פתיחת התפריט הראשי

ימת ברדוויל

אגם במצרים
(הופנה מהדף סבחת ברדוויל)

ימת ברדוויל (ערבית: بحيرة البردويل, בחירת אל-ברדויל או سبخة البردويل סבחת אל-ברדוויל) (מזוהה עם מקום הנקרא "הימה הסירבונית") היא לגונה של הים התיכון הנמצאת בצפון חצי האי סיני. מקור שם הימה הוא במלך הצלבני בלדווין הראשון, שעל פי המסופר מת באזור לאחר אכילת דג רעיל מתוך הימה.

ימת ברדוויל
2012 Bardawil (Egypt).jpg
מיקום מצרים עריכת הנתון בוויקינתונים
סוג לגונה עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח 700 קמ"ר עריכת הנתון בוויקינתונים
אורך מרבי 90 ק"מ עריכת הנתון בוויקינתונים
רוחב מרבי 22 ק"מ עריכת הנתון בוויקינתונים
עומק מרבי 3 מטר עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 31°11′26″N 33°09′44″E / 31.190555555556°N 33.162222222222°E / 31.190555555556; 33.162222222222
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מפת התמצאות בצפון סיני, ימת ברדוויל ובסיס דפנה

גאוגרפיהעריכה

הימה מופרדת מהים על ידי שרטון שמקיף אותה משלושה צדדים (מכל כיוון למעט הדרומי). מספר פתחים צרים מקשרים בין הימה לים. עומקה של הלגונה אינו עולה על שלושה מטרים. רוחב השרטון המקיף את הלגונה נע בין עשרות מטרים לקילומטר וחצי, וגובהו מגיע עד לשישים מטרים מעל פני הים. הימה נוצרה כאשר סיים העולם לצאת מעידן הקרח האחרון. המים שהיו לכודים בקרחונים בעשרות אלפי השנים הקודמות נמסו, וגובה פני הים, שהיה נמוך ביותר ממאה מטרים בעידנים הקודמים, מתייצב. התייצבות אקלימית זו מביאה גם לשינוי פני החוף, מתחילה הצטברות של חול לאורך החופים, שמקורו בסחף של הנילוס. סחף זה הוא זה שיוצר את הימה, שקודם לכן הייתה מפרץ פתוח, שהפתח שלו נסגר על ידי שרטוני חול. רמת המליחות בתוכו עלתה בהדרגה והימה הפכה לאזור בעל תנאים אקולוגיים ייחודיים[1].

בעבר הוותה הימה את חלקה המזרחי של דלתת הנילוס. בזמנים קדומים מתוארת הימה כביצה טובענית או אדמת בוץ שגרמה לצבאות רבים לשקוע ולהעלם - דבר שאף הפך לביטוי באנגלית "Serbonian Bog" (אנ')[דרוש מקור].

היסטוריהעריכה

במחקר שערך המכון לחקר ימים ואגמים לישראל, בראשות גיא סיסמה-ונטורה, התגלה כי ימת ברדוויל הייתה אחד המקומות הראשונים בעולם בו החלה חקלאות ימית לצורכי מסחר. לצורך המחקר ניתחו החוקרים שיניים של דגי ספרוס זהוב (דניס) שנמצאו בחפירות מאתרים ארכאולוגיים שונים בישראל, חלקם לאורך החוף וחלקם מפנים הארץ, המכסים תקופה של יותר מ-10,000 שנה, מראשית התקופה הנאוליתית ועד התקופה המוסלמית המוקדמת בארץ ישראל. באמצעות בבדיקת הרכב האיזוטופים של החמצן בעצמות ושיני הדגים מצאו שבסוף תקופת הברונזה המאוחרת בארץ ישראל, הרכב הדגים שנמצאו בחפירות משתנה לחלוטין, וכ-90% מהדגים שנמצאו ביישובים השונים באזור, מתמנע שליד אילת ועד יישובים לחופי הכנרת, מקורם בימת ברדוויל[1].

דרך הים, דרך עתיקה בימי קדם שחיברה את מצרים עם סוריה, אנטוליה, ומסופוטמיה, החלה בדלתה של הנילוס במצרים ופנתה צפונה לאורך חופי סיני וימת ברדוויל דרך אל עריש ורפיח. משם צפונה דרך החוף של כנען לעזה. בסמוך לצידה המערבי של הימה שוכנת העיר העתיקה פלוסיום שוקמה באלף ה-3 לפנה"ס כעיר נמל לחוף הים התיכון והדלתא של הנילוס, אך סחף החולות באזור ייבש את זרוע הנילוס והרחיק את חוף הים התיכון. בתקופה הרומית הייתה העיר חלק מפרובינקית ערביה[2].

בשנת 1956, במהלך מבצע קדש, הוטלה על יהודה בן-צור, מפקד שייטת הנחתות, הנחתת פלוגת שריון וצנחנים בפיקודו של מוטה גור בחוף רומאני, מערבית לאל-עריש, אך עם שינוי התכנון ל'קדש קטן' הנחיתה בוטלה. בסיום המבצע חילצה השייטת מיג 15 מצרי שיורט ללגונה 'ימת ברדוויל'.

ב-1967 הוקמה לגדת הימה היאחזות נח"ל בשם "נח"ל ים" המוזכרת בשירו של שלמה ארצי 'נח"ל ים' כסביבת דייגים שלווה[3]. נח"ל ים אוזרחה ב-1973, אחרי שנה נעזבה והייתה לבסיס צבאי עד לפינויה באפריל 1979[4].

ב-1967 ערך הארכאולוג משה דותן מאוניברסיטת חיפה, סקר ארכאולוגי באזור הימה[5].

במאי 1969 ניסה חיל ההנדסה לפרוץ באמצעות חומר נפץ סתימת חול שנוצרה בפתח המרכזי המקשר בין הימה לים[6]. הסתימה גרמה להתאדות, המלחה, ירידת מפלס ותמותת דגה. באותה תקופה פרנס הדיג בימה 1,100 משפחות של בדואים ותושבי אל-עריש, עם שלל שנתי של 2500–3000 טון דגים מסוג דניס, בורי ולוקוס[7]. פעולות חיל ההנדסה לא הצליחה לפתוח את מעבר המים לימה[8], ובספטמבר הובאה מחפר צף[9], רק לאחר שנה של עבודות נוקו התעלות המובילות לאגם (שקיבלו את השם "בועז 1" ו"בועז 2" על ידי צה"ל)[10].

ב-1977 נתן משרד האנרגיה זיכיון לחיפושי נפט באזור, שבמקביל כבר החלו שיחות השלום עם מצרים ודיונים על החזרת סיני למצרים[11].

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ימת ברדוויל בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 אסף רונאל, נמצאה העדות הקדומה ביותר לחקלאות ימית: דגי דניס בני 3,500 שנה מסיני, באתר הארץ, 16 באוקטובר 2018
  2. ^ יורם צפריר, הפרובינציות בארץ ישראל, בתוך: "ארץ ישראל מחורבן בית שני ועד הכיבוש המוסלמי - היסטוריה מדינית, חברתית ותרבותית ,כרך א'", מנחם שטרן, שמואל ספראי, יורם צפריר וצבי ברס, ירושלים, יד יצחק בן-צבי, 1982 ,עמוד: 358
  3. ^ אלי לנדאו, נח"ל-ים - היאחזות שהתבססה: ימת־ברדוויל העשירה בדגה מפרנסת את הנחלאים בכבוד, מעריב, 18 בדצמבר 1968
  4. ^ שעיה סגל, חיילות הבסיס האחרון, מעריב, 2 באפריל 1979
  5. ^ שאול חזן, הארכיאולוגים נברו בביצות סיני ומצאו עתיקות, מעריב, 15 בפברואר 1971
  6. ^ דוד אפל, כתב עתי"ם, נפרצה פיתחת ימת ברדאוויל, דבר, 9 במאי 1969
  7. ^ עבודה קדחנית לפתיחת ימת בארדאוויל, על המשמר, 25 ביוני 1969
  8. ^ מנופים כבדים יפרצו את פתחי ימת ברדוויל, מעריב, 7 ביולי 1969
  9. ^ מחפר צף החל להעמיק את פתחי ימת ברדוויל, מחפך־צף החל להעמיק, מעריב, 5 בספטמבר 1969
  10. ^ מחפר ים ניקז את תעלת "בועז 1" בימת ברדוויל, למרחב, 14 באוקטובר 1970
  11. ^ קידוחי־נפט במפרץ־סואץ ,בברדוויל, בפתחת רפיח, בחולץ ובאתרים נוספים, דבר, 3 באוגוסט 1977