רוב (הלכה)

רוב הוא מושג המשפיע על נידונים הלכתיים לרוחב המשפט העברי, ישנם מצבים בהם עצם הימצאות רוב הוא תנאי מספיק כדי להכריע את הדין, ישנם מצבים בהם הוא תנאי הכרחי אך לא מספיק, וישנם מצבים בהם אין הרוב משפיע על הדין, כדוגמת "כל קבוע כמחצה על מחצה דמי" שבו בפירוש מבטלים את השפעת הרוב.

מקור לדין זה מובא בפרשת משפטים: ”לֹא-תִהְיֶה אַחֲרֵי-רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא-תַעֲנֶה עַל-רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת” (שמות כ"ג, ב). לפי פרשנות חז"ל לפסוק זה יש להטות את הדין אחרי דעת הרוב, למעט מקרים בהם הרוב מוביל "לרעות".

בתוספתא

בתוספתא מובאים כמה סיפורים בנושא זה, שבהם רבי עקיבא קובע הלכה באמצעות מעשה על פי דבריו של רבן גמליאל:

מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו מסובין ביריחו, הביאו לפניהם כותבות (תמרים מיובשים) ואכלום. ונתן רבן גמליאל רשות לברך (ברכה אחרונה), קפץ רבי עקיבא וברך ברכה אחת מעין שלוש. אמר לו רבן גמליאל: עקיבא מה לך אתה מכניס ראשך בין המחלוקת? אמר לו: למדתנו רבינו 'אחרי רבים להטות', אף על פי שאתה אומר כך וחביריך אומרים כך, הלכה כדברי המרובין.

— תוספתא ברכות ד, יב:

סיפור דומה לגבי זקיפת מנורה שנפלה בליל יום טוב מובא בתוספתא.

סוגי רוב

רובא דאיתא קמן (= רוב שישנו לפנינו) הוא כשיש לנו מציאות מסופקת וגורם הספק, כלומר הרוב והמיעוט, נמצא לפנינו. לדוגמה, אם יש לפנינו עשר חנויות, תשע מוכרות בשר כשר ואחת מוכרת בשר טרף, ונמצא לידם חתיכת בשר. במקרה זה אנו מסופקים לגבי חתיכת הבשר, שנמצאת לפנינו, וכיוון שאנו פוסקים על פי הרוב נכשיר את הבשר, וכן במקרה ההפוך.

רובא דליתא קמן (= רוב שאינו לפנינו) הוא רוב של מציאות או הרגל בעולם (דומה קצת לחזקה). כגון רוב נשים מתעברות ויולדות – רוב הנשים שחיות עם בן זוג, מתעברות ויולדות לבסוף. רוב שוורים לחרישה – כלומר רוב קוני השוורים קונים אותם בשביל לחרוש איתם ולא בשביל לשחוט אותם. רוב מצוין אצל שחיטה – מומחים. כלומר, רוב אלו ששוחטים הם שוחטים מומחים. לרוב מסוג זה, יש גם כוח של חזקה וכאשר מתעורר ספק, גם במצב שאין יותר רוב, ניתן להעמיד את המצב על חזקתו.

בקרב האחרונים הגישות חלוקות באשר ליחס בין שני סוגי הרוב. מרביתם סבורים כי רובא דאיתא קמן חזק יותר מרובא דליתא קמן, אך ר' שמעון שקופ סבור כי רובא דליתא קמן חזק יותר.

המקור לכך שניתן להסיק מסקנות על פי הרוב (ברובא דליתא קמן) הוא מהפסוק "מכה אביו ואמו מות יומת". הפסוק קובע שהמכה את אחד מהוריו חייב מיתה, וזאת למרות שהיות אביו של המכה אביו הביולוגי נתון בספק, שכן אין שום עדות על כך. מכאן ניתן ללמוד שמכיוון שלרוב מי שידוע כאביו של האדם הוא אכן אביו הביולוגי, ניתן להסיק כי הוא אכן אביו. כלל זה נקרא רוב בעילות אחר הבעל. הגמרא מקשה: אולי ייתכן שחיוב המיתה על מכה אביו ואמו הוא רק כאשר אביו ואמו של המכה היו אסורים יחד בבית הסוהר וידוע כי לא התייחדו עם אדם נוסף ולכן חושבים שאבי המכה הוא אביו הביולוגי. על כך משיבה הגמרא כי לא ניתן לסמוך בנושא זה על הסוהרים והכללים הרגילים האומרים כי הם אכן היו אסורים יחד ולא נכנס אדם נוסף לשם גם אם לפי חוקי בית הסוהר הדבר היה אסור, שכן בנושא עריות אין אפשרות להבטיח הימנעות של אדם (למשל הסוהר) מעבירה.

ביטול ברוב

ערך מורחב – ביטול ברוב

תערובת שנמצא בה איסור והיתר, או שני מאכלי היתר שאסורים בתערובת (כמו בשר וחלב), גם בתערובת זו אנו נפסוק על פי הרוב, כלומר המיעוט שהתערבב עם הרוב יתבטל ודין התערובת יהיה כדין הרוב.

מן התורה כל דבר בטל בכל רוב שהוא, אפילו אחד בשניים. אך מדרבנן יש כמה חילוקים: א. בתערובת לחה קבעו חכמים שהביטול הוא אחד בשישים, כלומר צריך שיהיה פי שישים כנגד המיעוט כדי שהוא יתבטל. ב. בדבר שיש לו מתירין, כלומר בדבר שיש אפשרות להתיר אותו מאוחר יותר, האיסור לא בטל כלל. ג. בחמץ החמירו חכמים ביותר, שאפילו באלף אינו בטל.ד. "בריה" כלומר איסור שהוא שלם כמו נמלה שלמה וכדומה אפילו באלף לא בטלה.ה. "דבר שבמנין" ו"חתיכה הראויה להתכבד" כלומר דבר שרגילים למכור אותו ביחידות וכן חתיכה חשובה שדרך להגישה בפני אדם חשוב כגון מנת עוף שלמה, אפילו באלף לא בטלים.

תוקף

בוודאותו של הרוב נחלקו האם יחסינו אליו הוא כבירור, כלומר ודאי לי שהחתיכה של הבשר היא כשרה כי רוב החנויות כשרות. או שהוא הנהגה, כלומר כך אנו נוהגים כי התורה לא אסרה חתיכה הקיימת בצורה כזו, אבל אין אנו מתייחסים כאילו שזו המציאות האמיתית. אך בכל אופן אפילו אם הרוב הוא בירור יש דברים שיותר מבררים את המציאות ממנו, כמו עדים, כך שאם יש עדים שמעידים נגד הרוב, אנו נפסוק כדברי העדים ולא כדברי הרוב. אך במציאות של רוב נגד קרוב אנו פוסקים דווקא כמו הרוב.

מחצה

לעיתים, ניתן להחשיב גם מחצה כרוב. כך למשל נחלקו חכמי הגמרא במסכת חולין בדין שחיטת שני הסימנים בבעל חי שהם קנה וושט או סימן אחד בעוף, שההלכה היא שיש לשחוט את רוב ה"סימן", האם די במחצית או לא. באופן דומה נחלקו חכמי המשנה בכלי חרס שנטמא ונחצה, האם נחשב הכלי לשלם מכיוון שמחציתו קיים או לא.

ישנם האומרים, שגם שיטתו של רבי שמעון בן אלעזר בשם רבי מאיר, שעם ישראל צריך להביא קרבן חטאת הקהל במקרה שמחצית משבטי העם חטאו, קשורה לדין זה.

מיעוט המצוי

ערך מורחב – מיעוט המצוי

על אף הכלל 'הלך אחר הרוב', לעיתים חששו חכמים גם ל'מיעוט המצוי' (מיעוט ניכר) וקבעו שכאשר ישנם מיעוט ניכר של פריטים אסורים, חובה לבדוק כל פריט ופריט ולוודא שאינו נמנה עם אותו מיעוט. בין הדברים המרכזיים הנכנסים תחת קטגוריה זו הם: בדיקת ריאת הבהמה מסירכות, ובדיקת מאכלים מן הצומח משרצים.

בנוסף לכך, כאשר קיימת עדות על אדם שטבע בים או אדם שהוטל גוסס על ערש דווי, אין מתירים את אשתו להינשא לאדם אחר על סמך עדות זו, מאחר שישנו מיעוט ניכר של אנשים שאינם מתים מטביעה או מגסיסה.

הכרעת רוב בדיינים

ערך מורחב – הכרעת רוב בדיינים

הכרעת הדין על פי רוב הדיינים היא אחת מתרי"ג מצוות במשפט העברי הקובעת כי במחלוקת בין דיינים מוכרע הדין על פי דעת הרוב.

מקור הדין הוא בפסוק: ”לֹא-תִהְיֶה אַחֲרֵי-רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא-תַעֲנֶה עַל-רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת” (שמות כ"ג, ב). הרמב"ם במשנה תורה כותב ”בית דין שנחלקו, מקצתן אומרין 'זכאי' ומקצתן אומרין 'חייב' - הולכין אחר הרוב. וזו מצוות עשה שלתורה שנאמר 'אחרי רבים להטות'”.

בדומה לכלל בדיינים, למדו מכאן חכמים גם את הדין של יחיד ורבים הלכה כרבים, הכלל היסודי בפסיקת הלכה.

הכרעת רוב בדיינים ועקרון הרוב בהלכה

מדברי הפסוק "אחרי רבים להטות" למדו חז"ל את העיקרון הכללי של רוב בהלכה, שמהווה מקור להיזדקקות לרוב בהכרעת ספקות מסוגים שונים - לא רק בהכרעה בין דיינים. הכרעה על פי רוב הדיינים היא איפוא היישום הראשי והדוגמה המרכזית לעקרון הכללי של רוב בהלכה.

קבוע

ערך מורחב – כל קבוע כמחצה על מחצה דמי

כל קבוע כמחצה על מחצה דמי הוא כלל האמור בתלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ט"ו, עמוד א', האומר כי כאשר הרוב מכריע ומבטל דבר שהוא קבוע ומקומו ידוע ומיוחד לו, אין הולכים אחר הרוב.

ראו גם

• אין הולכין בממון אחר הרוב
• רוב בעילות אחר הבעל
• עיקר וטפל

קישורים חיצוניים

• הערך "רוב", באתר ויקישיבה - מפתח לערכים בנושאי רוב, מתוך ספרו של אחיקם קשת קובץ יסודות וחקירות
• אסופת מאמרים בנושא רוב - באיסור, בממון ובנפשות מתוך אתר ספריית אסיף
• נחום רקובר, ניבי התלמוד, הניב "אחרי רבים להטות", ספרית המשפט העברי, משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל, תשנ"א-1990, באתר "דעת"

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.