פתיחת התפריט הראשי
רחבת שער יפו, הבניין בצד ימין הוא מלון אמדורסקי
המלון במבט משער יפו, ראשית המאה ה-20
פרסומת למלונות אמדורסקי, ראשית המאה ה-20
מלון פטרה כיום

מלון אמדורסקי (בפרסומים שונים נקרא גם מלון מרכזי, מלון מרכז, מלון המרכז ומלון צנטרל) היה בית מלון בירושלים בבעלותו של ירחמיאל אמדורסקי. בית המלון, שהתקיים בין 1903 ל-1948, היה השני בעיר בבעלות יהודית, לאחר "מלון קאמיניץ" של מנחם מנדל מקאמיניץ. בין השנים 1903 ועד 1930 שכן המלון ברחבת שער יפו (כיכר עומר אבן אל ח'טאב), מול מגדל דוד. בין 1930 ו-1935 שכן ב"רחוב יוליאן" (רחוב המלך דוד) ובין 1935 ועד 1948 שכן ברחוב בן יהודה 10. ב-22 בפברואר 1948 נחרב בית המלון בפיגוע ברחוב בן יהודה (1948). באתרו ההיסטורי של המלון ברחבת שער יפו ניצב כיום מלון פטרה.

המבנה לפני אמדורסקיעריכה

מבנה המלון מול מגדל דוד (המבנה הראשון משמאל ברחוב דוד, השוק המרכזי של העיר העתיקה, לבאים משער יפו) נבנה בסוף שנות ה-40 של המאה ה-19 על ידי יוסף אמזלג (אביו של חיים אמזלאג), סוחר יהודי אמיד שעלה מגיברלטר. המבנה בן שלוש הקומות (קומת חנויות ומעליה שתי קומות מגורים) נבנה בסגנון אירופאי. בקשתות החלונות שולבו עיטורי "שן כלב", גג המבנה מעוטר בעמודוני אבן שבראשם גביעים דקורטיביים. ריצוף החדרים נעשה בדוגמת שטיח בדגמים גאומטריים והמרפסות עוטרו במעקות ברזל ותמוכות מסוגננים[1]. כאשר עבר אמזלג ליפו בשנות ה-50 של המאה ה-19, נרכש המבנה על ידי הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים. באותה עת שכן במקום או בסמוך אליו מלון מדיטרניאן, בהנהלתו של יהודי מומר בשם משה הורנשטיין. בין אורחיו היה הסופר הרמן מלוויל, אשר תיאר את נוף בריכת חזקיהו הנשקף מחלונו[2].

ב-1866 עבר המלון לבית ויטנברג, שליד שער שכם (הידוע כביתו של אריאל שרון), שם התארחו בו, בין השאר, מרק טווין וצ'ארלס וורן. ב-1871 חזר מלון מדיטרניאן לשכון ב"בית אמזלג" ברחבת שער יפו, המבנה בו קיים היום מלון פטרה. בין אורחיו בתקופה זו היה יוליסס סימפסון גרנט[3].

אמדורסקי לפני המלוןעריכה

ירחמיאל אמדורסקי (18761966[4]) היה בנו הצעיר של יוסף אמדורסקי שעלה לירושלים עם משפחתו מהעיירה אמדור על-נהר דנייפר שבפלך מוהילב ולכן כונה בירושלים ר' יושקה (יוסף) מוהליבר. מוהליבר ניהל ברובע היהודי בית תמחוי ומסעדה זולה בה סעדו גם יהודים שביקרו בירושלים. המבקרים לנו בבתי תושבים מכיוון שלא היו בעיר כל מלון או אכסניה כשרים, בהמשך פתח מוהליבר גם חדרי אירוח במתכונת של אכסניה.

שמה היו קונים קציצות בשר בעשירייה וישתוממו על זה רבים. ויהי הדבר לנס. ובית התבשיל היה מלא יום יום מבני הישיבה ותלמידי הת"ת ובעלי המלאכה, וסתם עניים, אשר באו להשיב נפשם בקציצת בשר בעד עשירייה אחת. ואם דרשו גם קערה מלאה מרק איטריות היו מוסיפים עוד רק כעשירית אחת. ויברכוהו רבים, ויצא שם בית התבשיל הזה לתהילה... בהמשך הזמן נתפתח העסק ויקבל צורת "מלון" עם כל תנאיו עד שגדל ירחמיאל, והוא קבל העסק בידו.

ירחמיאל אמדורסקי קיבל על עצמו את הנהלת המוסד לאחר מות אביו ב-1895, והוא בן 19 בלבד. המלון, שנקרא בלשון הימים ההם "אש"ל" (אכילה, שתייה, לוויה), עבר מספר מקומות עד שב-1903 התמקם במבנה שברחבת שער יפו, מול מגדל דוד ונקרא מלון מרכזי - י. אמדורסקי.

מלון מרכזי אמדורסקיעריכה

המלון של אמדורסקי בירושלים פנה אל אותם אורחים, יהודים ברובם, שלא יכלו להשתכן במלון קאמיניץ היקר או שרצו להיות קרובים לעיר העתיקה (לכותל, לרובע היהודי או לאתרים אחרים). הנציב העליון הרברט סמואל, למשל, התגורר במלון בערב שבת לפני תפילתו ההיסטורית בבית כנסת החורבה (שאמדורסקי כיהן בו כגבאי) בשבת נחמו תר"פ (25 ביולי 1920) ובימי חג ומועד בהם התפלל בבית כנסת זה. גם תיירים נוצרים ואנשי עסקים מוסלמים העדיפו ללון במלון זה[5]. אחד האורחים האחרונים שהתגוררו במלון בעיר העתיקה, לפני שעבר לעיר החדשה, היה יוסף יצחק שניאורסון ("האדמו"ר הריי"צ"), האדמו"ר השישי בשושלת אדמו"רי חסידות חב"ד ליובאוויטש ששהה בו בעת ביקורו בירושלים באוגוסט 1929[6]. גם משפחת אמדורסקי התגוררה בדירה בתוך המלון לפני שעברה לבית אמדורסקי בשכונת רוממה.

המלון, שהיה גם מסעדה כשרה (היחידה בירושלים[7], כיוון שבדרך כלל תיירים יהודים היו סועדים בבתי מארחיהם), שימש גם כאולם לאירועים ואירח חתונות וחגיגות בר מצווה. הזוג איתמר בן אב"י ולאה אבושדיד התחתן במלון ודוד בן-גוריון ערך בו את חגיגת הבר מצווה של בנו[8].

אחד מיתרונותיו של המלון ושל המבנה עד היום, הוא הנוף הנשקף מחלונות הקומות הגבוהות ומן הגג מהם ניתן לראות היטב את בריכת חזקיהו, כנסיית הקבר, כיפת הסלע, הר הזיתים, הר הצופים, כיפת ה"חורבה" ועוד. שבחי הנוף מצוינים במודעה שהתפרסמה ביום 18 באפריל 1909 ב"הצבי"[9]. אמדורסקי היה ידידו של פנחס גרייבסקי ואף מימן את הוצאת "המדריך לארץ ישראל" שלו ב-1909. לפיכך שילב גרייבסקי בסקירתו על מלונות ירושלים סקירה אוהדת במיוחד למלון "צנטראל" של אמדורסקי. והוא כותב:

המלון נמצא ברחוב דוד, ברובע העיר האלגנטי ביותר של ירושלים, ליד שער יפו. בסמוך לו נמצאים השוק הגדול לסחורות מזרחיות, בנק אנגלו-פלשתינה, הבנק הגרמני [ פרוטיגר ] והדואר האוסטרי. המלון נמצא ממש מול מגדל דוד... בנין המלון כולל מרתף ושתי קומות. במרתף נמצאים המטבח וחדרי העובדים והמשרתים. בקומה הראשונה נמצא חדר האוכל, 18 מטר אורכו ו-9 מטר רוחבו. החדרים לחזית הנם גדולים ויש להם מרפסות הפונות לרחוב דוד... בקומה השנייה נמצאים חדרי אורחים וסלון גדול לפגישות עסקים ולמוזיקה וסוויטה אחת למשפחות. החדרים לחזית הנם גדולים ויש להם מרפסות הפונות לרחוב דוד עם מראה נאה על לעיר כולה. מהחלונות הגדולים של הסלון יש מראה נהדר לכיוון מזרח, על בית המקדש, הר הזיתים, ערבות הירדן והרי מואב. מעלה מיוחדת היא הטרסה הגדולה [ על הגג ] ממנה אפשר לקיים את הכתוב "שא עיניך ימה וקדמה צפונה ונגבה וראה בעיניך". המראה מהטרסה הזו הנו יחיד במינו בירושלים.
ריהוט החדרים והסלונים הוא טוב ונוח. המטבח כשר לחלוטין, טוב מאד, והמנות מוכנות ומוגשות בטעם אירופי. בעלי המלון הינם בין הידועים ביותר ונהנים מהכרה וסימפתיה בכל העיר.

דב גניחובסקי, עוד סיפורים ירושלמיים, הוצאת כרטא, 1995 עמודים 66 - 67. תרגום מיידיש: דב גניחובסקי.

אמדורסקי טיפל גם ביהודים שהיו עצורים בקישלה, בית המעצר שליד שער יפו. בשל קשריו עם השלטונות הצליח לשחד שומרים לשחרר יהודים, בעיקר כאלו שנתפסו לעבודת הצבא בעת מלחמת העולם הראשונה, ולהביא לעצורים ארוחות ממטבחו הכשר של המלון[10]

 
הודעה על המעבר לרחוב בן יהודה

ב-11 במאי 1931 התפרסמה מודעה מאת סופר "דבר" בירושלים:

"מלון מרכזי" בית מלון של ה' אמדורסקי, אחד החלוצים הראשונים במקצוע המלונות בירושלים עובר ממוחרם לדירה חדשה ברחוב ס"ט יוליאן מול המלון "מלך דוד"... המלון ערוך בכל הנוחיות שבבתי המלון החדשים.

סופר דבר בירושלים, מלון אמדורסקי לבנין חדש, דבר, 11 במאי 1931

ב-20 במרץ 1935 (שושן פורים תרצ"ה) עבר בית המלון למשכנו ברחוב בן יהודה, בו שכן במשך כ-13 שנה עד שנפגע בהתפוצצות מכונית תופת ברחוב ב-22 בפברואר 1948. לאחר מכן לא חזר מלון אמדורסקי לפעול עוד.

מבנה המלון בעיר העתיקה לאחר עזיבת אמדורסקיעריכה

עם עזיבתו של אמדורסקי את הבניין ברחבת שער יפו ב-1931, הוחכר המלון לגרמני ששמו לא ידוע, לאחר מכן עבר לידיו של ערבי נוצרי בשם יעקוב סואחלי ונקרא "מלון קונטיננטל". ב-1942 חכר את המלון מהפטריארכיה מוסלמי בשם סעיד קרש ושם המלון שונה לפטרה, שמו עד היום. לפי דיווח של הש"י (שירות הידיעות של ההגנה) מ-1947 היו במלון פטרה 50 מיטות ב-22 חדרים ואורחיו היו מוסלמים כפריים וסוחרים זעירים מכפרי וערי הסביבה ואף מלבנון, סוריה ועיראק[11].

ב-2005 רכשה עמותת עטרת כהנים, בסיוע יהודים מחוץ לישראל, את המבנה מידי הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית. הפטריארך, אירינאוס הראשון, הסכים לעסקה ומשנודע הדבר, הודח לאחר סדרת הפגנות נגדו[12]. בשנת 2017, לאחר דיונים משפטיים ארוכים, אישר בית המשפט המחוזי בירושלים את חוקיות הרכישה.[13] ערעור כנגד פסק הדין נדחה ביוני 2019.[14]

כיום משמש מלון פטרה בעיקר כאכסניה (הוסטל) לתרמילאים ומתגאה בעובדה שהמבנה הוא בית המלון העתיק ביותר בעיר הפועל באופן רצוף.

לקריאה נוספתעריכה

  • שבתי זכריה, בית המלון של אמדורסקי, עתמול כרך י"ב, גיליון 2, כסלו תשמ"ז - דצמבר 1986
  • שבתי זכריה, סוחרים ובעלי מלאכה יהודים בירושלים העתיקה בעבר, צור-אות, ירושלים 2002, עמ' 107 - 113
  • שבתי זכריה, המלון המרכזי של ר' ירחמיאל אמדורסקי ברחבת שער יפו בתוך מוסדות וחצרות יהודיים בירושלים שבין החומות, עמ"י 1988
  • דב גניחובסקי, עוד סיפורים ירושלמיים, הוצאת כרטא, 1995 עמודים 65 - 70

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא מלון אמדורסקי בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ דוד קרויאנקר, אדריכלות בירושלים, הבנייה בעיר העתיקה, הוצאת כתר, 1993, עמוד 196
  2. ^ Clarel: A Poem and Pilgrimage in the Holy Land עמוד 7 (שורה 146 בשיר "ההוסטל")
  3. ^ נדב שרגאי"מסע התענוגות" של מרק טווין ואריאל שרון בעיר הקודש ירושלים, באתר הארץ, 14 ביולי 2008‬
  4. ^ באתר עיריית ירושלים
  5. ^ שבתאי זכריה, המלון של ר' ירחמיאל אמדורסקי ברחבת שער יפו לפי יעקב יהושע
  6. ^ אהוד עין-גילעשרה ימים לפני הטבח, באתר הארץ, 17 באוגוסט 2004‬
  7. ^ No balm in Gilead: a personal retrospective of mandate days in Palestine מאת Sylva M. Gelber עמוד 44
  8. ^ שבתי זכריה, סוחרים ובעלי מלאכה יהודים בירושלים העתיקה בעבר, צור-אות, ירושלים 2002, עמ' 111
  9. ^ מלון אמדורסקי, הצבי, 18 באפריל 1909 (מודעה)
  10. ^ ישראל ברדקי ואחרים, דברים בחוברת "ברכת השנים.
  11. ^ קובי כהן-הטב, לתור את הארץ, יד יצחק בן צבי, 2006, עמוד 187
  12. ^ "גאולת קרקעות" במזרח ירושלים קלמן ליבסקינד 18/3/2005
    הפגנות נגד הפטריארך היווני בשל מכירת שני מלונות בעיר העתיקה ליהודים 28/3/05
  13. ^ קלמן ליבסקינד, ‏ביהמ"ש אישר: "עטרת כהנים" רכשה כחוק נכסים במתחם שער יפו, באתר מעריב השבוע, 1 באוגוסט 2017
  14. ^ ע"א 8398/17 תאופילוס ג'אנופולוס, פטריארך הכנסייה היוונית אורתודוכסית של ירושלים נ' Berisford Investments Limited, ניתן ב-10 ביוני 2019