לשם ייחוד
ביהדות, לשם ייחוד היא תפילה קצרה שיש נוהגים לאומרה לפני קיום מצוות ומטרתה לכוונון כוונת התפילה - לשם מה נאמרת התפילה. כיוון שבכל יש לכוון, הרי שאמירת התפילה לפניה מבטאת את הכוונה בנוסח ברור. התפילה כוללת מוטיבים קבליים הקשורים לקיום המצוות, וכן אמירה שלפיה מכוון האומר לקיים את המצווה. מקורה של התפילה בחכמי הקבלה. לאמירת התפילה קמה התנגדות רבה, בעיקר בקרב המתנגדים לחסידות, ופולמוסים רבים התעוררו סביבה.
נוסח התפילהעריכה
נוסח "לשם ייחוד" כולל מוטיבים קבליים רבים: ייחוד אלוהים עם שכינתו, צירופי שמות קדושים ועוד.
הנוסח הבסיסי של התפילה הוא:
לשם ייחוד קודשא בריך הוא (הקדוש ברוך הוא) ושכינתיה (ושכינתו) בדחילו ורחימו (ביראה ובאהבה), לייחד שם י"ה בו"ה בייחודא שלים (בייחוד שלם) בשם כל ישראל.
על נוסח זה מוסיפים אמירות מתאימות לכל מצווה שאותה באים לקיים. כך למשל, בעת הנחת תפילין מוסיפים: ”הנני מכוון בהנחת תפילין לקיים מצוות בוראי, שציוונו להניח תפילין, ככתוב בתורתו 'וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך' וכו'”. באמירת התפילה מציינים את כוונתה לתפילין של יד ולתפילין של ראש.
לעיתים מתחילה התפילה במילים אחרות, ונוסח "לשם ייחוד" בא בסופה. דוגמה לכך היא התפילה שמקדימה את תפילת ברוך שאמר: ”הריני מזמן את פי להודות ולהלל ולשבח את בוראי; לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, על ידי ההוא טמיר ונעלם (על ידי אותו נסתר ונעלם), בשם כל ישראל”.
מקורות התפילה והפולמוס סביב אמירתהעריכה
המקור הקדום ביותר לאמירת תפילת לשם ייחוד הוא ספרו של המקובל רבי אליהו די וידאש, "ראשית חכמה". הספר דן באריכות בחיובו של כל יהודי לפעול למען "ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה", ומונה מספר אופנים כדי להגשים את הייחוד. בין השאר הוא כותב:
צריך קודם שיעשה הייחוד ההוא, יאמר בפיו ויוציא בשפתיו 'דבר זה או מצווה זו אני עושה לייחד השכינה עם קודשא בריך הוא'...
כיצד? הולך לבית הכנסת לתפילת שחרית - יאמר 'הריני הולך לייחד השכינה עם קודשא בריך הוא'... וכיוצא לשאר התפילות והמצוות...— ראשית חכמה, שער האהבה, פרק ט'
גם רבי חיים ויטאל מביא בכתביו תפילה זו. ר' נתן נטע הנובר כבר קבע אותה בסידורו "שערי ציון".
זמן לא רב לאחר שהחלו מדפיסי הסידורים לכלול בהם את תפילת "לשם ייחוד", החל פולמוס סוער שנסב סביב אמירתה או אי-אמירתה של התפילה. הראשון שהביע הסתייגות מהדפסת התפילה והפיכתה לעממית היה הרב יאיר חיים בכרך. בספר השו"ת שלו, "חוות יאיר", כתב: ”שלא נאמרו הדברים, רק לתלמידי חכמים מופלגים”. הוא מציין שם, שגם הוא עצמו אינו מבין את פירוש התפילה ורמזיה, ותוהה האם המקובלים האחרים כן מבינים אותה לאשורה[1].
המתנגד הידוע ביותר לאמירת "לשם ייחוד" היה הרב יחזקאל לנדא, רבה של פראג ומחבר ספר השו"ת "נודע ביהודה". בספרו הוא שולל את אמירת התפילה הזאת בדברים חריפים:
אשר שאל בנוסח 'לשם ייחוד' אשר חדשים מקרוב נתפשט ונדפס בסידורים, הנה בזה אני משיב – עד שאתה שואלני נוסח אמירתו, יותר ראוי לשאול אם נאמר כי טוב באמירתו, ולדעתי זה רעה חולה בדורנו, ועל הדורות שלפני זמננו שלא ידעו מנוסח זה ולא אמרוהו, והיו עמלים כל ימיהם בתורה ובמצות, הכל על פי התורה ועל פי הפוסקים אשר דבריהם נובעים ממקור מים חיים ים התלמוד, עליהם נאמר 'תומת ישרים תנחם' והם הם אשר עשו פרי למעלה וגדול מעל שמים חסדם, אבל בדורנו הזה כי עזבו את תורת ה' ומקור מים חיים שני התלמודים בבלי וירושלמי לחצוב להם בורות נשברים, ומתנשאים ברום לבבם כל אחד אומר אנכי הרואה ולי נפתחו שערי שמים ובעבורי העולם מתקיים, אלו הם מחריבי הדור. ועל הדור היתום הזה אני אומר 'ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם וחסידים יכשלו בם', והרבה היה לי לדבר מזה אבל כשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע וה' ירחם עלינו...
— שו"ת נודע ביהודה, מהדורא קמא, יורה דעה סימן צ"ג
בדברים אלו דוחה ר' יחזקאל את תפילת "לשם ייחוד" בנימוק שמרני: אל לנו לשנות ממנהגי הדורות הקודמים שהיו עמלים בתורה ובמצוות, ולא אמרו נוסח כזה או דומה לו.
בהמשך דבריו הוא מנמק את התנגדותו החריפה בנימוקים נוספים:
- בנוסח התפילות והברכות המקובל בידינו מאנשי כנסת הגדולה כבר נרמזו כל הבקשות והכוונות שאותן יש לבקש ולכוון בעת קיום המצווה, ועל כן אין מקום לתקן ולנסח תפילות חדשות.
- באמירת לשם יחוד יש חשש כבד לקיצוץ בנטיעות, כלומר למחשבת כפירה.
- אין צורך לומר במפורש שהמצוות נעשות כדי לתקן תיקונים בעולמות העליונים, שכן תיקונים אלו נעשים על ידי עצם קיומה של המצווה מבלי אמירה ותפילה נוספות.
התנגדותו של ר' יחזקאל לנדא לאמירת התפילה נבעה גם מהתנגדותו לתנועת החסידות שהחלה נפוצה בימיו. על כך רומזות מילותיו ”בדורנו הזה... עזבו את תורת ה'... ומתנשאים ברום לבבם כל אחד אומר אנכי הרואה ולי נפתחו שערי שמים ובעבורי העולם מתקיים... וחסידים יכשלו בם”[2] יש המייחסים את התנגדותו החריפה לתפילה זו למלחמתו בשרידי השבתאים[3]. גם תלמידו של ר' יחזקאל, הרב אלעזר פלקלס, רומז בספרו "תשובה מאהבה" שהביקורת של רבו על אמירת "לשם ייחוד" נעוצה בעובדה שבתפילות אלו התערבו תפילות הקשורות לתורתו של שבתאי צבי[4].
רבים ממצדדי אמירת "לשם ייחוד" התייחסו לטענותיו של ר' יחזקאל ודחו את דבריו. אחד מהם היה הרב חיים מצ'רנוביץ, שבספרו "שער התפילה" ענה על הטיעונים ההלכתיים שפורטו בשו"ת "נודע ביהודה". החיד"א אף כתב בחריפות:
ואל תשגיח במה שכתב הרב מהר"ר יחזקאל סג"ל לנדא... אשר זלזל והטיח דברים על אמירת לשם ייחוד... ובא לכלל כעס על חסידי ארצו, ובא לכלל טעות בדבריו... והוא חולק בידיים נקיות על רשב"י וחבריו... ועל רבינו האריז"ל...
— שמחת הרגל, ליוורנו ה'תקמ"ב, דף ה' עמוד א'
בניגוד לחיד"א הסבור כי ספר הזוהר נכתב על ידי הרשב"י, הרי שהנודע ביהודה סבור שספר הזוהר אינו לרשב"י, ולכן כתב הנודע ביהודה על אומרי תפילת לשם ייחוד שהם "עזבו את תורת ה' ומקור מים חיים שני התלמודים בבלי וירושלמי לחצוב להם בורות נשברים, ומתנשאים ברום לבבם כל אחד אומר אנכי הרואה ולי נפתחו שערי שמים ובעבורי העולם מתקיים, אלו הם מחריבי הדור".
כיום נהוגה אמירת "לשם ייחוד" בקרב רוב ככל המתפללים מקרב החסידים והספרדים. ממתפללי נוסח אשכנז ישנם לא מעטים הנמנעים מלומר את התפילה, מהסיבות שפורטו לעיל. עם זאת בעבר חלק מהמתנגדים אמרו תפילה זו[5]. בחסידות בעלז נהוג שאין אומרים לשם ייחוד ביום היארצייט של הנודע ביהודה[6].
לקריאה נוספתעריכה
- רן ישראלי, הלכה בפרשה, כרך ה', פרשת ויקרא, עמ' 11-32
קישורים חיצונייםעריכה
- טל חיימוביץ', אמת ואמונה, עמ' 403, באתר גוגל ספרים
- מאמרים בנושא לשם ייחוד, באתר ספריית אסיף
הערות שולייםעריכה
- ^ שו"ת חוות יאיר, למברג ה'תרנ"ו, תשובה ר"י, עמ' קי"א
- ^ המשפט של ר' יחזקאל "ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם וחסידים יכשלו בם" הוא פרפרזה על פסוק מהושע: ”יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם” (י"ד, י) על כך נפוץ הסיפר העממי הבא (מובא בספרו של י.ל. מיימון "שרי המאה" א', עמ' 189): במהדורת הדפוס השנייה של ספר השו"ת נודע ביהודה שיחדו החסידים את המדפיס כדי שישנה את המשפט לצורתו המקורית: "ופושעים יכשלו בם". כאשר נוכח ר' יחזקאל בהדפסה ה"מתוקנת" חייך ואמר: "אני הפכתי את הפושעים לחסידים, אך הם הפכו את החסידים לפושעים...". לאמיתו של דבר לא נמצא אישור לסיפור זה, שכן בכל המהדורות הידועות כיום כתוב "חסידים" ולא "פושעים" (על פי דניאל שפרבר, מנהגי ישראל ב', ירושלים ה'תשנ"א, עמ' קי"ח, הערה 69).
- ^ ראו: דניאל שפרבר, מנהגי ישראל ב', ירושלים ה'תשנ"א, עמ' קי"ז, הערה 69.
- ^ שו"ת תשובה מאהבה, חלק א', סוף תשובה א'.
- ^ חיי אדם בהקדמה ל"אור השנים", הקדמת שב שמעתתא, מלבי"ם בארצות החיים סימן כ"ח ס"ק כ"ט.
- ^ הכנה למצווה עמ' קיז.