עובידייה

עיירה בנפת בית לחם, הרשות הפלסטינית

עובידייה (או "אל-עובידייה" ערבית:لعبيديّه‎) היא עיירה פלסטינית המשתייכת לנפת בית לחם ונמצאת כ-6 ק"מ מזרח לבית לחם. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, אוכלוסיית העיירה מנתה מעל 13,533 תושבים בשנת 2016.

עובידייה (מועצה מקומית)
لعبيديّه‎
Zur Baher Al-Ubeidya Wadi Al-arais3857.JPG
טריטוריה הרשות הפלסטיניתהרשות הפלסטינית  הרשות הפלסטינית
נפה בית לחם
גובה 532 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ במועצה המקומית 13,533[1] (2016)
קואורדינטות 31°43′24″N 35°17′26″E / 31.723277777778°N 35.290572222222°E / 31.723277777778; 35.290572222222 
אזור זמן UTC +2

היסטוריהעריכה

העיירה נקראת על שם "תיאודוסיוס ראש המנזר" (בערבית "אבן עוביד") שהקים בסוף המאה ה-5 את מנזר תיאודוסיוס (דיר אבן עוביד) שהיה מרכז הנזירות בתקופה הביזנטית בארץ ישראל. המנזר ניטש בתחילת המאה ה-17, ונבנה מחדש בצורתו הנוכחית בשנים 1914-1952. מדרום למנזר ממוקם קבר "שיח' ח'ליפה" וסביבו בית קברות המשמש במשך מאות שנים את הבדווים משבט עבידיה. על "שיח' ח'ליפה" יש מסורות רבות, מוסלמיות ונוצריות גם יחד, הרווחות בעובידייה, בבית סחור ובבית לחם. יש מספרים כי שיח' ח'ליפה היה מצביא מוסלמי, שנפל בשבי הכופרים ועונה למוות. כל המסורות והסיפורים על שיח' ח'ליפה מתייחסות אליו כאל קדוש ובעל נס, שעיקר פרסומו ביכולתו האגדית להפיק אש מאבנים. לטענה זו יש שורשים לא בדוויים והיא מושפעת מקרבתו של מנזר תיאודוסיוס. לפי אחת המסורות הקשורות אליו, היה בעל יכולת להוציא אש מאבנים שבסביבה[2].

בשנת 1517, הכפר שולב באימפריה העות'מאנית עם שאר ארץ ישראל, ובשנת 1596, עובידייה הופיע במרשמי המס העות'מאניים כ'נאחיה' (נפה) אל-קודס. בכפר נרשמו 46 משקי בית, כולם מוסלמים. הם שילמו מיסים על הכנסות מזדמנות, עזים או כוורות בנוסף לסכום קבוע[3].

בשנת 1740 ביקר בעובידייה הכומר וחוקר המזרח האנגלי ריצ'רד פוקוק ותיעד את המנזר [4].

בשלהיי התקופה העותמאנית, בשנת 1863, החוקר הצרפתי ויקטור גרן הגיע לעובידייה, ותעיד את הביקור בספרו.

בתקופת המנדט הבריטיעריכה

במפקד 1922 שנערך על ידי שלטונות המנדט הבריטי, בכיפל חארת' הייתה אוכלוסייה של 2,000 נפש, כולם מוסלמים[5]. במפקד 1931 היו 1,120 תושבים מוסלמים[6]. בשנת 1945 האוכלוסייה באזור הייתה 7,070, כולה מוסלמית, ושטח הקרקע הכולל היה 92,026 דונם, כשמתוכו הוקצו 3,732 לגידולי דגנים, ואילו שאר השטח לא היה ראוי לחקלאות[7].

לפי תוכנית החלוקה, שהתקבלה ברוב קולות בעצרת הכללית של האו"ם ב-29 בנובמבר 1947, היישוב נכלל בשטח המדינה הערבית, ולאחר הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות ב-1949, עבר משליטה בריטית לירדנית.

לאחר 1967עריכה

בעקבות מלחמת ששת הימים, ב-1967, עברה עובידייה משליטה ירדנית לישראלית.

בשנת 1983, נעשה ניסיון להקים בשטח העיירה התנחלות בשם רמת קדרון, ביוזמה פרטית של אנשי עסקים שטענו שרכשו קרקעות במקום. לאחר ש-300 בתים ומגרשים ביישוב נמכרו עוד לפני שהחלה הבנייה, התברר כי הקרקעות לא היו שייכות ליזמים[8], היוזמה הייתה הונאה והפרויקט בוטל[9][10].

לאחר הסכם אוסלו, השטח הבנוי של הכפר סווג כשטח A. בשנות ה-2000 התפתח השטח הבנוי של העיירה לכיוון בית לחם ויצר רצף בנוי אחד.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא עובידייה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ "Localities in Bethlehem Governorate by Type of Locality and Population Estimates, 2007-2016". Palestinian Central Bureau of Statistics (PCBS). בדיקה אחרונה ב-11 בפברואר 2017. 
  2. ^ ספי בן-יוסף, קברי קדושים ביהודה, בתוך: "דת ופולחן וקברי קדושים מוסלמים בארץ-ישראל" עורך: אלי שילר, ירושלים, הוצאת ספרים אריאל, 1996, עמוד: 117
  3. ^ Hütteroth and Abdulfattah, 1977, p. 131
  4. ^ Pococke, 1745, vol 2, p. 34, cited in Robinson and Smith, 1841, vol 2, p. 159
  5. ^ Barron, 1923, Table IX, Sub-district of Nablus, p. 25
  6. ^ Mills, 1932, p. 61.
  7. ^ Government of Palestine, Department of Statistics. Village Statistics, April, 1945. Quoted in Hadawi, 1970, p. 157</
  8. ^ עופר פטרסבורג, היהלומן דוד מור מעורב בעסקת אזורים, באתר ynet, 5 במרץ 2002
  9. ^ אבינועם בר-יוסף, 25 אלף דונמים שנמכרו ביו"ש נשארו במודעות הפרסומת, מעריב, 10 בדצמבר 1985
  10. ^ יהושע ביצור, "העסקות ברמת-קדרון הם הונאה אחת גדולה, מעריב, 5 בספטמבר 1985