עזרת ישראל מיד צר

עזרת ישראל מיד צר הוא אחד הגדרים של מלחמת מצווה[1]. מלחמות מסוג זה הן חלק ניכר מהמלחמות בתנ"ך. לדעת כמה אחרונים נוהגים כל דיני מלחמת מצווה במלחמות מסוג זה גם בזמן הזה, שבו אין לישראל מלך וסנהדרין. לדעת רבים מלחמות ישראל נחשבות ל"עזרת ישראל מיד צר"[2].

ההסבר הפשוט למלחמה מסוג זה הוא עצם הצלת הנפשות, אך יש שנתנו הסברים אחרים לכך[3]. בתלמוד ירושלמי[4] מובאת שיטת רבי יהודה: "מלחמת חובה כגון דאתיין אינון עלינן".

מלחמות להצלת ישראל בתנ"ך עריכה

רבות מהמלחמות בין ישראל לעמים המתוארות בתנ"ך היו מלחמות של הצלה מרדיפה או משעבוד, והן עונות לקריטריון זה של מלחמת מצווה. חלק ממלחמות אלה הן:

  • מלחמת אהוד בן גרא במואב - לפי המסופר בספר שופטים[5], חלק משבטי ישראל השתעבדו לעגלון מלך מואב במשך שמונה עשרה שנה. השופט אהוד בן גרא נקט בפעולה נועזת בה הרג את המלך עגלון. ולאחר מכן פלש לשטח מואב יחד עם צבא גדול ונלחם במואב. בעקבות הניצחון והמורא הגדול שהטיל אהוד על המואבים, שרר שלום באזור זה במשך שמונים שנה.
  • מלחמת ברק בן אבינעם ביבין מלך כנען - ישראל השתעבדו ליבין מלך כנען. בראש צבאו של יבין עמד שר הצבא סיסרא, ובצבאו היו תשע-מאות רכב ברזל. דבורה הנביאה הזמינה את ברק בן אבינעם לצאת למלחמה כנגד סיסרא. צבאו של ברק נערך בהר תבור, והביס את יבין באזור נחל קישון. כאשר נטש סיסרא את מרכבתו ונמלט ברגליו, הרגה אותו בעורמה יעל אשת חבר הקיני. כתוצאה מנצחון זה שרר שלום במשך ארבעים שנה[6].
  • מלחמת גדעון בן יואש במדין - השופט גדעון בן יואש הוביל את בני ישראל במלחמת מדין כנגד מדין, עמלק ובני קדם, כאשר העמים האלה שיעבדו את ישראל שעבוד קשה[7].
  • מלחמת יפתח הגלעדי בבני עמון - עמון נלחמו בישראל. זקני ישראל קראו ליפתח הגלעדי לעזרה, ובקשו ממנו שיוביל אותם במלחמה. יפתח יצא למלחמה והביס את בני עמון תבוסה מוחצת, ”מַכָּה גְּדוֹלָה מְאֹד” (י"א, ל"ג).

בזמן הזה עריכה

לגבי מלחמות שנחשבות כמלחמת מצווה מטעמים אחרים, כתבו כמה ראשונים שנדרש לכך מלך וסנהדרין ושעם ישראל ישב על אדמתו[8]. לעומת זאת, מלחמה להצלת ישראל, מופיעה בשולחן ערוך[9]. וכתבו כמה אחרונים שמלחמה זו נחשבת למלחמת מצווה גם בזמן הזה[10].

לקריאה נוספת עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ראו משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ה', הלכה א'
  2. ^ ראו למשל את דברי הרב רצון ערוסי כאן
  3. ^ הרב שאול ישראלי ראה בכך מצווה מצד נקמה או מצד מצוות קידוש השם
  4. ^ ירושלמי סוטה ח י
  5. ^ ספר שופטים, פרק ג'
  6. ^ ספר שופטים, פרק ד' - פרק ה'
  7. ^ המלחמה מתוארת בפרקים ו' וז' של ספר שופטים
  8. ^ ראו למשל בספר החינוך מצווה תקכ"ה, לא תערץ מפניהם, שכתב: "ונוהגת מצוה זו בזכרים, כי להם להלחם בזמן שישראל על אדמתן"
  9. ^ ראו בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן שכ"ט, סעיף ו': "גויים שצרו על עיירות ישראל, אם באו על עסקי ממון אין מחללין עליהם את השבת, באו על עסקי נפשות ואפילו סתם יוצאים עליהם בכלי זיין ומחללין עליהם את השבת, ובעיר הסמוכה לספר אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש מחללין עליהם את השבת" ומוסיף הרמ"א בהגהה: ואפילו לא באו עדיין אלא רוצים לבוא".
  10. ^ ראו אנציקלופדיה תלמודית, ערך "מלחמה", הערה 107 בשם לבושי מרדכי וחזון איש