סינון תכנים באינטרנט

סינון תכנים באינטרנט הוא פעילות להגבלת הנגישות למידע באינטרנט. הסינון יכול להתבצע ביוזמת המשתמש על מנת להימנע מתכנים שאינו רוצה בהם, ואף להיכפות עליו על ידי השלטון או ספק האינטרנט.

מידת סינון התכנים באינטרנט לפי המדינות

סוגי סינוןעריכה

סינון כפויעריכה

עמוד ראשי 
ראו גם – צנזורה

סינון כפוי הוא סוג של צנזורה מנטרת שאינו מונע את הפרסום כמו צנזורה מונעת, אלא מונע רק את הגישה וההפצה שלו לאחר פרסומו. עקב כך, אתר שנחסם עשוי לחזור ליהפך נגיש לגלישה בשנית.

הסיבות המרכזיות המובילות לחסימת אתרים כפוייה הן פוליטיות, מוסריות־חברתיות, וביטחוניות. מדינות במזרח הרחוק ובארצות האסלאם נוטות לסנן אתרים הקשורים למתנגדים פוליטיים ותכנים הקשורים לארצות הברית ולישראל. מדינות אירופה וארצות הברית נוטות לסנן אתרים הקשורים לניצול ילדים ונעשים ניסיונות לצנזר גם אתרים הפוגעים בזכויות יוצרים.

ממשלות מסוגלות לחסום גישה לאתרים הן בגישה דרך כתובת IP והן בגישה דרך כתובת URL. באמצעות טכנולוגיה זו הן יכולות למנוע מאזרחיהן לגשת לתוכן אשר איננו מקובל עליהן. לעיתים, לא רק שדף האינטרנט המבוקש אינו מוצג, אלא גם מוצגת הודעה מטעם הממשלה למשתמש, באמצעות הרעלת DNS.

סינון עצמיעריכה

משתמשים המעוניינים לגלוש באינטרנט ללא חשיפה לתכנים מסוימים, יכולים לבחור לנטר ולסנן את גלישתם באמצעות כלים שונים. המשתמש יכול להגדיר סינון שכזה עצמאית או באמצעות ספק המוכר שירותי סינון גלישה. למשל, תכנים אפשריים כאלו יכולים להיות תכנים לא הולמים בעיני המשתמש, או פרסומות דיגיטליות מותאמות אישית.

שיטות ליישום סינוןעריכה

שיטות לסינון אינטרנטעריכה

שיטות לסינון אינטרנט, בין אם בכפייה או מרצון:

שיטה הסבר יתרונות חסרונות
שרת פרוקסי או ספק אינטרנט ייעודי העברת כל התקשורת דרך גורם חיצוני.
  • כל התעבורה עוברת דרך המערכת.
  • ניתן לחסום רק דפים בלי לחסום את כל האתר.
  • נוצרת בעיית תמיכה בתעודות, ולמעשה כדי לגלוש ללא הודעות שגיאה המשתמש צריך להתקין תעודה של המסנן על המחשב, שמפרה את ההצפנה.
  • משכך, קיימת בעיה חוקית בנושא פרטיות, מכיוון שמידע פרטי כגון תוכן חשבונות בנק ועוד נאסף במערכת.
סינון מבוסס DNS כל בקשת גישה לאתר מופנה לשרת DNS ייעודי המחליט האם לתת תשובה "אמיתית" או תשובה שתפנה ל"דף עצירה" – באמצעות הרעלת DNS.
  • אין איסוף של תוכן הגלישה.
  • קל יחסית ליישום.
  • קל למעקף על ידי משתמש הקצה, שרק נדרש לשנות את כתובת שאילתות ה-DNS שלו (ראו: טכניקות לעקיפת הסינונים).
  • פגיעה בפרטיות - למרות שלא נאסף תוכן, נאסף מידע על האתרים בהם גלש המשתמש.
  • חסימה ברמת האתר ולא ברמת הדף.
סינון מקומי יצירת רשימה לבנה(אנ') ורשימה שחורה לאתרים, או תוכנת מחשב שמותקנת מקומית על המחשב ומנטרת את התכנים עצמם.
  • שיטה יעילה לשימוש ברשתות רבות ולא קבועות.
  • ניתנת להתאמה אישית יחסית בקלות.
  • יחסית קלה למעקף על ידי משתמש הקצה.
  • עלולה להכביד על פעולת המחשב.

מלבד החסרונות הרשומים מעלה, בכל השיטות תיתכן גם הגדלה מסוימת בזמן השיהוי, בעת שימוש בכלי סינון וניטור גלישה.

סינון אתרים מוצפניםעריכה

בעת סינון חיצוני[1] לאתרים המוצפנים באמצעות HTTPS, ההצפנה אינה מאפשרת למבצע הסינון לפענח את תוכן המידע המועבר בין השרת והלקוח, כיוון שהמפתח נמצא רק בידיהם. כלומר, מבצע הסינון החיצוני יכול לסנן רק את עצם הגלישה לאתרים מסוימים, ולא את המידע עצמו.

על מנת לסנן גם את תוכן המידע, מבצע הסינון יכול להנפיק תעודות אבטחה חלופיות עליהן יסתמך הדפדפן בעת הגלישה, שיאפשרו לו לגשת גם לתוכן המוצפן. התקנת תעודות האבטחה האלו היא בפועל אישור של התקפת אדם בתווך לצורך הסינון: גם תוכן התקשורת עובר סינון, ולא רק עצם קיומה נחסם.

שיטות לעקיפת הסינוניםעריכה

ישנם מספר סוגי אמצעים טכניים אשר מאפשרים לגולשים לעקוף את סינון התכנים באינטרנט:

  • שרת פרוקסי - הוא לעיתים קרובות הדרך המהירה והפשוטה ביותר לגשת לאתרי אינטרנט אליהם נחסמה הגישה.
  • שירות VPN - מאפשר ערוצי תקשורת מאובטחים על גבי האינטרנט בין מיקומים פיסים שונים, ועל ידי כך מאפשר לעקוף חסימות של ספקי אינטרנט במדינות שונות.
  • Tor - תוכנה חופשית המאפשרת למשתמשיה לעקוף את סינון התכנים באינטרנט על ידי ניתוב הגלישה דרך 3 צמתים שונים. בניגוד לפרוקסי ול-VPN, רשת Tor מאפשרת גם שמירה על אנונימיות.

אתרי האינטרנט המסונניםעריכה

 
הערך Virgin Killer בוויקיפדיה האנגלית בזמן שנחסם על ידי מספר ספקיות בבריטניה[2]

לעיתים קרובות האתרים המסוננים הם:

הפוגעים בחופש הביטוי באינטרנטעריכה

בשנת 2006 החל ארגון עיתונאים ללא גבולות לפרסם רשימה של "אויבי האינטרנט" ביום העולמי נגד צנזורה באינטרנט[3]. הרשימה התעדכנה כל שנה עד 2014. Freedom House, ארגון מחקר וסנגור אמריקני בתחומי דמוקרטיה, חופש פוליטי וזכויות אדם, מפרסם מדי שנה מדד חופש האינטרנט במדינות שונות בעולם.

מדינותעריכה

  • בלארוס   בלארוס – הממשלה בעלת מונופול על התקשורת במדינה באמצעות (OAC) Operations and Analysis Centre שהוקם ב-2008 ומדווח ישירות לנשיא אלכסנדר לוקשנקו. OAC ולא מהסס לחסום נגישות לאתרי אינטרנט המציגים עמדות המנוגדות לממשלה. ב-2009 נחקק אשר מגביר את השליטה על האינטרנט תוך שימוש במערכת המעקב הרוסית SROM[4]. בנוסף לחסימת הגישה לאתרי אינטרנט, משרד המידע מפרסם אזהרות לאתרי אינטרנט, צעד שמוביל להסרה של מאמרים ודפים באתרים. נכון ל-2016, האינטרנט משמש מקור לאזרחים למידע מהימן. הרחבת תשתיות האינטרנט, שיפור המהירות ושיפורים נוספים מאפשרים גישה יותר נוחה לאינטרנט. הממשלה גם הסירה את הדרישה למקומות ציבוריים לקבל רישיון ל- Wi-Fi[5].
  • מיאנמר   מיאנמר – במיאנמר קיים חיבור לרשת האינטרנט החל משנת 2000[6]. בשנת 2007 בעת המהומות שהתרחשו במדינה נחסמה לחלוטין רשת האינטרנט ועיתונאים הוזהרו לא לפרסם מידע בנוגע למחאה[7]. מיאנמר חסמה את הגישה לאתרי האינטרנט של קבוצות המתנגדות לשלטון, אתרים המתייחסים לזכויות האדם, וארגונים אשר מקדמים דמוקרטיה במיאנמר. ב-2012, ראש הממשלה תיין סין, הכריז על סיום הצנזורה על האינטרנט וחברת Ooredoo מקטר השיקה שירות טלפון סלולרי בחלקים גדולים של המדינה בשנת 2014. אולם, בשנים 2015–2016 עדיין נערכו מעצרים של פעילים שהתבטאו בביקורתיות ברשת[8].
  • הרפובליקה העממית של סין   הרפובליקה העממית של סין – צנזורת האינטרנט בסין היא קיצונית ומגובה במגוון רחב של חוקים ותקנות מינהליות. יותר משישים תקנות אינטרנט נוצרו על ידי ממשלת סין, שמיושמות על ידי סניפים מקומיים של ספקי שירותי אינטרנט בבעלות המדינה[9]. מנגנון בקרת האינטרנט של סין נחשב הנרחב יותר והמתקדם יותר מאשר בכל מדינה אחרת בעולם. הרשויות הממשלתיות לא רק חוסמות תוכן באתרים אלא גם מפקחות על גישה לאינטרנט של יחידים[10]. סין חוסמת גישה לתוכן או מסננת אתרי אינטרנט אשר עוסקים בעצמאות טיבט, עצמאות טאיוואן, אלימות משטרתית במחאות בכיכר טיין-אן-מן בשנת 1989, חופש הביטוי, דמוקרטיה, פורנוגרפיה, וחלק מאתרי החדשות הבינלאומיים (כגון BBC), תנועות דתיות מסוימות (כגון פאלון גונג), אתרי בלוג רבים וויקיפדיה[11]. עונשים קשים מערערים באופן משמעותי את הפעילות של החברה האזרחית באינטרנט. ההגבלות על האינטרנט בסין הן החריפות בעולם[12] ומאוגדות יחד לכדי פרויקט מגן מוזהב.
  • קובה   קובה – קובה היא בעלת מספר המחשבים לנפש הנמוך ביותר באמריקה הלטינית, כמו גם מספר המשתמשים המחוברים לאינטרנט. קובה מונעת ממרבית אזרחיה גישה חופשית לאינטרנט. סוכנות הצנזורה של המדינה (DOR), מסננת את כל החדשות והמידע שמתפרסם בתקשורת הרשמית, על פי הקריטריונים שנקבעו על ידי המפלגה. תוכן שנחשב "אנטי מהפכני" נחסם אוטומטית. תקנות הצנזורה אינן מוגבלות רק לאינטרנט[13]. עד לשנת 2016, כדי להתחבר לאינטרנט אזרחי המדינה נדרשו לגשת לאחת מעמדות הגלישה הנמצאות בשליטה ממשלתית[14], שם עוקבים אחר כל הפעילות שלהם, מסננים את מילות החיפוש במנועי החיפוש, ובודקים את היסטוריית הגלישה שלהם. מאז כינון יחסים דיפלומטיים עם ארצות הברית, לראשונה יש פריסה רחבה יותר של Wi-Fi במדינה[15].
  • מצרים   מצרים – קצב חדירת האינטרנט של מצרים גדל מ -1% ב -2000 ל -5% ב -2004, 24% ב -2012[16], ל-37.8% ב -2016[17]. סינון התכנים באינטרנט במצרים הוא בהיקף מצומצם יחסית, אף על פי כך, לעיתים הממשלה עוצרת משתמשים אשר הביעו באינטרנט דברי ביקורת על השלטון (לפני נפילת שלטון מובראכּ)[דרוש מקור]. במהלך האביב הערבי, הממשלה ניתקה לחלוטין את האינטרנט בניסיון להפסיק את המחאה. בשנת 2015 נחקק חוק למניעת טרור והצעת חוק פשעים מקוונים כוללים עונשים לא פרופורציונליים על התבטאויות מקוונות לא אלימות[18][19].
  • איראן   איראן – 44% מאוכלוסיית איראן מחוברים לאינטרנט[20]. סינון תוכן, שליטה על ספקי שירותי אינטרנט, התקפות סייבר, מאסר של בלוגרים ואזרחי רשת הם נוהג נפוץ באיראן. שלושה גופים אחראים לניטור האינטרנט במדינה: המועצה העליונה למרחב הקיברנטי, המרכז למעקב אחר הפשע המאורגן ומשמרות המהפכה[21]. סינון התכנים באינטרנט באיראן מתבצע אצל ספקי השירות אשר משתדלים לסנן אתרים המבקרים את מדיניות הממשלה, אתרי חדשות של עיתונים מערביים, אתרים פורנוגרפיים, ובלוגים בנושאים פוליטיים. כמו כן, הגבלות על השימוש בחלק מהרשתות חברתיות כמו פייסבוק, טוויטר, יוטיוב וGoogle[20][22]. בעת גלי ההפגנות באיראן[23] המדינה נוהגת להשבית את האינטרנט במוקדי ההפגנות[24].
  • קוריאה הצפונית   קוריאה הצפונית – גישה לאינטרנט זמינה בקוריאה הצפונית, אך מותרת רק באישור מיוחד ומשמשת בעיקר למטרות ממשלתיות ולזרים. למדינה יש תשתית פס רחב, כולל סיבים אופטיים בין המוסדות העיקריים[25]. המדינה אינה מקושרת לאינטרנט, והרשויות שומרות על רוב האוכלוסייה המבודדת משאר העולם ואפילו מהאינטרא-נט הלאומי אינו פתוח לאזרחים[26]. רק למיעוט קטן של מספר אלפי אזרחים [דרוש מקור] יש גישה לתוכן ברשת האינטרנט בקוריאה הצפונית.
  • ערב הסעודית   ערב הסעודית – כל הפעילות באינטרנט של ערב הסעודית עוברת דרך חוות פרוקסי בריאד, שם עובר התוכן סינון אוטומטי. בנוסף, חוסמת הממשלה אתרים מסוימים בהתאם לשתי רשימות אשר מנוהלות על ידי היחידה של שירותי האינטרנט: האחת מכילה אתרים "בלתי-מוסריים" (בעיקר פורנוגרפיים) והשנייה מבוססת על מסקנותיה של ועדה מטעם משרד הפנים הסעודי (הרשימה כוללת אתרים אשר מבקרים את הממשלה הסעודית)[27]. הממשלה הסעודית מאפשרת לאזרחי המדינה לדווח, באמצעות מילוי טופס אלקטרוני, על אתרים "בלתי-מוסריים" אשר הממשלה צריכה לחסום[28]. השלטונות מעידים בגלוי על פעולות הצנזורה שלהם, וטוענים כי חסמו כ -400,000 אתרים, נכון ל-2014. לפרקים נחסמים הרשתות החברתיות כמו יוטיוב ו- Viber[28]. בתי המשפט בסעודיה גזרו תקופות מאסר ארוכות ביותר (10–15 שנה) על פעילי זכויות האדם בגין פעילותם המקוונת[29].
  • סוריה   סוריה – חדירת האינטרנט לסוריה עד מלחמת האזרחים הייתה איטית אך גדלה בהתמדה. ב-2011, פחות מ-20% מהאזרחים היו מחוברים לאינטרנט[30]. תשתית התקשורת הסורית היא אחת מהפחות מפותחות במזרח התיכון ועל כן העלות החיבור היא גבוהה יחסית להכנסה הממוצעת במדינה[31]. לפני מלחמת האזרחים הממשל הסורי חסם גישה לאתרי אינטרנט ורשתות חברתיות. אולם החסימה לא הייתה מלאה ואנשים רבים הצליחו לעקוף אותה בעזרת טכנולוגיות מעקף ו- open proxies[32]. החל מתחילת 2011, החיבור לאינטרנט אינו קבוע ובאזורים בהם שולט השלטון הסורי, יש תקופות בהם האינטרנט מנותק. באזורים בהם שולטת המדינה האיסלאמית, נדרשים עסקים לקבל אישור לחיבור לאינטרנט. פעילי רשת, עיתונאים ובלוגרים נעצרו וחלקם נרצחו על ידי השלטונות הסורים או אנשי המדינה האיסלאמית[31].
הצבא האלקטרוני הסורי הוא קבוצה של האקרים התומכים בנשיא סוריה בשאר אל אסד, שהחלה לפעול ברשת ב-2011. אמצעות דואר זבל, מחיקת אתרים, תוכנות זדוניות, וניתוק החיבור מהרשת לכל מי שמוגדר כמתנגדי המשטר שכוללים ארגוני אופוזיציה פוליטיים, ארגוני חדשות מערביים, ארגוני זכויות אדם ואתרים נייטרליים לכאורה לסכסוך הסורי. פעילי הצבא האלקטרוני הסורי גם פעילים ברשתות החברתיות ומביעים תמיכה בבשאר אל אסד ועוקבים אחרי פעילות מתנגדי המשטר[30].
  • תוניסיה   תוניסיה – תוניסיה חוסמת גישה לאלפי אתרי אינטרנט (בעלי תוכן פורנוגרפי, אתרי דואר אלקטרוני, אתרים המציעים שירותי תרגום מכונה מקוונים או שירותי תרגום), וכמו כן חוסמת גם רשתות עמית לעמית ושרתי FTP.
  • טורקמניסטן   טורקמניסטן – בדומה לקוריאה הצפונית, האינטרנט זמין רק בפני מיעוט קטן מכלל האוכלוסייה והתוכן אשר זמין לאוכלוסייה מצונזר על ידי הממשלה באופן מאסיבי.
  • אוזבקיסטן   אוזבקיסטן – אוזבקיסטן חוסמת בעיקר גישה לאתרי אינטרנט של תנועות איסלמיות לא-חוקיות, בלוגים, ארגונים שאינם ממשלתיים, אתרים אשר מבקרים את הממשלה הנוכחית ואתרים אשר מתייחסים לזכויות האדם. בחלק מחדרי האינטרנט-קפה בבירה קיים שילוט אשר מזהיר את הגולשים כי אסור להיכנס לאתרים פורנוגרפיים או אתרים המכילים תוכן פוליטי לא-חוקי וכי העובר על החוק צפוי להיקנס.
  • וייטנאם   וייטנאם – ספקי האינטרנט העיקריים בווייטנאם חוסמים בעיקר גישה לאתרים אשר מבקרים את פעילות הממשלה הווייטנאמית, אתרי מפלגות פוליטיות אשר נמצאים מחוץ לתחומי המדינה ואתרי ארגונים בינלאומיים לזכויות אדם. אגף של המשטרה עוקב ברציפות אחר הפעילות של הגולשים באינטרנט-קפה ועוצר גולשים אשר נכנסים לאתרים לא-חוקיים.
  • בחריין   בחריין: האינטרנט משמש כפלטפורמה העיקרית של מתנגדי המשטר המונרכי במדינה. השלטונות מנסים כל העת לשפר את יכולת המעקב שלהם באינטרנט ולהגביר את הצנזורה על מנת למנוע ביקורת פומבית ולהגן על הדימוי הבינלאומי של בחריין[33]. אפליקציית טלגרם נחסמה בפברואר 2016 בעקבות שימוש בה לציון חמש שנים ליום הזעם בבחריין ובאותה שנה חמישה אזרחים נשפטו לשנה עד חמש שנות מאסר בעקבות ציוצים ביקורתיים על סעודיה בטוויטר[34].
  • ארצות הברית   ארצות הברית: בעקבות הדלפת המסמכים המסווגים של סוכנות לביטחון לאומי על ידי אדוארד סנודן ב־2013 הגבירו NSA וגופים אחרים את המעקב שלהם אחרי פעילים ברשת[35][36]. ארצות הברית נכנסה לרשימה בפעם הראשונה בשנה 2014. אולם, נכון ל-2014 ההתייחסות היא רק למעקב לחשודים בפעילות טרור ופלילית.
  • הודו   הודו: הודו מפעילה מערכת ניתור מרכזית המאפשרת לממשלה גישה ישירה, בלתי מוגבלת, בזמן אמת, למגוון רחב של תקשורת אלקטרונית ללא הסתמכות על ספקי אינטרנט[37]. רשתות מקומיות נסגרות בהוראת השלטון המקומי ובית המשפט העליון אשרר חוקים המאפשרים ענישה להכפשה ברשת ומחוצה לה[38].
  • רוסיה   רוסיה: מאז שנת 2000 ניצלו השלטונות את "סוגיית הביטחון" להגברת הצנזורה והמעקב באינטרנט, שנותר אחת הפלטפורמות העיקריות עבור מידע עצמאי. המעקב נעשה באמצעות מערכת SROM[39].

חברות וגופים פרטייםעריכה

סינון תכנים באינטרנט בישראלעריכה

עמוד ראשי 
ראו גם – סינון תכנים באינטרנט בישראל, אינטרנט כשר

סינון כפויעריכה

בישראל, באופן כללי, אין הגבלה על הגישה לאינטרנט[40]. אולם, קיים סינון תכנים והגבלות על ספקיות שרותי אינטרנט על בסיס של שיקולים ביטחוניים.[דרוש מקור] החל משנת, 2006 הוגשו לכנסת מספר הצעות חוק להגבלת תכנים פוגעניים (תוכני אלימות, הימורים ופורנוגרפיה). חלק מהצעות החוק פוגעות בחופש הביטוי ובחופש האינטרנט של המשתמשים[41]. בעבר, משטרת ישראל פעלה באמצעות צווים והורתה לספקיות האינטרנט למנוע את הגישה של לקוחות שלהן לאתרי הימורים[42].

סינון עצמיעריכה

בישראל, תיקון משנת 2011 לחוק התקשורת מחייב את ספקי האינטרנט, לרבות בתקשורת סלולרית, להציע לכל לקוחותיהם סינון יעיל של אתרים פוגעניים, כהגדרתם בחוק התקשורת, ללא תוספת תשלום מעבר לדמי המנוי הרגילים[43]. ישנם ספקי אינטרנט המציעים שירותי סינון מתקדמים יותר, בתוספת תשלום.

רבים משירותים אלו פונים בעיקר אל הגולש הדתי והחרדי ומכאן אף מקור הכינוי "אינטרנט כשר", שנגזר מתוך דיני הכשרות בהלכה היהודית.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ שאינו על ידי הגדרת סינון מקומי, כגון סינון על ידי ספק אינטרנט ייעודי (ראו לעיל בטבלה).
  2. ^ ויקיפדיה מסוננת בבריטניה בגלל תמונת קטינה
  3. ^ 'Enemies of the internet' named, 7.11.2006
  4. ^ "Belarus: Apparatus of repression". Enemies of the Internet (באנגלית). 10 במרץ 2014. אורכב מ-המקור ב-2017-05-22. בדיקה אחרונה ב-17 באוגוסט 2017. 
  5. ^ Belarus | Country report | Freedom on the Net | 2016, freedomhouse.org (באנגלית)
  6. ^ "Myanmar Share of the Internet users, 2000-2015 - knoema.com". Knoema (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-17 באוגוסט 2017. 
  7. ^ By Wayne Drash CNN, Internet cut in Myanmar, blogger presses on - CNN.com, edition.cnn.com (באנגלית)
  8. ^ Myanmar | Country report | Freedom on the Net | 2016, freedomhouse.org (באנגלית)
  9. ^ "Race to the Bottom": Corporate Complicity in Chinese Internet Censorship: II. How Censorship Works in China: A Brief Overview, www.hrw.org
  10. ^ Toyama, Kentaro. "How Internet Censorship Actually Works in China". The Atlantic (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-18 באוגוסט 2017. 
  11. ^ China approves tighter rules on internet access
  12. ^ China | Country report | Freedom on the Net | 2016, freedomhouse.org (באנגלית)
  13. ^ "Cuba: Long live freedom (but not for the Internet)!". Enemies of the Internet (באנגלית). 11 במרץ 2014. אורכב מ-המקור ב-2017-09-25. בדיקה אחרונה ב-4 באוגוסט 2017. 
  14. ^ "חדש בקובה: אינטרנט". mako. 7 באוגוסט 2013. בדיקה אחרונה ב-17 באוגוסט 2017. 
  15. ^ Cuba | Country report | Freedom on the Net | 2016, freedomhouse.org (באנגלית)
  16. ^ Egypt Internet Market and Telecommunications Reports, www.internetworldstats.com
  17. ^ "Egypt Speedtest Report". בדיקה אחרונה ב-25 באוגוסט 2017. 
  18. ^ Egypt | Country report | Freedom on the Net | 2016, freedomhouse.org (באנגלית)
  19. ^ Nourhan Fahmy, Internet freedom in Egypt under scrutiny, Daily news Egypt, 31/10/2015
  20. ^ 1 2 Iran | Country report | Freedom on the Net | 2016, freedomhouse.org (באנגלית)
  21. ^ "Iran: Cyberspace ayatollahs". Enemies of the Internet (באנגלית). 11 במרץ 2014. אורכב מ-המקור ב-2017-09-23. בדיקה אחרונה ב-25 באוגוסט 2017. 
  22. ^ Simurgh Aryan, Homa Aryan, J. Alex Halderman, Internet Censorship in Iran: A First Look, 3rd USENIX Workshop on Free and Open Communications on the Internet, August 2013.
  23. ^ ראו גם:
  24. ^ השבתת האינטרנט היעילה של איראן עשויה לשלוח מסר למשטרים רודניים בעולם, באתר וואלה!‏, 26 בנובמבר 2019עמוס הראל ויניב קובוביץ, תחכום ברוטלי והפלת האינטרנט: כך מצליחה איראן להתגבר על גל המחאה, באתר הארץ, 27 בנובמבר 2019
  25. ^ North Korea (Korea, Democratic People's Republic of) - Asia Internet History Projects, sites.google.com
  26. ^ "North Korea: the Web as a pawn in the power game". Enemies of the Internet (באנגלית). 10 במרץ 2014. אורכב מ-המקור ב-2017-06-27. בדיקה אחרונה ב-27 באוגוסט 2017. 
  27. ^ United States Department of State • Bureau of Democracy, Human Rights and Labor. Country Reports on Human Rights Practices for 2013. SAUDI ARABIA 2013 HUMAN RIGHTS REPORT
  28. ^ 1 2 "Saudi Arabia: prime centre of content blocking". Enemies of the Internet (באנגלית). 11 במרץ 2014. אורכב מ-המקור ב-2017-08-27. בדיקה אחרונה ב-27 באוגוסט 2017. 
  29. ^ Saudi Arabia | Country report | Freedom on the Net | 2016, freedomhouse.org (באנגלית)
  30. ^ 1 2 "Syria: online tracking is a family affair". Enemies of the Internet (באנגלית). 11 במרץ 2014. אורכב מ-המקור ב-2017-09-23. בדיקה אחרונה ב-29 באוגוסט 2017. 
  31. ^ 1 2 Syria | Country report | Freedom on the Net | 2016, freedomhouse.org (באנגלית)
  32. ^ "Exclusive: U.S.-backed Raqqa battle should end in two months, says senior SDF commander". Reuters. 28 באוגוסט 2017. בדיקה אחרונה ב-29 באוגוסט 2017. 
  33. ^ "Bahrain: No Internet spring". Enemies of the Internet (באנגלית). 11 במרץ 2014. אורכב מ-המקור ב-2017-08-04. בדיקה אחרונה ב-4 באוגוסט 2017. 
  34. ^ Bahrain | Country report | Freedom on the Net | 2016, freedomhouse.org (באנגלית)
  35. ^ "USA: NSA symbolises intelligence services’ abuses". Enemies of the Internet (באנגלית). 11 במרץ 2014. אורכב מ-המקור ב-2017-07-22. בדיקה אחרונה ב-4 באוגוסט 2017. 
  36. ^ Sean Hollister, The US is an 'enemy of the internet', The Verge, ‏2014-03-14
  37. ^ "India: Big Brother up and running". Enemies of the Internet (באנגלית). 10 במרץ 2014. אורכב מ-המקור ב-2017-07-21. בדיקה אחרונה ב-5 באוגוסט 2017. 
  38. ^ India | Country report | Freedom on the Net | 2016, freedomhouse.org (באנגלית)
  39. ^ "Russia: control from the top down". Enemies of the Internet (באנגלית). 11 במרץ 2014. אורכב מ-המקור ב-2017-09-23. בדיקה אחרונה ב-5 באוגוסט 2017. 
  40. ^ Dielbert et al. (2010). Access Controled: The Shaping of Power, Rights, and Rule in Cyberspace. The MIT Press.
  41. ^ "שומרים על חופש הרשת". איגוד האינטרנט הישראלי (בעברית). בדיקה אחרונה ב-23 בספטמבר 2017. 
  42. ^ "ביהמ"ש העליון: "למשטרה אין סמכות לחסום אתרי הימורים"". כלכליסט - www.calcalist.co.il. 24 במרץ 2013. בדיקה אחרונה ב-23 בספטמבר 2017. 
  43. ^ חוק התקשורת (בזק ושידורים) – ויקיטקסט, he.wikisource.org, סעיף 4(ט)(ד) [תיקון #49 – אתרים ותכנים פוגעניים באינטרנט]