הכנסת הארבע עשרה

הכנסת ה־14 (1996–1999)
(הופנה מהדף הכנסת ה-14)

כהונתה של הכנסת הארבע עשרה החלה ב-17 ביוני 1996, בעקבות הבחירות שנערכו ב-29 במאי אותה שנה. את הישיבה פתח נשיא המדינה עזר ויצמן, והדיון נוהל תחילה בידי זקן חברי הכנסת, שמעון פרס, שגם כיהן באותה העת כראש הממשלה, ובהמשך החליף אותו רחבעם זאבי, שהיה המבוגר ביותר פרט לפרס. בישיבה שנערכה למחרת, הציג בנימין נתניהו, שנבחר לראשונה לראש הממשלה בבחירה ישירה, את ממשלתו. הודעתו על הצגת הממשלה אושרה על ידי הכנסת ברוב של 62 מול 50. ומיד לאחר מכן נשבעו השרים אמונים. בישיבה שנערכה ב-24 ביוני נבחר חבר הכנסת דן תיכון ליושב ראש הכנסת, לאחר שקיבל 60 קולות, לעומת 8 קולות שקיבל עבד אל-והאב דראושה.

הכנסת הארבע עשרה
ממשלות הממשלה העשרים ושבע
תקופת כהונה 17 ביוני 1996 – 7 ביוני 1999
(3 שנים)
מערכת בחירות 17 ביוני 1996
הנהגה
יו"ר הכנסת דן תיכון
ראש הממשלה בנימין נתניהו
ראש הקואליציה מיכאל איתן
ראש האופוזיציה שמעון פרס, אהוד ברק
הרכב הכנסת
סיעות הקואליציה

מספר חברי הקואליציה 66

מספר חברי הקואליציה
66 / 120
סיעות האופוזיציה

מספר חברי האופוזיציה 54

מספר חברי האופוזיציה
54 / 120
מפלגת השלטון הליכוד-גשר-צומת

כהונת הכנסת הארבע עשרה הסתיימה ב-7 ביוני 1999.

הרכב פוליטי

עריכה
  ערך מורחב – הבחירות לכנסת הארבע עשרה ולראשות הממשלה

אלו היו המפלגות שנבחרו לכנסת הארבע עשרה, ומספר חברי הכנסת מטעמן בתחילת כהונתה:

גושים פוליטיים

עריכה
גוש רשימות מושבים בכנסת
גוש הימין הליכוד-גשר-צומת, מפד"ל, מולדת, ישראל בעלייה 50 מושבים
גוש השמאל העבודה, מרצ 43 מושבים
חרדים ש"ס, יהדות התורה 14 מושבים
גוש המרכז הדרך השלישית 4 מושבים
ערבים מד"ע-רע"מ, חד"ש-בל"ד 9 מושבים

המעבר לשיטת הבחירה הישירה השפיע גם על תוצאות הבחירות לכנסת. המפלגות הקטנות התחזקו על חשבון שתי המפלגות הגדולות, העבודה והליכוד. האחרונות קיבלו רק 66 מושבים בכנסת, מספר המושבים הנמוך ביותר לשתי המפלגות הגדולות ביחד מאז הבחירות לכנסת החמישית ב-1961. בנוסף, בעוד שבכנסת השלוש עשרה לא היו מפלגות מרכז, שתי מפלגות כאלה נבחרו לכנסת הארבע עשרה, ישראל בעלייה והדרך השלישית, והן קיבלו ביחד 11 מושבים.

בנימין נתניהו נבחר לראש הממשלה לאחר שגבר על שמעון פרס, וקיבל 50.5% מקולות הבוחרים. הקואליציה שהרכיב מנתה 66 חברי כנסת, מסיעות הליכוד-גשר-צומת, ש"ס, המפד"ל, ישראל בעלייה, יהדות התורה והדרך השלישית.

שינויים בהרכב הסיעות

עריכה

במהלך כהונתה של הכנסת, ובעיקר לקראת סיום כהונתה והבחירות לכנסת החמש עשרה, התפלגו כמה מחברי הכנסת מסיעותיהם והקימו סיעות נפרדות או סיעות יחיד.

אירועים מרכזיים

עריכה
 
בנימין נתניהו, מדליין אולברייט ויאסר ערפאת בשיחות לקראת הסכם ואי

בעוד שהכנסת השלוש עשרה ידעה דיונים סוערים סביב התהליך המדיני, ההסכמים שהובאו לאישור הכנסת הארבע עשרה היו פחות דרמטיים ואף זכו לתמיכתה של האופוזיציה. הסכם חברון אושר ב-16 בינואר 1997 ברוב של 87 חברי כנסת מול 17 ונמנע אחד, והסכם ואי אושר ב-17 בנובמבר 1998 ברוב של 75 חברי כנסת מול 19 ותשעה נמנעים.

ב-4 במרץ 1998 נבחר עזר ויצמן לכהונה שנייה כנשיא המדינה, לאחר שגבר על חבר הכנסת שאול עמור ברוב של 63 מול 49. רבים מחברי הכנסת סברו כי אין זה מכבודו של הנשיא לנהל קמפיין פוליטי למען בחירתו, ועל כן לאחר בחירתו של ויצמן תוקן חוק יסוד: נשיא המדינה, ונקבע בו כי הנשיא ייבחר לכהונה אחת בת שבע שנים (לעומת מספר כהונות בלתי מוגבל של חמש שנים עד אז).

ב-26 במאי 1998 נבחר השופט אליעזר גולדברג למבקר המדינה. אף שגולדברג היה המועמד היחיד, התקיימו שלושה סיבובי בחירה, שכן חוק מבקר המדינה קבע באותה העת כי ניתן להסתפק ברוב רגיל רק בסיבוב הבחירות השלישי. בסיבוב הראשון תמכו במינויו 58 חברי כנסת, ו-11 התנגדו. רבים מחברי הכנסת, שסברו כי המינוי מובטח, עזבו את משכן הכנסת לפני היוודע התוצאות, ורק 52 נותרו להצבעה בסיבוב השני. משכך, עוד בטרם היוודע התוצאות, ברור היה כי לא יושג הרוב הדרוש (61 קולות), וכי יידרש סיבוב השלישי. באותו סיבוב תמכו במינוי 39 מחברי הכנסת והתנגדו שישה. בסיבוב השלישי, שבו די היה ברוב רגיל, תמכו במינוי 42 והתנגדו חמישה.

שתי ועדות חדשות הוקמו במהלך כהונתה של הכנסת הארבע עשרה - ועדת המדע והטכנולוגיה, שהייתה לוועדה קבועה, והוועדה מיוחדת לבעיית העובדים הזרים, שאינה ועדה קבועה, אך היא הוקמה מחדש גם בכל הכנסות שכיהנו לאחר מכן. לראשונה מאז הכנסת העשירית לא הוקמה אף ועדת חקירה פרלמנטרית.

נשיא אוקראינה לאוניד קוצ'מה היה ראש המדינה היחיד שנאם במליאת הכנסת במהלך כהונת הכנסת הארבע עשרה.

ב-22 בדצמבר 1998 עבר ברוב עצום, בקריאה ראשונה, חוק לפיזור הכנסת, שהביא להליכה לבחירות מוקדמות. בהצעה תמכו 80 חברי כנסת, 30 התנגדו, 4 נמנעו ושלושה חברי כנסת לא נכחו באולם המליאה. ממש לפני ההצבעה העלה ראש הממשלה נתניהו הצעה של הרגע האחרון למפלגת העבודה להקים ממשלת אחדות לאומית, אך ראש מפלגת העבודה ומועמדה לראשות הממשלה, אהוד ברק, ענה כי מדובר בהצעה שהגיעה "מאוחר מדי"[1].

חקיקה

עריכה

במהלך כהונתה של הכנסת ה-14 נחקקו 273 חוקים, מספר הנמוך בכ-42% ממספר החוקים שחוקקה הכנסת ה-13, והנמוך ביותר מאז הכנסת העשירית. בדומה לכנסת ה-13, למעלה ממחצית החוקים היו חוקים שמקורם בהצעת חוק פרטית (51.28%). מספר הצעות החוק הפרטיות שהוגשו במהלך כהונתה של הכנסת עמד על 2,702, מספר הנמוך בכ-25% ממספר הצעות החוק שהוגשו בכנסת ה-13. בהקשר זה מהווה הכנסת ה-14 חריג למגמה הכללית של גידול חד במספר הצעות החוק הפרטיות, מגמה שהתעצמה מאז הכנסת ה-11, ונמשכה גם בכנסת ה-15[2].

בין החוקים הבולטים שחוקקה הכנסת ה-14: חוק החברות, חוק חופש המידע, חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, חוק למניעת הטרדה מינית, חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), חוק איסור התערבות גנטית (שיבוט אדם ושינוי גנטי בתאי רבייה), חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, חוק עוולות מסחריות, חוק הפיקדון על מכלי משקה וחוק הקולנוע.

חוקי יסוד

עריכה
  • תיקון מס' 5 לחוק יסוד: נשיא המדינה - תיקון ששינה את תקופת כהונתו של נשיא המדינה ממספר כהונות בלתי מוגבל של חמש שנים כל אחת, לכהונה אחת בת שבע שנים. היוזמה לתיקון נולדה כדי למנוע מצב בו נשיא מכהן מנהל קמפיין פוליטי לבחירתו, כפי שנאלץ לעשות הנשיא עזר ויצמן.
  • תיקון חוק יסוד: מבקר המדינה - תיקון דומה לתיקון לעיל, לגבי תקופת כהונתו של מבקר המדינה.

חקיקה בתחום המשטר

עריכה

חקיקה חברתית

עריכה
 
הסמל הבינלאומי לנגישות

חקיקה כלכלית

עריכה

חקיקה פלילית

עריכה

חקיקה בתחום המשפט האזרחי

עריכה

צבא וביטחון

עריכה
 
חיילי מילואים

עבודה

עריכה

בריאות

עריכה

חקיקה סביבתית

עריכה
 
מתקן לאיסוף מכלי משקה

מערכת המשפט

עריכה
  • תיקון מס' 7 לחוק הירושה - תיקון שהסמיך את האפוטרופוס הכללי לשמש כממונה ארצי לענייני ירושה, ואת סגניו כרשמים לענייני ירושה.
  • חוק עזרה משפטית בין מדינות.
  • תיקון מס' 4 לחוק למניעת אלימות במשפחה - התיקון הקנה לבתי הדין הדתיים סמכויות לפי החוק, בנסיבות מסוימות.
  • תיקון מס' 3 לחוק אימוץ ילדים - התיקון הסמיך את בית המשפט לתת צו אימוץ בין-ארצי אף אם המאומץ אינו בן-דתו של המאמץ, אם נוכח כי הדבר אינו פוגע בטובת הילד.

שלטון מקומי

עריכה

תעבורה

עריכה
 
הפיקוח על שירותי ההובלה הוסדר בחוק שירותי הובלה
  • תיקון מס' 47 לפקודת התעבורה - תיקון זה קבע שורה של הסדרים, ובהם סמכותו של בית המשפט לפסול רישיון נהיגה, הסדר לפיו נהג חדש בן 17 יהיה חייב לנהוג עד גיל 17 וחצי כשלצידו נהג מלווה, והסמכת רשות הרישוי לזמן אדם למבחן נהיגה חוזר אם סברה שקיבל רישיון שלא כדין.
  • תיקון מס' 41 לפקודת התעבורה - תיקון שהסדיר את סמכותו של שוטר ליטול רישיון נהיגה של נהג שביצע עבירת תנועה חמורה או שהיה מעורב בתאונת דרכים.
  • חוק המאבק הלאומי בתאונות דרכים - החוק כונן את הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. בשנת 2006 הוחלף החוק בחוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.
  • חוק סימון כלי רכב (מניעת גניבות) (הוראת שעה) - חוק שחייב סימון חלקי חילוף מסוימים, ואסר על ביצוע פעולות בחלקים בלתי מסומנים, כשהמטרה היא להיאבק בגניבות רכב.
  • תיקון חוק אגרה (כביש ארצי לישראל) - תיקון שהסדיר הוראות לגביית תשלום בכביש אגרה.
  • תיקון מס' 46 לפקודת התעבורה - תיקון שקבע כי אם נפטר אדם עקב תאונת דרכים, והיה לשוטר יסוד סביר לחשד שהיה שיכור, רשאי רופא, שאליו הובא הנפטר, ליטול ממנו דגימת דם לקביעת אחוז האלכוהול או הסם בדמו, אם ביקש זאת השוטר.
  • חוק שירותי הובלה - החוק הסדיר את העיסוק בשירותי הובלה ואת הפיקוח עליו.
  • תיקון מס' 42 לפקודת התעבורה - התיקון קבע הוראות לעניין איסור שימוש ברכב מסחרי, שנמצא שמשקל המטען בו עולה על המשקל המותר.

צרכנות

עריכה

תקשורת

עריכה
  • תיקון מס' 15 לחוק הבזק - תיקון שהסמיך את מועצת הכבלים להטיל הגבלות על דרכי מימון של משדרי הערוצים, כללים להבטחת שידורים שמקורם בהפקה מקומית וכללים בדבר שידור פרסומות.
  • חוק לעידוד השירים בשפה העברית (תיקוני חקיקה) - חוק שקבע כי לפחות מחצית השירים המושמעים ברדיו יהיו בעברית.

תרבות

עריכה

מדע וטכנולוגיה

עריכה

שונות

עריכה

בעלי תפקידים

עריכה
התפקיד בעל התפקיד הערות
נשיאות הכנסת
יושב ראש הכנסת דן תיכון
סגני יושב ראש הכנסת רפאל אדרי, שמריהו בן-צור, חיים דיין, שבח וייס, וליד חאג'-יחיא, דוד טל, יהודה לנקרי, נואף מסאלחה, סאלח סלים, משה פלד ומאיר שטרית
ראשי הוועדות הקבועות
יושב ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה רן כהן, יוסי כץ
יושב ראש ועדת החוץ והביטחון עוזי לנדאו
יושב ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט שאול יהלום, חנן פורת
יושב ראש ועדת החינוך והתרבות עמנואל זיסמן
יושב ראש ועדת הכלכלה אלי גולדשמידט, אברהם יחזקאל, אמנון רובינשטיין
יושב ראש ועדת הכנסת רפאל פנחסי ב-12 ביולי 1997 הורשע פנחסי בעבירות של קשירת קשר להשיג מטרה אסורה והצהרה כוזבת, ונגזר עליו עונש של 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס. התנועה למען איכות השלטון בישראל עתרה לבג"ץ בדרישה להדיחו מתפקיד יושב ראש ועדת הכנסת. העתירה נדחתה, בנימוק שמאחר שלא נגזר עליו מאסר בפועל כהונתו כחבר הכנסת נמשכת, ובהיעדר הוראות מיוחדות בחוק יסוד: הכנסת באשר לפסלות למילוי תפקידים מסוימים, אין מניעה שימלא כל תפקיד שחבר הכנסת יכול למלא[4].
יושב ראש ועדת הכספים אברהם רביץ
יושב ראש הוועדה לענייני מחקר ופיתוח מדעי וטכנולוגי דליה איציק, מיכאל נודלמן הוועדה הוקמה ב-1997
יושב ראש ועדת העבודה והרווחה מקסים לוי
יושב ראש ועדת העלייה והקליטה נעמי בלומנטל
יושב ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה סאלח טריף, מיכה גולדמן
יושב ראש הוועדה לקידום מעמד האישה יעל דיין, מרינה סולודקין
בעלי תפקידים פרלמנטריים אחרים
ראש האופוזיציה שמעון פרס, אהוד ברק באותה העת לא הוגדר התפקיד בחוק באופן רשמי
יושב ראש הקואליציה מאיר שטרית, מיכאל איתן
יושב ראש ועדת האתיקה יהודה לנקרי
יושב ראש הוועדה למאבק בנגע הסמים אלי בן-מנחם ועדה שאינה ועדה קבועה; מונתה לראשונה בכנסת השתים עשרה והוקמה מחדש גם בכנסת השלוש עשרה והארבע עשרה
יושב ראש הוועדה המיוחדת לבעיית העובדים הזרים יצחק כהן, אופיר פינס-פז ועדה שאינה ועדה קבועה; מונתה לראשונה במהלך כהונתה של הכנסת הארבע עשרה, והוקמה מחדש גם בכנסות הבאות
בעלי תפקידים בכנסת
מזכיר הכנסת שמואל יעקבסון, אריה האן
היועץ המשפטי לכנסת צבי ענבר
קצין הכנסת איתן בן-אליהו, יאיר סלע (מ"מ)

חברי הכנסת

עריכה

חברי הכנסת שכיהנו בכנסת זו:

העבודה שמעון פרס, עוזי ברעם, אהוד ברק, בנימין בן אליעזר, חיים רמון, אברהם בייגה שוחט, נסים זוילי, אפרים סנה, דליה איציק, אורי אור, יוסי ביילין, שבח וייס, רפאל אלול, רפאל אדרי, חגי מירום, יוסי כץ, נואף מסאלחה, אלי בן-מנחם, אלי גולדשמידט, דוד ליבאי, רענן כהן, עמיר פרץ, משה שחל, סופה לנדבר, אופיר פינס, שלום שמחון, יעל דיין, מיכה גולדמן, אדיסו מאסלה, סאלח טריף, אברהם יחזקאל, יונה יהב, אפי אושעיה, שלמה בן עמי, איתן כבל, רפיק חאג'-יחיא
הליכוד-גשר-צומת בנימין נתניהו, יצחק מרדכי, אריאל שרון, משה קצב, זאב בנימין בגין, אהוד אולמרט, דן מרידור, צחי הנגבי, עוזי לנדאו, לימור לבנת, מיכאל איתן, סילבן שלום, גדעון עזרא, מאיר שטרית, אליהו בן-אלישר, דן תיכון, נעמי בלומנטל, יהושע מצא, אברהם הירשזון, דוד ראם, זאב בוים, שאול עמור, ראובן ריבלין, ישראל כ"ץ, דורון שמואלי,דוד לוי, דוד מגן, מקסים לוי, מיכאל קליינר, יהודה לנקרי, רפאל איתן, פיני בדש, חיים דיין, אליעזר זנדברג, משה פלד
ש"ס אריה דרעי, אריה גמליאל, רפאל פנחסי, שלמה בניזרי, אלי ישי, יצחק כהן, דוד אזולאי, דוד טל, נסים דהן, יצחק וקנין
מפד"ל זבולון המר, שאול יהלום, יצחק לוי, יגאל ביבי, צבי הנדל, חנן פורת, שמריהו בן-צור, אברהם יצחק שטרן, אבנר חי שאקי, ניסן סלומינסקי, אליהו גבאי
מרצ יוסי שריד, חיים אורון, אמנון רובינשטיין, רן כהן, דדי צוקר, ענת מאור, אברהם פורז, נעמי חזן, וליד חאג'-יחיא
ישראל בעליה נתן שרנסקי, מיכאל נודלמן, יולי אדלשטיין, יורי שטרן, מרינה סולודקין, צבי ויינברג, רומן ברונפמן
חד"ש-בל"ד האשם מחאמיד, סאלח סלים, תמר גוז'נסקי, עזמי בשארה, אחמד סעד
יהדות התורה מאיר פרוש, אברהם רביץ, שמואל הלפרט, משה גפני, אברהם יוסף לייזרזון
הדרך השלישית אביגדור קהלני, יהודה הראל, עמנואל זיסמן, אלכסנדר לובוצקי
מד"ע-רע"ם עבד אל-והאב דראושה, תאופיק ח'טיב, עבד אל-מאלכ דהאמשה, טלב א-סאנע
מולדת רחבעם זאבי, בנימין אלון

חילופי גברי

עריכה
תאריך חבר הכנסת היוצא חבר הכנסת הנכנס סיעה סיבה
1 בספטמבר 1996 אליהו בן-אלישר ראובן ריבלין הליכוד התפטרות (מונה לשגריר בארצות הברית)
15 באוקטובר 1996 דוד ליבאי איתן כבל העבודה התפטרות (חזר לעבוד כעורך דין)
12 במאי 1997 אברהם יצחק שטרן ניסן סלומינסקי מפד"ל נפטרו
20 בינואר 1998 זבולון המר אליהו גבאי
20 במרץ 1998 משה שחל רפיק חאג'-יחיא העבודה התפטרות (חזר לעבוד כעורך דין)
23 באוקטובר 1998 משה גפני אברהם יוסף לייזרזון יהדות התורה התפטרות (במסגרת הסכם רוטציה)
18 בנובמבר 1998 אהוד אולמרט ישראל כ"ץ הליכוד התפטרות (נבחר לראש עיריית ירושלים)
30 בנובמבר 1998 פיני בדש דורון שמואלי התפטרות (נבחר לראש המועצה מקומית עומר)

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ מאת דורון אביגד, ‏החוק לפיזור הכנסת התקבל ברוב עצום; נתניהו הציע אחדות ברגע האחרון, ונדחה על ידי ברק, באתר גלובס, 22 בדצמבר 1998
  2. ^ דנה בלאנדר וערן קליין, "חקיקה פרטית - נייר עמדה, המכון הישראלי לדמוקרטיה
  3. ^ אף שהחוק נחקק ב-1998, הוא מעולם לא נכנס לתוקף, משום שתחילת תוקפו נדחית מאז חקיקתו כמעט בכל חוק הסדרים
  4. ^ בג"ץ 7367/97 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח', פ"ד נב(4) 547