תומאס אדוארד לורנס

תומאס אדוארד לורנס
Thomas Edward Lawrence
לידה	16 באוגוסט 1888; הממלכה המאוחדת
נהרג	19 במאי 1935 (בגיל 46); מחנה בובינגטון, הממלכה המאוחדת
מדינה	הממלכה המאוחדת
מקום קבורה	St Nicholas Church
השכלה	ג'יזס קולג' (1910); קולג' מגדלן; בית הספר התיכון של העיר אוקספורד לנערים ;
תקופת הפעילות	1914–19 במאי 1935 (כ־21 שנים)
מקצוע	אנתרופולוג, ארכאולוג, אוטוביוגרף, סופר, קצין, תסריטאי, מתרגם, castellologist, מרגל, דיפלומט, טייס, איש צבא, world traveler
פרסים והוקרה	אביר בלגיון הכבוד; צלב המלחמה 1914–1918; חבר במסדר האמבט; אות השירות המצוין ;

המונח "לורנס איש ערב" מפנה לכאן. לערך העוסק בסרט הקולנוע, ראו לורנס איש ערב (סרט).

קולונל תומאס אדוארד לורנס (באנגלית Thomas Edward Lawrence‏; 16 באוגוסט 1888 – 19 במאי 1935), הידוע גם בכינוי לורנס איש ערב, היה ארכאולוג, דיפלומט, סופר ואיש צבא בריטי, אשר קנה את עיקר תהילתו בעקבות התפקידים שמילא במסגרת המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה ובמרד הערבי. פועלו במלחמה, יכולתו להיטמע בחברה הערבית על אף היותו בריטי וכן כישרונו להעלות את חוויותיו על הכתב הקנו לו את התואר "לורנס איש ערב".

ביוגרפיהעריכה

נעוריועריכה

לורנס נולד בטרמדוג, ויילס כי לד מחוץ לנישואים של תומאס צ'פמן, אציל אירי-אנגלי שנטש את אשתו לאחר שהתאהב בשרה ג'אנר, אמו של לורנס. השניים לא נישאו. הם חיו יחד כזוג ואימצו לעצמם את שם המשפחה לורנס. ללורנס היו שלושה אחים נוספים. חוקרים רבים סוברים כי העובדה שלורנס נולד מחוץ לנישואין גרמה לו להרגיש דחוי חברתית לכל אורך נעוריו.^[1] לורנס טען כי בשנת 1905 הצטרף לחיל מצב מקומי אך לא נמצא לכך שום רישום צבאי.^[2]

ארכאולוגיהעריכה

לורנס (מימין) ולנרד וולי במהלך חפירות ארכיאולגיות באזור כרכמיש, שנת 1913 לערך

כבר בגיל 15 לורנס וחברו לספסל הלימודים, סיריל ביסון, החלו לסייר בכנסיות מקומיות ולחקור את המונומנטים והעתיקות שמצאו בהן.^[3] בחודשי הקיץ של השנים 1906 ו-1907 נסעו לורנס וביסון לטיולי אופניים בצרפת, שם אספו תמונות ופריטים ארכאולוגיים נוספים מכנסיות מקומיות מימי הביניים,^[4] במכתב למשפחתו כתב כך:

"המקומיים החמיאו לי על הצרפתית הנפלאה שלי ופעמיים שאלו אותי מאיזה חלק של צרפת הגעתי"

— ספרו של מוריס לארה The T.E. Lawrence Puzzle, עמוד 222

בין השנים 1907 ל־1910 למד היסטוריה באוניברסיטת אוקספורד וסיים את לימודיו בהצטיינות. הוא התמקד במיוחד בהשפעה של הצלבנים על הארכיטקטורה הצבאית באירופה בימי הביניים. אחיו הצעיר של לורנס, ארנולד, סיפר במאמר מאוחר כי בשביל לורנס העיסוק בנושא היה מעין בריחה מ"המציאות הבורגנית של אנגליה".^[5]

בקיץ של שנת 1909, במהלך חופשה מלימודיו, ערך לורנס טיול רגלי בן שלושה חודשים בין המבצרים הצלבניים בשטחי האימפריה העות'מאנית (בעיקר בשטח סוריה של ימינו) בו עבר כ-1,600 קילומטרים.^[6]

בשנת 1910 הפליג לביירות כדי להשתלם בשפה הערבית ועד מהרה הצטרף למשלחת של המוזיאון הבריטי למחקר ארכאולוגי באזור כרכמיש. ראש המשלחת היה בתחילה דייוויד הוגארת, שעימו יפעל בהכנת המרד הערבי, ואחרי כן לנרד וולי. בתקופה זו פגש לורנס את הארכאולוגית גרטרוד בל שתהיה יועצתו בפעילותו המודיעינית במלחמת העולם הראשונה.

שירותו במלחמת העולם הראשונהעריכה

בינואר 1914, כ-8 חודשים טרם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, גויסו לורנס ולנרד וולי לחיל המודיעין של הצבא הבריטי. מטרת הגיוס הייתה לערוך מחקר מקיף על אזור הנגב, אזור שהיה חשוב במיוחד לבריטניה מאחר שהבינו כי בשעת מלחמה, הצבא האימפריה העות'מאנית יהיה חייב לעבור באזור זה בדרך למצרים. המחקר מומן על ידי הקרן לחקר ארץ ישראל. באוקטובר אותה שנה, כשלושה חודשים לאחר פרוץ המלחמה צורף לורנס למודיעין של המשרד לענייני ערבים אשר שכן בקהיר, מפקדיו היו גילברט קלייטון והנרי מקמהון.

הלאומיות הערבית החלה להתעצם במהלך המלחמה ורבים מן הערבים שאפו לקבל עצמאות מהאימפריה העות'מאנית הגוססת. בשנת 1915 השריף של מכה, חוסיין בן עלי החל לנהל משא ומתן והציע לבריטים להוביל מרד ערבי כנגד האימפריה העות'מאנית בתמורה למדינה ערבית עצמאית בשטחי החג'אז, מסופוטמיה וסוריה הגדולה,^[7] דבר אשר יכול היה מאוד להשתלם לבריטים ששאפו לצמצם את הפגיעה באזור תעלת סואץ. הרעיון זכה להתנגדות מצד צרפת אשר ראתה בסוריה הגדולה שטח מנדט עתידי שלה^[8] וכן מהממשל המקומי ההודי אשר ראה במסופוטמיה אזור השפעה עתידי של הודו.^[8] לורנס עצמו היה תומך נלהב של רעיון מדינה ערבית עצמאית.^[8]

באוקטובר 1915 חל משבר של ממש בעמדה הערבית ובן עלי שלח מסר מאיים לשלטונות הבריטיים לפיו אם בריטניה לא תבטיח את תמיכתה במרד ערבי כנגד האימפריה העותמאנית הוא יעביר את תמיכתו אליה,^[8] דבר אשר עלול היה לאיים מאוד על גורל בריטניה במלחמה. מקמהון הגיב למסרו של בן עלי וענה לו שהשלטון הבריטי תומך ברעיון של מרד ועצמאות ערבית אך מסריו לגבי שטחים מסוימים במזרח התיכון שכביכול היו אמורים להיות חלק מהמדינה הערבית העתידית היו עמומים (שטחים שחולקו מאוחר יותר עם צרפת וכן שטח של ארץ ישראל שהובטח בהצהרת בלפור.)

לורנס במדבריות ערב

באביב של שנת 1916 נשלח לורנס לאזור מסופוטמיה על מנת לנסות ולסיים את המצור על כות על ידי ניסיונות לשחד קצינים עותמאנים והמרדה של הערבים המקומיים, ניסיונות אלו לא נשאו פרי.^[8] באותה עת החל להתגבש הסכם סייקס–פיקו אשר בדיעבד הרג את הרעיון של המדינה הערבית המאוחדת במזרח התיכון. על אף המרד הערבי, בו לורנס עתיד לשמש דמות מפתח, הוא ככל הנראה ידע על ההסכם שמשמעותו הייתה למעשה חיסול הרעיון של מדינה ערבית מאוחדת במזרח התיכון.^[9]^[10]

המרד הערביעריכה

ערך מורחב – המרד הערבי

לאחר שמספר ניסיונות מקומיים בקרב הערבים לא נשאו פרי, נשלח לורנס באוקטובר 1916 על ידי רונלד סטורס, שלימים יהפוך למושל הראשון של ירושלים בימי המנדט הבריטי^[8] להיוועד עם מנהיגים ערבים באזור החג'אז ולאסוף מודיעין אודות המרד המתגבש הבא. לורנס נועד עם שלושת בניו של השריף עלי, עלי, פייסל ועבדאללה, והתרשם במיוחד מפייסל, בו ראה את המתאים ביותר להנהיג מרד גדול בתמיכת הבריטים.^[8]

אל לורנס הוחלט לצרף את סטיוארט פרנסיס ניוקומב כמקשר לכוחותיו של פייסל,^[8] אך זה התעכב והגיע לאזור החג'אז רק מספר חודשים מאוחר יותר. בדצמבר אותה שנה החלו לורנס ופייסל לתכנן כיצד להעמיד את כוחותיו של פייסל במטרה למנוע מהחיילים העותמאנים לכבוש את אזור מדינה ולחבל במסילת הרכבת החיג'אזית. כאשר ניוקומב הגיע לורנס תכנן לעזוב את החג'אז, אך פייסל התנגד לכך נמרצות.^[8] בסופו של דבר נשאר לורנס לצד פייסל וכוחותיו עד שאלו כבשו את דמשק בדצמבר 1918.

על אף שעיקר תהילתו של לורנס היא כאסטרטג ומקשר במהלך המרד, הוא עצמו השתתף בפעולות וקרבות רבים לאורך שהותו לצד כוחותיו של פייסל, ביניהם חבלות רבות במסילת הרכבת החג'אזית באזור החג'אז ועקבה במטרה להביס את הכוחות העותמאנים.

אחד הקרבות המשמעותיים בהם לורנס נטל חלק התרחש ב-23 בינואר 1918 באזור טפילה. בקרב זה, אשר הונהג על ידי לורנס יחד עם ג'פאר אל אשקארי (לימים ראש ממשלת עיראק), הצליחו הכוחות להדוף כוח של 900 חיילים עותמאנים, כאשר 400 מהם נהרגו ו-200 נלקחו בשבי. בעקבות אותו קרב עוטר לורנס באות השירות המצוין והועלה לדרגת לוטייננט קולונל, אשר מקבילה לדרגת סגן-אלוף בישראל.

במהלך המלחמה לורנס עבר מרחקים ארוכים ונפגש עם שבטים ערבים רבים אותם שכנע להצטרף לכוחותיו של פייסל. הוא היה בקשר קבוע עם המפקדה הבריטית בקהיר ומסר לה מידע מודיעיני חשוב על מהלכי המרד, דבר שהיה בעל ערך רב לתבוסת האיפריה העותמאנית בחזית המזרח תיכונית במלחמת העולם הראשונה.

עד לסוף המלחמה הועלה לורנס לדרגת קולונל ( המקבילה לאלוף-משנה בישראל). היה אמור לקבל את צלב ויקטוריה אך סירב לקבלו.

בקיץ 1918 העותמאנים הציעו פרס של 5,000 לירות שטרלינג (אשר שווי ערך ל 1.7 מיליון ליש"ט ב-2017) על ראשו של לורנס, מאוחר יותר גובה הפרס תפח ל-20,000 ליש"ט. בעקבות ההצעה, אחד מהקצינים הבריטים אשר לחמו לצד לורנס כתב כך :

"על אף שפרס בגובה 15,000 ליש"ט הובטח למי שיביא את ראשו של לורנס לטורקים, אף ערבי לא העז לבגוד בו, השריף של מכה ראה בלורנס את אחד מבניו, הוא זה שאחראי להשפעה שלנו בחצי האי ערב, הוא הרפתקן מעורר השראה"

— A Prince of Our Disorder: The Life of T. E. Lawrence מאת ג'ון מאק

קרב עקבהעריכה

ערך מורחב – קרב עקבה

קרב עקבה התרחש בתחילת יולי 1917, הקרב הונהג על ידי לורנס ובו השתתפו גם כוחותיו של המנהיג הבדואי רב ההשפעה עודה אבו תאיה אשר עד לאותה עת תמך בעותמאנים. עקבה, אשר באותה עת הייתה כפר נידח שלידו עמד חיל מצב עותמאני של 300 חיילים הייתה חשובה מבחינה אסטרגטית לבריטים עקב הנמל ששכן בה. לאחר ארבעה ימים של לחימה חיל המצב העותמאני וכמה ממגיני העיר נכנעו והקרב הוכתר כהצלחה. לורנס עצמו נפצע קלות במהלך הקרב.

הצלחת הקרב הקנתה ללורנס את אמונו של המפקד החדש של חיל המשלוח המצרי, סר אדמונד אלנבי.^[11]

לורנס בירושלים בתצלום מאת לואל תומאס, 28 בפברואר 1918

דרעאעריכה

בספרו שבעת עמודי החכמה וכן במכתב ששלח לידידו לשירות^[12] מתאר לורנס כיצד ב-20 בנובמבר הגיע לעיר דרעא בסוריה, שם תפסו אותו חיילים עותמאנים (אשר לא זיהו אותו) ובהוראת ביי החלו להתעלל בו פיזית ומינית, תקיפה שבעקבותיה הופנה לבית חולים. עם זאת, לורנס לא מתאר את התקיפה בצורה מפורטת. חוקרים וביוגרפים של לורנס חלוקים בדעותיהם לגבי אופי התקיפה, אמינותה והשפעתה המאוחרת על חייו (ראו פסקה חייו האישיים).^[13] לורנס חותם בספרו את חווייתו הטראומתית בדרעא במשפט "באותו לילה בדרעא מבצר תמימותי אבד לנצח".

נפילת דמשק ותום המלחמה

לורנס היה מן האסטרטגים העיקריים של קרב דמשק בשבועות האחרונים למלחמה. הוא ראה בדמשק, שנפלה לידי המורדים ב-1 באוקטובר 1918, את עיר הבירה של המדינה הערבית העצמאית העתידה לקום בהנהגתו של המלך פייסל. אך החלום נגוז סופית בקרב מייסלון בו כבשו הכוחות הצרפתים של דמשק מידי הממלכה הערבית של סוריה, קרב אשר סימל את תחילת האימפריאליזם הצרפתי במזרח התיכון.

במהלך שנות המלחמה, בעת גיבושו של הסכם סייקס פיקו, ניסה לורנס לשכנע את השלטונות הבריטיים לסגת מההסכם בטענה שזוהי הפרה בוטה של ההבטחה שהעניקו לערבים וכן שמדינה ערבית עצמאית משרתת את האינטרסים הבריטים.^[14]

לורנס נותר דמות שנויה במחלוקת ומעוררת עניין עד היום. בעוד שיכולותיו כאסטרטג, איש צבא והשפעתו על המרד הערבי אינן מוטלות בספק, יש המטילים ספק את תמיכתו הכנה בהקמת מדינה ערבית עצמאית במזרח התיכון וטוענים שהיה לא יותר מעלה תאנה ששימש את האינטרסים של המעצמות האירופאיות במזרח התיכון.^[9]

בשלהי המלחמה פגש לורנס בלואל תומאס אשר עתיד להפוך אותו לידוען וגיבור מלחמה. תומאס אשר לווה בצלמו, הארי צ'ייס, התלהב מדמותו של לורנס הבריטי לבוש בבגדים בדואים וצילם סרט תעודה אודותיו בשם "עם לורנס בערב" אשר היה מבין סרטיו היחידים של תומאס אשר נחלו הצלחה (הכנסותיו עמדו על 1.5 מיליון דולרים ובלונדון לא ירד מאקרנים במשך 6 חודשים), לואל המשיך להעריץ ולרחוש כבוד ללורנס והגן על מורשתו לאחר המלחמה. לואל היה זה שהעניק הלכה למעשה ללורנס את הכינוי "לורנס איש ערב".

אחרי המלחמהעריכה

אחרי כיבוש דמשק חזר לורנס ללונדון. עבודתו הראשונה הייתה במשרד החוץ וחבר העמים, והוא שימש בחבר במשלחתו של המלך פייסל לועידת השלום בפריז (1919). במאי אותה שנה מטוס בו טס לקהיר התרסק ברומא. שני הטייסים נהרגו, ולורנס עצמו סבל משברים רבים.^[15] בהמשך שימש כיועצו של שר המושבות וינסטון צ'רצ'יל, עבודה אותה לורנס לא אהב.^[5]

בשנת 1922 חזר לורנס לשרות צבאי פעיל, כשהוא מנסה לברוח מהפרסום ולהשתמש בשמות בדויים. סיבת שאיפתו לאנונימיות לא ברורה לגמרי. הוא הצטרף לחיל האוויר בשם "רוס", ועזב לאחר חודשים מספר כשהתבררה זהותו האמיתית. אז הצטרף לחיל השריון תחת השם "תומאס אדוארד שו", ובשנת 1924 חזר והתגייס לחיל האוויר באותו שם בדוי. הוא החליף תפקידים, מיקומים ושמות על פני השנים הבאות, ולבסוף שוחרר בשנת 1935.

לורנס היה חובב אופנועים נלהב והחזיק בבעלותו 8 אופנועים בתקופות שונות, אחד מהם מוצג כיום במוזיאון המלחמה האימפריאלי.

כחודשיים לאחר השחרור נהרג לורנס בתאונת אופנוע, בגיל 46. לאחר מותו נוירוכירורג בשם יו קריינס החל מחקר על תאונות אופנוע, דבר אשר הוביל לשימוש נרחב בקסדות בקרב רוכבי האופנועים^[16]

לורנס כסופרעריכה

בשנות האנונימיות שלאחר המלחמה כתב ופרסם לורנס שני ספרים רחבי יריעה המבוססים על חייו וניסיונו. הראשון, "שבעת עמודי החוכמה" (Seven Pillars of Wisdom), עסק בשרותו במדבריות ערב. הספר יצא בתרגום עברי בשנת תרצ"א בשם "המרד במדבר" (ר' להלן). ספרו השני, "המטבעה" (The Mint) עסק בשרותו בחיל האוויר.

לורנס אף תרגם ספרים לאנגלית, בהם האודיסיאה של הומרוס. בנוסף, השאיר אחריו אלפי מכתבים. הוא נודע כמתכתב נלהב, שרכש חברים רבים ועקב סגנון חייו שכלל נדודים והיעדרויות ממושכות ניהל את מרבית קשריו החברתיים בהתכתבות. חלק גדול מאסופות מכתביו יצאו לאור.

יחסו לציונותעריכה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

חייו האישייםעריכה

ספקולציות רבות עסקו בנטיותיו המיניות של לורנס. הוא לא נישא, ולא ידוע על קשרים רומנטיים משמעותיים שניהל עם בנות המין השני. חלק מחבריו טענו כי היה א-מיני.^[17] לורנס עצמו הכחיש במכתביו קשר מיני כלשהו במהלך חייו.^[18] יש המסבירים את הימנעותו של לורנס מיצירת קשרים אינטימיים בצלקת שהותירה בו התקיפה המינית בדרעא. יש הטוענים כי לורנס קיים קשרים אינטימיים עם נער ערבי בשם סלים אחמד, אשר נפטר ב-1919 ממחלת הטיפוס, במהלך החפירות הארכאולוגיות בכרכמיש.

אף על פי שהומוסקסואליות לא הייתה מקובלת כלל הן בחברה הבריטית והן בחברה ערבית בתקופת חייו, לורנס תיאר בכתביו קשרים חד מיניים שהתקיימו במהלך המלחמה בין הגברים הערבים, במכתב שכתב לשרלוט שו, רעייתו של ג'ורג' ברנרד שו, שהיה ידיד קרוב של לורנס, כתב כך: "ראיתי הרבה אהבות רומנטיות בין גברים, חלקם היו ממש בני מזל".^[19]

במשך שנים הועלו טענות שללורנס היו יחסים רומנטיים עם שרה אהרנסון. עזיז ביי, שהיה מראשי הביון העותמאני אשר בין השאר היה אחראי לתפיסת מחתרת ניל"י כתב בזיכרונותיו שהוא ראה את השניים נפגשים בעתלית ב-1916. אחיו של לורנס, ארנולד, הכחיש את הטענות.^[20]

מורשת והנצחהעריכה

בעקבות שירותו עוטר לורנס באות השירות המצוין ובעיטור לגיון הכבוד. כמו כן היה חבר במסדר האמבט.

פסלו של לורנס מופיע בקתדרלת סנט פול.

בסקר 100 הבריטים הגדולים של רשת BBC בשנת 2002 נמנה לורנס במקום ה-53.

בתרבות הפופולריתעריכה

דמותו ההרפתקנית של לורנס היוותה השראה ליצירות רבות ביניהן:

השחקן האירי פיטר או'טול גילם את דמותו בסרט לורנס איש ערב (סרט) של הבמאי דייוויד לין בשנת 1962. הסרט זכה בשבעה פרסי אוסקר כולל בפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר ונחשב לאחד מהסרטים המשפיעים בהיסטוריה של הוליווד.
השחקן האנגלי רייף פיינס גילם את דמותו של לורנס במיני סדרת טלוויזיה משנת 1992 בשם A Dangerous Man: Lawrence After Arabia.
השחקן האנגלי רוברט פטינסון גילם את דמותו של לורנס בסרט מלכת המדבר משנת 2015 אשר עוסק בקורותיה של גרטרוד בל.

לורנס מופיע על עטיפת האלבום Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band של הביטלס. השיר Seven Pillars Of Wisdom של להקת סבטון עוסק בלורנס.

דמותו של לורנס מופיעה במשחקי המחשב Battlefield 1 ו-Uncharted 3: Drake's Deception.

בספר "החולמים לאור היום" מאת מרי דוריה ראסל מתוארת דמותו של לורנס אשר מלווה את גיבורת הספר בחופשתה בקהיר.

כתביו שתורגמו לעבריתעריכה

המרד במדבר ת"א לאורנס (תרגם מאנגלית: יעקב קופליביץ; עם הקדמה מאת ברנרד שאו), תל אביב: מצפה (ספרית אוניברסיטה לעם), תרצ"א.
לפוצץ רכבת / ת.א. לורנס (עברית: עמיהוד ארבל), תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור (תרמיל קלסיקה), תשמ"ד-1984.
שבעה עמודי חוכמה: חגיגת ניצחון / תומאס אדוארד לורנס (תרגמו: נינה פתאל ודויד ברקוב; ערך והוסיף הערות והארות יעקב חבקוק; הקדמה וייעוץ אקדמי: גדעון מ. קרסל), משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשס"ו-2006.
יומן מסע בצפון סוריה, 1911, תרגם מאנגלית והוסיף אחרית דבר: אפרים הלוי, הוצאת נהר, 2021^[21]

ראו גםעריכה

גרטרוד בל

לקריאה נוספתעריכה

ערים מתות ואנשים חיים - מאת לנרד וולי המתאר את החפירות שהוא ולורנס ערכו בכרכמיש (באנגלית)
לואל תומאס, עם לורנס בערב, 1924 (באנגלית)
סקוט אנדרסון, לורנס בחצי האי ערב - מלחמה, הונאה, טירוף אימפריאלי ויצירתו של המזרח התיכון המודרני, "ספרית אפקים", עם עובד, תשע"ז 2017.
Philip Walker, Behind the Lawrence legend : the forgotten few who shaped the Arab revolt ,Oxford University Press, 2018

קישורים חיצונייםעריכה

לורנס איש ערב - אוסף קישורים לאתרים אודותיו
לואל תומאס, עם לורנס בערב (הפקה מחודשת מ-1927)
אלי אשד, לורנס איש ערב
יובל מלחי, פרק 2: לורנס איש ערב, באתר "קטעים בהיסטוריה", 24 במרץ 2008
יובל מלחי, פרק 352: חידה ושמה לורנס איש ערב, באתר "קטעים בהיסטוריה", 9 בינואר 2020
יגאל שפי, חיבור היסטורי - או בדיון ספרותי מדמיונו של קצין בריטי במזרח, באתר הארץ - על הספר שבעת עמודי החכמה
בני מוריס, מפת ההיסטוריה, באתר הארץ - על לורנס איש ערב ומשפחת אהרונסון
בני ציפר, תומאס אדוארד לורנס בכאפייה הוא המרתף התת-מודע שלנו, באתר הארץ, 21 בינואר 2011
אמנון לורד, לורנס ואהרונסון עושים מזרח תיכון חדש, מידה, 02.01.2015
יעקב רוזן־קניגסבוך, מוסמך לחלום ולהעז, ביקורת על תרגום יומנו של לורנס איש ערב על ידי אפרים הלוי, הארץ, 23.02.2021
Harold Olans T.E.Lawerence biography of a broken hero
תומאס אדוארד לורנס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
תומאס אדוארד לורנס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
עם מותו של לורנס, 19 במאי 1935, ארכיון הסרטונים של AP

הערות שולייםעריכה

^ T. E Lawrence studies
^ T.E Lawrence Studies
^ Beeson, C.F.C., Simcock, A.V., 1989
^ Simcock, A.V, Simcock, A.V, 1989
^ ¹ ² The T.E. Lawrence Puzzle, University of Georgia Press,
^ חיבורו של לורנס על מבצרי הצלבנים, Crusader Castles, ראה אור ב-1936, אחרי מותו
^ King Hussein
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ Lawrence of Arabia: The Authorized Biography of T.E. Lawrence, William Heinemann
^ ¹ ² אריה אלדד, 100 שנות צביעות: הלקח שכולנו יכולים ללמוד מהסכם סייקס - פיקו, מעריב, ‏20 במאי 2016
^ רונן דורפן, בביתו במדבר, ישראל היום, ‏8 ביוני 2017
^ Strategist of the Desert Dies in Military Hospital
^ המכתב נשלח לקצין בשם וו.פ. סטרלינג אשר שהה בקהיר באותה עת ב-28 ביוני 1919, הוא פורסם בספר T.E. Lawrence in War and Peace: An Anthology of the Military Writings of Lawrence of Arabia מאת מלקולם בראון.
^ Elizabeth Day, Lawrence of Arabia 'made up' sex attack by Turk troops, The Telegraph, ‏14 במאי 2006
^ The Legacy of Lawrence of Arabia
^ WebCite query result, www.webcitation.org (באנגלית)
^ Lawrence of Arabia, Sir Hugh Cairns, and the Origin of Motorcycle Helmets
^ T.E. Lawrence, Garden City, N.Y. : Doubleday, Doran & Company, 1937
^ מכתב אחד נשלח לא.מ. פורסטר ב-1927 ומכתב שני עם אזכור לנושא נשלח לרוברט גרייבס כשנה מאוחר יותר. שני המכתבים פורסמו ב-1988 בספר T.E. Lawrence in War and Peace: An Anthology of the Military Writings of Lawrence of Arabia
^ A Prince of Our Disorder: The Life of T E. Lawrence, הוצאת אוניברסיטת הרווארד
^ אלי אשד, לורנס איש ערב, המולטי יקום של אלי אשד, ‏2006
^ יעקב רוזן־קניגסבוך, מוסמך לחלום ולהעז, באתר הארץ, 23 בפברואר 2021

[1] T. E Lawrence studies

[2] T.E Lawrence Studies

[3] Beeson, C.F.C., Simcock, A.V., 1989

[4] Simcock, A.V, Simcock, A.V, 1989

[הערה_מספר_20180721230227:2-5] ¹ ² The T.E. Lawrence Puzzle, University of Georgia Press,

[6] חיבורו של לורנס על מבצרי הצלבנים, Crusader Castles, ראה אור ב-1936, אחרי מותו

[7] King Hussein

[הערה_מספר_20180721230227:0-8] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ Lawrence of Arabia: The Authorized Biography of T.E. Lawrence, William Heinemann

[הערה_מספר_20180721230227:1-9] ¹ ² אריה אלדד, 100 שנות צביעות: הלקח שכולנו יכולים ללמוד מהסכם סייקס - פיקו, מעריב, ‏20 במאי 2016

[10] רונן דורפן, בביתו במדבר, ישראל היום, ‏8 ביוני 2017

[11] Strategist of the Desert Dies in Military Hospital

[12] המכתב נשלח לקצין בשם וו.פ. סטרלינג אשר שהה בקהיר באותה עת ב-28 ביוני 1919, הוא פורסם בספר T.E. Lawrence in War and Peace: An Anthology of the Military Writings of Lawrence of Arabia מאת מלקולם בראון.

[13] Elizabeth Day, Lawrence of Arabia 'made up' sex attack by Turk troops, The Telegraph, ‏14 במאי 2006

[14] The Legacy of Lawrence of Arabia

[15] WebCite query result, www.webcitation.org (באנגלית)

[16] Lawrence of Arabia, Sir Hugh Cairns, and the Origin of Motorcycle Helmets

[17] T.E. Lawrence, Garden City, N.Y. : Doubleday, Doran & Company, 1937

[18] מכתב אחד נשלח לא.מ. פורסטר ב-1927 ומכתב שני עם אזכור לנושא נשלח לרוברט גרייבס כשנה מאוחר יותר. שני המכתבים פורסמו ב-1988 בספר T.E. Lawrence in War and Peace: An Anthology of the Military Writings of Lawrence of Arabia

[19] A Prince of Our Disorder: The Life of T E. Lawrence, הוצאת אוניברסיטת הרווארד

[20] אלי אשד, לורנס איש ערב, המולטי יקום של אלי אשד, ‏2006

[21] יעקב רוזן־קניגסבוך, מוסמך לחלום ולהעז, באתר הארץ, 23 בפברואר 2021

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]


לידה	16 באוגוסט 1888 הממלכה המאוחדת
נהרג	19 במאי 1935 (בגיל 46) מחנה בובינגטון, הממלכה המאוחדת
מדינה	הממלכה המאוחדת
מקום קבורה	St Nicholas Church
השכלה	ג'יזס קולג' (1910) קולג' מגדלן בית הספר התיכון של העיר אוקספורד לנערים
תקופת הפעילות	1914–19 במאי 1935 (כ־21 שנים)
מקצוע	אנתרופולוג, ארכאולוג, אוטוביוגרף, סופר, קצין, תסריטאי, מתרגם, castellologist, מרגל, דיפלומט, טייס, איש צבא, world traveler
פרסים והוקרה	אביר בלגיון הכבוד צלב המלחמה 1914–1918 חבר במסדר האמבט אות השירות המצוין