידיש ואנגלית. בין היתר פרסם מילון רוסי-עברי.

ארכיונו מופקד במחלקת הארכיונים בספרייה הלאומית

כתביו

• שירים ופזמונות, תל אביב, תרצ"א. יצא מחדש ב-2019 בהוצאת צבעוניים עם צילומי כתב ידו המקורי.
• הגלילה! עצרת לנוער: תוכנית לעריכת נשף הסברה אמנותי, הלשכה הראשית של הקרן הקיימת לישראל בירושלים, תרצ"ט.
• בית לעם, המחלקה לנוער של הלשכה הראשית לקרן היסוד, תש"ב.
• העכביש והדרור, תל אביב, תש"ג.
• דוד מירנבורג: עדויות על חייו, פעלו ודורו של אחד מלוחמי התחיה העברית ברוסיה, המחלקה לתולדות החינוך והתרבות בגולה שעל יד ארכיון החינוך של הסתדרות המורים בישראל, 1967.
• מחברות עמנואל הרוסי - שירי ניקולאייב ואודסה 1924-1912, עורכת: לאה צבעוני. צבעונים הוצאה לאור. תל אביב 2019.

תרגום

• לב טולסטוי, השבוי מקווקז, מסדה, 1965
• איוון טורגנייב, השעון, מסדה, 1965
• ליובה אלמי, פואמה: שיח לעם הרוסי בלשון אתה, ירושלים, תשכ"ח

במסגרת עבודתו כ"פרסומאי היישוב":

• מה זה כֹפר היישוב? קול קורא לבני הנעורים חרוזים: עמנואל הרוסי, איורים: נחום גוטמן, תל אביב, 1940
• מה זה סוד צבאי?, תל אביב, 1949 (איורים: אדם שלין)
• צבא הגנה לישראל, עם מבוא מאת יצחק זיו אב: איך בנוי צה"ל, תל אביב, 1952
• על יסוד ההסתדרות: לובקה מספר, עם איורים מאת נחום גוטמן, תל אביב, תשי"ט
• הפקיד והציבור, עיריית תל אביב, תשט"ו

לקריאה נוספת

• 'הרוסי (נובוגרבלסקי), עמנואל ינון', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 185. (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

• עמנואל הרוסי, באתר זמרשת
• עמנואל הרוסי, באתר שירונט
• עמנואל הרוסי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• עמנואל הרוסי, דף שער בספרייה הלאומית
• עמנואל הרוסי, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
• כתבי עמנואל הרוסי בפרויקט בן-יהודה
• רשימת הפרסומים של עמנואל הרוסי, בקטלוג הספרייה הלאומית
• האזנה לשירי עמנואל הרוסי, באתר זמרשת
• עמנואל הרוסי, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• מילים לשירים של עמנואל הרוסי, באתר "שירונט"
• האזנה לשיר "דודה הגידי לנו כן" בלקט "שירים ששמענו פעם" באתר המוזיקה של הספרייה הלאומית
• עמנואל הרוסי באתר תנועת עבודה הישראלית
• עדי שרצר, ניתוח השיר תשרי סבא
• תמר זיגמן, גלגולו של ניגון, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 11.06.2017
• תמר זיגמן, כך נולד השיר "פטיש מסמר", בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 01.10.2017
• לאה צבעוני, לכם היה זה אביר ישראל ואני קראתי פשוט: אבא, באתר הארץ, 7 באוגוסט 2019
• ארנון סגל, המשורר ביקש לשמור על הארץ, הבן הגן עליה בגופו, באתר מקור ראשון