עטלף צהוב-כנף

עטלף צהוב-כנף (שם מדעי: Lavia frons), הוא סוג של עטלף במשפחת הערפדים המדומים, המהווה מין יחיד בסוגו ומצוי ביבשת אפריקה לצד מין נוסף ממשפחתו. עטלף זה תואר מדעית לראשונה בשנת 1810 על ידי אטיין ז'ופרואה סנט-אילר ולמרות הטווח הרחב יחסית של תפוצתו אין לו כלל תת-מינים.

עטלף צהוב-כנף
מצב שימור
conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	עטלפים
תת־סדרה:	עטלפים קטנים
משפחה:	ערפדים מדומים
סוג:	Lavia
מין:	עטלף צהוב-כנף
שם מדעי
Lavia frons ‏סנט-אילר, 1810
תחום תפוצה

העטלף צהוב-הכנף יוצא דופן משאר מיני העטלפים בססגוניות שלו; עובדה זאת באה לידי ביטוי בשמו המדעי: שם הסוג (Lavia) פירושו אלגנטי או מרהיב, ושם המין (frons) פירושו עלה. המשמעות הכוללת של השם המדעי היא עלה-מרהיב, ומתייחסת לעיטור העלה האפי המרהיב של מין זה שמנוגד לחלוטין לעיטור המבחיל המצוי אצל מרבית העטלפים.

אנטומיה

מידות גוף

עטלף צהוב-הכנף הוא מין עטלף בגודל ממוצע כאשר הנקבה גדולה במעט מן הזכר. המשקל של עטלף זה נע בין 28 ל-36 גרם, ואורך הכולל של גופו (מן הראש עד קצה הזנב) הוא 63 עד 80 מ"מ אצל הנקבות ו-58 עד 80 מ"מ אצל הזכרים. אורך הזרוע של הנקבות הוא 55–63 מ"מ ואורך הזרוע של הזכרים 55–60 מ"מ. אורך השוק הוא 33–37 מ"מ לנקבות ו-32 עד 36 מ"מ לזכרים. אורך האוזן של הנקבות נע בין 36 ל-47 מ"מ, ואורך האוזן של הזכרים נע בין 35 ל-45 מ"מ. אורך הגולגולת הוא 26.1-23.3 מ"מ לנקבות ובסביבות 25.0-22.8 לזכרים. הכנפיים של העטלף צהוב-הכנף רחבות למדי, ומוטת הכנפיים היא כ-14 אינץ' (36 סנטימטרים).

מבחינה אנטומית וגנטית, עטלף צהוב-כנף דומה בעיקר לקרובו האפריקני - עטלף אף-לב (Cardioderma cor), אם כי יש ביניהן מספר הבדלים אנטומיים בולטים: האוזניים של עטלף צהוב-כנף גדולות יותר והצפירים שלו מחודדים וארוכים יותר עם הבדלים מורפולוגיים משמעותיים. העלה האפי שלו באורך 20 ס"מ לעומת העלה האפי של עטלף אף-לב שאורכו הוא 15 ס"מ. כפי שמרמז שמו, העלה האפי של מין זה דומה ללב ובכך הוא די נבדל מעטלף צהוב כנף, והוא גם אינו קטום בחדות בקצהו. על כל זאת ניתן להוסיף את הצבעוניות המרהיבה של העטלף צהוב-כנף בניגוד לעטלף אף-לב שחדגוני יחסית, אם כי הפרווה של שני המינים די דומה בגווניה.

כסות ומראה חיצוני

הפרווה של העטלף צהוב-הכנף עבה וצפופה ומורכבת משערות ארוכות. צבעה הוא אפור כחלחל, אפור פנינה או כסוף, כשאצל הזכרים הפרווה לעיתים קרובות עשויה לקבל גוון של ירקרק-צהוב באזור הבטן והצוואר; בכך היא יוצאת דופן ממרבית העטלפים שלהם פרווה בגווני חום ושחור. הפרווה מתרחבת באופן דליל מעל ומתחת לזרועות אך מלבד זאת הכנפיים קירחות לגמרי משיער. הכנפיים בולטות בססגוניותם, וצבעם הוא מעין ערבוב של אדום וצהוב היוצר את המראה הצהוב בהיר כתום של כנפיו, וזהו גם מקור שמו הרשמי; לעיתים - בעיקר בחלקים האחוריים - צבע הכנפיים יהיה חום בהיר. מלבד כנפי העטלף, גם האוזניים והעלה האפי של המין בצבע צהוב בהיר כך שלעולם לא ניתן לטעות בינו לבין מינים אחרים.

העור של העטלף בפלג הגוף האחורי בעל פיגמנטים מרובים - כלומר, הצבע באזור זה כהה מאוד יחסית. החוקרים משערים כי תכליתה של הפיגמנטציה המרובה היא לאגן על הרקמות העדינות באזור המפשעה מפני קרינה אולטרה-סגולה אשר נפוצה במקומות החשופים לשמש שבהם העטלף מצוי. הפיגמנציה המרובה משמשת גם בתקשורת החברתית ובמערכת הרבייה (כנראה כדי להבדיל בין פרטים גדולים לקטנים).

מורפולוגיה

האוזניים של עטלף זה ענקיות ומוארכות - מזכירות את אוזני הארנב, והן עגלגלות ורחבות במיוחד בקצוות. כמו הכנפיים גם הן קירחות ברובם להוציא את הבסיס ומקצת מן החלק החיצוני. בחלק הפנימי של האוזניים יש לעטלף צהוב-הכנף זוג קרניים ישרות ומחודדות דמויות קרני עז המכונות "צפירים", והן משמשות כאמצעי לקליטת גלי הקול החוזרים אל העטלף במעופו לאחר שהם נפלטו לעבר סביבתו דרך העלה האפי.

עטלף צהוב-כנף במבט חזיתי.

העלה האפי של העטלף צהוב-כנף הוא מהמרהיבים שבעטלפים: ארוך ורחב מאוד בצורת עלה, והוא נפרש על כל פני החרטום והפנים. במרכזו יש קמט בולט מאוד כלפי חוץ שנראה במבט ראשון כקרן, וקצוותיו אף הן קמוטים יחסית. העלה האפי של מין זה קטום בצורה בוטה בקצהו הסמוך ללוע. צבעו הוא כאמור כתום-צהבהב בדומה לאוזניים ולכנפיים - בניגוד מובהק לעלה האפי המבחיל והחדגוני של מיני עטלפים רבים.

העיניים של העטלף צהוב-הכנף מגיעות לקוטר של 3 מילימטר אצל המבוגרים והן הגדולות ביותר מכל העטלפים האפריקנים - למעט את עטלף אף-לב. העיניים הגדולות של המין עשויות להיות קשורות לעובדה שעטלף זה פעיל לעיתים קרובות גם ביום בניגוד לעטלפים אחרים שנכנסים לקהות חושים בזמן זה.

הגולגולת של העטלף צהוב-הכנף מפותחת ורחבה בבסיסה ויש לה מספר מאפיינים חזותיים בולטים. המספר הכולל של השיניים בלסתות הוא 26. נוסחת השיניים של העטלף בלסת התחתונה היא 1.2.3.3 לכל צד, ובלסת העליונה היא 0.2.1.1 לכל צד, מה שאומר שאין לו חותכות עליונות (בדומה לשאר המינים במשפחתו). השיניים הטוחנות של העטלף מחורצות מעט בצורת W (באנגלית: dilambdodont) אשר עולות בקנה אחד עם אכילת חרקים. יש לעטלף שני ניבים בכל לסת כשהעליונים גדולים יותר מהתחתוניים ונוטים באופן ניכר כלפי קדימה. המלתעות של עטלף זה גדולות למדי והמלתעות האחוריות גדולות יותר מהמלתעות הקדמיות. לשיניים החותכות בלסת התחתונה יש מעין כתרים מעוגלים.

לזכרים יש בלוטות על החלק התחתון של הגב שמהם יוצאת הפרשה צהבהבה הגורמת כנראה לריח המתוק-חריף של פרוותם; התפקוד של ריח זה אינו ידוע. לנקבות יש זוג פטמות מדומות באורך של 5 מילימטר מעל פי הטבעת; מאפיין זה מצוי אצל כל המינים שבמשפחה ואף אל עטלפים ממשפחות אחרות. השימוש של פטמות אלה הוא עבור הצאצאים שנאחזים בהם כשהם צמודים לגוף האם במהלך השבועות הראשונים לחייהם. הזנב של העטלף מסתכם בעצם הזנב לבדה שאינה גלויה לחוץ, אך הקרום המחבר בין הרגליים (interfemoral) מפותח יחסית.

תפוצה ובית גידול

נוף אופייני לבית גידולו של עטלף צהוב-כנף

עטלף צהוב-כנף מצוי לאורך האזור התיכוני של יבשת אפריקה. תפוצתו משרעת על סנגל, גינאה, גינאה ביסאו, גאנה, מאלי, בורקינה פאסו, גמביה, סיירה לאון, חוף השנהב, בנין, טוגו, ניגריה, צ'אד, הרפובליקה המרכז אפריקאית, הרפובליקה של קונגו, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, קמרון, גבון, אוגנדה, רואנדה, בורונדי, טנזניה, קניה, סודאן, דרום סודאן, אתיופיה, אריתריאה, סומליה, וזמביה.

טווח התפוצה של העטלף רציף אמנם מסנגל ועד זמביה וסומליה, אולם למרות זאת הוא לא משתרע בצורה מלאה על כל אזור עצום זה אלא נעדר ממספר אזורים (גוש "יערות גינאה" במערב אפריקה ומרכז קניה, טנזניה וקונגו).

בית הגידול של עטלף זה הוא בעיקר חורשים וסוואנות נמוכות מיוערות בדלילות (כגון "הסוואנה הסודנית" ו"סוואנת גינאה") בגבהים של עד 2,000 מטר מעל פני הים, והאזורים המועדפים עליו במיוחד הם חורשות וסבכים דלילים של עצי שיטה ושיחים קוצניים הסמוכים למקווי מים כדוגמת נהרות, ביצות ואגמים.

גורם נוסף המשפיע על בחירת בית הגידול של המין הוא צפיפות הצמחייה: עטלף זה יעדיף אזורים פתוחים יחסית המאפשרים לו לסרוק בקלות את סביבתו ומשום כך גם נוטה להיעדר מיערות טרופיים עבותים מדי. הטמפרטורות בתחומי מחייתו של המין הם 20–30 מעלות צלזיוס, וכמות המשקעים הממוצעת היא 2,000-500 מילימטר גשם לשנה.

אקולוגיה

התנהגות ופעילות

עטלף צהוב-כנף תלוי על אילן בטנזניה.

אזור המחיה של העטלף צהוב-הכנף בתוך חופת העצים כולל שני סוגים: החופה העיקרית (או הראשונית) והחופה המשנית (או ההיקפית); ההבדל בין החופות הוא בעיקר בצפיפות העלים והענפים כשאזור הליבה שבחופה העיקרית משמש כאתר השינה של העטלפים שכן הוא די מוגן מפני טורפים מעופפים. בשל חשיבותו של אזור זה, הוא משמש גם כמקום מפגש בין העטלפים בבוקר ובערב.

העטלף צהוב-הכנף הוא בעל חיים מונוגמי, כאשר הזכר חי ומתרבה עם נקבה אחת בדרך כלל. הקשרים הזוגיים נוצרים לראשונה במהלך עונת הרבייה וכל זוג תופס לעצמו שטח בלעדי לליקוט מזון עליו הוא מגן מפני עטלפים אחרים. המרחק בין שטח של זוג אחד למשנהו הוא לא פחות מ-20 מטר. את זוגות העטלפים ניתן לזהות בעיקר כאשר הם מחפשים מזון יחד או ישנים יחדיו על ענפים. העטלפים צהובי-הכנף נתלים על ענפים בגובה 5–10 מטר מעל פני הקרקע, והזכר והנקבה נמצאים לרוב במרחק של מטר זה מזה. קוטר הענף שעליו העטלף נתלה הוא של ס"מ אחד בדומה למינים רבים בסדרת העטלפים הגדולים.

בניגוד לעטלפים רבים, העטלף צהוב-הכנף עירני גם במשך היום ואינו נכנס לתרדמת, והוא גם יוצא לשיחור מזון מוקדם יותר מעטלפים אחרים. במהלך היום ניתן לראותו מבצע מעופים קצרים למרחק של 2 מטר בין החופה העיקרית למשנית, וזאת על מנת לאתר מקום חשוף וחמים בימים קרים או מקום מוצל וקריר בימים לוהטים וחמים. מדי פעם ניתן לראות את אחד מבני הזוג מסובב את ראשו בזווית של 180 מעלות למעלה כשהראש מוחזק בכוח למעלה והאוזניים למטה, והתנהגות זאת נובעת מהצורך של העטלף לאתר מקורות הפרעה או טורפים מעופפים. בשובו של הזכר מחיפוש המזון בבוקר (10 דקות לפני הזריחה) ולפני צאתו לשיחור מזון בערב (40-30 דקות לפני השקיעה), הוא נוהג לבקר בחופה המשנית של אזור המנוחה ולתור אחר יריבים מזדמנים כדי להניסם מהאזור.

תקשורת ומערכת חברתית

העטלף צהוב-הכנף מייצר לפחות שלושה סוגים של שיחת איכון-הד אשר נשמעים לאוזני בני אדם. כל סוג של שיחה מורכב מפס רחב וקצר בעצימות נמוכה והמשמעות שלו משתנה בין סוגי השיחות: לעיתים ההד מניב מידע על אובייקטים קרובים, לעיתים משמש כאמצעי תוקפנות עבור זרים ולעיתים משמש כאינטראקציה חברתית בין האם וצאצאיה. הנוכחות של שכבה מחזירת אור על העיניים הגדולות של העטלף עשויה להגדיל את טווח איכון ההד כדי לאתר טרף וכן כדי לזהות צללית של חרקים כפי שנעשה על ידי מספר מיני תחמסיים. בניגוד לעטלף לב-אף לעטלף צהוב כנף לא נראה שיש שיר טריטוריאלי.

הזכרים ונקבות נפגשים בחופת העצים העיקרית לצורך טיפוח, מתיחות, ואינטראקציה חברתית. את האינטראקציה הנפוצה ביותר בין הזכרים לנקבות יוזם הזכר בעיקר בשעות הבוקר, והיא כוללת מעוף של הזוג זה לצד זה כשלעיתים הדבר מלווה בקולות. לאחר האינטראקציה בבוקר הזוג חוזר לנוח על עצים כשהאינטראקציה מתבצעת שוב זמן קצר לפני ליקוט המזון בשעות הערב. שיא האינטראקציות בין בני הזוג הוא בחודשי מאי כאשר יש אז ממטרי גשמים תכופים, שפע של חרקים, ולימוד הצאצאים כיצד ללקט מזון. במהלך תקופה זאת האינטראקציה בין בני הזוג תגלוש גם לשעות הצהריים ושעות הדמדומים.

תזונה

חרקים שונים הנאכלים על ידי עטלף צהוב-כנף.

בניגוד לשאר המינים במשפחת הערפדים המדומים שניזונים לעיתים קרובות מחולייתנים קטנים, העטלף צהוב-הכנף ניזון אך ורק על חרקים. הוא נוהג לצוד הן חרקים רכים והן כאלו שבעלי גוף קשה, כשבין פריטי המזון שנצרכו על ידו בוודאות ניתן למנות טרמיטים, חיפושיות, זבליתיים, חגבאים, פרפראים, זבובאים ויתושים. על פי סופר המדע יונתן קינגדון גודלם של החרקים שניצודו על ידו נע בין "קטן מאוד לגדול יחסית", אך בקניה למשל רק חרקים בטווח גודל של 2 מילימטר תועדו ככאלו הנצרכים על ידי העטלף.

במקום לחפש את מזונם, עטלפים אלה מחכים לעיתים קרובות לחרקים מזדמנים ליד ענפים מסוימים ואז הם תוקפים אותם. העטלפים יעברו למקומות אחרים כאשר החרקים אינם זמינים, ולמעשה, הם נעים כל כמה דקות לעבר ענף אחר כדי להגדיל את הסיכוי שלהם לתפוס טרף. בנוסף לכך העטלף צהוב-הכנף נוהג להתעופף בגבהים של 20–30 מטר מעל הקרקע ולסרוק את האזור שתחתיו, וכאשר יזהה חרק שעף נמוך בגובה של מטר מעל פני הקרקע הוא יתקוף אותו במהירות על ידי צלילה אופקית מהירה; בדרך כלל לאחר תפיסת חרק העטלף יחזור למקום מושבו כדי לאוכלו. שתי התנהגויות אלו של שיחור המזון (מארב, וצלילה) משתנות בשכיחותן בין העונות: בעונה היבשה כאשר המזון דליל בכמותו העטלף ינסה לאתר חרקים בעזרת מארבים, ואילו בעונת הגשמים שאז יש שפע של מזון זמין העטלף יעדיף לאתר מזון כבר במהלך מעופו. הזכר והנקבה נוהגים לחפש מזון זה ליד זה, ואף על פי שכל אחד מהם פולט בנפרד גלי קול לסביבה הדבר אינו מפריע לבן הזוג השני במהלך מעופו. יתר על כן, אחד מבני הזוג (בדרך כלל הזכר) יפלוט גלי קול כדי לאותת לשני על הימצאות מזון באזור מסוים.

סגנון שיחור המזון הייחודי של העטלף לצד זמני פעילותו ומקום מחייתו, אינם חופפים לעטלפים אחרים ועל כן אין למין כמעט תחרות על מקורות המזון בבית גידולו. עם זאת, מספר מיני עופות כמו התחמסיים עשויים להתחרות עם העטלף על פריטי טרף מסוימים. תזונתו של העטלף מזכירה מאוד את זו של ציפור הדרונגו (Dicrurus adsimilis), ושני בעלי חיים אלו די שכיחים סמוך לעצי שיטה העשירים בחרקים. העטלף צהוב-הכנף משחק תפקיד חשוב בהגנת עצי שיטת הסוכך על ידי ויסות באוכלוסיית חרקים. עצי שיטה זאת פורחים בעונה היבשה מאמצע דצמבר עד פברואר ובשל כך נמשכים אליהם נחילי חרקים, אשר פוגעים בעלים של העצים בעת שהם מנסים להגיע לפרחים הריחניים. מכיוון ששיטת הסוכך משמשת לעיתים קרובות כאתר שינה לעטלפים, הללו צדים מאות חרקים במעופם סביב העץ כך ששני הצדדים יוצאים נשכרים. סימביוזה זאת משמעותית עד כדי כך שברחבי מזרח אפריקה קיים קשר הדוק בין תפוצת העטלף לבין הימצאות עצי שיטה אלו.

טורפים

לחץ הטריפה על העטלף צהוב-כנף גבוה כנראה משל עטלפים אחרים בגלל צבעו הבולט ופעילותו הנרחבה בשעות היום והלילה. עם זאת, לא נראה שיש טורף עקבי למין וסביר להניח שהדבר נובע בגלל הערנות שלו במשך שעות היום המקטינה מאוד את סיכויי הטריפה. בין הטורפים של מין זה ניתן למנות את הבז המצוי בקניה, וממבה ירוקה מזרחית, נחש בויגה ונץ עטלפים בטנזניה. בקניה, העטלף צהוב-הכנף נסוג כאשר מתקרבים לעברו טוקוסים, קוקל ברצ'ל או חנקן שיח אפור-ראש (Malacotus blanchoti).

מחזור חיים

פוחלץ של עטלף צהוב-כנף

תקופת ההריון מתחילה בחודש ינואר ונמשכת במשך 3 חודשים בדומה לערפדים מדומים אחרים. בתום תקופה זאת נולד צאצא יחיד - לרוב בתחילת אפריל, אך יש דיווחים על לידות גם באוקטובר וינואר. במשך מספר שבועות העטלף הצעיר נצמד בעקשנות לאימו על ידי הצמדת פיו לזוג הפטמות המדומות הממוקמות ליד הזנב של האם. כדי להבטיח את אחיזתו באם הצאצא גם יעטוף את רגליו סביב העורף של אימו. למרות המשקל העודף של צאצאיה, נקבת העטלף תמשיך לחפש מזון כמו בטרם ההריון.

במהלך 3 החודשים הבאים האם נמצאת בסמיכות לצאצא, ותטפח אותו על ידי אכילת הפסולת המטבולית שלו מה שגם מסייע לה לחסוך בצריכת מים. העטלף הצעיר יתבונן במשך הזמן הזה בטכניקות הציד ואיסוף המזון של הוריו ולאחר פרק זמן ממושך יתחיל להתאמן בתעופה. אימון זה נעשה כאשר העטלף אוחז בצוואר של אימו בעזרת רגליו תוך כדי שהוא מנופף את כנפיו ומתרומם מעט. הגמילה מתרחשת כ-20 ימים לאחר טיסת הסולו הראשונה כאשר העטלף בגיל של 55 ימים בערך. אף על פי שמשלב זה העטלף הצעיר מסוגל לדאוג לעצמו, הוא עדיין מתעופף וישן בשטח של הוריו לפחות עוד 30 ימים בטרם יהיה עצמאי לגמרי. במהלך תקופת הגידול של העטלף שני בני הזוג נוטלים חלק פעיל בגידולו, כאשר בדרך כלל הזכר יספק לו הגנה והנקבה תטפח אותו. בני הזוג גם יגנו אחד על השני מפני עטלפים פולשים מזדמנים.

מצב שימור

העטלף צהוב-הכנף מסווג על ידי IUCN במצב השימור ללא חשש (LC), נוכח הפיזור הרב שלו ברחבי אפריקה, אוכלוסייה גדולה ויציבה, וכן משום שאין זה סביר שאוכלוסייתו תחווה ירידה מהירה מספיק כדי להעפיל לרישום בקטגוריה מאוימת יותר. ההשפעות של פעילות אנושית על התנודות באוכלוסיית עטלף זה אינן ידועות, ולא נראה שיש איומים מרכזיים על המין; עם זאת, הוא נדיר יותר ממיני עטלפים אפריקנים אחרים.

העטלף צהוב-הכנף מצוי במספר לא מבוטל של אזורים מוגנים הנופלים בטווח התפוצה שלו כמו הפארק הלאומי גרמבה, הפארק הלאומי סלונגה, שמורת אוקאפי, מסאי מארה, הפארק הלאומי סרנגטי, הפארק הלאומי ניוקולו-קובה, הפארק הלאומי W, הפארק הלאומי מנובו-גונדה סנט פלוריס ועוד רבים אחרים. מלבד מחקרים בנושא ההשפעות האפשריות של הפעילות האנושית על האוכלוסייה ומחקר נוסף על טווח התפוצה של המין, לא נעשו פעולות שימור כל שהם עבור העטלף.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא עטלף צהוב-כנף בוויקישיתוף

• עטלף צהוב-כנף, באתר ITIS (באנגלית)
• עטלף צהוב-כנף, באתר NCBI (באנגלית)
• עטלף צהוב-כנף, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• עטלף צהוב-כנף, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• עטלף צהוב-כנף, באתר GBIF (באנגלית)