ויקיפדיה

נבחרת ארצות הברית בכדורגל

נבחרת לאומית
(הופנה מהדף נבחרת ארה"ב בכדורגל)
פירוש נוסף ערך זה עוסק בנבחרת הגברים של ארצות הברית בכדורגל. אם התכוונתם לנבחרת הנשים, ראו נבחרת ארצות הברית בכדורגל נשים.

נבחרת ארצות הברית בכדורגל לגברים (באנגלית: United States men's national soccer team) מייצגת את ארצות הברית ומנוהלת על ידי פדרציית הכדורגל של ארצות הברית. אף על פי שענף הכדורגל איננו בעל מסורת וחשיבות גדולה בספורט האמריקאי, מאז שנות ה-70 החלה פופולריות הכדורגל לגדול, ונבחרת הכדורגל הפכה לאחת מהחזקות ב-CONCACAF. מאז שנות ה-90, בהן הוקמה ליגת ה-MLS וארצות הברית אירחה את משחקי מונדיאל 1994, שומרת נבחרת ארצות הברית על יציבות יחסית ביכולתה, והיא נחשבת כחזקה ברמתן של נבחרות הדרג השני של אירופה, בקירוב.

נבחרת ארצות הברית בכדורגל
United States men's national soccer team
מידע כללי
כינוי הכוכבים והפסים
התאחדות פדרציית הכדורגל של ארצות הברית
השתייכות CONCACAF
דירוג פיפ"א
(4 באפריל 2024)		 11       ‎+2‏
 - ניקוד פיפ"א 1,681.13
 - דירוג שיא 4 (נמדד באפריל 2006)
 - דירוג שפל 36 (נמדד ביולי 2012)
מאמן אנתוני הדסון
קפטן טיילר אדמס
מירב השערים לנדון דונובן
קלינט דמפסי
(57)
מירב ההופעות קובי ג'ונס (164)
האתר הרשמי
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
משחק בינלאומי ראשון
לא רשמי: ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית 0 - 1 נבחרת קנדה בכדורגל קנדה
(ניוארק, ארצות הברית; 28 בנובמבר 1885)
רשמי: נבחרת שוודיה בכדורגל שוודיה 2 - 3 ארצות הברית ארצות הבריתארצות הברית
(סטוקהולם, שוודיה; 20 באוגוסט 1916)
הניצחון הכי גדול
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית 8 - 0 נבחרת ברבדוס בכדורגל ברבדוס
(ארצות הברית; 15 ביוני 2008)
ההפסד הכי גדול
נבחרת נורווגיה בכדורגל נורווגיה 11 - 0 ארצות הברית ארצות הבריתארצות הברית
(אוסלו, נורווגיה; 11 באוגוסט 1948)
גביע העולם בכדורגל
הופעות 11 (הראשונה ב-1930)
ההישג הטוב חצי גמר (1930)
גביע הזהב של CONCACAF
הופעות 19 (הראשונה ב-1985)
ההישג הטוב מקום ראשון:
1991, 2002, 2005, 2007, 2013, 2017, 2021
קופה אמריקה
הופעות 4 (הראשונה ב-1993)
ההישג הטוב מקום רביעי (1995, 2016)
מאזן מדליות
המשחקים האולימפיים
כסףסנט לואיס 1904כדורגל גברים
ארדסנט לואיס 1904כדורגל גברים

הדירוג הנוכחי של נבחרת ארצות הברית ברשימת הדירוג של פיפ"א, הוא המקום ה-11 בעולם, נכון ל-4 באפריל 2024; הניקוד הוא 1,681.13 - עלייה של 2 נקודות לעומת ניקוד קודם.[1] דירוג השיא 4 נמדד לראשונה[2] באפריל 2006, והדירוג הנמוך ביותר 36 נמדד לראשונה[2] ביולי 2012. עשר פעמים הופיעה הנבחרת בגביע העולם בכדורגל.

היסטוריה עריכה

תחילת הדרך ומדליות אולימפיות עריכה

בשנת 1885 שיחקו נבחרות ארצות הברית וקנדה את המשחק הלא-רשמי הבינלאומי הראשון שנערך מחוץ לממלכה המאוחדת. קנדה ניצחה במשחק 0–1 בניוארק שבניו ג'רזי.[3] ארצות הברית נקמה כעבור שנה, כאשר ניצחה 0–1 את קנדה, כשגם משחק זה נערך בניוארק. שני משחקים אלה היו הבינלאומיים היחידים שנערכו מחוץ לממלכה המאוחדת בכל המאה ה-19. שלושים שנים מאוחר יותר השתתפה ארצות הברית במשחק הרשמי הראשון שלה תחת חסותה של פדרציית הכדורגל של ארצות הברית, נגד שוודיה בסטוקהולם, שבו ניצחה ארצות הברית 2–3.

ארצות הברית השיגה מדליית כסף ומדליית ארד בטורניר הכדורגל באולימפיאדת סנט לואיס 1904 שנערכה בסנט לואיס שבמיזורי. בטורניר השתתפו שלוש קבוצות בלבד: "Galt F.C" מקנדה, מכללת "Christian Brothers" ו-"St. Rose Parish" מארצות הברית. הקבוצה הקנדית ניצחה את שתי הקבוצות האמריקאיות בדרך לזכייה במקום הראשון, בעוד Christian Brothers ניצחה את St. Rose במשחק השלישי שלהם, לאחר שתי תוצאות תיקו 0-0.

1930: גביע העולם הראשון עריכה

במונדיאל 1930 השיגה נבחרת ארצות הברית את ניצחונה הראשון בהיסטוריה במסגרת גביע העולם בכדורגל, כאשר הביסה את בלגיה 0-3 באסטדיו גראן פרקואה סנטראל במונטווידאו שבאורוגוואי. המשחק נערך בו זמנית עם המשחק באסטדיו פוקיטוס, שבו צרפת הביסה את מקסיקו.

במשחק שלאחר מכן ניצחה ארצות הברית שוב 0–3, הפעם את פרגוואי. פיפ"א הכירה בברטראנד פייטנוד כמבקיע השלושער הראשון בגביע העולם, לאחר שהבקיע את השער הראשון והשלישי במשחק, אף על פי שהייתה מחלוקת אם השער השני שייך לפייטנוד או לחברו לנבחרת תום פלורי.[4] מקורות אחרים היו במחלוקת האם היה השער שייך לפייטנוד[5] או שהיה זה שער עצמי של ראמון גונזאלס.[6] בנובמבר 2006 הודיעה פיפ"א כי היא קיבלה עדות מ"היסטוריונים ואוהדי כדורגל רבים" שפייטנוד כבש את כל שלושת השערים במשחק, ולפיכך הפך לאדם הראשון שמבקיע שלושער במסגרת גביע העולם.[7]

בעקבות שני הניצחונות זכתה נבחרת ארצות הברית בראשות הבית והעפילה לחצי הגמר גביע העולם, בו הפסידה 1–6 לארגנטינה והודחה מהטורניר. אף על פי שלא היו חוקים ברורים, רשמה פיפ"א את ארצות הברית כנבחרת שסיימה במקום השלישי בטורניר, מעל המודחת האחרת בחצי הגמר, יוגוסלביה. הישג זה הוא הגבוה ביותר של ארצות הברית בתולדות גביע העולם.

שנות ה-50 עד שנות ה-70 עריכה

במונדיאל 1950 הפסידה ארצות הברית את משחקה הראשון לספרד, אך במשחק הבא ניצחה 0–1 את נבחרת אנגליה.[8] הניצחון נחשב לאחד מההפתעות הגדולות ביותר בהיסטוריה של הכדורגל. עם זאת, הובסה ארצות הברית במשחק שלב הבתים השלישי נגד צ'ילה 2-5, ובכך הודחה מהטורניר כבר בשלב המוקדם. עברו ארבעים שנה עד שארצות הברית ערכה את הופעתה הבאה בגביע העולם.

על אף ההצלחה היחסית של נבחרת ארצות הברית בטורנירים הבינלאומיים המוקדמים, הכדורגל נותר כענף ספורט בעל עניין קטן יחסית בקרב אמריקאים רבים במשך שנים רבות. בשלושת העשורים שאחרי ההצלחה בגביע העולם 1950 השיגה הנבחרת מספר ניצחונות בודדים: על האיטי, ברמודה, הונדורס, קנדה, פולין וסין.

ההידרדרות בשנות ה-80 עריכה

לאחר ההתלהבות שנגרמה כתוצאה מהיווסדה ועלייתה של ליגת הכדורגל הצפון אמריקאית (NASL) בשנות ה-70, נראה היה שלמרות הכשלונות, נבחרת הגברים של ארצות הברית תהפוך בקרוב לבעלת כוח עולה בכדורגל העולמי. עם זאת, היו שקיוו שהדבר לא ימומש, וארצות הברית לא נלקחה בחשבון כנבחרת חזקה בתקופה זו. בין השנים 1981 ו-1983 היא שיחקה בשני משחקים בינלאומיים בלבד.

על מנת לספק תוכנית יציבה יותר לנבחרת הלאומית ולחדש את העניין בליגה הצפון אמריקאית, החליטה פדרציית הכדורגל של ארצות הברית להכניס את הנבחרת לליגה למשך עונת 1984 בשם "קבוצת אמריקה". הקבוצה החסירה את הרצף והסדירות של האימונים שמועדונים רגילים ערכו, ושחקנים רבים סירבו לשחק עבור הנבחרת בליגה זו במקום במועדונים שלהם. באופן מביך, "קבוצת אמריקה" סיימה את העונה בתחתית הליגה הצפון אמריקאית. כהכרה בכך שלא הושגו המטרות, פדרציית הכדורגל האמריקאית החליטה לבטל את הניסיון, ונבחרת ארצות הברית נושלה מ-NASL.

הכדורגל האמריקאי סימן את טורנירי המשחקים האולימפיים 1984 בלוס אנג'לס שבקליפורניה ואת מונדיאל 1986 כמטרותיו לקימום מחדש של הנבחרת הלאומית ובסיס אוהדיה. הוועד האולימפי הבינלאומי העלה את סיכוייה של נבחרת ארצות הברית להתקדם מעבר לשלב הבתים ולהעפיל לסיבוב השני, כאשר הודיע שנבחרות אולימפיות מחוץ לאירופה ודרום אמריקה יכולות לשחק בהרכב מלא של שחקנים ותיקים. ארצות הברית הרכיבה מחדש את הסגל האולימפי שלה, והחליפה שחקנים חובבים רבים בשחקנים מקצוענים. אף על פי כן, היא סיימה את שלב הבתים במאזן של ניצחון, תיקו והפסד, ולא הצליחה להעפיל לסיבוב השני.

ארצות הברית הייתה מועמדת סופית לאירוח משחקי מונדיאל 1986, לאחר שקולומביה נסוגה מהמכרז עקב שיקולים כלכליים. עם זאת, מקסיקו גברה על ארצות הברית וקנדה בבחירת מארחת הטורניר, על אף דאגות כי הטורניר יעבור למדינה אחרת עקב רעידת אדמה קשה שפקדה את מקסיקו לפני הטורניר.

במשחק האחרון של טורניר מוקדמות המונדיאל, הייתה ארצות הברית זקוקה לתיקו בלבד נגד קוסטה ריקה, שהפסידה לה 0–3 באולימפיאדה שנה קודם לכן, על מנת להעפיל לבית הגמר של המוקדמות יחד עם הונדורס וקנדה. עם זאת, שער של אבריסטו קורונאדו בדקה ה-35 העניק לקוסטה ריקה ניצחון, ומנע מהאמריקאים עלייה נוספת לטורניר גביע העולם.[9]

בסוף שנת 1985 נסגרה הליגה הצפון אמריקאית, ולא הייתה ליגה מקצוענית ותיקה אחרת בארצות הברית.[10] כתוצאה מכך, שחקנים אמריקאים מובילים רבים, כדוגמת ג'ון קאר, פול קליגיאורי, אריק אייכמן וברוס מארי, עברו לשחק במדינות אחרות, בייחוד ביבשת אירופה.

ב-1988 ניסתה פדרציית הכדורגל האמריקאית מחדש את שיטת הנבחרת הלאומית כמועדון, והציעה חוזים לשחקני הנבחרת בהבטחה שתשמור על משכורתם, על מנת לבנות את הנבחרת עם תשתיות של מועדון רגיל. הפרויקט הביא לנבחרת שחקני מפתח ותיקים רבים, בעוד הצלחתה של ליגת ה-NASL הביאה לנבחרת שחקנים צעירים כישרוניים. באופן זה הכינה ושיפרה ארצות הברית את הנבחרת לקראת טורניר מונדיאל 1990.

שנות ה-90: השתקמות של נבחרת ארצות הברית עריכה

ב-1989 הזכירה פיפ"א את ארצות הברית כמועמדת לאירוח מונדיאל 1994, אך מהלך זה ניתן תחת ביקורת רבה עקב חולשתה של הנבחרת הלאומית והעובדה שלא הייתה ליגה מקצוענית במדינה. הביקורות פסקו במידת מה לאחר ניצחונה של ארצות הברית 0–1 נגד טרינידד וטובגו במשחק האחרון של אליפות CONCACAF ‏1989 - ניצחון החוץ הראשון שלה לאחר כ-20 שנה, שהבטיח את עלייתה הראשונה מזה 40 שנה לגביע העולם.

לקראת טורניר מונדיאל 1990, שניים מהשחקנים המנוסים ביותר של ארצות הברית, ריק דייוויס והוגו פרז, נפצעו ונמנעה הכללתם בסגל, והמאמן בוב גנסלר בחר שחקנים מחוסרי ניסיון רבים ובוגרי מכללות. ארצות הברית נוצחה 1–5 על ידי צ'כוסלובקיה במשחק הראשון, כאשר קליגיאורי הבקיע את השער היחיד לזכות ארצות הברית. בשני משחקיה הבאים היא הפסידה 0–1 לאיטליה ו-1–2 לאוסטריה, ובכך הודחה מהטורניר עם מאזן של שלושה הפסדים בשלושה משחקים.

במרץ 1991 זכתה ארצות הברית בגביע צפון אמריקה, לאחר שסיימה בתיקו 2-2 עם מקסיקו וניצחה 0–2 את קנדה. זכייה זו הגיעה זמן קצר לאחר ניצחונה של ארצות הברית על אורוגוואי בסדרת הכדורגל העולמית. לאחר מכן היא לא הפסידה כלל בגביע הזהב של CONCACAF ‏1991; היא ניצחה בחצי הגמר 0–2 את מקסיקו וזכתה בטורניר לאחר ניצחון בגמר 3–4 על הונדורס בדו-קרב בעיטות עונשין לאחר תיקו 0-0 בתום ההארכה. ב-1992 המשיכה ארצות הברית את הצלחותיה, כאשר זכתה בגביע ארצות הברית עם ניצחונות על אירלנד ופורטוגל, שבאו לאחר תיקו נגד איטליה.

טורניר מונדיאל 1994 היה המונדיאל היחיד (נכון ל-2022) שאותו אירחה ארצות הברית. לאחר שהעפילה אוטומטית כמארחת, פתחה ארצות הברית את הטורניר עם תיקו 1-1 נגד שווייץ בפונטיאק סילברדום שבדטרויט. במשחק השני היא פגשה את קולומביה, שדורגה מאוחר יותר רביעית בעולם, באצטדיון רוז באוול. לאחר שער עצמי של אנדרס אסקובר, שמאוחר יותר נרצח בארצו בעקבות השער, ניצחה ארצות הברית בתוצאה 1–2. על אף הפסד 0–1 לרומניה במשחק האחרון של שלב הבתים, העפילה ארצות הברית לשלב הנוקאאוט לראשונה מאז שנת 1930.

בסיבוב השני הודחה ארצות הברית מהטורניר לאחר הפסד 0–1 לברזיל, שזכתה לבסוף בטורניר.[11]

במונדיאל 1998 שנערך בצרפת הפסידה נבחרת ארצות הברית את כל משחקיה בשלב הבתים: 2-0 לגרמניה, 2-1 לאיראן ו-0–1 ליוגוסלביה. כתוצאה מכך היא סיימה במקום האחרון בבית שלה, ובמקום האחרון הכללי מבין כל 32 הנבחרות המשתתפות בטורניר. מאמן הנבחרת סטיב סמפסון קיבל את מירב ההאשמות על הופעתה של הנבחרת, כתוצאה מכך שהוציא מהסגל את הקפטן ג'ון הארקס לאחר שכינה אותו בלגלוג "קפטן לחיים" זמן קצר קודם לכן, ואף הוציא מהסגל מספר שחקנים נוספים שהיו שותפים להעפלתה של ארצות הברית מהמוקדמות.[12]

שנות ה-2000: שליטה ב-CONCACAF עריכה

 
ארצות הברית מול פולין ב-2004

ארצות הברית, שהחל מ-1998 אומנה בידי מאמן ה-MLS והמכללות המצליח ברוס ארנה, זכתה בפעם השנייה בתולדותיה בגביע הזהב של CONCACAF כמארחת הטורניר של 2002. ארנה השתמש בגביע הזהב כהכנה לקראת קמפיין הנבחרת במוקדמות מונדיאל 2002 בקוריאה הדרומית וביפן. להקמתה של ליגת ה-MLS הייתה השפעה ניכרת על הפיתוח של הנבחרת הלאומית, בהשוואה לליגת ה-NASL בשנות ה-80. לנדון דונובן ודמרקוס ביסלי התבררו כשחקנים צעירים מוכשרים, בעוד שחקנים ותיקים כדוגמת בריאן מקברייד, קובי ג'ונס וקלאודיו ריינה היו בכושר הטוב ביותר בקריירה שלהם. שחקנים אלו סייעו לנבחרת להעפיל לשלב גבוה בגביע העולם, לראשונה מאז 1930. בשלב הבתים של מונדיאל 2002 ניצחה ארצות הברית 2–3 את פורטוגל, סיימה בתיקו 1-1 עם המארחת שסיימה לבסוף רביעית בטורניר, קוריאה הדרומית, והפסידה 1–3 למודחת פולין; ובכך העפילה לשלבי הנוק-אאוט. בשמינית הגמר פגשה ארצות הברית את יריבתה היבשתית מקסיקו לראשונה במסגרת גביע העולם, וניצחה אותה 0–2. היא הודחה ברבע הגמר, לאחר הפסד 0–1 לגרמניה, שהגיעה לבסוף לגמר הטורניר.

ב-2005 המשיכה ארצות הברית את הצלחתה מגביע העולם, כאשר זכתה בפעם השלישית בתולדותיה בגביע הזהב.

לאחר סיומם של מוקדמות מונדיאל 2006 בדרום אמריקה, הוגרלה ארצות הברית לבית 5 במונדיאל יחד עם נבחרות צ'כיה, איטליה וגאנה. שלוש הנבחרות דורגו לאחר מכן בעשירייה הראשונה בדירוג העולמי של פיפ"א, ובית זה כונה "בית המוות". ארצות הברית פתחה את הטורניר עם הפסד בתוצאה 0–3 לצ'כיה. לאחר מכן היא סיימה בתיקו 1-1 נגד איטליה, והודחה מהטורניר לאחר הפסד 1–2 לגאנה במשחק האחרון בשלב הבתים.[13]

 
שחקני ארצות הברית במשחק כנגד מקסיקו, פברואר 2008

לאחר הכישלון בשחזור ההישג ממונדיאל 2002, הוחלף ברוס ארנה בעוזרו בנבחרת הלאומית ומאמנה של צ'יבאס ארצות הברית בוב בראדלי, שפתח עם ארבעה ניצחונות ותיקו אחד במשחקים שנערכו לקראת טורניר גביע הזהב של CONCACAF ‏2007, שאותו אירחה ארצות הברית. ארצות הברית ניצחה בכל שלושת משחקיה בשלב הבתים בגביע הזהב, נגד גואטמלה, טרינידד וטובגו ואל סלבדור. ניצחון במשחק רבע הגמר נגד פנמה בתוצאה 1–2 הפגיש אותה עם קנדה בשלב חצי גמר, שבו ניצחה ארצות הברית 1–2 פעם נוספת. במשחק הגמר ביצעה ארצות הברית מהפך בדרך לניצחון 1–2 על מקסיקו וזכייה בטורניר.[14]

הנבחרת אכזבה בטורניר הקופה אמריקה 2007, שבו הודחה כבר בשלב הבתים לאחר הפסדים לארגנטינה, פרגוואי וקולומביה. לאחר ההדחה נתקלה נבחרת ארצות הברית בפקפוק מצד אוהדיה והתקשורת האמריקאית.[15]

בגביע הקונפדרציות 2009 הצליחה ארצות הברית להפתיע ולסיים במקום השני. היא הוגרלה לשלב הבתים עם נבחרות איטליה, ברזיל ומצרים. היא פתחה את משחקיה עם הפסדים של 1–3 לאיטליה ו-0–3 לברזיל, אך הביסה 0–3 את מצרים ועלתה לחצי הגמר בזכות תוצאה זו וההפסד של איטליה לברזיל בתוצאה זהה. בחצי הגמר הפתיעה ארצות הברית כשניצחה את המדורגת הראשונה בעולם ספרד בתוצאה 0–2, משערים של ג'וזי אלטידור וקלינט דמפסי. במשחק הגמר מול ברזיל עלתה ארצות הברית ליתרון 0–2 משערים של דמפסי ולנדון דונובן, אך ברזיל חזרה מהפיגור וניצחה 2–3.

אולם זמן קצר לאחר הופעתה המוצלחת בגביע הקונפדרציות, הושפלה ארצות הברית כשהפסידה בגמר גביע הזהב 2009 למקסיקו בתוצאה 0–5, התבוסה הגבוהה ביותר שספגה הנבחרת מזה 24 שנים והפסד ביתי ראשון מול מקסיקו מזה 10 שנים.

במונדיאל 2010 חזרה הנבחרת מפיגור הן במשחק נגד נבחרת אנגליה שהסתיים בתוצאה 1-1 והן במשחק נגד סלובניה, שבו חזרה ארצות הברית מפיגור 0–2 והשוותה ל-2-2. במשחקה האחרון נגד נבחרת אלג'יריה הייתה זקוקה ארצות הברית לניצחון על מנת להעפיל לשלב השני של הטורניר. שער ניצחון של לנדון דונובן בדקה האחרונה של המשחק קבע את תוצאתו, 1-0, ואת דירוג ארצות הברית במקום הראשון בשלב הבתים. בשמינית הגמר הפסידה ארצות הברית לגאנה 2-1 לאחר הארכה.

אחד מהרגליו של בוב ברדלי בתקופתו כמאמן הנבחרת הלאומית הוא הנכונות להכליל בסגל ולתת הופעות למספר גבוה של שחקנים, רבים מהם בהופעתם הראשונה בנבחרת. שיטתו של ברדלי זכתה לשבחים על שיתופם של שחקנים רבים, אך גם לביקורת מצד המקווים ליציבות ומנהיגות בנבחרת.[16] שיטה זו פיתחה שחקנים והביאה למעברם של מספר שחקנים צעירים, כדוגמת ג'וזי אלטידור, קלינט דמפסי, פרדי אדו ומוריס אדו לקבוצות בכירות באירופה, דבר שהעניק לנבחרת יותר ניסיון של שחקניה ברמות גבוהות. ביולי 2011 פוטר ברדלי, ויורגן קלינסמן מונה במקומו.

קלינסמן אימן את הנבחרת במונדיאל 2014 שנערך בברזיל. בטורניר זה העפילה הנבחרת לשלב שמינית הגמר, שם הודחה על ידי נבחרת בלגיה.

במוקדמות מונדיאל 2018 ארצות הברית לא העפילה למונדיאל, בתחילת הקמפיין פוטר יורגן קלינסמן ומונה במקומו ברוס ארנה שאימן את הנבחרת במשך 8 שנים בעבר. במחזור הסיום של המוקדמות ארצות הברית הפסידה לטרנידד ובעקבות ניצחונות של פנמה ושל הונדורס היא כשלה במשימתה להעפיל למונדיאל. בעקבות כך, ב-13 באוקטובר 2017 פוטר ברוס ארנה מאימון נבחרת ארצות הברית.

ארה"ב זכתה בגביע הזהב 2021 בפעם השביעית בתולדותיה, לאחר שניצחה בכל משחקיה. ארה"ב העפילה למונדיאל 2022. בשלב הבתים סיימה ארה"ב בתיקו 1-1 עם ויילס ובתיקו 0-0 עם אנגליה. במשחק המכריע בשלב הבתים גברה ארה"ב על איראן 0-1 ובכך גמלה לה על ההפסד במונדיאל 1998 וכן עלתה לשמינית הגמר מהמקום השני בבית על חשבונה. בשמינית הגמר הפסידה ארה"ב להולנד 3-1 והודחה.

תחרויות עריכה

ארצות הברית השתתפה במשחקים האולימפיים (כאשר בטורניר נלקח בחשבון סגל מלא של שחקנים בינלאומיים), גביע העולם של פיפ"א, גביע הקונפדרציות של פיפ"א, וכמו כן בטורנירים אזוריים מטעם ה-NAFC וה-CONCACAF. ארצות הברית שיחקה גם בקופה אמריקה מאז התחיל ארגון CONMEBOL לזמן נבחרות שאינן מדרום אמריקה לטורניר, ואף השתתפה במספר טורנירים משניים יותר.

ההישג הטוב ביותר של ארצות הברית בגביע העולם הגיע ב-1930, כאשר היא סיימה במקום השלישי. היא זכתה במדליית כסף ומדליית ארד באולימפיאדת סנט לואיס 1904. בגביע הקונפדרציות, ארצות הברית סיימה במקום השלישי בטורנירים של 1992 ו-1999.

בטורנירים אזוריים, ארצות הברית מעולם לא סיימה גבוה יותר מהמקום השני, עד לגביע הזהב של CONCACAF ‏1991. מאז היא זכתה בשישה תארים.

כל גביעי העולם עריכה

שנה סיבוב משחקים ניצחונות תיקו* הפסדים שערי זכות שערי חובה
אורוגוואי  1930 מקום שלישי 3 2 0 1 7 6
הממלכה האיטלקית  1934 סיבוב ראשון 1 0 0 1 1 7
צרפת  1938 פרשה
ברזיל  1950 סיבוב ראשון 3 1 0 2 4 8
שווייץ  1954 לא העפילה
שוודיה  1958
צ'ילה  1962
אנגליה  1966
מקסיקו  1970
גרמניה  1974
ארגנטינה  1978
ספרד  1982
מקסיקו  1986
איטליה  1990 סיבוב ראשון 3 0 0 3 2 8
ארצות הברית  1994 שמינית גמר 4 1 1 2 3 4
צרפת  1998 סיבוב ראשון 3 0 0 3 1 5
קוריאה הדרומית  יפן  2002 רבע גמר 5 2 1 2 7 7
גרמניה  2006 סיבוב ראשון 3 0 1 2 2 6
דרום אפריקה  2010 שמינית גמר 4 1 2 1 5 5
ברזיל  2014 שמינית גמר 4 1 1 2 5 6
רוסיה  2018 לא העפילה
קטר (מדינה)  2022 שמינית גמר 4 1 2 1 3 4
ארצות הברית  מקסיקו  קנדה  2026 העפילה כמארחת
סה"כ 11/22 37 9 8 20 40 66

כל אליפויות CONCACAF/גביע הזהב עריכה

שנה סיבוב משחקים ניצחונות תיקו* הפסדים שערי זכות שערי חובה
אל סלוודור  1963 לא נרשמה
גואטמלה  1965
הונדורס  1967
קוסטה ריקה  1969 לא העפילה
טרינידד וטובגו  1971 לא נרשמה
האיטי  1973 לא העפילה
מקסיקו  1977
הונדורס  1981
1985 סיבוב ראשון 4 2 1 1 4 3
1989 מקום שני 8 4 3 1 6 3
ארצות הברית  1991 מקום ראשון 5 4 1 0 10 3
ארצות הברית  מקסיקו  1993 מקום שני 5 4 0 1 5 5
ארצות הברית  1996 מקום שלישי 4 3 0 1 8 3
ארצות הברית  1998 מקום שני 4 3 0 1 6 2
ארצות הברית  2000 רבע גמר 3 2 1 0 6 2
ארצות הברית  2002 מקום ראשון 5 4 1 0 9 1
ארצות הברית  מקסיקו  2003 מקום שלישי 5 4 0 1 13 4
ארצות הברית  2005 מקום ראשון 6 4 2 0 11 3
ארצות הברית  2007 מקום ראשון 6 6 0 0 13 3
ארצות הברית  2009 מקום שני 6 4 1 1 12 8
ארצות הברית  2011 מקום שני 6 4 0 2 9 6
ארצות הברית  2013 מקום ראשון 6 6 0 0 20 4
ארצות הברית  קנדה  2015 מקום רביעי 6 3 2 1 12 5
ארצות הברית  2017 מקום ראשון 6 5 1 0 13 4
ארצות הברית  קוסטה ריקה  ג'מייקה  2019 מקום שני 6 5 0 1 15 2
ארצות הברית  2021 מקום ראשון 6 6 0 0 11 1
ארצות הברית  קנדה  2023 חצי גמר 5 2 3 0 16 4
סה"כ 19/27 102 75 16 11 199 66

כל גביעי הקופה אמריקה עריכה

שנה סיבוב משחקים ניצחונות תיקו* הפסדים שערי זכות שערי חובה
1916- 1991 לא הוזמנה
אקוודור  1993 סיבוב ראשון 3 0 1 2 3 6
אורוגוואי  1995 מקום רביעי 6 2 1 3 6 7
1997 - 2004 לא הוזמנה
ונצואלה  2007 סיבוב ראשון 3 0 0 3 2 8
2011- 2015 לא הוזמנה
ארצות הברית  2016 מקום רביעי 6 3 0 3 7 8
2019 - 2021 לא הוזמנה
ארצות הברית  2024 העפילה
סה"כ 5/48 18 5 2 11 18 29

כל גביעי הקונפדרציות עריכה

שנה השתתפה בתור סיבוב משחקים ניצחונות תיקו הפסדים שערי זכות שערי חובה
ערב הסעודית  1992 זוכת גביע הזהב 1991 מקום שלישי 2 1 0 1 5 5
ערב הסעודית  1995 לא העפילה
ערב הסעודית  1997
מקסיקו  1999 סגנית מחזיקת גביע הזהב 1998 מקום שלישי 5 3 0 2 6 3
קוריאה הדרומית  יפן  2001 לא העפילה
צרפת  2003 זוכת גביע הזהב 2002 סיבוב ראשון 3 0 1 2 1 3
גרמניה  2005 לא העפילה
דרום אפריקה  2009 זוכת גביע הזהב 2007 מקום שני 5 2 0 3 8 9
ברזיל  2013 לא העפילה
רוסיה  2017
סה"כ 4/10 15 6 1 8 20 20

כל אליפויות ליגת האומות של CONCACAF עריכה

שנה דרג סיבוב משחקים ניצחונות תיקו* הפסדים שערי זכות שערי חובה
ארצות הברית  2019-2020 א מקום ראשון 6 5 0 1 19 5
ארצות הברית  2022-2023 א מקום ראשון 6 5 1 0 19 2
ארצות הברית  2023-2024 א מקום ראשון 4 3 0 1 9 3
2024-2025 א
סה"כ 16 13 1 2 47 10

שחקנים מפורסמים עריכה

 
בריאן מקברייד, מקום רביעי בדירוג מלך שערי הנבחרת בכל הזמנים

מאמנים עריכה

להלן רשימת מאמני הנבחרת לאורך ההיסטוריה שלה.

נבחרות צעירות עריכה

הנבחרת עד גיל 23 עריכה

נבחרת ארצות הברית עד גיל 23 ידועה גם בתור הנבחרת האולימפית של המדינה, ומנוהלת גם היא בידי פדרציית הכדורגל של ארצות הברית. היא לוקחת על עצמה את תפקיד ההעפלה וייצוגה של ארצות הברית בטורניר הכדורגל האולימפי. הטורניר הגדול האחרון שבו הגיעה להישג חשוב הוא מוקדמות המשחקים האולימפיים 2008 צפון אמריקה, שבו סיימה במקום השני. מאמנה הנוכחי של הנבחרת הוא פיוטר נובאק. בהתאם לחוקי פיפ"א, רשאית הנבחרת לכלול באולימפיאדות שלושה שחקנים מעל גיל 23, המנוסים וותיקים יותר.

הנבחרת העפילה לאולימפיאדת ברצלונה 1992, הראשונה שבה נערך טורניר כדורגל לנבחרות צעירות, אך כשלה בעבירת שלב הבתים. לקראת אולימפיאדת אטלנטה 1996, הראשונה שבה הותר לשתף שחקנים מעל גיל 23, מונה ברוס ארנה למאמן הנבחרת, אף על פי כן היא סיימה פעם נוספת במקום השלישי בלבד בסיבוב הראשון. באולימפיאדת סידני 2000 העפילה הנבחרת עד לחצי הגמר. עם זאת, באולימפיאדת אתונה היא לא התחרתה כלל, ובאולימפיאדת בייג'ינג היא הודחה פעם נוספת בשלב הבתים, על אף שבסגלה נכלל השחקן המוביל בריאן מקברייד.

הנבחרת עד גיל 20 עריכה

נבחרת ארצות הברית עד גיל 20 משתתפת בגביע העולם לנבחרות צעירות, הנערך אחת לשנתיים. ההישג המוקדם הטוב ביותר של הנבחרת היה באליפות העולם לנוער 1989, כאשר היא ניצחה את עיראק עד גיל 21 ברבע הגמר, לפני שהפסידה לניגריה עד גיל 21 בחצי הגמר לאחר הארכה ולברזיל עד גיל 21 במשחק על המקום השלישי. סטיב סנואו סיים יחד עם שחקנים נוספים במקום השני בדירוג מלך השערים של הטורניר, עם 3 שערים.

הנבחרת העפילה לרבע גמר גביע העולם ב-1993 אך הודחה לאחר הפסד לברזיל. לאחר שנעדרה מהטורניר ב-1995, היא רשמה 6 העפלות רצופות אליו מאז 1997, כאשר ב-5 פעמים רצופות היא מעפילה לסיבוב השני. בטורנירים אלו, ההישג הטוב ביותר של הנבחרת היה ב-2003, כאשר היא הובילה 0–1 בדקות הסיום של משחק רבע הגמר כנגד ארגנטינה, אך הפסידה 1–2 לאחר הארכה. היא אף העפילה לרבע גמר גביע העולם ב-2007, לפני שהפסידה 1–2 בהארכה לאוסטריה עד גיל 21 ברבע הגמר.

באליפות CONCACAF עד גיל 20 הנבחרת סיימה 4 פעמים במקום השני: ב-1980, 1982, 1986 ו-1992.

הנבחרת עד גיל 17 עריכה

נבחרת ארצות הברית עד גיל 17 מתמודדת בגביע העולם עד גיל 17, הנערך גם הוא אחת לשנתיים. מאז 1999, מרבית משחקני הנבחרת עד גיל 17 המשלימים אותה מגיעים מאקדמיית הכדורגל של ה-IMG בברדנטון, פלורידה. במהלך גביע העולם 1999 ארצות הברית החזיקה בתארים אישיים של כוכבי הנבחרת הבוגרת מאוחר יותר: כדור הזהב של לנדון דונובן וכדור הכסף של דמרקוס ביסלי; ובנוסף הגיעה להישג השיא שלה - מקום רביעי בטורניר.

מלבד המקום הרביעי ב-1999, הנבחרת העפילה 4 פעמים עד לרבע גמר גביע העולם. היא זכתה פעם אחת באליפות CONCACAF עד גיל 17 (ב-1992) וחמש פעמים נוספות סיימה במקום השני.

יריבות עם מקסיקו עריכה

לארצות הברית ישנה יריבות ספורטיבית עם מקסיקו, המתבטאת במשחקים בין הנבחרות הלאומיות של שתי המדינות, הנחשבות לחזקות ביותר בצפון אמריקה. היריבות בין הנבחרות נחשבת לאחת מהגדולות ביותר בעולם.[17] עד היום נערכו 55 משחקים ביניהן, כאשר מקסיקו השיגה את מספר הניצחונות הגבוה יותר.

היריבות מוצגת בדרך כלל בטורנירים גדולים, כדוגמת גביע הזהב של CONCACAF, קופה אמריקה ואף גביע העולם. ארצות הברית הפסידה בביתה למקסיקו שש פעמים במהלך ההיסטוריה, אך לא הפסידה לה בביתה מאז שנת 1999. הנבחרות נפגשו בפעם היחידה במסגרת גביע העולם ב-2002 במסגרת שמינית גמר הטורניר, במשחק שהסתיים בניצחונה של ארצות הברית בתוצאה 0–2.

בכל המשחקים בין הנבחרות בהיסטוריה מקסיקו ניצחה 30 פעמים, ארצות הברית ניצחה 14 פעמים ו-11 משחקים הסתיימו בתיקו; מקסיקו הבקיעה 119 שערים לעומת 62 שהבקיעה ארצות הברית.[18] אף על פי שמקסיקו מצליחה יותר לאורך ההיסטוריה, ארצות הברית שולטת במשחקים ביניהן במאה ה-21.

שיאי שחקנים עריכה

נכון ל-13 בספטמבר 2023.

שחקנים מודגשים הם שחקנים שעדיין פעילים בנבחרת.

שיאני ההופעות עריכה

 
קובי ג'ונס שיאן ההופעות בנבחרת ארה"ב בכל הזמנים (164)
דירוג שחקן שנים בנבחרת הופעות שערים
1 קובי ג'ונס 1992 - 2004 164 15
2 לנדון דונובן 2000 - 2014 157 57
3 מייקל בראדלי 2006 - 2019 151 17
4 קלינט דמפסי 2004 - 2017 141 57
5 ג'ף אגוס 1988 - 2003 134 4
6 מרסלו בלבואה 1988 - 2000 127 13
7 דמרקוס ביסלי 2001 - 2017 126 17
8 טים הווארד 2002 - 2017 121 0
9 ג'וזי אלטידור 2007 – 2019 115 42
10 קלאודיו ריינה 1994 - 2006 112 8
 
 

מלכי השערים עריכה

דירוג שחקן שנים בנבחרת שערים הופעות ממוצע למשחק
1 קלינט דמפסי 2004 - 2017 57 141 0.4
לנדון דונובן 2000 - 2014 157 0.36
3 ג'וזי אלטידור 2007 – 2019 42 115 0.37
4 אריק ויינלנדה 1990 - 2000 34 106 0.32
5 בריאן מקברייד 1993 - 2006 30 95 0.32
6 כריסטיאן פוליסיק 2016 - הווה 26 62 0.42
7 ג'ו מקס מור 1992 - 2002 24 100 0.24
8 ברוס מארי 1985 - 1993 21 86 0.24
9 אדי ג'ונסון 2004 - 2014 19 63 0.3
10 ארני סטיוארט 1990 - 2004 17 101 0.17
דמרקוס ביסלי 2001 – 2017 126 0.13
מייקל בראדלי 2006 - 2019 151 0.11

תארים והישגים עריכה

בינלאומיים עריכה

מקומיים עריכה

סגל הנבחרת עריכה

סגל הנבחרת למשחקי ליגת האומות של CONCACAF

ההופעות והשערים מעודכנים ל-26 במרץ 2024, לאחר המשחק מול מקסיקו.

מס' עמדה שם תאריך לידה הופעות שערים מועדון
1 שוער מאט טרנר 24 ביוני 1994 39 0 אנגליה  נוטינגהאם פורסט
18 שוער אית'ן הורבאט 9 ביוני 1995 9 0 אנגליה  קארדיף סיטי
22 שוער דרייק קלנדר 7 באוקטובר 1997 0 0 ארצות הברית  אינטר מיאמי
2 הגנה סרג'יניו דסט 3 בנובמבר 2000 33 2 הולנד  פ.ס.ו איינדהובן
3 הגנה כריס ריצ'רדס 28 במרץ 2000 16 1 אנגליה  קריסטל פאלאס
5 הגנה אנתוני רובינסון 8 באוגוסט 1997 41 4 אנגליה  פולהאם
12 הגנה מילס רובינסון 14 במרץ 1997 29 3 ארצות הברית  סינסינטי
13 הגנה טים רים 5 באוקטובר 1987 56 1 אנגליה  פולהאם
16 הגנה מארק מקנזי 25 בפברואר 1999 13 0 בלגיה  גנק
19 הגנה ג'ו סקאלי 31 בדצמבר 2002 9 0 גרמניה  בורוסיה מנשנגלדבך
23 הגנה כריסטופר לונד 14 במאי 2002 3 0 איטליה  פאלרמו
4 קישור טיילר אדמס 14 בפברואר 1999 38 2 אנגליה  בורנמות'
6 קישור יונוס מוסא 29 בנובמבר 2002 35 0 איטליה  מילאן
7 קישור ג'ובאני ריינה 13 בנובמבר 2002 26 8 אנגליה  נוטינגהאם פורסט (השאלה)
8 קישור ווסטון מקני 28 באוגוסט 1998 51 11 איטליה  יובנטוס
11 קישור ברנדן ארונסון 22 באוקטובר 2000 40 8 גרמניה  אוניון ברלין
15 קישור ג'וני קרדוסו 20 בספטמבר 2001 11 0 ספרד  ריאל בטיס
17 קישור מליק טילמן 28 במאי 2002 10 0 הולנד  פ.ס.וו. איינדהובן
9 התקפה ריקרדו פפי 9 בינואר 2003 23 10 הולנד  פ.ס.וו. איינדהובן
10 התקפה כריסטיאן פוליסיק 18 בספטמבר 1998 66 28 איטליה  מילאן
14 התקפה האג'י רייט 27 במרץ 1998 9 4 אנגליה  קובנטרי
20 התקפה פולארין באלוגון 2 ביולי 2001 10 3 צרפת  מונקו
21 התקפה טימותי ואה 22 בפברואר 2000 37 5 איטליה  יובנטוס

ראו גם עריכה

עיינו גם בפורטל:
  פורטל כדורגל

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא נבחרת ארצות הברית בכדורגל בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ דירוג לנבחרות לאומיות לגברים באתר פיפ"א
  2. ^ 1 2 החל מאוגוסט 1993 - אז החל דירוג פיפ"א לנבחרות גברים בכלל
  3. ^ המשחק בין הנבחרות היה לא-רשמי. המשחק הרשמי הראשון מחוץ לממלכה המאוחדת נערך ב-1901 בין ארגנטינה לאורוגוואי.
  4. ^ FIFA.com, FIFA: USA - Paraguay match report
  5. ^ CNN, CNN/Sports Illustrated - Bert Patenaude(הקישור אינו פעיל, 6.6.2019)
  6. ^ The FA, The Football Association 20 World Cup Facts
  7. ^ FIFA, FIFA World Cup hat-tricks(הקישור אינו פעיל, 6.6.2019)
  8. ^   אמיר ענבר, השבוע לפני 64 שנה || מונדיאל 1950: ארצות הברית מדהימה את העולם, באתר הארץ, 1 ביולי 2014
  9. ^ us-soccer.com, World Cup Weekly: 18 Men Out
  10. ^ U.S. Soccer Team Hindered(הקישור אינו פעיל, 6.6.2019)
  11. ^ soccernet.espn.go.com, 'Winning is the only option', 9.06.2006(הקישור אינו פעיל, 6.6.2019)
  12. ^ soccertimes.com, Sampson destroyed U.S. unity with late changes to lineup
  13. ^ BBC, Ghana 2-1 USA
  14. ^ MSNBC, U.S. defeats Mexico again in Gold Cup final, 25.06.2007
  15. ^ ESPN, South American soccer federation miffed at U.S., 4.07.2007(הקישור אינו פעיל, 6.6.2019)
  16. ^ majorleaguesoccertalk.com, Bob Bradley’s US Squad Stale and Predictable, 15.08.2008
  17. ^ cnn.com, Top 10 international rivalries, 6.11.2008
  18. ^ FIFA.com, Mexico - USA


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=נבחרת_ארצות_הברית_בכדורגל&oldid=38332620"