פתיחת התפריט הראשי

פיליפ רות

מחבר רומנים אמריקאי

פיליפ מילטון רוֹתאנגלית: Philip Milton Roth; ‏19 במרץ 1933 - 22 במאי 2018) היה סופר יהודי-אמריקאי. נודע במיוחד בקובץ סיפוריו משנת 1959, "היה שלום, קולומבוס", ברומן הקומי עתיר המיניות שלו "מה מעיק על פורטנוי" (1969), ובטרילוגיה מסוף שנות ה-90, המורכבת מזוכה פרס פוליצר "פסטורלה אמריקנית" משנת 1997, "התחתנתי עם קומוניסט" משנת 1998 ו"הכתם האנושי" משנת 2000. רבים מספריו מציגים דמויות יהודיות המציגות את הגיוון המאפיין את החברה היהודית-אמריקאית. נחשב לאחד מבכירי הסופרים באמריקה.

פיליפ רות
Philip Roth
Philip Roth - 1973.jpg
לידה 19 במרץ 1933
ניוארק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 22 במאי 2018 (בגיל 85)
מנהטן, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Philip Milton Roth עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר
בן/בת זוג קלייר בלום עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום אמריקאי
מקום לימודים אוניברסיטת ראטגרס, Weequahic High School, אוניברסיטת שיקגו, אוניברסיטת באקנל, אוניברסיטת שיקגו עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית אמריקנית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רומן, שירה עריכת הנתון בוויקינתונים
שנות פעילות 1959–2012
הושפע מ ג'ון אפדייק, פרימו לוי, לואי פרדינאן סלין, שרלוט ברונטה, הנרי ג'יימס, שרווד אנדרסון, הנרי מילר, ארנסט המינגוויי, ויליאם פוקנר, אלבר קאמי, ברנרד מלמוד, רלף אליסון, אהרן אפלפלד, ניקולאי גוגול, אנה פרנק, גוסטב פלובר, איוואן קלימה, אלסנדרו פיפרנו, לב טולסטוי, גינטר גראס, מארק טוויין, ג'יימס ג'ויס, ג'רום דייוויד סלינג'ר, ג'וזף קונרד, אמילי ברונטה, פרנץ קפקא, מילן קונדרה, סול בלו, Raoul Schrott, פיודור דוסטויבסקי עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מלגת גוגנהיים
  • המדליה הלאומית לאומנויות
  • המדליה הלאומית למדעי הרוח (2011)
  • פרס פרנץ קפקא (2001)
  • פרס נסיך אסטוריאס לספרות (2012)
  • פרס מדיסיס זר
  • פרס הספר הלאומי לספרות בדיונית (1960)
  • פרס פן פוקנר (1994)
  • פרס הספר הלאומי לספרות בדיונית (1995)
  • פרס פוליצר לסיפורת (1998)
  • פרס פן פוקנר (2001)
  • פרס טובת הכלל (2001)
  • פרס מדיסיס זר (2002)
  • פרס ג'יימס פנימור קופר (2005)
  • פרס פא"ן ע"ש נבוקוב (2006)
  • פרס פן פוקנר (2007)
  • פרס מאן בוקר הבינלאומי (2011)
  • מדליית אמרסון-תורו (2013)
  • אגדה חיה של ספריית הקונגרס
  • מפקד בלגיון הכבוד
  • היכל התהילה של ניו ג'רזי
  • דוקטור לשם כבוד (28 במאי 2001) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תחילת דרכו ויצירה מוקדמתעריכה

רות גדל בניוארק, ניו ג'רזי כבן שני לבס והרמן רות, יהודים ממוצא גליציאני, בני דור ראשון באמריקה. אחרי סיום בית הספר התיכון בגיל 16 המשיך בלימודיו באוניברסיטת באקנל והשלים תואר ראשון באנגלית. משם עבר לאוניברסיטת שיקגו ללימודי תואר שני בספרות אנגלית, ועם סיום לימודיו עסק תקופה קצרה כמנחה בתוכנית הכתיבה היוצרת של האוניברסיטה. הוא לימד באוניברסיטאות איווה, פרינסטון ופנסילבניה, שבה לימד ספרות השוואתית עד שפרש ב-1991.

בתקופת שהותו בשיקגו פגש רות את הסופר סול בלו, שהדריך אותו במשך תקופה קצרה, ואת מרגרט מרטינסון, שלימים נשא לאשה. השניים נפרדו בשנת 1963, ומרטינסון נהרגה בתאונת דרכים בשנת 1968, אך נישואיהם הכושלים הטביעו חותם חשוב על יצירתו הספרותית: מרטינסון הייתה השראה לדמויות הנשים בכמה מספריו של רות, בין היתר לדמותה של מורין טרנופול ב"חיי כגבר" ודמותה של מרי ג'יין ריד (הידועה גם בשם "הקופה") ב"מה מעיק על פורטנוי".

בין תקופת סיום לימודיו לפרסום ספרו הראשון ב-1959, שירת רות במשך שנתיים בצבא וכתב סיפורים קצרים ומאמרי ביקורת לכתבי עת שונים, כולל ביקורות סרטים למגזין "ניו ריפבליק". ספרו הראשון, "היֵה שלום, קולומבוס", נובלה וחמישה סיפורים קצרים, זכה ב"פרס הספר הלאומי" היוקרתי לשנת 1960 ואחריו פרסם שני רומנים ארוכים וקודרים, "Letting Go " ו"כשהייתה ילדה טובה". רק עם פרסום ספרו השלישי, "מה מעיק על פורטנוי", בשנת 1969, החל רות ליהנות מהצלחה מסחרית וביקורתית בקנה מידה גדול.

במהלך שנות ה-70 ניסה רות סגנונות כתיבה שונים, החל מסאטירה פוליטית ב"הכנופיה" וכלה בפנטזיה קפקאית ב"השד". בסוף העשור יצר את בן-דמותו, נתן צוקרמן, המככב בשורת רומנים המאופיינים בנגיעה אישית מובהקת, שנכתבו בין השנים 1979 ו-1986. דמותו של צוקרמן מככבת ברומנים אלה כגיבור ראשי או כדמות המספר.

יצירה מאוחרתעריכה

 
פיליפ רות (משמאל) בשנת 2013

מבקרים נוהגים לסמן את תחילת תור הזהב של רות (הנמשך עד היום) בשנת 1993 עם פרסום ספרו "מבצע שיילוק". מאוחר יותר, ביצירת המופת הקומית משנת 1995, "התיאטרון של מיקי שבת", מציג רות את גיבורו התאוותני ביותר עד אז - מיקי שבת: קשיש, מפעיל בובות לשעבר, שבע קלון וחרפה. בניגוד מוחלט לכך, בחלק הראשון של טרילוגיית צוקרמן השנייה, "פסטורלה אמריקאית", משנת 1997, מתמקד רות בחייו של כוכב האתלטיקה הווירטואוזי מניוארק, סימור ("השוודי") לבוב, ובטרגדיה הפוקדת אותו כשבתו הופכת טרוריסטית בעקבות מלחמת וייטנאם. ספרו "התחתנתי עם קומוניסט" מתמקד בתקופת המקארתיזם ו"הכתם האנושי" בוחן תקינות פוליטית וזהות גזעית באמריקה של שנות ה-90. ברומן "החיה הגוועת" משנת 2001 עוסק רות בנושא יצר חיים ומוות, וחוזר אל דמותו של פרופסור דייוויד קאפש, גיבורן של כמה מיצירותיו משנות ה-70. הרומן הנמכר ביותר של רות, "הקנוניה נגד אמריקה", יצא לאור בסוף 2004 וזכה בפרס סיידווייז להיסטוריה חלופית בשנת 2005. ספרו בן 162 העמודים, "Everyman" ראה אור במאי 2006.

חיי משפחהעריכה

רות חי עד מותו באזור כפרי בקונטיקט. הוא נישא לראשונה למרגרט מרטינסון, אולם נישואים אלו התפרקו ב-1963. אחר כך התחתן בשנית עם השחקנית קלייר בלום, והתגרש גם ממנה. לאחר מכן חי עם אשה נוספת.

בנובמבר 2012 הודיע על פרישתו מכתיבה.[1] הוא מת ב-22 במאי 2018.[2][3]

פרסים ועיטוריםעריכה

רות הוא הסופר האמריקאי המעוטר ביותר של זמנו. שתיים מיצירות הסיפורת שלו זכו בפרס הספר הלאומי, שתיים אחרות הגיעו לשלב הגמר ושתיים זכו בפרסי חוג מבקרי הספרות הלאומי. כמו כן זכה בשני פרסי פן/פוקנר ובפרס פוליצר לסיפורת על הרומן "פסטורלה אמריקאית" משנת 1997. בשנת 2001 זכה בפרס פרנץ קפקא ובשנת 2002 זכה בפרס קרן הספרים הלאומית על תרומה חשובה לספרות האמריקאית ובפרס מדיסיס לסופר זר. מבקר הספרות הרולד בלום הגדיר את רות כאחד מארבעת סופרי אמריקה הגדולים שעדיין פעילים, יחד עם תומאס פינצ'ון, דון דלילו וקורמק מק'קארתי. ב-2011 זכה בפרס מאן בוקר הבינלאומי.[4][5]

בראשית 2004 הודיעה אגודת פיליפ רות על הוצאה לאור של כתב העת למחקרי פיליפ רות, המוקדש ליצירתו. הגיליון הראשון יצא לאור בסתיו 2004.

מספריו שתורגמו לעבריתעריכה

סדר הספרים ברשימה להלן על פי סדר יציאתם לאור בעברית. שנת ההוצאה לאור המקורית - בסוגריים.

  • היה שלום קולומבוס (1959) - תרגם חיים גליקשטיין, הוצאת שוקן, תש"ל 1970.
    • שלום לך, קולומבוס - תרגם שאול לוין, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2010.
  • מה מעיק על פורטנוי (1969) - תרגם חיים גליקשטיין, הוצאת שוקן, תש"ל 1970.
  • הכנופיה (1971) - תרגם אליעזר כרמי, הוצאת בוסתן, 1972.
  • חיי כגבר (1974) - תרגם אהרון אמיר, הוצאת זב"מ, תשל"ח.
  • מורה התשוקה (1977) - תרגם אהרון אמיר, הוצאת זב"מ, תשמ"א 1980.
  • סופר הצללים (1979) - תרגם חיים גליקשטיין, הוצאת זב"מ, תשמ"א 1981.
  • השד (1972) - תרגם מאיר ויזלטיר, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ג 1983.
  • צוקרמן ללא כבלים (1981) - תרגם משה זינגר, הוצאת זב"מ, תשמ"ד 1984.
  • השיעור באנטומיה (1983) - תרגם משה זינגר, הוצאת זב"מ, תשמ"ו 1986.
  • כשהייתה ילדה טובה (1967) - תרגמה ניצה בן-ארי, הוצאת זב"מ, תשמ"ז.
  • החצי השני (1986) - תרגם משה זינגר, הוצאת זב"מ, תשמ"ט 1989.
  • לקרוא את עצמי ואת האחרים (1976) - תרגמה דפנה לוי, הוצאת זמורה-ביתן, תשנ"א 1990.
  • העובדות: אוטוביוגרפיה של סופר (1988) - תרגמה דפנה לוי, הוצאת זמורה-ביתן, תשנ"ב 1992.
  • נחלת אבות (1991) - תרגם משה זינגר, הוצאת זמורה-ביתן, תשנ"ג 1993.
  • הונאה (1990) - תרגמה דפנה לוי, הוצאת זמורה-ביתן, תשנ"ג 1993.
  • מבצע שיילוק: וידוי (1993) - תרגם דוד שחם, הוצאת זמורה-ביתן, תשנ"ט 1999.
  • התיאטרון של מיקי שבת (1995) - תרגם דוד שחם, הוצאת זמורה ביתן, תשס"ב 2002.
  • פסטורלה אמריקנית (1997) - תרגם דוד שחם, הוצאת זמורה ביתן, תשס"ב 2002.
  • הכתם האנושי (2000) - תרגם דוני ענבר, הוצאת זמורה ביתן, תשס"ג 2002.
  • התחתנתי עם קומוניסט (1998) - תרגמה שרה ריפין, הוצאת זמורה ביתן, תשס"ד 2004.
  • הקנוניה נגד אמריקה (2004) - תרגמה שרה ריפין, הוצאת זמורה ביתן, 2007.
  • ענייני עבודה - סופר, עמיתיו ועבודתם - תרגם אהוד תגרי, הוצאת זמורה ביתן, 2008.
  • החיה הגוועת (2001) - תרגם אמיר צוקרמן, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2010.
  • כלאדם (2006) - תרגם אמיר צוקרמן, הוצאת זמורה ביתן, 2011.
  • הרוח יוצא (2007) - תרגם אמיר צוקרמן, הוצאת זמורה ביתן, 2012.
  • זעם (2008) - תרגם אמיר צוקרמן, הוצאת זמורה ביתן, 2012.
  • מפלה (2009) - תרגם אמיר צוקרמן, הוצאת זמורה ביתן, 2013.
  • נמסיס (2010) - תרגם אמיר צוקרמן, הוצאת זמורה ביתן, 2014.

לקריאה נוספת, מאמרים על יצירתועריכה

קישורים חיצונייםעריכה

על כתביו:

בעקבות מותו:

הערות שולייםעריכה