ויקיפדיה

מערך הבקרה האווירית

מערך בחיל האוויר הישראלי האחראי על יצירת התמונה האווירית, תמונה של כל כלי הטיס הנמצאים במרחב האווירי של מדינת ישראל וסביבתה

מערך הבקרה האווירית ופיקוח הטיסה בחיל האוויר הישראלי אחראי על יצירת התמונה האווירית, תמונה של כל כלי הטיס הנמצאים במרחב האווירי של מדינת ישראל וסביבתה. המערך ממונה על בקרת התנועה האווירית בכל המרחב האווירי של ישראל, וכן על גילוי וזיהוי ניסיונות חדירה למרחב האווירי של מדינת ישראל, הפעלת מערכות הנשק השונות והכוונת כלי הטיס המיירטים של החיל וסוללות ההגנה האווירית אל עבר מטרות אוויריות.

מערך הבקרה בחיל האוויר הישראלי
סמל מערך הבקרה האווירית ומפקדת יחידות הבקרה מיח"ה 517
סמל מערך הבקרה האווירית
ומפקדת יחידות הבקרה מיח"ה 517
סמל מערך הבקרה האווירית
ומפקדת יחידות הבקרה מיח"ה 517
פרטים
מדינה ישראלישראל ישראל
שיוך צה"ל
פיקוד
יחידת אם חיל האוויר הישראלי
דרגת המפקד אלוף-משנה (אוויר)  אלוף-משנה
מפקד נוכחי ר'[1]
סמל בית הספר לבקרה אווירית ופיקוח טיסה
סמל יב"א 506 הצפונית, השוכנת על הר מירון
סמל יב"א 509 הדרומית, השוכנת על הר אריכא בקרבת מצפה רמון.
(הוקמה בשנת 1967)

המערך מחולק ליחידות בקרה אזוריות (יחידת־בקרה אווירית אֲזורית[2]) בהר מירון (יב"א 506), בקרבת מצפה רמון (יב"א 509), יחידת גילוי על הר בעל חצור (י"ג 503[3]) המסייעת ליב"אות ויחידת בקרה מקומית, דוגמת זו שבבסיס עובדה (בית הספר לבקרה אווירית ופיקוח טיסה), הפרוסות ברחבי הארץ ומספקות כיסוי של המרחב האווירי של מדינת ישראל וסביבתה באמצעות מכ"מים. על כל יב"א מפקד קצין בדרגת סגן־אלוף. בית הספר לבקרה אווירית ופיקוח טיסה הממוקם בבסיס עובדה (בח"א 10) מכשיר קצינים וחיילים לשירות במערך הבקרה של החיל – קציני בקרה אווירית ומש"קי בקרה אווירית, המשרתים ביחידות הבקרה האזוריות וקציני פיקוח טיסה ופקחי טיסה המשרתים במגדלי הפיקוח בבסיסי החיל.[4] מגדלי הפיקוח בבסיסי הטיסה אמונים על ניהול התעבורה ושמירה על בטיחות הטיסה במרחב האווירי של הבסיסים.

בראש מפקדת יחידות הבקרה (מיח"ה 517) עומד קצין בדרגת אלוף־משנה.

תפקיד

עריכה

בשגרה ממונה המערך על בקרת התנועה האווירית, צבאית ואזרחית, בכל המרחב האווירי של ישראל. יחידות הבקרה מקצות נתחים מהמרחב האווירי, בגבהים ובנתיבים שונים, לכלל סוגי כלי הטיס באוויר, בבטיחות וביעילות, ובמטרה למנוע התנגשות בין כלי הטיס. יש בקרי אוויר אזרחיים, העוסקים בתעבורה האזרחית, בקרי ״גובה נמוך״ ובקרי ״גובה גבוה״ השולטים במרבית המרחב האווירי, ובאזורי האימונים של מטוסי הסילון.

 
בקרי יב"א 509 דרומית במהלך מלחמת חרבות ברזל
 
פעילות בחדר ביב"א 509 במהלך מבצע "מבצע שומר החומות"

גילוי וזיהוי

עריכה
בפסקה זו אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב בה וייתכן שמדובר במחקר מקורי. אנא שקלו לשפר את אמינות הפסקה באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הפסקה בצורת הערות שוליים. (9 בדצמבר 2024)
  פרק זה טעון עדכון. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לעדכן אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא הפטריוט יצא משירות.

עבודת הגילוי והזיהוי מבוצעים באמצעות כלים טכנולוגים שונים, המופעלים על ידי מש"קי בקרה אווירית וקציני הבקרה.

כל כלי טיס נראה במכ"ם במרחק של יותר מ־200 מייל ימי (כ־360 ק"מ), הרחק מגבולות ישראל. על־פי חוקי התעופה הבינלאומיים, חייב כל כלי טיס שמתקרב למרחק של 80 מייל (120 ק"מ) מגבולות ישראל להזדהות מול מערך הבקרה הישראלי. במקרה שכלי טיס לא מזדהה מול מערך הבקרה או מעלה חשדות שונים, מוזנקים לכיוונו זוג מטוסי או מסוקי קרב, שמתקרבים, ובודקים כי לא מדובר באיום. כמעט בכל חשד לחדירה מוזנק גם זוג מטוסי יירוט לאזור הקריה למחקר גרעיני בדימונה, שמוגנת גם על ידי סוללות טילי קרקע־אוויר מסוג פטריוט.

היסטוריה

עריכה

במלחמת העצמאות

עריכה

ערב מלחמת העצמאות הוחל בארגון גדוד צופי אוויר, שהורכב ממבוגרים שעברו את גיל הגיוס, בעלי כושר קרבי לקוי ונשים. הצופים פוזרו ביישובים שונים. ב־15 במאי 1948 הוקמה יחידת ביטחון אוויר 51 בפיקודו של זאב טובקין. היחידה ישבה בבית הספר ביל"ו בשדרות רוטשילד בתל אביב, ששימש את מרכז האווירייה הבריטי במלחמת העולם השנייה. בהמשך עבר חדר הסינון למוצב הפיקוד של חיל האוויר במלון הירקון. הגילוי התבצע על ידי צופים אנושיים שהוצבו על גגות תחנות משטרה ברחבי הארץ במטרה לזהות את התנועה האווירית בשמיים ולדווח באצמעיים טלפוניים לחדר הסינון שבנה את התמונה האווירית. הצופים גם נועדו לדווח למרכזי הג"א וליישובים. המערך חולק למחוזות צפון, תיכון, דרום וירושלים, ועד הרגיעה בלחימה בינואר 1949 הוקמו 23 מיצפים מתוך 55 שהתכנון המקורי הציע.[5]

במהלך המלחמה הוצב מכ"ם מאולתר בסטלה מאריס, אתר ששימש את הבריטים לפריסת מכ"ם. מכשיר נוסף היה בגבעת אולגה, ששימש את הבריטים לגילוי ספינות מעפילים. יחידת מכ"ם ניידת, שהורכבה ממכ"ם ימי SM-1 נפרסה בבת ים. יחידות המכ"ם הוקמו על ידי טייסת 505, שהורכבה מאנשי אלקטרוניקה.[5]

ב־13 במאי 1948 אישר דוד בן-גוריון את רכישתם של ארבעה מכ"מים בעלות של 8,000 דולר. בפברואר 1949 נסגרה יחידת ביטחון אוויר 51.[5]

בקרה מרכזית

עריכה

באוקטובר 1949 הוקם גף 333 במחלקת מבצעי אוויר, אשר בראשו הועמד מפקח האוויר, כמרכז הבקרה והדיווח של חיל האוויר. בינואר 1950 הוקם פיקוד הנ"מ תחת פיקודו של אל"ם בוריס סניור שהוכפף ישירות לסגן הרמטכ"ל. מערך המיצפים ותחנות מכ"ם הועברו לאחריות הפיקוד, ובמאי 1950 הוכפף גם גף 333 מבחינה מבצעית לפיקוד הנ"מ, על אף שהמשיך להשתייך מבחינה חיילית לחיל האוויר.[6]

פיקוד הנ"מ פורק בסוף 1950 ויחידותיו הועברו לחיל האוויר. ב־15 במרץ 1951 הוכפף גף 333 למחלקת מבצעים. ב־1952 עבר מטה חיל האוויר, וחדר השליטה של גף 333, שהפך ליב"מ (יחידת בקרה מרכזית) 333 לרמלה. ב־8 בפברואר 1953 הוכפפה היב"מ לרע"ן אוויר 3.[6]

יחידות המכ"ם בשלב זה פעלו תחת טייסת 505 שהייתה כפופה לקצין אלקטרוניקה חיילי. ב־1952 התבססו יחידות המכ"ם בי"ק (יחידת קשר) 501 בחפץ חיים וי"ק 503 בסטלה מאריס. המכ"מים בשימוש היו מכמ"ים ימיים אמריקאיים מעודפי מלחמת העולם השנייה.[7]

ב־1952 הוכשר הבקר הראשון בחיל האוויר הישראלי, גבי טורנר, שהשתתף בקורס בקרי מכ"ם בצרפת. ב־10 במרץ 1954 מונה טורנר כקצין בד"ח (בקרה ודיווח חיילי) בדרגת סא"ל. הבד"ח איחד תחת פיקודו את יב"מ 333 ואת י"ק 501 וי"ק 503.[8]

במסגת עסקאות הנשק עם צרפת ערב מבצע קדש, נרכשו שני מכשירי מכ"ם חדשים עבור יחידות המכ"ם הקיימות. המכ"מים הצרפתיים החדשים הרחיבו את טווח הגילוי ל־150–180 מייל ושיפרו את יכולות הגילוי.[9] ערב המבצע בוצע היירוט הראשון בהכוונת בקר במסגרת מבצע תרנגול בו יורט מטוס איליושין Il-14 מצרי בו טסו בכירי המטכ"ל המצרי. במהלך המבצע נתפסה תחנת מכ"ם ניידת מצרית מדגם Convoy-21 מתוצרת חברת מרקוני (אנ') האנגלית, ששימש את י"ק 503 בסטלה מאריס ובפריסות עד 1962.[10]

ביולי 1959 עבר מטה חיל האוויר לקריה, ועימו היב"מ כחלק מיחידת השליטה המבצעית.[11]

בקרה אזורית

עריכה

עם התקדמות חיל האוויר הישראלי ולצידו חילות האוויר הערביים לעידן הסילון במהלך שנות הששים, נוצר צורך לחדש את המערך. המכ"מים הצרפתיים ששימשו את המערך לגילוי מטוסי בוכנה לא התאימו לגילוי מטוסי סילון. לצד זאת, מהירותם העולה של המטוסים הצריכה צמצום הגורמים במעורבים בבקרה.[12]

ב־1961 נחתמה עסקת רכש עם ארצות הברית, בה נרכשו מערכות מכ"ם מדגם FPS-100, לצד מערכות זע"ט ומכ"מים ניידים מדגם TPS-44 ולאחר מכן גם מדגם TPS-43.[13] בנובמבר 1961 בוצע שינוי ארגוני כאשר הבד"ח הפך לענף אוויר 6 תחת מחלקת אוויר.[14]

ב־1962 החל ענף אוויר 6 לפרסם תוכניות לקראת המעבר לבקרה אזורית. בנובמבר 1962 שונה כינויין של יחידות המכ"ם מי"ק (יחידת קשר) לי"ב (יחידת בקרה).[15]

אמצעים טכנולוגיים

עריכה

כל יב"א מצוידת במכ"מים מתקדמים השוכנים בתוך ראדומים. המכ"מים מאפשרים לגלות כלי טיס במרחק של יותר מ־200 מייל ימי (כ־360 ק"מ).[16]

בלוני תצפית

עריכה

בנוסף למכ"מים הקרקעיים פועלת במערך הבקרה יחידת בלוני תצפית הנושאים מכ"ם ושייכת ליב"א 509 הדרומית.[17][18] יחידת בלוני התצפית של חיל האוויר הוקמה בספטמבר 1990 והבלון הראשון נכנס לשירות במרץ 1991.[17] המכ"ם בבלון צופה כלפי מטה ומשלים את התמונה האווירית על ידי גילוי כלי טיס בגובה נמוך. המכ"ם הנישא כיום על הבלון מבוסס על מכ"ם "אורן ירוק" של מערכת ה"חץ 2" שפותח על ידי חברת "אלתא", והוא נחשב לאחד המתקדמים בעולם בתחומו.[18] המערכות שעל הבלון מספקות גם מידע מטאורולוגי לחיל האוויר, באמצעות גף כמוס.[19]

גודלו של בלון התצפית הוא 71 מטר והוא עשוי מסיבי דקרון־פוליאסטר בעלי ציפוי מיוחד. הוא עמיד למים, זליגות גז וקרינה אולטרה־סגולה. הבלון קשור כל הזמן לכבל המחובר למערכת עגינה מיוחדת, או למערכת העגינה ישירות. מלבד החזקת הבלון, מספק הכבל את החשמל ואת התקשורת לבלון באמצעות סיבים אופטיים והוא מוחלף פעם בשלוש שנים. לכבל יש סיכוך, כך שגם אם ברק יפגע בכבל, הבלון לא ייפגע.[18] הבלון מוצב באזור הדרום, במרחק של קילומטרים רבים מיב"א 509 ונראה בקלות בכל האזור.[20]

בלונים ישנים של צה"ל שימשו את יחידת המסוקים של משטרת ישראל.[20]

ב-2022 נוסף למערך בלון התצפית "טל שמיים" המאפשר לגבש תמונה מדויקת ורחבה של המרחב האווירי, גם בטווחים רחוקים ובגבהים נמוכים יחסית. הוא מופעל מאתר ייעודי בצפון ישראל, שהקים אגף ההנדסה והבינוי במשרד הביטחון ונושא מערכת מכ"ם שפותחה בחברת אלתא.

מיכשור וציוד בתקופות שונות

עריכה
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

יחידות המערך

עריכה

יחידות בקרה, גילוי ול"א בעבר

עריכה
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מפקדי המערך

עריכה
שם תקופת כהונה הערות
קצין בד"ח
סא"ל גבריאל טורנר 1953
סא"ל צבי אורן 1959 בנובמבר 1961 הפך לרע"ן אוויר 6
רע"ן אוויר 6
סא"ל שמואל כסלו 1962
קשל"ב
סא"ל מנחם זהבי 1969
סא"ל אריה רביב 1972
סא"ל עמי אילון 1973
מפקדי מיח"ה
אל"ם שמעון לסר 1978
אל"ם צבי ימי 1981
אל"ם יעקב אלמוג 1983
אל"ם עוזי רום 1985
אל"ם רן כץ 1989
אל"ם בני כהן 1995
אל"ם אלי שרמייסטר 1999
אל"ם איל כהן 2001
אל"ם מאיר בן שיה 2004
אל"ם משה מנור 2007
אל"ם רן תורג'מן 2010
אל"ם ערן זליגמן 2014
??
אל"ם א'[29][30] 2019–2021
אל"ם א' 2021–2024
אל"ם ר'[1] 2024

סמלי יחידות המערך

עריכה

סיכות בקרי אוויר, מש"קי בקרה וקציני פיקוח טיסה

עריכה

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא מערך הבקרה האווירית בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2   מערכת את"צ, מפקד חדש למערך הבקרה האווירית ופיקוח הטיסה, באתר צה"ל, 3 בנובמבר 2024
  2. ^ "מילון הקיצורים וראשי התיבות", צה"ל - אגף המבצעים - חט' תוה"ד - המדור לפרסומים ולמינוח, אוגוסט 2010, עמ' 75.
  3. ^ על פסגת ההר: יחידת הגילוי של חיל-האוויר, באתר חיל האוויר הישראלי.
  4. ^ ליהי חנן, ‏גוזרים את הסרט: נפתח בית הספר החדש לבקרה אווירית ופיקוח טיסה, באתר חיל האוויר הישראלי, 21 ביולי 2020.
  5. ^ 1 2 3 אבידר, עמ' 22–32
  6. ^ 1 2 אבידר, עמ' 36–38
  7. ^ אבידר, עמ' 38–39
  8. ^ אבידר, עמ' 42–43
  9. ^ אבידר, עמ' 47–49
  10. ^ אבידר, עמ' 56–57, 59
  11. ^ אבידר, עמ' 51
  12. ^ אבידר, עמ' 84–85
  13. ^ אבידר, עמ' 90–95
  14. ^ אבידר, עמ' 96
  15. ^ אבידר, עמ' 96–98
  16. ^ יורם רומם, אני לוקח, הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר 2021, "מגן עורף", עמ' 162-201.
  17. ^ 1 2 שחר צורני, ‏טיפוס מרחף, באתר חיל האוויר הישראלי, 1 במאי 2016.
  18. ^ 1 2 3 גבוה, רגיש ועצמאי, באתר חיל האוויר הישראלי, גיליון 161, 22 בפברואר 2005.
  19. ^ יהונתן מרוז, ‏"כמוס" בעופרת יצוקה, באתר חיל האוויר הישראלי, 4 בינואר 2009.
  20. ^ 1 2 רוני ווינקלר, ‏הבלונים של משטרת ישראל, באתר חיל האוויר הישראלי, 1 בפברואר 2002.
  21. ^ גורמי ביטחון: המכ"ם האמריקני יחשוף סודות צבאיים, בעיתון מקור ראשון, בארכיון nrg‏, 3 באוקטובר 2008.
  22. ^ תחנת המכ"ם האמריקני המתקדם נגד טילים איראניים הועברה מנבטים לבסיס עצמאי אמריקני הממוקם על הר קרן בנגב, באתר תיק דבקה, 7 במרץ 2010.
  23. ^ שלושה אמריקאים בקרון באירופה יגנו על ישראל מהטילים של איראן, באתר "הארץ", מאורכב בארכיון האינטרנט
  24. ^ הצד השלילי של הצבת מערכת מכ"ם ה X-band האמריקאי בישראל, דיון באתר "פרש", החל מ-24 באוגוסט 2008
  25. ^ "פרשים וינשופים - סיפורה של יחידת ההכוונה 155", עופר צידון ואנשי היחידה, שנת 2023, עמ' 13.
  26. ^ לחסל פעילי חמאס עם הרחפן ששיגרו: הצצה נדירה לחמ"ל, באתר ‏מאקו‏, 20 במאי 2021
  27. ^ על קו התפר: הכירו את המב"א, באתר חיל האוויר הישראלי, 9 בנובמבר 2021
  28. ^ מלחמת יום הכיפורים – מפות ומבצעים, עמ' 283, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2023, באתר צה"ל.
    קישור נוסף:
    שגיאות פרמטריות בתבנית:אתר צה"ל
    סוג לא תואם [ 3 ]           מלחמת יום הכיפורים – מפות ומבצעים, באתר צה"ל, עמ' 283 – עמ' 143 בקובץ
  29. ^ "כל כלי במרחב האווירי עלול להפוך לפצצה מתקתקת", באתר "IsraelDefense‏", 5 בינואר 2021
  30. ^ מפקד מערך הבקרה ופיקוח הטיסה היוצא מסכם שירות, באתר חיל האוויר הישראלי, 8 בנובמבר 2021
  31. ^ מאי פלג, ‏חשיפה ראשונה: מערך הבקרה משנה את פניו, באתר חיל האוויר הישראלי, 1 במרץ 2020.
  • מכשור וציוד
  1. ^ 1 2 פגיעת טיל ביב"א בהר צפרא בסיני במלחמת יוה"כ, באתר פרש.
  2. ^ 1 2 3 4 דני שלום, "כרעם ביום בהיר", עמ' 36.
  3. ^ 1 2 דני שלום, "רוח רפאים מעל קהיר", כרך א', עמ' 72.
  4. ^ שימש לתגבור מערך הבקרה בשטחים מתים.
  5. ^ סוללה 9 - יולי 1966, באתר Wix.com.
  6. ^ 1 2 היסטוריית בסיס במצ"א 108, באתר Wix.com.
  7. ^ אריה הלל, "וידי אדם מתחת כנפיהם", צה"ל - הוצאת ״מערכות״ / משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1999, עמ' 117 בספר, עמ' 115 בקובץ המקושר, באתר "הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר".
  8. ^ 1 2 3 דני שלום, "כרעם ביום בהיר", עמ' 28.
  9. ^ 1 2 דני שלום, "כרעם ביום בהיר", עמ' 35.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מערך_הבקרה_האווירית&oldid=40234148"