פתיחת התפריט הראשי
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: רוב רובו של הערך נסמך על ציטוטים מהמקרא ועל פרשנויות מאוחרות שלהם בלבד, ללא סימוכין מדעיים, כולל מידע השוואתי שמקורו בתרבויות סמוכות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

מֹלֶךְ הוא מונח המופיע במקרא בהקשר לפולחן אלילי בשני הקשרים שונים. האחד, פולחן כלשהו הכרוך ב"העברת הבנים באש". על פי הפירוש המקובל, הכוונה לקרבן אדם. לפי גישה אחת במחקר, מולך הוא שמו או כינויו של האל שלכבודו נערך פולחן זה; ולדעה אחרת, זהו מונח המתייחס לאופן ביצוע הפולחן.[1]

איסור עבודת המולך
(מקורות עיקריים)
Kircher oedipus aegyptiacus 27 moloch.png
תיאור עבודת המולך בגיא בן הינום, שנת 1652
מקרא ויקרא, י"ח, כ"א; דברים, י"ח, י'
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, לאו ז'
ספר החינוך, מצווה ר"ח

בהקשר נוסף, נזכר השם מֹלֶךְ פעם יחידה במקרא כשמו של אלוהי העמונים, המכונה במקום אחר גם מִלְכֹּם. הפרשנות המסורתית מזהה אל זה עם האל שלכבודו נערך פולחן המולך ולפיה שני ההקשרים מקורם אחד; אולם במחקר יש חילוקי דעות בנוגע לזיהוי זה. יש פרשני מקרא שמייחסים את ההקרבה לה',[2] וסוברים שיש לקרוא מלך ולא מולך. שמות דומים לשם מולך, הגזורים כנראה מהשורש השמי-מערבי מל"ך, מתועדים כשמות של ישויות אלוהיות במזרח הקדום, וקיימות סברות שונות הקושרות אותן אל המולך. הקונצנזוס המחקרי בימינו הוא שהמולך הוא משה של שיטת הפולחן ולא האל אליו יועדה.[3].

עבודת המולך בקרב בני ישראלעריכה

 
סקיצה של המולך

המולך מוזכר כמה פעמים במקרא. בספר ויקרא קיים איסור מפורש על עבודתו, המנוסח באריכות יתרה (ויקרא כ, ב'-ו'; יח, כ"א). בפסוקים אלו מוזכר כמה פעמים האיסור על הקרבת קורבן אדם. בספר דברים מוכפל האיסור "לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ" (דברים יח, י'). האיסור מוזכר במילים מאפיינות "לתת/להעביר מזרעו למולך". ייתכן שהדגש המיוחד במקרא על עבודת אלילים זו מוסבר בפירוש בפסוק בדברים, כי זביחת הבנים בפרט הוא דבר שמתועב ושנוא לפני ה'.[4] בתנ"ך מוזכר שנעבד בין היתר גם בגיא בן הינום בירושלים ב"במות התופת", ביחד עם הבעל "וּבָנוּ בָּמוֹת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם בָּאֵשׁ אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי" (ירמיהו ז לא). מקור השם "תופת" לדעת פרשני המקרא היה בכך שכהני המולך היו מקישים בתופים כדי להחריש את זעקותיו של הבן הנשרף.[5]

על אחז[6] ועל מנשה[7] מלכי יהודה כתוב בתנ"ך שהעבירו את בניהם באש. על פי פרשנים שונים כמצודות (שם) הרמב"ן[8] והמלבי"ם מדובר בעבודת המולך, בשל הטכניקה והדמיון המילולי, אף שהיא אינה מוזכרת בפירוש בשמה. על יאשיהו המלך סופר כי השבית פולחן זה מגיא בן הינום, "וְטִמֵּא אֶת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵי בֶן הִנֹּם לְבִלְתִּי לְהַעֲבִיר אִישׁ אֶת בְּנוֹ וְאֶת בִּתּוֹ בָּאֵשׁ לַמֹּלֶךְ" (מלכים ב', כ"ג י').

כאמור, לפי הקונצנזוס המחקרי כיום, האל למענו ביצעו בני ישראל את פולחן המולך הוא ה' אלוהי ישראל, ורק שם העבודה הוא מולך.[9].

אופן עבודת המולךעריכה

 
גליל בבלי שבו מוצגת הקרבת ילד

האם הייתה הקרבת אדם?עריכה

פרשני המקרא נחלקו בשאלה האם הבנים רק הועברו באש, מבלי שקרה להם כל דבר רע, או שמא הם נשרפו חיים במדורות הפולחן. הקושי טמון בתיאורי המקרא: האם האב רק "הֶעֱבִיר אֶת בָּנָיו בָּאֵשׁ", או שמא "וַיַּבְעֵר אֶת בָּנָיו בָּאֵשׁ"? בתיאור המופיע בספר ירמיהו הדברים ברורים למדי: "וּבָנוּ בָּמוֹת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם בָּאֵשׁ אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי" (ירמיהו, ז', ל"א). מתיאור זה עולה עדות של שריפה ממש, וכך מפרשים הרמב"ן[10] והרד"ק[11]

לעומת דעות אלו, רש"י[12] והרמב"ם, בהסתמכו על הפסוק "לא יימצא בך, מעביר בנו ובתו באש", סובר כי הבן היה רק מועבר מעל להבות המדורה, אך לא נשרף למוות.[13] עוד כותב בהקשר לזה הרמב"ם (מורה נבוכים), כי כהני המולך היו מאיימים על מי שלא יעבוד באופן הזה את המולך כי בניו ימותו, ולכן התורה הזהירה באזהרה נגדית שמי שיעבוד למולך יוכרת זרעו.

בניגוד לפולחנים אחרים שבהם הקרבת הבן הייתה נהוגה רק במקרה קיצוני מאוד, כמו אויב שצר על העיר וסכנת אבדון, נראה כי בפולחן המולך, הקרבת הבן הייתה חלק מהתהליך השגרתי של פולחנו, שבו נקרא העובד המסור של האליל, לתת את בנו כקורבן לאל, באקט של התמסרות. פולחנו המזעזע עורר את זעמו של הנביא ירמיהו, אשר ניבא עקב כך נבואת חורבן על ירושלים, שהרשתה לדבר כזה להתרחש בה (ירמיהו פרק י"ט).

צורת הפולחןעריכה

יש הסוברים כי היו מעבירים את הקורבן בשַׁלְהֶבֶת המדורה עד שנשרף (מלבי"ם), יש הסוברים כי בפולחנו נהגו להניח את הקרבן בכפות ידיו של פסל ברזל מלובן בדמות אדם יושב,[14] ואילו רלב"ג בדומה לרמב"ם, סובר כי כהני המולך היו מעבירים את האנשים בין שתי מדורות.[15]

פולחנו, לפרשנות חז"ל מתואר במדרג של שבעה קרבנות אפשריים: הפשוט ביותר היה עוף, לאחריו עז וכן הלאה: השישי – שור, והשביעי – הבן, שנחשב למובחר ביותר.

על פי מדרש ילקוט שמעוני[16] כלל מבנה במות התופת שבע מחיצות סורגים, שביניהן פסלו של האליל, שהיה חלול ומוסק מבפנים באש. לפסל היו פני עגל, וידיו היו פשוטות לקבלת הקרבנות. לבמה היו שבעה תחומים אחד לפנים מהשני, להקרבת קרבנות העבודה הזרה. הראשון – להקרבת עופות; השני – להקרבת צאן; השלישי – להקרבת שה; הרביעי – להקרבת עגל; החמישי – להקרבת פר; השישי – להקרבת שור; השביעי – להקרבת קרבנות אדם. לפני שהאב היה מכניס את בנו לתחום השביעי הפנימי מכולם, הוא היה מנשקו, ולאחר מכן המולך (האדם שעבד בעבודה הזו) היה נותן את הבן על כפות ידיו המלובנות של המולך ושורפו באש. עוד על פי ילקוט שמעוני נקרא גיא 'בן הינום' בשמו, מפני שקולו של התינוק המוקרב היה 'נוהם מכח האש', בזמן שהיו מתופפים בתופים (גי התופת) כדי להחריש את קולו, או לפי פירוש נוסף מפני שהנאספים היה נוהמים ואומרים לאב המקריב "ינהם לך, יערב לך".

בארכאולוגיהעריכה

עדות לפולחן המולך נתגלתה במושבה הכנענית קרתגו שבאפריקה הצפונית, שם גילו הארכאולוגים אלפי קערות חרס בהם עצמות ילדים חרוכות.[17]

אלוהי בני עמוןעריכה

על פי המתואר בתנ"ך, שמו של האל העמוני היה מֹלֶךְ או מִלְכֹּם, ויש הסבורים שעבודתו העיקרית של מולך היתה באמצעות פולחן המולך. על שלמה המלך בערוב ימיו נאמר: "אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה לִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב בָּהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלָ‍ִם וּלְמֹלֶךְ שִׁקֻּץ בְּנֵי עַמּוֹן" (ספר מלכים א', פרק י"א, פסוק ז'), אך לא ידוע אם התקיים מצידו מעשה "מעביר בנו ובתו באש".

גם לאחר מלחמת דוד בחנון בן נחש מלך עמון נאמר "וַיִּקַּח אֶת עֲטֶרֶת מַלְכָּם מֵעַל רֹאשׁוֹ" (שמואל ב', י"ב, ל'), ולדעת אחדים מהמפרשים אין הכוונה לעטרתו של חנון אלא לעטרת שהיתה שייכת לאל העמוני מלכם.[18]


ביטוייםעריכה

מהמולך ועבודתו נגזרו מספר ביטויים בעברית:

  • "לעבוד למולך" לוותר על עקרונות או להשקיע מאמצים רבים בכיוון שלילי ופסול לחלוטין.
  • "תופת" – שם הנגזר מ"במות התופת": במות של אש שמקריבים בהן ילדים – שקיבל בעברית משמעות של דבר קשה ורע, שריפה גדולה ואף גיהנום. משתמשים בביטוי "כאבי תופת" לתאר כאב שהוא איום ובלתי נסבל, ובביטוי "מכונית תופת" – לתאר מכונית עמוסה חומרי נפץ, שזורעת בפיצוצה הרס ובהלה בסביבה גדולה.

לקריאה נוספתעריכה

  • George C. Heider, "Molech", in Karel van der Toorn, Bob Becking, and Pieter W. van der Horst (eds.), Dictionary of Deities and Demons in the Bible, 2nd ed., Leiden: Brill, 1999, pp. 581-585.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ George C. Heider, "Molech", in Karel van der Toorn, Bob Becking, and Pieter W. van der Horst (eds.), Dictionary of Deities and Demons in the Bible, 2nd ed., Leiden: Brill, 1999, pp. 581-582
  2. ^ M.Buber, königtum Gottes (2nd ed; Berlin: Shocken, 1936), 217
  3. ^ The legacy of Child Sacrifice in Early Judaism and Christianity,https://www.patheos.com/blogs/atheology/2015/11/the-legacy-of-child-sacrifice-in-early-judaism-and-christianity/
  4. ^ "לֹא תַעֲשֶׂה כֵן לה' אֱלֹהֶיךָ, כִּי כָל תּוֹעֲבַת ה' אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם, כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם" (דברים יב ל"א.)
  5. ^ רש"י ורד"ק לספר מלכים ב' כג י'
  6. ^ מלכים ב' טז, ג'; וכן בספר דברי הימים ב', כח, ג'
  7. ^ מלכים ב', כא, ו'; וכן בספר דברי הימים ב', לג, ו'
  8. ^ רמב"ן, ויקרא יח, כ"א.
  9. ^ The legacy of Child Sacrifice in Early Judaism and Christianity,https://www.patheos.com/blogs/atheology/2015/11/the-legacy-of-child-sacrifice-in-early-judaism-and-christianity/
  10. ^ רמב"ן לויקרא יח, כא'.
  11. ^ רד"ק למלכים ב' כג, י'.
  12. ^ רש"י במסכת סנהדרין דף סד עמוד ב.
  13. ^ משנה תורה, הלכות עבודת כוכבים ו' ג'
  14. ^ רש"י לירמיהו ז, ל"א, ורד"ק למלכים ב' כג, י': "והיו פניו של עגל וידיו פשוטות כאדם שפותח ידיו לקבל מחבירו והיו מסיקין אותו באש והכומרים נוטלין את התינוק ונותנין תוך ידיו של מלך והתינוק מוציא נפשו".
  15. ^ רלב"ג, מלכים ב' כג, י'
  16. ^ ילקוט שמעוני ירמיהו רמז רע"ז
  17. ^ [1]
  18. ^ רש"י ורד"ק שם, רש"י עבודה זרה מד. ד"ה עטרת.