נאוטילוס (מערכת נשק)

מערכת הגנה אווירית ניסיונית מבוססת לייזר
(הופנה מהדף נאוטילוס THEL)
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: עמוס סתירות ואי דיוקים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

נאוטילוס הוא מדגים טכנולוגי של נשק לייזר למערכת הגנה שמטרתה יירוט רקטות ופגזי ארטילריה באמצעות לייזר רב עצמה. באנגלית נקרא הפרויקט THEL - Tactical High Energy Laser. מימון הפיתוח של המערכת משותף לארצות הברית ולישראל, והקבלן המרכזי של הפרויקט הוא חברת נורת'רופ גראמן האמריקנית.

"תותח" הלייזר של ה-THEL

טכנולוגיהעריכה

הלייזר עליו מבוססת המערכת הוא לייזר כימי של קרינה אינפרה-אדומה בינונית מסוג דאוטריום-פלואוריד. השליטה והבקרה נעשים על ידי מכ"ם איכון, ומערכת עקיבה המבוססת על ציין לייזר בתחום הקרינה הזו.

תהליך הלזירה ונתונים טכנייםעריכה

תחילה, נשרף אתן בתא בעירה בנוכחות חנקן טריפלורידי. תוצרי השריפה הם רדיקלים חופשיים של פלואור שמגיבים עם דאוטוריום ליצירת מולקולות דאוטוריום פלואוריד מעוררות, והיפוך אוכלוסין במהוד הלייזר. היפוך האוכלוסין משלים למעשה את התנאים הנדרשים לתהליך של פליטה מאולצת ולזירה. אורך הגל של לייזר זה הוא כ־4 מיקרון, והוא מסוגל לייצר הספק גבוה של כ־2 מגהוואט. בעבר חשבו להשתמש בלייזר מימן פלואוריד, אך אורך הגל שמייצר לייזר זה (2.7-2.9 מיקרון) נבלע היטב באטמוספירה.

ביצועיםעריכה

בשל רגישות הנושא, חוסר במקורות מהימנים והתחרות העזה בין החלופות השונות בתחום יירוט הרקטות, קיימים נתונים סותרים באשר לאחוזי ההצלחה של המערכת וביצועיה. לדבריו של ד"ר עודד עמיחי שהיה מיוזמי הפרויקט ומלווה אותו עד היום, בוצעו במערכת 46 ניסויים בין שנת 2001 לשנת 2004 בשדה הניסויים של הצבא האמריקאי בווייט-סנדס, שכולם הסתיימו בהצלחה[1].

מערכות דומותעריכה

בנוסף למערכת הנייחת פותחה מערכת ניידת (MTHEL) בשם Skyguard, על פי דרישה של הצבא האמריקאי, שלצורך יישומה הוקטנו ממדיה וההספק הוגדל לתחום המגוואט. המערכת אפקטיבית בטווח שבין קילומטרים בודדים לבין כ-10 קילומטרים (עד כ-15 ק"מ עם אופטיקה אדפטיבית), והיא מאפשרת כחמישים הפעלות בזו אחר זו לפני טעינה מחדש, במרווח של שנייה אחת בין הפעלה להפעלה. מערכת כזו הוצעה למדינת ישראל על ידי חברת Northrop Grumman בינואר 2007.

מערכות נשק המבוססות על לייזר מצב מוצק נמצאות בפיתוח. רפאל, מפתחת את מערכת מגן אור (בשמה הקודם, קרן ברזל), להגנה מפני רקטות ומרגמות, שמבוססת על לייזר מצב מוצק, הזול יותר לשימוש וללא נזקים סביבתיים, בשונה מלייזר כימי שעליו מבוססת מערכת נאוטילוס, בהספק גבוה, ומיועדת לפעול בטווחים קצרים, שמתחת לסף היכולת של מערכת "כיפת ברזל".

מאפייני המערכתעריכה

  • יכולת ליירט מטווח קצר רקטות, פגזים ופצצות מרגמה.
  • זמן יירוט מהיר. נדרשת שנייה לצורך נעילה ושתי שניות נוספות להפלת המטרה.
  • יכולת להתמודדות עם מטחים. על פי עדות של בן ישראל, בניסוי שנערך הופלו כל הקטיושות השונות במאה אחוז הצלחה[2] בבדיקה בשנת 2000 של מערכת ההדגמה, נבדקה יכולתה להתמודד עם מטחים שלושה פגזי מרגמה בו זמנית[3].
  • חוסר יכולת לפעול בתנאי מזג אוויר קשים ועננות.
  • טווח הגנה של קילומטרים בודדים.
  • לא ניידת ובעלת צריכת חשמל גבוהה.
  • עלות:
    • מחיר פיתוח והצטיידות ראשוניים - כ40–50 מיליון דולר למערכת[4].
    • עלות תפעולית שולית של יירוטים בשימוש המבצעי: כ-2,000$ ליירוט. עלות נמוכה בהשוואה ליירוט מבוסס טילים שעומד על כ־50,000-100,000$[5].

היסטוריהעריכה

בשנת 1996 חתמו נציגי ישראל וארצות הברית, הנשיא ביל קלינטון וראש הממשלה ושר הביטחון שמעון פרס, על מיזם משותף - פיתוח מערכת לייזר שתיירט רקטות מכל טווח. פרויקט זה מדשדש, עקב הקטנת המימון מצד ישראל, שבאה בעקבות שינוי בתפיסת האיום הרקטי לאחר הנסיגה מלבנון, אף שישראל הייתה אמורה להיות המדינה הראשונה שתצויד בנשק זה.

בשנת 2004, לאחר שהושקעו בה כ־200 מיליוני דולרים (50 מיליון מתוכם במימון ישראלי), עדיין הייתה המערכת נייחת, גדולה ופגיעה, כזו המיועדת לטווח טקטי בלבד, שצה"ל איננו רוצה בה כמו שהיא. מאז הוסבה המערכת למערכת ניידת שעברה מבחנים אך על-פי הערכות, יידרשו כארבע-חמש שנים על מנת להפוך אותה למבצעית.

בעקבות ירי רקטות קסאם מרצועת עזה על שדרות ועל יישובי עוטף עזה, עלתה שוב שאלת היתכנותה של מערכת הנאוטילוס, כאשר האחריות עליה בישראל עברה לידי "מנהלת חומה". ישנם כאלו המצדדים בהבאת המערכת הנייחת כמו שהיא מכיוון שאין כל צורך במערכת ניידת להגנת יישובים קבועים. כנגדם יש הטוענים שבניית המערכת הנייחת כיום תפגע ביכולת הפיתוח של מערכת ניידת.

עד לאחרונה נשקלה האפשרות לפתח מערכת מוטסת שתפעל נגד טילים בליסטיים. שילוב של הטיל "חץ 2" עם מערכת זו היה אמור לספק הגנה אווירית טובה למדינת ישראל נגד סוגים שונים של איומים.

הקפאהעריכה

הפרויקט הוקפא על ידי הממשל האמריקאי לאחר שישראל סירבה להשקיע סכומי כסף גבוהים יותר.

אלוף (מיל') פרופ' יצחק בן ישראל, ששימש כקצין מחקר ופיתוח ראשי בצה"ל בעת קבלת ההחלטה על הנאוטילוס, נחשב עד תחילת 2007 לאחד המצדדים הגדולים בהמשך פיתוחה והשמשתה. בזמנו טען כי הפסקת פיתוחה היא בכייה לדורות, שכן היא הפתרון הטכנולוגי היחיד לאיום הרקטות. גם בעת שיגור מטחי הקטיושות על צפון ישראל ב-2006, טען כי באמצעות השקעה של כמה מאות מיליוני דולרים יכול היה להיות בידי צה"ל מענה טוב לאיום הצפוני של חזבאללה ולאיום הדרומי של חמאס. במקביל לדבריו הובעה על ידי גורמים מקצועיים שונים ביקורת על כך שצה"ל לא הכניס את המערכת לשימוש מבצעי ולא הקציב לכך את המימון הדרוש. גם האלוף (מיל') דוד עברי, מפקד חיל האוויר לשעבר, הצטרף לדבריו וטען בסוף 2007, "שישראל משלמת מחיר אסטרטגי ומדיני יקר" על כך שהפסיקה את פיתוח המערכת הזו[6].

ב-2007 חזר בו בן ישראל מתמיכתו בפרויקט[דרוש מקור].

עמותת "מגן לעורף" טוענת כי הופצו בדיות רבות על המערכת, בכדי למנוע את ההצטיידות בה והיא מתנגדת למדיניות הזאת.

הפשרה והקפאה נוספתעריכה

לאחר מלחמת לבנון השנייה גברו הקולות בישראל שתבעו את קנייתה של המערכת לשימוש מבצעי בצפון הארץ ודרומה. בעקבות הלחץ הורה שר הביטחון עמיר פרץ ב־24 באוגוסט 2006 על הפשרת הפיתוח.

אך בתחילת פברואר 2007 החליט פרץ כי חברת רפא"ל תפתח נגד רקטות קצרות-טווח את הפתרון המכונה "כיפת ברזל". החל מ-2011 המערכת מבצעית ובשימוש של צה"ל. עלות המערכת מוערכת בכ־50 מיליון דולר, כאשר עלות טיל היירוט טמי"ר היא 80,000 דולר.

בתחילת אוגוסט 2007 החליט שר הביטחון אהוד ברק, שהחליף את פרץ, לפתוח שוב בבדיקה לרכישת מערכת סקיי-גארד המבוססת על ה"נאוטילוס". החברה התחייבה להציב שלוש מערכות בשדרות תוך שנה וחצי, בעלות כוללת של 310 מיליון דולר[7].

בעקבות היעילות הגבוהה של מערכת כיפת ברזל ופיתוח מתקדם של מערכת לייזר ישראלית יעילה יותר (מגן אור) פרויקט נאוטילוס נזנח שוב.

לקריאה נוספתעריכה

  • בועז ארד, טילי טילים - מערכת הביטחון מיירטת את התשובה לקאסם, BusinessWeek (עברית), 24 יולי 2008, עמ' 40

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הפתרון לפצמ"רים: "אפשר לחסום את כל השיגורים מרצועת עזה עם תותחי לייזר"
  2. ^ "בניסויים שנערכו בניו מקסיקו על ידי צוות הפיתוח הוכיחה המערכת מאה אחוזי הצלחה. משנת 2000 ועד להקפאת הפרויקט בשנת 2004 הביאו איתם המדענים הישראלים עשרות קטיושות תוצרת המזרח התיכון, וכולן ללא יוצא מן הכלל הופלו בזמן מעופן". פרופ' יצחק בין ישראל, ראש מפא"ת לשעבר, בריאיון עם יועז הנדל במקור ראשון, 29/12/2006
  3. ^ U.S. and Israel Shelved Laser as a Defense
  4. ^ ד"ר עודד עמיחי, יש פתרון להסרת איום הרקטות והפצמ"רים
  5. ^ לירן סהר, יוסי לנגוצקי על כיפת ברזל, BizPortal, 17 ביולי 2014
  6. ^ חנן גרינברג, הצצה ראשונה למערכת הפטריוט שישראל תקבל, באתר ynet, 24 באוקטובר 2007
  7. ^ ברק רביד, בהוראת ברק: שוב נבחנת מערכת לייזר ליירוט קסאם, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2007