שמש (אלה)

אלת השמש הכנענית (והאמורית)

שמשאמורית (משוחזר): šamšu‏,[1] בפיניקית: 𐤔𐤌𐤔 – שמש) או שפשאמורית (משוחזר): šapšu‏, באוגריתית: 𐎌𐎔𐎌 – שפש)[1] היא אלת השמש הכנענית (והאמורית). בשל חשיבותה הרבה היא מכונה "מאור האלים". בתם של אל ואשרה, שעזרה לבעל לייבש את האדמה שהציף האל ים. ישובה בכנען היה בית שמש.

שמש
אלת השמש
כינוי מאור האלים עריכת הנתון בוויקינתונים
תרבות מיתולוגיה כנענית עריכת הנתון בוויקינתונים
אלים מקבילים הליוס
אב אל עריכת הנתון בוויקינתונים
אם אשרה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
עגיל זהב מחצור ועליו סמלי אלוהות

שמה עריכה

שם האלה נהגה בכנענית ואמורית עתיקות מתקופת הברונזה כמעט תמיד כ"שַׁמְשֻׁ" (או בהטיית שייכות "שַׁמְשִׁ"[2]), בניגוד להגיית שם אל השמש הזכר האכדי שַׁמַשׁ (אנ') (צורה זאת מופיעה פעם אחת בשם אמורי מאללחֿ).[1] באללחֿ בתקופת הברונזה התיכונה החל תהליך[3] בו העיצור מ' איבד את קוליותו בעקבות היצור שׁ' האטום, והפך לעיצור פּ', וכך בשמות אמוריים מאללחֿ מתועדת גם הצורה שמש וגם שפש; באוגרית בתקופת הברונזה המאוחרת מתועדת רק צורה "שפש".[1][4] אלה הם שני האתרים היחידים בהם מתועדת במפורש צורה זאת.[1]

מאפייניה ועדויות לאלה עריכה

אצל האמורים עריכה

בשמות אמוריים מוזכרת שַׁמְשֻׁ כרכיב תאופורי המציין את אלוהות השמש.[2][1]

באוגרית עריכה

בשירה האוגריתית, בניגוד לנשמות בני האדם, היו האלים נכנסים לממלכתו של האל מות - "בית החופשית", ויוצאים ממנה באופן סדיר. שפש אלת השמש השוכנת בשמים במשך היום, מגיעה לעולם התחתון כל יום אחרי שקיעתה של השמש בערב. "קבר שפש" הוא אחד מן הכינויים שמופיעים בלוחות אוגרית עבור עולם המתים. בדומה האל מות מכריז כי כוחו כה גדול, עד כי שפש צחורת השמים נעצרת בקנה לועו (בלילה)[5].

בעלילות בעל וענת היא מתוארת כמי שמכריזה כי אל מצדד בים[6]. בעקבות מותו של בעל היא עוזרת לענת לקבור את בעל, מבכה אותו[7], ומפסיקה להאיר, ובעקבות חלומו של אל אודות תחייתו של בעל, אל פונה לענת, ומבקש ממנה שתשכנע את השמש לחזור ולהאיר, והשמש מסכימה, אך מודיעה שהיא תמשיך לחפש את בעל[8]. במלחמה בין מות לבעל, שבה מנסה מות לנשל את בעל ממלכותו, היא מתערבת ומאיימת עליו שאל יהפוך את כיסא מלכותו וישבור את שרביט ממשלתו, איום שמפסיק את הקרב[9].

בלחש עלילת האלים הנאבקים בנחש ממלאת שפש תפקיד מרכזי: הדמות המרכזית "אם פחל" קוראת לאמה, שפש, להוביל קול אל אלים שונים במעונותיהם, כדי להודיעם לחש קסם נגד נשיכת נחשים. לכל קריאה לאל מוקדש קטע ביצירה, ואחד עשר קטעים מוקדשים לאלים כנענים מרכזיים אליהם שפש מובילה קול, כאשר ההבדל בין הקטעים הוא רק בשם האל ומעונו; הקטע האחרון מבין אלה, המוקדש לחורון, מסתיים מוקדם יותר וחל בו מפנה, בעקבותיו חורון כועס, מטהר את הארץ, ובחזרתו לביתו כנראה משחרר חלק מהם לבקשת בת זוגו.[10] בלוח הממשיך את הלוח הזה, שפש נקראת לאסוף מהרים ערפל כי ה"חמה" (ארס) גברה על הארץ, ולאחר מכן אלים רבים מוזכרים כאוספי "חמה" (אזכוריו המקוטעים של חורון בתחילת לוח זה, כמו גם היותו האל הראשון המוזכר אוסף "חמה", מעלה את האפשרות ששפש חשדה בבגידתו ובשחרור הנחשים מידיו). לאחר מכן מוצע לשפש "שמן משחת כשפים", והוא כנראה מכריע את הנחש, וכשבוקעים צאצאיו הם חסרי יכולת להפיק "חמה"; בעקבות כך דמות בשם "שר שרעזז" (או דמות הנמצאת במקום בשם זה) מתוארת "יבכה כמו נער, ידמע כמו צעיר", ושפש קוראת בשמים: "[...] נפלת בשר שרעזז, תבכה כמו נער, תדמע כמו צעיר"; שר שרעזז ענה בבכי, אך תשובתו לא שרדה. המשך הלוח מקוטע ביותר, אך נראה שהחיים שבו לתיקונם.[11]

בישראל ויהודה עריכה

בתנ"ך מתוארת עבודת האלה שמש בהשתחוות לכיוון השמש למזרח. בממלכת יהודה נעבדה בפולחן הקשור לסוסים ומרכבות שיוחדו לה.[12] במקום פולחן המשלב את פולחן שמש ופולחן בעל, מעל המזבחות לבעל היו צורות של שמשות הקרויות "חמנים". כפי שכתוב בדברי הימים ב', ל"ד, ד' ”מִזְבְּחוֹת הַבְּעָלִים וְהַחַמָּנִים אֲשֶׁר לְמַעְלָה מֵעֲלֵיהֶם”. במקרא לעתים מתייחס לַשמש כזכר.[13]

ייתכן ששמשון, שנולד בקרבת בית שמש, נושא שם הקשור לאלה שמש.

פולחנה של השמש בנראטיב המקראי מוקע ודינו של אדם שעבד לה היה סקילה.[14] בספר מלכים מסופר שהמלך יאשיהו ביטל ברפורמה שלו בין יתר הפולחנים את פולחן השמש.[12]

בקרב הפיניקים עריכה

ממצאים אפיגרפיים פיניקיים המזכירים את אלת השמש נדירים למדי.[15] הקבלה בין השם הפיניקי "עבדשמש" לשם היווני Ἡλιόδωρος (מתנת הליוס) בכתובת עבדתנת מאתונה מעלה הקבלה בין האלוהויות שמש והליוס.[16][15] אחד החודשים הפיניקיים נקרא "זבח־שמש".[15][17] השמות "עבדשמש" ו"אבנשמש" מוזכרים בכתובות קיר פיניקית מאבידוס (אנ'),[18] והשם "עבדשמש" מופיע גם בכתובת בנבעל[19] ובכתובת בנחדש הכתי מאתונה.[20] במקביל ל"שפש עלם" (שמש עולם) המופיעה בכתבי אוגרית, נמצאה בכתובת אזתוד האלוהות "שמש עלם", ואליה מקבילים גם אזכור dUTU daritum ("השמש הנצחית") במכתבי אחתאתן (אל־עמרנה) ואזכורים ספרותיים במקרא המייחסים לשמש נצחיות.[21] "שמש", אולי כאלוהות ואולי כגרם השמים (אם בכלל היתה הפרדה בין השנים בתרבות הפיניקית), הופיעה גם בביטויים אחרים בכתובות פיניקיות, כגון "בחיים תחת שמש",[22] "מבוא שמש" (מערב) ו"מוצא שמש" (מזרח),[23] ובדימוי הפיניקי־מקראי להיות כשמש וכירח.[24]

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 Mary E. Buck, The Amorite Dynasty of Ugarit, Brill, 2020, עמ' 237–239
  2. ^ 1 2 Michael P. Streck, Das amurritische Onomastikon der altbabylonischen Zeit. Band 1: Die Amurriter, die onomastische Forschung, Orthographie und Phonologie, Nominalmorphologie, Ugarit-Verlag, 2000, עמ' 226
  3. ^ אבשלום קור, יופי של עברית, ידיעות ספרים, 2010, עמ' 37
  4. ^ Michael P. Streck, Das amurritische Onomastikon der altbabylonischen Zeit. Band 1: Die Amurriter, die onomastische Forschung, Orthographie und Phonologie, Nominalmorphologie, Ugarit-Verlag, 2000, עמ' 223
  5. ^ (לוח KTU.1.2.II:23-25)
  6. ^ (לוח KTU.1.2.III)
  7. ^ (לוח KTU.1.6.I)
  8. ^ (לוח KTU.1.6.III)
  9. ^ (לוח KTU.1.6.VI)
  10. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 682–697 – לוח UT 607
  11. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 699, 703 – לוח UT 608
  12. ^ 1 2 ספר מלכים ב', פרק כ"ג, פסוק י"א
  13. ^ למשל ספר בראשית, פרק ל"ב, פסוק ל"ב, ספר שמות, פרק ט"ז, פסוק כ"א, ספר ויקרא, פרק כ"ב, פסוק ז', ספר יהושע, פרק י', פסוק י"ג, ספר ישעיה, פרק ס', פסוקים י"טכ' ועוד רבים.
  14. ^ ”וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחוּ לָהֶם וְלַשֶּׁמֶשׁ אוֹ לַיָּרֵחַ אוֹ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי.” (דברים י"ז ג')
  15. ^ 1 2 3 CIS I 116 (p. 142)
  16. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 120
  17. ^ KAI 277 (לוחיות פירגי)
  18. ^ KAI 49
  19. ^ KAI 48
  20. ^ KAI 55
  21. ^ יצחק אבישור, כתובות פיניקיות והמקרא, א. רובינשטיין, 1979, עמ' 138.
    לאזכור במכתבי אחתאתן ראו Jörgen A. Knudtzon, Die El-Amarna-Tafeln, mit Einleitung und Erläuterungen, J. C. Hinrichs’schke Buchhandlung, 1915, עמ' 634–635 – מכתב EA 155 שורה 6;
    האזכורים המקראיים: ”יהי שמו לעולם, לפני שמש ינון שמו” (תהלים, ע"ב, י"ז), ”זרעו לעולם יהיה, וכסאו כשמש נגדי” (תהלים, פ"ט, ל"ז)
  22. ^ KAI 14 (כתובת אשמנעזר)
  23. ^ KAI 26 (כתובת אזתוד), 27? (הקמעות מחדתו – "יצא שמש"), 78
  24. ^ יצחק אבישור, כתובות פיניקיות והמקרא, א. רובינשטיין, 1979, עמ' 120: בפיניקית – ”יכן לעלם כמ שם שמש וירח” (KAI 26 (כתובת אזתוד)), במקרא – ”זרעו לעולם יהיה, וכסאו כשמש נגדי, כירח יכון לעולם, ועד בשחק נאמן סלה” (תהלים, פ"ט, ל"זל"ח)