ניל סיימון

מרווין ניל סיימון (באנגלית: Marvin Neil Simon; ‏4 ביולי 1927 – 26 באוגוסט 2018) היה מחזאי ותסריטאי יהודי-אמריקאי שזכה להצלחה ביקורתית וקופתית בתיאטרון ובקולנוע.

ניל סיימון
Neil Simon

סיימון וסיי קולמן (משמאל) בשנת 1982
לידה	4 ביולי 1927 ניו יורק, ארצות הברית
פטירה	26 באוגוסט 2018 (בגיל 91) מנהטן, ארצות הברית
שם לידה	Marvin Neil Simon
מדינה	ארצות הברית
מקום מגורים	הברונקס
השכלה	בית הספר לאמנויות ע"ש טיש תיכון דוויט קלינטון אוניברסיטת דנבר
תקופת הפעילות	1948–2018 (כ־70 שנה)
השקפה דתית	יהדות
פרסים והוקרה	פרס טוני למחבר הטוב ביותר (1965) פרס מרכז קנדי (1995) פרס הלמרייך (1996) פרס מארק טוויין להומור אמריקני (2006) פרס פוליצר לדרמה (1991) פרס לורל לתסריטאות (1979) פרס דרמה דסק למחזה הטוב ביותר (1991) פרס גלובוס הזהב לתסריט הטוב ביותר (1977) דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת הופסטרה

ביוגרפיה

ניל סיימון נולד ב-4 ביולי 1927 ברובע הברונקס בניו יורק לאיש המכירות אירווינג סיימון ולאשתו מיימי. בין השנים 1945–1946 שירת שירות צבאי קצר בחיל האוויר של ארצות הברית, כעורך מדור הספורט בעיתון החיל. לאחר שחרורו עבד כמחלק דואר באולפני האחים וורנר והתחיל ללמוד באוניברסיטת דנוור ובאוניברסיטת ניו יורק, אך לא סיים את לימודיו. בשנת 1948 החל כותב, ביחד עם אחיו דני, תסריטים עבור הרדיו והטלוויזיה. בתחילה הצליח הצוות כתסריטאים לקומדיות טלוויזיוניות, ובמיוחד עבור הקומיקאי סיד סיזר, וככותבי מערכונים עבור קומיקאים מובילים כג'רי לואיס. קריירה זו הייתה מוצלחת מאוד, וסיימון היה מועמד שלוש פעמים לפרס אמי בשנים 1956, 1957 ו-1959 עבור כתיבתו למופע של סיד סיזר ולמופע של פיל סילברס.

בשנת 1961 נפרד מאחיו והחל כותב עבור התיאטרון. מחזהו הראשון "לך תקע בחצוצרה" (בנוסח עברי של אבי קורן - "עוף על עצמך!") זכה להצלחה רבה, הוצג בברודוויי למעלה מ-700 הצגות, ושימש מנוף לקריירת כתיבה שהניבה למעלה מארבעים מחזות, רובם שוברי קופות בברודוויי, בקולנוע ובכל מקום בעולם שבו הועלו. המחזה הופק לסרט קולנוע בשנת 1963.

טווח הכתיבה של סיימון נע בין מחזות הומוריסטיים קלילים, המשקפים את רוח שנות ה-60 ("יחפים בפארק", "הזוג המוזר") למחזות אוטוביוגרפיים בעלי נימה אישית עגומה כ"פרק ב'", ולטרילוגיית יוג'ין הכוללת זכרונות נוסטלגיים מילדותו ונעוריו – "יומן חוף ברייטון", "טירונות" ו"בדרך לברודוויי". סיימון תרם את התמליל למחזות קומיים קלאסיים כ"צ'ריטי המתוקה", "הבטחות, הבטחות" ו"הם מנגנים את השיר שלנו". רוב מחזותיו מתרחשים על הרקע התרבותי של יהודי ניו יורק, ולהם גוון משפחתי. גיבוריו בדרך כלל תשושים מתלאות העולם, המשתמשים בשורות שנונות על מנת להסוות עולם נפשי רעוע. המחזות כוללים הומור עצמי יהודי, על גבול הקומדיה השחורה.

סיימון זכה בפרס הטוני שלוש פעמים, עבור "הזוג המוזר" (1965), "טירונות" (1985) ו"אבודים ביונקרס" (1991). בפרס פוליצר זכה בשנת 1991 עבור "אבודים ביונקרס". הוא זכה בפרסים נוספים כ"גלובוס הזהב", ו"פרס הקומדיה האמריקנית". תסריטיו של סיימון היו מועמדים שלוש פעמים לפרס האוסקר, ("נערי הזהב" בשנת 1975, "The Goodbye Girl" בשנת 1977 ו"California Suite" בשנת 1978), אך סיימון לא זכה בפרס.

ב-1970 כתב את התסריט לסרט "אבודים בניו יורק" בכיכובם של ג'ק למון וסנדי דניס וב-1972 את התסריט לאשת החלומות.

ספרו האוטוביוגרפי - "ניל סיימון כותב מחדש" (Neil Simon Rewrites) יצא לאור בארצות הברית בשנת 1996. הספר עוסק בתקופה שבין פרסום מחזהו הראשון בשנת 1961 ובין מותה של אשתו הראשונה בשנת 1973.

בשנת 1983 הוסב שמו של תיאטרון אלווין בברודוויי לתיאטרון ניל סיימון. התיאטרון נחנך עם בכורת מחזהו "יומן חוף ברייטון", שזיכה את מתיו ברודריק בפרס טוני. ב-1984 הועלתה בתיאטרון בכורת "טירונות".

בשנת 2006 קיבל את פרס מארק טוויין להומור אמריקני ממרכז קנדי בוושינגטון. מבקרים רבים החשיבו את סיימון כמעין צ'כוב אמריקאי, שהיטיב לשלב בקומדיות שלו גם את היסודות הטראגיים שבחיים.

סיימון נישא שלוש פעמים. נישואיו הראשונים היו לרקדנית ג'ואן ביין, והם נמשכו משנת 1953 עד מותה של ג'ואן בשנת 1973. נישואיו השניים היו לשחקנית מרשה מייסון, בסמוך לאחר מותה של אשתו הראשונה, והם נמשכו עד שנת 1982. מייסון כיכבה בתקופה זו ברבים מסרטיו וממחזותיו, בהם "דירה לשניים" (לצידו של ריצ'רד דרייפוס) ו"פרק ב'" העוסק בסיפור היכרותם והתמודדותם עם הנישואין השניים לאחר מות הרעיה הראשונה, האהובה. בשנת 1987 נישא לשחקנית דיאן לנדר. הזוג התגרש בשנת 1988, אך נישא בשנית בשנת 1990. לסיימון שלושה ילדים – שני ילדים מאשתו הראשונה, ובת אותה אימץ עם אשתו השלישית.

נפטר במנהטן ב-26 באוגוסט 2018.

ממחזותיו (רשימה חלקית)

• "לך תקע בחצוצרה" (1961) ‏(Come Blow Your Horn) – המחזה עוסק בשני אחים העוזבים את ביתם על מנת לחוות את החיים הטובים. הוסרט בכיכובו של פרנק סינטרה בשנת 1963 ונקרא בארץ בשם דירת הרווקים. הוצג בישראל בבכורה בשנת 2013 בבית צבי בשם "עוף על עצמך" בנוסח העברי של אבי קורן ובבימויה של אלינור אגם בן-דוד.
• "יחפים בפארק" (1963) – סיפורם של בני זוג צעירים שאך זה נישאו המתגוררים בניו יורק. הוסרט בכיכובם של רוברט רדפורד וג'יין פונדה בשנת 1967. המחזה הועלה על הבמה בישראל, בין היתר בשנת 1965 בקולנוע אלהמברה של גיורא גודיק בבימויה של נולה צ'לטון.
• "הזוג המוזר" (1965) – סיפורו של שדרן רדיו המנהל אורח חיים פרוע ומבולגן, הנאלץ לארח בביתו ידיד שהתגרש, בעל אובססיה לסדר ולניקיון. הוסרט בכיכובם של וולטר מתאו וג'ק למון בשנת 1968. הועלה בישראל בתיאטרון בית ליסין בשנת 1991. מאוחר יותר (1985) כתב סיימון את "הזוג המוזר - הגרסה הנשית" שהועלה בישראל בתיאטרון בית ליסין בשנת 2017. ב-1998 כתב סרט המשך בשם הזוג המוזר 2".
• "צ'ריטי המתוקה" (1966) – סיפורה של נערה המחפשת אהבה במועדונים בניו יורק בשנות השישים. המחזה נחשב לקלאסיקה בין מחזות הזמר. הוסרט בשנת 1969 בבימויו של בוב פוסי ובכיכוב שירלי מקליין. תורגם על ידי אהוד מנור והועלה על הבמה בישראל בהפקה משותפת לתיאטרון רמת גן ולבית הספר למשחק בית צבי, בשנת 2004 בכיכובה של חני פירסטנברג.
• "מלון פלאזה" (1969) – סיפורם של שלושה זוגות הנפגשים באקראי במלון פלזה בניו יורק, ולכל אחד סיפור משלו. הוסרט בכיכוב וולטר מתאו בשנת 1971. הועלה על הבמות בישראל שלוש פעמים בתיאטרון הקאמרי, בשנת 1970, שנת 1973 וגרסה חדשה בתרגום דורי פרנס בשנת 2005.
• "גברת הזנגביל" (1970) - עובד לסרט קולנוע בשם "רק כשאני צוחקת" (1981) בכיכובן של מרשה מייסון וכריסטי מקניקול.
• "האסיר בקומה ה-14" (1971) – העלילה עוסקת בזוג ניו יורקי בגיל העמידה המתמודד עם גל חום ושביתת פועלי הזבל. הוסרט בכיכוב ג'ק למון ואן בנקרופט בשנת 1975 בשם "האסיר מהשדרה השנייה. הועלה בתיאטרון הקאמרי בשנת 1972, ושוב ב-2011 בשם "אסיר בלב העיר", בבימוי אלון אופיר.
• "נערי הזהב" (1972) – סיפורם של זוג קומיקאים קשישים, אשר למדו במשך השנים לשנוא זה את זה, המתאחדים למופע אחרון. הוסרט בשם צמד בכותרות בכיכוב וולטר מתאו וג'ורג' ברנס בשנת 1975. גרסה נוספת הופקה בשנת 1996 כסרט טלוויזיה בכיכובם של וודי אלן ופיטר פאלק. הועלה בישראל במסגרת תיאטרון יידישפיל בשנת 2001 בכיכוב יעקב בודו. כן הוצג בתיאטרון "הבימה" בשנת 2003 ו-2021 בכיכובם של מוני מושונוב ושלמה בראבא.
• "פרק ב'" (1977) – סיפורו האישי של סיימון, אשר התאושש ממותה של רעייתו והתחיל פרק חדש בחייו כשנישא לשחקנית מרשה מייסון. הוסרט בכיכובם של מרשה מייסון וג'יימס קאן בשנת 1979. הועלה בתיאטרון הקאמרי בשנת 1979 ושוב בשנת 2003.
• טרילוגיית יוג'ין: "יומן חוף ברייטון" (1982), "טירונות" (1985), "בדרך לברודוויי" (1986) ("יומן חוף ברייטון" הוסרט בשנת 1986 בכיכוב ג'ונתן סילברמן, "טירונות" הוסרט בשנת 1988 בכיכוב מתיו ברודריק, ו"בדרך לברודוויי" הוסרט בשנת 1992) – מחזות אלו הועלו בארץ בתיאטרון "הבימה" בתרגום יהונתן גפן.
• "אבודים ביונקרס" (1991) –המחזה עוסק בשני ילדים הגדלים בבית סבתם מכיוון שאביהם האלמן אינו יכול לטפל בהם, והוא כולל יסודות אוטוביוגרפיים מחייו של סיימון. המחזה הקנה לסיימון את פרס פוליצר.

עובד לסרט קולנוע בשנת 1993 בכיכוב ריצ'רד דרייפוס. הועלה בישראל בתיאטרון בית לסין בשנת 2004.

• "הקומה ה-23" (הוסרט בשנת 2001 בכיכובו של נייתן ליין) – סיפורם של קומיקאי בעל תוכנית טלוויזיה וצוות הכותבים שלו בתקופתו של ג'וזף מקארתי (הזוכה להתייחסות רבה) ובקונפליקטים שלהם עם תחנת הטלוויזיה, שלטענתה התוכנית "מתוחכמת מדי".

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ניל סיימון בוויקישיתוף

• ניל סיימון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• ניל סיימון, באתר AllMovie (באנגלית)
• ניל סיימון, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• ניל סיימון, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• ניל סיימון, בארכיון הבימה
• האתר הבלתי רשמי של ניל סיימון
• מירית שם-אור, ניל סיימון רוכב על הצרות, דבר, 10 באפריל 1970
• אורי קליין, המסך הגדול קטן עליו: פרידה מניל סיימון, באתר הארץ, 27 באוגוסט 2018
• "הזוג המוזר: ניל סיימון מוריש לנו מעבדה של הומור": פודקאסט להאזנה של תוכנית הרדיו "פסטיבל כאן", בהגשת דני מוג'ה ויונתן גת
• ניל סיימון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ניל סימון (1927-2018), דף שער בספרייה הלאומית