יצחק שלו

יצחק שלו (5 ביולי 1918, כ"ה בתמוז תרע"ח – 13 ביולי 1992, י"ב בתמוז תשנ"ב) היה משורר, סופר ומסאי ישראלי.

יצחק שלו

יצחק שלו בשנות ה-60 של המאה ה-20
יצחק שלו בשנות ה-60 של המאה ה-20
לידה	5 ביולי 1918 כ"ה בתמוז תרע"ח טבריה, האימפריה העות'מאנית
פטירה	13 ביולי 1992 (בגיל 74) י"ב בתמוז תשנ"ב ירושלים, ישראל
מדינה	ישראל
לאום	ישראל
מקום קבורה	הר המנוחות
עיסוק	משורר, סופר ומסאי
שפות היצירה	עברית
תקופת הפעילות	1934–1992 (כ־58 שנים)
השפיע על	יהורם גאון
צאצאים	מאיר שלו

יצחק שלו במסגרת טיול שהדריך בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20. שלו הדריך בשנים 1958–1977 קבוצת מטיילים בשם "טרש" (שם שפירושו סלע בולט). הבדחנים פירשו שם זה כראשי תיבות: "טיולי רבנו שלו".

קברו של יצחק שלו בהר המנוחות, הר תמיר, חלקה ת"ד.

ביוגרפיה

יצחק שלו נולד בטבריה, לצפורה ולמאיר בסלבסקי (שם המשפחה עוברת לשלו ב-1926), ובגיל שלוש עבר עם משפחתו לירושלים. למד בבית הספר "תחכמוני" שבו, לפי עדותו, רכש אהבה גדולה לתנ"ך. אחר-כך למד בגימנסיה העברית בירושלים. הוא היה חבר בארגון האצ"ל, אך עזב אותו ושירת בצבא הבריטי עם היוודע גורל היהודים במלחמת העולם השנייה. אחר כך השתלם בבית המדרש למורים בית הכרם. הוא שימש כמורה בבית הספר לבנים, בגימנסיה העברית בירושלים ובבית הספר התיכון ליד האוניברסיטה העברית, ואז בבית המדרש למורים בו למד בעלומיו. בשנות ה-50 של המאה ה-20 נמנה עם חברי שורת המתנדבים. בשנת 1955 השתתף בעריכת הגדה ליום העצמאות.

היה חבר האקדמיה ללשון העברית וועדת השמות הממשלתית, וכן כיהן כנציג האקדמיה וכיו"ר הוועדה ללשון השידור ברשות השידור.

יצחק שלו נפטר בירושלים. על מצבתו בהר המנוחות חקקו בניו ובתו את השורה "עבד העיר הזאת", מתוך אחד משיריו על ירושלים.

זכרו הונצח ברחוב על שמו בשכונת גבעת משואה בירושלים.

ארכיונו האישי שמור בספרייה הלאומית.

עמדותיו

שלו היה מהתומכים בארץ ישראל השלמה ובין מלחמת העצמאות למלחמת ששת הימים היה מעלה על נס את הכמיהה אל שטחי יהודה ושומרון, ואף אל הגולן והבשן. לאחר מלחמת ששת הימים היה ממארגני ההפגנה נגד מסירת ארמון הנציב לידי האו"ם. נמנה עם מייסדי התנועה למען ארץ ישראל השלמה (1967). במאי 1974 היה בין שובתי הרעב נגד כוונות לנסיגה ברמת הגולן.

כתיבתו

מגיל צעיר כתב שלו שירים, ומוריו, בהם אהרן קציר, עודדו אותו להמשיך לכתוב. בגיל 25 שלח את שירו הראשון לפרסום ב"מאזנים" ומאז שיריו התפרסמו בקביעות בעיתונים שונים.

ספר שיריו הראשון, "אוחזת ענף שקד", פורסם בשנת תשי"ב 1951. יצחק שלו התחבב על קהל קוראי השירה וזכה במספר פרסים ספרותיים. בשנת 1952 זיכה אותו הספר בפרס אוסישקין.

בסוף 1954 פורסם שמשרד החינוך הכניס את שיריו לתוכנית הלימודים לכיתות ה'-ח'.

בינואר 1955 זכה ספרו "קולות אנוש חמים" בפרס רופין. בשנת 1955 זכה שירו "אנחנו בעוג'ה שלחנו שלהבת" בתחרות של עיריית תל אביב לכתיבת המנון לחיל השריון.

הוא כתב גם ספרי סיפורת, שהידוע בהם הוא הרומן "פרשת גבריאל תירוש", ופרסם מאמרים בענייני ספרות באכסניות שונות, בהן מוספי ספרות בעיתונות היומית.

בשנת 1974 זכה בפרס רמת גן לספרות על הספר "שמלת הריון".

תוכני שירתו

לשלו הייתה זיקה מיוחדת לירושלים ולנופיה וקובץ שירים שלו תחת הכותרת "שירי ירושלים" יצא לאור בתשכ"ח.

נודע באהבתו לארץ ישראל והרבה לטייל בה ברגל. הוא הטיף גם לאחרים לעשות זאת, דבר שבא לידי ביטוי בפעילותו למען מפעלי טיולים רגליים במסגרות בתי הספר. בכלל זאת, התגעגע לשטחי יהודה והשומרון שהיו אז בידי ירדן ושאף לביטוי הגעגועים בספרות העברית. על כך כתב: "ייתכן שהכרח מדיני כופה עלינו, לפי שעה, ששום יהודי לא יצעד דרומה מרמת רחל ומזרחה מהר ציון, אבל זה ששום שיר או סיפור איננו צועד בכיוונים הללו, זאת לא אבין לעולם". ואכן בשירו "ירושלים דהשתא" כתב שלו:

אוֹתָהּ יַד-מַחַץ-עַַם מְשַׁחְרֶרֶת עָרִים,
אוֹתָהּ זְרוֹעַ שִׁלֵּם וְנָקַם
אֵיךְ קָפְאָה אֵין אוֹנִים מוּל חוֹמוֹת הַבִּירָה,
הִנֵה זָעָה - אַךְ שָׁבָה רֵיקָם - -
קָם גוֹאֵל נִצָּנִים, פּודֵה יַד מָרְדְּכַי
אַךְְ לְקֶרֶת אֱלוֹה - לא קָם,
כּּי יָשְׁבוּ נְעָרִִים עַל כֶּלְיָם, חָָרְקוּ שֵׁן,
וִידֵֵיהֶם אֲסוּרות אֶל חֵיקָם...

— יצחק שלו, אוחזת ענף שקד, עמ' 30–34

מספריו

שירה

• "אוחזת ענף שקד" (תשי"ב).
• "קולות אנוש חמים" (תשי"ד).
• "קול ענות" (תשט"ו).
• "אלוהי הנושק לוחמים" (תשי"ז).
• "נער שב מן הצבא" (תש"ל).
• "שמלת הריון" (תשל"ב).
• "שיכרון זהֹב", הוצאת לוין-אפשטין מודן, (תשל"ה).
• "מעשן את מקטרת רעי" (תשל"ו).
• "שירי ירושלים" (תשכ"ח).
• "אני רואה מחסומים" (תשל"ח).
• "השיר אל הזמן העובר", עריכה: מאיר שלו, רפאלה שיר, צור שלו. הוצאת עם עובד, 2009.

סיפורת

• "פרשת גבריאל תירוש" (תשכ"ה).
• "דם ורוח" (תש"ל).
• "תחת התות" (תשל"א).
• "ילד היה בירושלים" (תשל"ד). (ספר ילדים שהרקע שלו התבגרותו בארץ בתקופת המנדט).

חיים אישיים

נודע באהבתו הגדולה לתנ"ך. על ראשיתה, בבית הספר "תחכמוני", סיפר: "היה שם עמנו מורה-מחנך, מר אריה אלקלעי... הלכנו עמו לקבר רחל לבית לחם ולחברון, וממנו למדנו שתרמיל טיולים שיש בו צידה ואין בו תנ"ך משול לזבחי מתים". שלו ידע את התנ"ך על בוריוֹ. הוא השתתף בחידון התנ"ך הראשון וזכה במקום השני, אחרי עמוס חכם. הוא השתתף שוב בחידון השלישי.

שלו התחתן בשנת 1947 עם בתיה בן ברק מנהלל. בנם, הסופר מאיר שלו, אימץ השקפת עולם שמאלית משל אביו, אך על פי עדותו הדבר לא יצר ריחוק ביניהם. בספרו של מאיר שלו "הדבר היה ככה" מובאים כמה פרטים אוטוביוגרפיים על יצחק שלו, ומצוטט במלואו שיר שכתב.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יצחק שלו בוויקישיתוף

• כתבי יצחק שלו בפרויקט בן-יהודה
• רשימת הפרסומים של יצחק שלו, בקטלוג הספרייה הלאומית
• יצחק שלו, דף שער בספרייה הלאומית
• יצחק שלו, בלקסיקון הספרות העברית החדשה

• יצחק שלו, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• יצחק שלו, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
• יצחק שלו, ביקורת או רוח רעה?, דבר, 22 במרץ 1957, המשך - עימות של שלו עם המבקר ברוך קורצווייל
• יצחק שלו באתר האקדמיה ללשון העברית

על יצירתו:

• ש"י פנואלי, שירי יצחק שלו, דבר, 15 באפריל 1952
• נתן גורן, משורר בהיר עיניים, דבר, 13 ביוני 1952
• נתן גורן, שירתו של יצחק שלו, דבר, 6 במאי 1955
• א. ברוידס, מיטב השיר אמתו, דבר, 22 באוקטובר 1954
• משה בן-מנחם, קולות אנוש חמים (על שירת יצחק שלו), בפרויקט בן-יהודה
• מ. משב, שירי ירושלים של יצחק שלו, מעריב, 6 בדצמבר 1968
• יוסי שריד, קוראים לי המשורר הירושלמי, באתר הארץ, 10 בנובמבר 2009

מכּתביו:

• ססגונים חוצותינו, מלאים, דבר, 30 בדצמבר 1949
• שלדים אפורים מוחלדים, דבר, 17 במרץ 1950
• קינה על עלומיך, דבר, 16 ביולי 1954
• תחת התות (שיר), דבר, 25 בספטמבר 1957, המשך
• פרהיסטוריה פרטית, מעריב, 21 בדצמבר 1962
• שירי בית ישן, מעריב, 8 באפריל 1963
• ירושלים של סתו, מעריב, 4 באוקטובר 1963
• גֵב, מעריב, 12 ביולי 1963
• לא נוותר על גבולות הייעוד!, מעריב, 16 באוגוסט 1963
• מי בגד במי?, מעריב, 10 בינואר 1964
• משמעותם של שמות החגים, לשוננו לעם, כרך כו חוברות ג–ד (תשל"ה), עמ' 67–74, באתר האקדמיה ללשון העברית