ויקיפדיה

כס עשתרת

מוטיב פולחני כנעני, כס כרובים עליו יושב אל או מלך

כסי עשתרת (או כס כרובים[1]) הם כיסאות כרובים שהוקדשו כמִנְחָה, ונמצאו במקדשים פיניקים עתיקים, במיוחד באזורים סביב צידון, צור וחמון.[2] לרבים מהכסים יש סגנון דומה, עם כרובים ראשי על גופי אריות מכונפים משני צדי הכס.[3] ייצוגים של הכס נמצאו באתרים כנעניים ובאתרים פיניקים סביב הים התיכון, כולל לוח שנהב (וכן צלמית כס קטנה[4]) ממגידו, ארון אחירם מגבל, פסל מהדרומטום (אנ') בקרבת קרתחדשת ועל חותם מת'רוס (אנ') בסרדיניה.[3]

כס עשתרת שנמצא במקדש אשמון שבצידון

הסמליות של כס הכרובים ככס מלכותי באה לידי ביטוי בדברי יחזקאל לנגיד צור בקינתו על העיר: ”אַתְּ כְּרוּב מִמְשַׁח הַסּוֹכֵךְ” (יחזקאל, כ"ח, י"ד).[5] סמליות זאת מקורבת גם לסמליות המצרית העתיקה בה המלך מיוצג על־ידי ספינקס.[5]

חדר הכס בחמון

עריכה
 
אחד הכסים שנמצאו בחמון
 עמוד ראשי
 ראו גם – חמון#המקדש המזרחי

בעיר חמון שבתחומי צור התקיים בתקופה ההלניסטית מקדש המכונה "המקדש המזרחי", הכולל מכלול מבנים ואכסדרות, בנויים מסביב לחצר מלבנית שבאמצעה מבנה המקדש עצמו.[6] בפינה הצפון־מערבית של מכלול המבנים, מחובר למבנה המקדש עצמו, נמצא חלל אותו פרשו החופרים כחדר כס (Chapelle בצרפתית, Chapel באנגלית).[7] הוא התגלה בצורת ר' (או L), אך במקור היה כנראה מלבני.[7] הכניסה אליו הייתה דרך דלת מונומנטלית בקצה הצפוני של הקיר המזרחי בחצר הפנימית של מכלול המבנים.[7]

בפינה הצפון־מערבית של החדר, הנגדית לדלת, נמצאה במה בגובה 1.20 מטר, שהגישה אליה הייתה באמצעות חמש מדרגות בצדה הדרומי.[7] בין הבמה לקיר הצפוני של החדר נמצאו שברי כס עשתרת מאבן, ולפי ההשערה הכס הוצב על הבמה.[7] על יד הקיר הדרומי נמצא כן או במה קטנה, והחופרים שיערו שהוצב עליו מזבח, פסל, אובייקט פולחני או עוד כס; ייתכן שאת במה קטנה זאת עיטר משקוף.[7]

מתוך שתים־עשרה צלמיות טרקוטה שנמצאו במקדש המזרחי, תשע נמצאו בחדר הכס, וייתכן שהן שימשו בפולחן עשתרת בחדר הכס.[7]

כתובת הכס מאזור צור

עריכה
 
 
למעלה: הכס שעל בסיסו הכתובת הפיניקית
למטה: הכתובת שעל הבסיס

אחד הכסים שהתגלה באזור צור (בחירבת א־טייבה, אתר מדרום־מזרח לראש מייה (אנ') וכמה קילומטרים מדרום לצור) נושא כתובת הקדשה (בנוסחת כתובות נדר מתומצתת) פיניקית לעשתרת. הכס מתוארך למאות ה־3 או ה־2 לפנה"ס, עשוי אבן גיר וגובהו 47 או 48 ס"מ;[8][9] על המשענת מגולפות, כשתי מצבות, שתי דמויות אדם, ומתחת למושב מגולף סהר ומתחתיו שני פרחי לוטוס.[8] המושב עצמו פנוי, וייתכן שהיה שמור לנוכחות עשתרת.[8] הכתובת, החקוקה על הבסיס עליו עומד הכס[8] בכתב הפיניקי המאפיין את צור,[10] ידועה כ־KAI 17, ותוכנה הוא:

לרבתי לעשתרת אש בגו הקדש
אש לי אנכ עבדאבסת בן בדבעל

משמעות הכתובת היא: ”לרבתי, לעשתרת, אשר בגו הקדש אשר לי, אנכי עבדאבסת בן בדבעל”.[8] הביטוי "גו הקדש" קשה מאוד; המילה השנייה בו לא ברורה וקריאתה שנויה במחלוקת. המילה "גו" מקבילה אולי למילה הארמית גו שמשמעה "בקרב", "בתוך", וניתן גם לפרשה לפי המילה הפיניקית "גו" (שאולי קרובה למילה העברית "גוי", עם; ראו כתובת המרזח) שמשמעה "קהילה".[11] המילה השנייה נקראה בפענוח הראשוני "הקדש", וכך קראו ב־KAI, כך שמשמעות הביטוי היא "בתוך המקדש", אולם חוקרים אחרים הטילו ספק גדול בקריאה זאת, והציעו לקרוא "השדן" או "השער ב". הקריאה "השדן" מתפרשת כ"שׂדה"+"־ן" (המילה "שדה" נכתבת בפיניקית בלי ה'), ומגלה זיקה ל"עשתרת שד" (עשתרת השדה) האוגריתית,[12] כך שקהילת מאמיני עשתרת זאת נקראים "גו השדן", קהילת השדה, כאשר השדה המדובר הוא כנראה מקודש, אולי השדה מסביב למקדשהּ.[13] ייתכן גם ש"השדן" הוא שם פרטי פיניקי, ו"גו השדן" הוא הקהילה אותה אדם בשם זה הנהיג.[14] הקריאה "השער ב" יוצרת את הביטוי "עשתרת אש בגו השער באש לי", כלומר "עשתרת אשר בקרב השער באשר לי", כלומר שער נכסיו של המקדיש.[15] השם "עבדאבסת" הוא שם תאופורי המאזכר את האלה המצרית בסתת.[16]

הכסים

עריכה

רשימת כסים מפיניקיה

עריכה
תמונה תקופה אתר מיקום נוכחי כתובת תיאור פרסום ראשון
  הלניסטי גבל המוזיאון הלאומי של ביירות אין בחזית, שתי דמויות נוסכות נסך לתור פרח. על המושב, משטח מלבני להצבת חפץ.[17] מוריס דוננד (אנ')[18]
  הלניסטי צידון המוזיאון הלאומי של ביירות אין בחזית, עיטור פיניקי (אנ'). על המושב, מגרעת גדולה מלבנית לייצוב חפץ. משענת ללא קישוטים.[17] דוננד 1941[19]
  רומאי צידון המוזיאון הלאומי של ביירות כתובת יוונית מושב מאוד משופע, ללא אפשרות להצבת חפץ. על המשענת, סמל סהר וכוכב (המזוהה עם בעל חמון[20]).[17] 1924[21]
  צידון מוזיאון הלובר אין נאיסקוס (אנ') ובתוכו כס עם שני ספינקסים. מעל הכס, חלל בצורת U להצבת חפץ עגול בתחתיתו: או בית אל וכתרו. בצדדים, כהנים בעבודתם.[17] 1933[22]
  צידון המוזיאון לארכאולוגיה של איסטנבול אין נאיסקוס (אנ') דומה לקודם. מאחור, חלל קטן להצבת חפץ. בצדדים, אלה מכונפת.[17] [23]
  המאה ה־2 לפנה"ס מדרום לצור מוזיאון הלובר (AO 4565) כתובת פיניקית,

ראו #כתובת הכס מאזור צור

על הכס, שתי מצבות עם תבליטים המתארים כוהנים.[17] 1907 Ronzevalle[24][25][26]
  הלניסטי עין בעאל

(ליד צור)

המוזיאון הלאומי של ביירות אין מושב הכולל מצבה או בית אל.[17]
  הלניסטי אזור צור המוזיאון הלאומי של ביירות אין מושב הכולל מצבה או בית אל.[17]
  המאה ה־4 לפנה"ס חמון מוזיאון הלובר (AO 4812) אין בחזית, עיטור דקל פיניקי (אנ').[17] השבר הבא היה ככל הנראה ראש אחד הכרובים בכס זה:  ארנסט רנן 1860[27]
  חמון המוזיאון הלאומי של ביירות אין החזית שבורה. מושב אופקי, עגול בחזיתו. משענת ללא קישוטים. הכס גדול ויכול להתאים לאדם.[17] דוננד
  מקדש אשמן (ליד צידון) באתרו אין דוננד
  מקדש אשמן (ליד צידון) המוזיאון הלאומי של ביירות אין דוננד
  הלניסטי לא ידוע המוזיאון הלאומי של ביירות אין

ייצוגים נוספים

עריכה

צלמיות

עריכה

ייצוגים דו־ממדיים

עריכה

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא כס עשתרת בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 Schroer, Silvia (2011). Die Ikonographie Palastinas/Israels und der Alte Orient: eine Religionsgeschichte in Bildern, Band 3: Die Spätbronzezeit (בגרמנית). Academic Press Fribourg. p. 374.
  2. ^ Józef T. Milik, Les papyrus araméens d'Hermoupolis et les cultes syro-phéniciens en Égypte perse, Biblica 48, 1967, עמ' 546–622
  3. ^ 1 2 James R. Davila, Bruce Zuckerman, The Throne of ʿAshtart Inscription, Bulletin of the American Schools of Oriental Research 289, 1993-02, עמ' 77 doi: 10.2307/1357365‏, JSTOR 1357365: "Compare the votive throne discovered at Umm el-'Amed (Dunand and Duru 1962: 168 pl. 67). [...] The heads are human, and each bears a head-dress or coiffure that reaches down to the shoulders. They also have stylized beards. On our throne, what remains of the headdresses/coiffures and beards of the cherubs stylistically parallels those of the Umm el-'Amed cherubs. In fact, it seems quite probable that they stem from the same artistic and iconographic milieu. We may further note the cherub thrones depicted on a Late Bronze/Iron I ivory from Megiddo, the sarcophagus of Ahiram (cf. Pritchard 1969: figs. 332, 456-59, respectively), a relief from Hadrumetum/Sousse (Cintas 1947: pls. 48-49), and a scarab from Sardinia (Bisi 1967: fig. 57). In each of those exemplars the cherubs have a feline body with wings, a tail, and styled hair, but no beard."
  4. ^ Schroer, Silvia (2011). Die Ikonographie Palastinas/Israels und der Alte Orient: eine Religionsgeschichte in Bildern, Band 3: Die Spätbronzezeit (בגרמנית). Academic Press Fribourg. p. 376.
  5. ^ 1 2 Renan, Ernest (1864). Mission de Phénicie. Paris: Imprimerie Impériale. p. 704.
  6. ^ Nicholas Vella, Defining Phoenician Religious Space: Oumm el-'Amed Reconsidered, Ancient Near Eastern Studies 37, 2000, עמ' 33 doi: 10.2143/anes.37.0.1081
  7. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Nicholas Vella, Defining Phoenician Religious Space: Oumm el-'Amed Reconsidered, Ancient Near Eastern Studies 37, 2000, עמ' 34 doi: 10.2143/anes.37.0.1081
  8. ^ 1 2 3 4 5 James R. Davila, Bruce Zuckerman, The Throne of ʿAshtart Inscription, Bulletin of the American Schools of Oriental Research 289, 1993, עמ' 67 doi: 10.2307/1357365‏, JSTOR 1357365
  9. ^ monument (AO 4565), מוזיאון הלובר
  10. ^ James R. Davila, Bruce Zuckerman, The Throne of ʿAshtart Inscription, Bulletin of the American Schools of Oriental Research 289, 1993, עמ' 74 doi: 10.2307/1357365‏, JSTOR 1357365
  11. ^ Józef T. Milik, Les papyrus araméens d'Hermoupolis et les cultes syro-phéniciens en Égypte perse, Biblica 48, 1967, עמ' 546–622
  12. ^ ידועה מלוחות KTU2 1.91, 1.148, 4.182
  13. ^ James R. Davila, Bruce Zuckerman, The Throne of ʿAshtart Inscription, Bulletin of the American Schools of Oriental Research 289, 1993, עמ' 75 doi: 10.2307/1357365‏, JSTOR 1357365
  14. ^ James R. Davila, Bruce Zuckerman, The Throne of ʿAshtart Inscription, Bulletin of the American Schools of Oriental Research 289, 1993, עמ' 67–80 doi: 10.2307/1357365‏, JSTOR 1357365; לשם הפרטי "השדן" ראו CIS I 3092 שנמצאה בקרתחדשת
  15. ^ Edward Lipiński, Rereading the Inscriptions of the ‘Throne of Astarte’ and the Sidonian Obelisk, Journal of Semitic Studies 61, 2016-10, עמ' 319–321 doi: 10.1093/jss/fgw011
  16. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 43
  17. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Henri Seyrig's original list of 10 known thrones in 1959: Seyrig, 1959, p. 51–52
  18. ^ M. Dunand, Excavations of Byblos, II, p. 79, no.7225, p. 152
  19. ^ Dunand, Bulletin du Musée de Beyrouth, V, 1941, p. 93, where the origin is given as unknown.
  20. ^ יגאל ידין, על סמלי האלים בשמאל (זינג'ירלי), בקארתאגו ובחצור, ידיעות בחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה ל"א 4, 1967, עמ' 29-63
  21. ^ Charles Virolleaud, Les travaux archéologiques en Syrie en 1922-1923, Syria. Archéologie, Art et histoire 5, 1924, עמ' 119, pi 32 doi: 10.3406/syria.1924.3036, where the origin is given as unknown. The throne had been received in Sidon by L. Brossé: cf. Noel Aimé-Giron, Bulletin de l'Institut Français d'Archéologie Orientale, XXV, 1925, p. 206
  22. ^ Noel Aimé-Giron, Bulletin de l'Institut Français d'Archéologie Orientale, XXXIV, 1933, pp. 31-; René Dussaud, Noel Aimé-Giron. — Un naos phénicien de Sidon (avec 4 planches). Extrait du Bulletin de l'Institut français d'archéologie orientale., Syria. Archéologie, Art et histoire 14, 1933, עמ' 335–336
  23. ^ G. Mendel, Catal. of sculpt. (Museums imper. Ottom.), I, n ° 92 (attribution in the 5th century); Noel Aimé-Giron, Bulletin de l'Institut Français d'Archéologie Orientale, XXV, 1924, pp. 191-; cf. A. Dessus-Lamare-Leenhoff, Ernest IIerzfeld. — Die Ausgrabungen von Samarra, Band I. — Der Wandschmuck der Bouten von Samarra und seine Ornamentik, avec 321 gravures et 101 planches. (Forschungenzur islamischen Kunst herausgegeben von Friedrich Sarre)., Syria. Archéologie, Art et histoire 6, 1925, עמ' 93–97
  24. ^ Sébastien Ronzevalle, Note sur un monument phénicien de la région de Tyr, Comptes rendus des séances de l'Académie des Inscriptions et Belles-Lettres 51, 1907, עמ' 589–598 doi: 10.3406/crai.1907.71970
  25. ^ Sébastien Ronzevalle, Le "Trône d’Astarté", Mélanges de la Faculté Orientale (Beirut) 3 (1909), 755–83, pls 9–10;
  26. ^ Clermont-Ganneau, in Repert. epigr. sémit., n ° 800.
  27. ^ Renan, Ernest (1864). Mission de Phénicie. Paris: Imprimerie Impériale. pp. 707 & plate LIII.
  28. ^ לוחית שיבוץ הנושאת תיאור עלילתי, שגיבורו הוא שליט כנעני, באתר מוזיאון ישראל, ‏2022-01-25
  29. ^ Noël Aimé-Giron, Un ex-voto à Astarté, BIFAO 25 (1925), p. 191-211
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=כס_עשתרת&oldid=39866334"