פתיחת התפריט הראשי

הגר

דמות מקראית
הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת, בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי, אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה...

הָגָר היא דמות מקראית, שפחתה של שרה. היא הפכה לפילגשו של אברהם וילדה את ישמעאל. סיפורה מופיע בספר בראשית, בפרקים ט"ז וכ"א.

מוצאה של הגרעריכה

 
הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע ה' אֶל עָנְיֵךְ.

על פי המקרא מוצאה במצרים. חז"ל ציינו במדרש שהייתה בתו של מלך מצרים, וכשזה התפעל משרה, נתן לשרה את בתו לשפחה כדי שתהיה בחברה טובה בעת ירידת אברהם למצרים: "אמר רבי שמעון בן יוחי: הגר בת פרעה הייתה. כיוון שראה פרעה מעשים שנעשו לשרה בביתו, נטל בתו ונתן לה. אמר: מוטב תהא בתי שפחה בבית זה, ולא מטרונה (גבירה) בבית אחר." (בראשית רבה, לך לך, מה)

הפיכתה לפילגשעריכה

 
כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק.

שרה נתנה את הגר לאברהם לאשה לאחר שראתה שהיא עצמה לא הצליחה ללדת. על פי הפירוש הרגיל שרה רצתה שהגר תלד והילד יחשב כאילו הוא שייך לגבירה. ניתן לראות שיקולים דומים והקבלות לסיפור זה בסיפור על רחל, לאה ושפחותיהן אשר ניתנו ליעקב. על פי המדרש קיוותה שרה שהמעשה יוביל לכך שהיא עצמה תזכה לבן לאחר שנים של עקרות.

הגר הרתה והחלה לזלזל בשרה. שרה, בתגובה, פנתה אל אברהם בכעס וספרה לו על הדבר. אברהם הותיר את ההחלטה בנושא בידיה של שרה וזו עינתה את הגר עד שברחה. "וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-שָׂרַי, הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ--עֲשִׂי-לָהּ, הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ; וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי, וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ" (בראשית טז ט). פרשנים מייחסים למילה "ותענה" דרגות שונות של חומרה, מפירוש האומר כי עינוי הוא יחס של פקוד ומפקד. הפירוש המדרשי נשען על שימוש דומה שנעשה בשורש מאוחר יותר באותו פרק - "שובי אל גבירתך והתעני תחת ידה", עד לפירוש המקצין בחטא העינוי שעינתה שרה את הגר ורואה בעינויים של ישראל בעתיד על ידי בני הגר עונש על עינוי זה.

בהמשך ספר בראשית מסופר ששרה ביקשה מאברהם שיגרש הוא את הגר " וַתֹּאמֶר, לְאַבְרָהָם, גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת-בְּנָהּ: כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק" (בראשית כא י). הגר ברחה אל המדבר ושם פגשה מלאך שברך אותה וציווה עליה לשוב אל שרה ולקרוא לבנה ישמעאל (ספר בראשית, פרק ט"ז). על פי בשורת המלאך, ישמעאל עתיד להיות פרא אדם. הגר קראה לבאר לחי ראי, ולמלאך אל-ראי וחזרה אל אברהם.

גירוש הגר וישמעאלעריכה

 
מַה לָּךְ הָגָר, אַל תִּירְאִי, כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם.

לאחר הולדת יצחק, שרה ראתה את ישמעאל מצחק[1] ומכיוון שלא רצתה שישמעאל יירש את אברהם יחד עם יצחק[2], בקשה מאברהם לגרש אותו ואת הגר. אברהם חש לא בנוח עם המצב אך האל אמר לו לבצע את דרישת שרה. הגר נשלחה מבאר שבע. אברהם צייד אותה בלחם ומים.

בהליכתה במדבר הגר מאבדת את הדרך, נגמרים לה המים וישמעאל הצמא גוסס. לאחר שנגמרו המים משליכה הגר את ישמעאל בנה תחת שיח, והתיישבה במרחק מה ממנו כדי לא לראות במותו. הגר היא הדמות הראשונה בתנ"ך שמסופר אודות בכיה[3]: "וַתַּשְׁלֵךְ אֶת-הַיֶּלֶד, תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם ... וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד, וַתִּשָּׂא אֶת-קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ". אל הגר מתגלה מלאך שאומר לה שהאל שמע את בכיו של ישמעאל והראה להגר באר מים (ספר בראשית, פרק כ"א). הגר נשארה במדבר פארן, שם גדל בנה והפך לקשת, לוחם המתפרנס על ציד בחץ וקשת, והיא השיאה אותו לאישה ממצרים.

על התנהגותה של הגר יש ביקורת רמוזה בטקסט המקראי : ראשית, "השלכתו" אל מתחת לשיחים לא מבטאת קרבה, דאגה או אינטימיות כי אם אכזריות (בת לוי שמה את משה בתיבה על שפת היאור, אולם אחי יוסף משליכים אותו אל הבור).  גם התרחקותה ממנו בשעה קשה כזו מפליאה והיא זוכה לביקורת מהמלאך – "שמע אלוהים אל קול הנער..." – אלוהים שמע את קולו של הנער אך נראה שהגר לא שמעה, הגר כל כך התרחקה – "הרחק, כמטחווי קשת" – כך שאפילו את בכיו של בנה לא שמעה. מכאן ואילך נראה שישמעאל ייאלץ להתמודד עם חווית הנטישה הכפולה. הן זו של אביו והן זו של אמו[4].

הגר כקטורהעריכה

על פי פירוש חז"ל, דמותה של קטורה המוזכרת אף היא כאשתו של אברהם היא הגר עצמה, שכונתה קטורה "על שם שנאים מעשיה כקטֹרת, ושקשרה פתחה שלא נזדווגה לאדם מיום שפרשה מאברהם" (רש"י, בראשית, כ"ה, א').

ייצוגיה בתרבותעריכה

בנצרות, על פי "האיגרת אל הגלטים", סיפור הגר ושרה הוא אלגוריה לשתי הבריתות: את החדשה מייצגת שרה, ואת הישנה הגר:

כִּי כָתוּב שְׁנֵי בָנִים הָיוּ לְאַבְרָהָם הָאֶחָד מִן-הָאָמָה וְהַשֵּׁנִי מִן-הַחָפְשִׁיָּה׃ וּבֶן-הָאָמָה נוֹלַד לְפִי הַבָּשָׂר וּבֶן-הַחָפְשִׁיָּה עַל-פִּי הַהַבְטָחָה וְהַדְּבָרִים הֵם מָשָׁל כִּי אֵלֶּה הֵן שְׁתֵּי הַבְּרִיתוֹת הָאַחַת מִן-הַר סִינַי הַיּוֹלֶדֶת לְעַבְדוּת וְהִיא הָגָר׃ כִּי-[הָגָר] סִינַי הוּא הַר בַּעֲרָב וְהוּא כְּנֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל-עַתָּה כִּי-בְעַבְדוּת הִיא עִם-בָּנֶיהָ׃ אֲבָל יְרוּשָׁלַיִם לְמַעְלָה חָפְשִׁיָּה הִיא וְהִיא אֵם כֻּלָּנוּ

איגרת שאול אל הגלטים, פרק ד', תרגום דליטש

הגר אינה מוזכרת בקוראן, אבל הפרשנות המסורתית באסלאם מייחסת את סיפור הגר וישמעאל לפסוק: "הנה הושבתי מצאצאי בעמק לא מקום זרע אצל ביתך הקדוש, אלוהינו, למען יערכו התפילה." (קוראן, פרשת אברהם, בתרגום יואל ריבלין) בחאג' נוהגים עולי הרגל לרוץ בין הגבעות א-צפא ואל-מרוואה, שם על פי המסורת הלכה הגר הלוך ושוב שבע פעמים עד שמצאה מים מבאר הזמזם.

בתרבות העממית שמשה הגר כסמל לאסלאם. כך למשל, אומר סרגיי איוונוביץ' ללווין ברומן אנה קרנינה: "בקרב העם עדיין חיה המסורת על אנשים פראווסלאבים המתענים תחת עול 'בניה הטמאים של הגר'.[5]"

דמותה הוזכרה בספרו של מאיר שלו ראשית.[6]

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • דורון לוריא, מלכים בשר ודם: התנ"ך באמנות המאות ה-16 עד ה-19, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2005, גירוש הגר וישמעאל, עמ' 32-28
  • חנה ספראי, דמותה של הגר בספרות חכמים. בתוך רביצקי, רות, (עורכת). נשים ישראליות כותבות על נשות ספר בראשית .תל אביב: למשכל, 2008.עמ' 164-172.
  • אביבה שוסמן, הגר וישמעאל באסלאם. בתוך רביצקי, רות, (עורכת). נשים ישראליות כותבות על נשות ספר בראשית .תל אביב: למשכל, 2008.עמ' 174-184.
  • פנינה גלפז-פלר, ויולד – יחסי הורים בסיפור ובחוק המקראי. ירושלים: כרמל, 2006. עמ' 207-214.
  • יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן, גם כך לא כתוב בתנ"ך. תל אביב: ידיעות ספרים 2004. פרק ח' 'כרחם אב על בנים' :סיפור גירוש הגר וישמעאל ובמדרש פרקי דרבי אליעזר. עמ' 109-99.
  • רות ברטל, ותהי לו לאשה, ויאהבה - האמהות והאבות בראי האמנות המערבית, הוצאת כרמל, 2018, הפרק "היריבות בין שרה להגר", עמ' 201–233.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ יש מחלוקת פרשנים וחוקרים לגבי טיבה השימוש בשורש צח"ק בבניין פיעל. בכל מקרה, מדובר במעשה ששרה רואה באור שלילי. האפשרויות הפרשניות השונות כוללות מעשים מיניים מגונים, התחזות של ישמעאל ליצחק ועוד.
  2. ^ לפי חוקי חמורבי, אשר שימשו כקודקס חוקי במרחב הכנעני באותה תקופה, את הירושה מקבל הבן הבכור גם אם הוא בן האמה. כדי להימנע מכך - יש לגרש את האמה ואת בנה. כך בדיוק מבקשת שרה.
  3. ^ מאיר שלו, "ראשית": פעמים ראשונות בתנ"ך
  4. ^ יונתן גרוסמן, אברהם, ידיעות ספרים, עמ' 162-182
  5. ^ אנה קרנינה, חלק 8 פרק 15, (תרגום: רנה ליטוין)
  6. ^ מאיר שלו, ראשית, תל אביב: הוצאת עם עובד, 2008.