משל העגלה המלאה והעגלה הריקה
משל העגלה המלאה והעגלה הריקה הוא טיעון שהעלה רבי אברהם ישעיהו קרליץ ("החזון איש") בפני ראש ממשלת ישראל דוד בן-גוריון בפגישה שנערכה ביניהם ב-20 באוקטובר 1952, להמחשת היחסים הראויים בין חילונים לדתיים.
הרקע לפגישה
עריכה
ב-20 באוקטובר 1952[1], בעיצומו של המשא ומתן הקואליציוני לקראת הרכבת ממשלת ישראל הרביעית, נערכה פגישתו המפורסמת של ה'חזון אי"ש' עם ראש הממשלה, דוד בן-גוריון. קדם לפגישה ביקור הכנה של שלישו הצבאי של בן-גוריון, נחמיה ארגוב, בבית החזון איש בשבוע שלפני הפגישה[2].
לדברי יצחק נבון, עוזרו של בן-גוריון, ראש הממשלה יזם את הפגישה לאחר שהבין מח"כים ועסקנים דתיים שהחזון איש הוא מקור הסמכות שלהם. כוח שליטה כזה בבני אדם ריתק אותו, והוא ביקש להיפגש עם החזון איש[3]. סביר להניח שאכן עמדה בבסיס הפגישה סקרנותו האינטלקטואלית של בן-גוריון, כי כוחם הפוליטי של נאמני החזון איש באותה עת לא היה רב. הפגישה זכתה לסיקור נרחב בעיתונות כבר בעיתוני הערב של אותו יום; בביטאונה של ההסתדרות הכללית ושל מפלגת השלטון מפא"י, "דבר", פורסמה ידיעה על הפגישה, ובסופה הובאה הודעת לשכת ראש הממשלה: "ראש הממשלה ד. בן-גוריון ביקר אתמול ביקור פרטי אצל הרב א. י. קרליץ ("חזון איש") בבני ברק. מטרת הביקור הייתה החלפת דעות כללית על הבעיה: כיצד יכולים אדוקים ובלתי אדוקים לחיות בתיאום ובשיתוף פעולה במדינת ישראל. לא נדונה כלל שאלת גיוס בנות ואין לביקור כל קשר לעניינים מדיניים אקטואליים"[4].
עיתונים אחרים גילו מידת מה של ספקנות: "על המשמר" כתב כי "יש רגליים לשמועה כי הפרסומת הרבה שניתנה לפגישה זו לא באה מאליה, כי אם ד. בן-גוריון היה מעוניין בה". גורמים בתוך מפא"י צוטטו כמי שמתחו ביקורת על קיום הביקור, שגרם בושה למפלגה ולמדינה, וגורמים מהציונות הדתית טענו שהיה אסור לבן-גוריון להציג את החזון איש כאוטוריטה הלכתית מעל האוטוריטה העליונה במדינה, הרבנות הראשית[5]. גם מהצד הימני של המפה הפוליטית, עיתונה של תנועת החרות תקף את המהלך כתכסיס פוליטי, וכתב שלמרות ההודעה הרשמית, "סבורים חוגים הקרובים לבית החזון איש כי בשיחה נגעו גם בשאלת גיוס הבנות, אף כי ידוע על עמדתו הקיצונית השלילית של החזון איש בעניין זה"[6]. במעריב הביקור הושווה להליכה לקנוסה של הקיסר היינריך הרביעי בשנת 1077 בפני האפיפיור גרגוריוס השביעי, תוך שהם מעירים בציניות כי אפשר היה לברך על כל ניסיון לבירור מעמיק של בעיות הרוח במדינה, אלמלא נעשה הדבר בעצם ימי המשבר הקואליציוני[7].
משל העגלה המלאה והעגלה הריקה
עריכהבנוסף לשני האישים נכח בפגישה, שהתקיימה בביתו של "החזון איש", רק יצחק נבון. לפי דיווחו, בן-גוריון שאל: "באתי לדבר איתך על נושא אחד, איך יהודים דתיים ולא-דתיים יחיו יחד בארץ הזאת, בלי שנתפוצץ מבפנים? יהודים באים הנה מהרבה ארצות, למאות ולאלפים, עם מסורות שונות, מתרבויות שונות והשקפות שונות. המדינה עומדת בסכנה חיצונית, הערבים עדיין רוצים להשמידנו, ועלינו למצות כל מה שמשותף בין חלקי העם. ויש בעיה יסודית: אלה יהודים ואלה יהודים, ואיך יחיו יחד?".
החזון איש השיב לו במשל (שמקורו בתלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ל"ב, עמוד ב'): "אם שני גמלים נפגשים בדרך במשעול, וגמל אחד טעון משא, והשני איננו טעון משא, זה שאין עליו משא חייב לפנות את הדרך לגמל הטעון משא. אנחנו היהודים הדתיים משולים לגמל הטעון משא – יש עלינו עול של הרבה מאוד מצוות. אתם צריכים לפנות לנו את הדרך" (תשובה זו נודעה כמשל העגלה הריקה).
בן-גוריון הגיב בתרעומת לטענה בדבר העגלה הריקה: "ומצוות יישוב הארץ אינה מצווה? וזה לא משא? ומצוות ההגנה על החיים אינה מצווה? ומה שעושים הבחורים שאתם כל כך מתנגדים להם, והם יושבים על הגבולות ושומרים עליכם, האין זו מצווה?", תהה.[8][9] והחזון איש השיב: "אם ה' לא ישמור עיר שוא שקד שומר" (תהילים קכז, א).
למרות היותו של יצחק נבון עד בודד לפגישה כולה, נוצרו גרסאות רבות לתיאור מהלכה. הביוגרפים החרדים של החזון איש מוסיפים לתיאור הפגישה גם דיונים בענייני פילוסופיה כלליים. בן-גוריון עצמו, לאחר שנים, בנאום בפני רבנים אמריקנים, סיפר: "שאלתי את החזון איש אם מגיעה בתוך המדינה לכל פרט הזכות לחופש מצפון. הוא לא נתן לי תשובה ברורה, כי לא התמצא בהלכות מדינה"[10]. בן-גוריון סיכם ביומנו: "...דיבר כל הזמן ברוח טובה ורבת צחוק, בלי זעם קנאי, אם כי בלי ספק יש בו נימה קנאית, אם כי סמויה מן העין"[11].
משמעות המשל
עריכההפרשנות הנפוצה היא שטענת החזון איש היא שאין ערכים ותרבות חילוניים, ובמשמעות זו משתמשים במשל דוברים חרדים וחילוניים רבים עד היום - אלו כעולבים ואלו כנעלבים. אולם, לפי הציטוט של יצחק נבון "יש עלינו עול של הרבה מאוד מצוות" ייתכן שכוונתו הייתה שונה.
בספר "במחיצתם של גדולי תורה" כותב שלמה לורנץ שהחזון איש הסביר לו את כוונת המשל שבא לבטא שתי טענות:
- החילוניים הם אלה שיכולים להתגמש משום שהם לא מחויבים לסט של מצוות כמו החרדים.
- החילוניות היא תופעה חדשה יחסית לחרדיות, שהוכיחה את עצמה לאורך זמן, ומשום כך היא נדחית מפניה.
ההתייחסות למשל
עריכהמשל העגלה המלאה והעגלה הריקה הפך את הפגישה לסמל ליחסי חילונים-חרדים מיד לאחר קיומה. מיכאל אברהם עשה בו שימוש בספרו שתי עגלות וכדור פורח. ומצדו השני של המתרס: רבקה גרינבוים עגלתו העמוסה של חזון איש, תל אביב: י' גולן, 1996. מאמרי ביקורת על הקהילה הדתית, תרבותה ומאבקי הכוח שלה מול הרוב החילוני. בנימין בראון כותב שהמשל נתפס בעיני חילונים רבים כביטוי של התנשאות חרדית כלפי התרבות החילונית, המתבטאת בתפיסתה כחסרת תוכן ממשי[12].
קישורים חיצוניים
עריכה- דוד מלמד, איזו עגלה מלאה יותר: החילונית או החרדית?, באתר nrg, 26 באוגוסט 2013
- ישראל כהן, פגישת העגלה המלאה והריקה: האזינו: יצחק נבון משחזר את פגישת בן גוריון והחזון איש זצ"ל, באתר כיכר השבת, 7 בנובמבר 2015
- חן מלול, כשהחזון איש פגש את בן גוריון, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 13.09.2017
- דוד מלמד, גשר בין העגלות, במוסף שבת של מקור ראשון, 23 באוגוסט 2013
- אבי רבינא, המכתבים של ה'חזון איש' ובן גוריון נחשפים, באתר כיכר השבת, 24 ביוני 2019
הערות שוליים
עריכה- ^ ביום הפגישה פרסם "מעריב" כתבת רקע על החזון איש: מ. מייזלס, חזון-איש שבן-גוריון רוצה בעצתו: מי הוא הרב קרליץ המתבודד בבני ברק שהיהדות הדתית שומעת בקולו?, מעריב, 20 באוקטובר 1952
- ^ בן-גוריון אצל הרב קרליץ, על המשמר, 21 באוקטובר 1952. "מעריב" בכותרתו הראשית בן-גוריון נועד עם "חזון איש", מעריב, 20 באוקטובר 1952 מדווח כי ארגוב ביקר פעמיים בביתו של החזון איש, ונענה בחיוב. על פי העיתון "חרות" התקבל ארגוב בקרירות והמליץ לבן-גוריון לוותר על הפגישה (מפילוסופיה יוונית לקבלה... ד. בן גוריון מבקר אצל החזון איש, חרות, 21 באוקטובר 1952). לעומת זאת מכתבה שפורסמה ב"מעריב" יום לפני הפגישה (פגישת בן גוריון ו-"חזון איש" - ביום ג', מעריב, 19 באוקטובר 1952), עולה כי לתיאום הפגישה היו שותפים גם יצחק מאיר לוין וקלמן כהנא.
- ^ ראיון בתוך: ענת זלצר, מודי בר-און ואחרים, "החזון איש", פרק 4 (26 דקות), בסדרת התוכניות "הכל אנשים" (הטלוויזיה החינוכית, 1997). סדרה זו עסקה בדמויות מרכזיות בהיסטוריה של היישוב ושל מדינת ישראל, בדגש על הזווית האנושית והאישית. באתר הטלוויזיה החינוכית. פורסם ב-1999 בתקליטור מס.1 במארז "הכל אנשים". יוצרי הפרק - עורכת ומפיקה: ענת זלצר. במאית: רנה פאפריש. יועץ: דב אלבוים.
- ^ ראש הממשלה ביקר אצל "חזון איש", דבר, 21 באוקטובר 1952. למחרת הפגישה, בתחתית עמוד השער. בכתבה זו נסקרה בקצרה, כרקע לביקור, הביוגרפיה של החזון איש ויצירתו התורנית, כמו גם השפעתו הפוליטית על אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל.
- ^ בן-גוריון אצל הרב קרליץ, על המשמר, 21 באוקטובר 1952
- ^ ד. בן-גוריון מבקר אצל החזון-איש, חרות, 21 באוקטובר 1952
- ^ מהראביי לרב, מעריב, 24 באוקטובר 1952
- ^ דוד מלמד, איזו עגלה מלאה יותר: החילונית או החרדית?, באתר nrg, 26 באוגוסט 2013
- ^ פרוטוקול ראיון שנתן יצחק נבון לעיתונאי בועז עברון ב 21 בינואר1981 בעניין פגישת דוד בן-גוריון עם הרב אברהם ישעיהו קרליץ, ארכיון המדינה, תיק: נשיא המדינה יצחק נבון - פגישות
- ^ יצחק דיש, אבן על קברו של "חזון איש", חרות, 6 באוגוסט 1961
- ^ ראו: תיאור הפגישה ביומני בן-גוריון, בבלוג המכון למורשת בן-גוריון. אישים חרדים טרחו להדגיש את הנאתו של בן-גוריון מהפגישה: ח"כ שלמה לורינץ כתב בספרו (במחיצתם, חלק א', עמ' 73) כי בן-גוריון אמר לו לאחר השיחה כי לא זו בלבד שלא פגש מימיו אדם כה פיקח, אלא שגם לא העלה על דעתו שיכול להיות כזה אדם פיקח. רפאל הלפרין מביא בספרו "במחיצת החזון איש" תצלום ממכתבו של בן-גוריון שנשלח לחזון איש לאחר הפגישה, ובו כותב בן-גוריון: "תרשה לי להוסיף שפגישתי ושיחתי אתך הייתה בשבילי חוויה חשובה ולא אשכחנה אף פעם".
- ^ בנימין בראון, החזון איש - הפוסק, המאמין ומנהיג המהפכה החרדית, הוצאת מאגנס, ירושלים תשע"א, עמ' 90.