סלוניקי

סלוניקי (ביוונית: ‏Θεσσαλονίκη^ⓘ‏^Ⓘ‏, בטורקית: Selanik) היא העיר השנייה בגודלה ביוון ואחת מערי הנמל החשובות בה. היא ממוקמת במחוז מרכז מקדוניה ונקראת באופן לא רשמי "בירת מקדוניה היוונית". העיר מונה 317,778 תושבים נכון לשנת 2022, ומהווה מרכז תעשייתי ומסחרי. כלכלתה מתבססת בעיקר על הנמל, תעשיות נפט, פלדה, טקסטיל וכן תעשיות חקלאיות.

סלוניקי
Θεσσαλονίκη

סמל סלוניקי סמל סלוניקי
קו הרקיע של העיר
מדינה / טריטוריה
מחוז	מרכז מקדוניה
ראש העיר	קונסטנטינוס זרבאס
שפה רשמית	יוונית
תאריך ייסוד	316 לפני הספירה (העיר העתיקה) אוקטובר 1912 (העיר המודרנית)
על שם	תסלוניקה
שטח	17.80 קמ"ר
גובה	0-250 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	309,617 (2021)
‑ במטרופולין	790,824 (2011)
קואורדינטות	40°38′00″N 22°57′00″E
אזור זמן	UTC +2
http://www.thessalonikicity.gr
אתר מורשת עולמית
המבנים מהתקופה הנוצרית המוקדמת והביזנטית בסלוניקי האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1988, לפי קריטריונים 1, 2, 4
מפת מיקום מפה מפורטת (למפת יוון מוגדלת)   אתונה הרקליון פטרס לאריסה יואנינה קומוטיני מיטילנה פלופונסוס רודוס כרתים טורקיה אלבניה בולגריה מקדוניה הצפונית הים האגאי הים היוני הים התיכון סלוניקי (למפת יוון רגילה)   אתונה הרקליון פטרס לאריסה יואנינה קומוטיני מיטילנה פלופונסוס רודוס כרתים טורקיה אלבניה בולגריה מקדוניה הצפונית הים האגאי הים היוני הים התיכון סלוניקי tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

המבנים מהתקופה הנוצרית המוקדמת והביזנטית הוכרו על ידי אונסק"ו כאתרי מורשת עולמית. האיחוד האירופי בחר בסלוניקי להיות "בירת התרבות של אירופה" לשנת 1997.

עד השואה התקיימה בסלוניקי הקהילה היהודית הגדולה ביותר מקהילות יהדות יוון. רוב היהודים בה היו ממוצא ספרדי.

היסטוריה

המגדל הלבן, סמל העיר

סלוניקי נוסדה בשנת 316 לפנה"ס על ידי קסאנדרוס מלך מוקדון, שקבע בה את בירת הממלכה. בתחום העיר החדשה סלוניקי נכללה העיר תרמה שהוקמה בסוף המאה ה-7 לפנה"ס. סלוניקי נקראה על שם תסלוניקה , אשתו של קסאנדרוס ואחותו של אלכסנדר הגדול. תסלוניקה קיבלה את שמה מאביה, פיליפוס השני, שחזר מניצחון על הפוֹקים בקרב בתסליה (אחד מקרבות מלחמת הקודש השלישית), לכן קרא לה בשם המורכב מהמילה תסליה והמילה "ניקה" (ניצחון). במהרה הייתה סלוניקי לנמל החשוב ביותר במוקדון.

בשנת 168 לפנה"ס, לאחר ניצחון הרפובליקה הרומית במלחמה המוקדונית השלישית פירקה רומא את ממלכת מוקדון לארבע יחידות מדיניות נפרדות שהיו מדינות גרורות של רומא. סלוניקי הייתה לבירת אחת מהן. ב-146 לפנה"ס לאחר המלחמה המוקדונית הרביעית, הפכה רומא את מקדוניה לפרובינקיה שסלוניקי הייתה בירתה. באותו זמן החלו הרומאים בסלילת ויה אגנטיה, הדרך הרומית הראשית מרומא למזרח. הדרך, שעברה בסלוניקי, הפכה אותה לצומת תחבורה ומסחר חשובה.

עדות ראשונה על קהילה יהודית בסלוניקי מופיעה בברית החדשה: שם מסופר על ביקורו של פאולוס המיוחס לעשור השישי של המאה הראשונה.

באותה תקופה נוצרה קהילה נוצרית בסלוניקי. השליח פאולוס אף כתב שתי איגרות אל הסלוניקאים. מאותה תקופה התקיימה קהילה נוצרית בעיר.

בתחילת המאה הרביעית קבע הקיסר גלריוס את סלוניקי כמקום מושבו העיקרי ובנה בה מתחם קיסרי. בשנת 390 הורה הקיסר תאודוסיוס הגדול על טבח בתושבי העיר (לפי דיווח של בן התקופה נטבחו 7000 בני אדם) כעונש על רצח המפקד הרומי של העיר.

האחים הקדושים קירילוס ומתודיוס שלהם מיוחסת יצירת האלפבית הקירילי נולדו בסלוניקי בסוף המאה התשיעית.

בעקבות מסע הצלב הרביעי, בשנים 1204 עד 1224, הייתה סלוניקי לבירת ממלכת סלוניקי הלטינית. הממלכה הייתה גם פרובינציה כנסייתית קתולית וכנסיית האגיה סופיה קיבלה מעמד של קתדרלה, מעמד שנשאר לה גם לאחר חזרת העיר לנצרות האורתודוקסית.

בעקבות גירוש הלטינים על ידי נסיכות אפירוס ב-1224, החלה תקופת אי יציבות ארוכה שבה עברה סלוניקי מיד ליד. תקופה זו הסתיימה ב-1430 עם כיבוש העיר על ידי הסולטאן העות'מאני מוראט השני, תושבי סלוניקי לא הסכימו להיכנע לכוחות הסולטאן ולכן אחרי הכיבוש הרגו העות'מאנים חלק מהגברים ושיעבדו חלק גדול מהנותרים. העיר נשארה בשלטון עות'מאני קרוב ל-500 שנה, עד 1912. זו הייתה תקופת שגשוג, שגשוג לו תרמו רבות פליטים יהודים שהגיעו מכל רחבי אירופה הנוצרית ובעיקר היהודים שהגיעו מספרד אחרי 1492.

במפקד שנערך בשנת 1478 וסקר את האוכלוסייה משלמת המיסים, נמנו קרוב ל-60% יוונים אורתודוקסים ומעל 40% מוסלמים, ללא יהודים כלל. מפקד 1519, לעומת זאת, מצא רוב יהודי באוכלוסייה, פחות מרבע יוונים ופחות מרבע מוסלמים. מפקד 1613 מצא רוב יהודי של 64%, כ-24% מוסלמים ורק 12% נוצרים.

בשנת 1876 התרחש רצח הקונסולים בסלוניקי שגרם למשבר ביחסים של האימפריה העות'מאנית עם אירופה. בתחילת המאה ה-20 הייתה סלוניקי אחד ממרכזי הטורקים הצעירים ובשנים 1907–1908 אף ישב בה המטה הראשי של התנועה. שבין חבריו היה גם אטאטורק, מנהיגה לעתיד של טורקיה, שהיה יליד העיר.

השלטון העות'מאני בסלוניקי הסתיים בסוף 1912 עם הכיבוש היווני במהלך מלחמת הבלקן הראשונה. עם השתלטות היוונים על העיר הייתה אוכלוסייתה מחולקת בצורה פחות או יותר שווה בין יהודים, מוסלמים ונוצרים. היהודים שלטו על כלכלת העיר, היו רוב האוכלוסייה במרכז העיר ואף היו רוב בין עובדי הנמל כולל הסוורים. לפיכך בשבת הנמל היה מושבת והסחר במרכז העיר היה מושבת.

בשנת 1917 החריבה שרפה גדולה חלקים גדולים מהעיר. לאחר מלחמת יוון–טורקיה, בוצע חילופי אוכלוסין בין המדינות. הטורקים המוסלמים בסלוניקי עזבו ובמקומם באו פליטים יוונים רבים שהעיקו על כלכלת העיר. במלחמת העולם השנייה הושמדה קהילת יהודי סלוניקי. העיר שהייתה רב-לאומית ודתית הפכה להיות עיר נוצרית בעיקרה.

אתרים בעיר

כנסיית האגיוס דמטריוס

בין האתרים החשובים בעיר:

• המגדל הלבן
• קשת גלריוס והרוטונדה - אתר מורשת עולמית
• כנסיית האגיוס דמטריוס - אתר מורשת עולמית
• כנסיית האגיה סופיה - אתר מורשת עולמית
• החמאם הטורקי – ביי חמאם
• המוזיאון הארכאולוגי
• המוזיאון היהודי של סלוניקי
• שוק מודיאנו

כלכלה

סלוניקי היא עיר הנמל הראשית ביוון ומרכז מסחרי ותעשייתי. בעיר מייצרים בעיקר: שמן, פלדה, מוצרים פטרו-כימיים, טקסטיל, מכונות, קמח, מלט, תרופות ומשקאות אלכוהוליים. בנוסף, העיר משמשת כמרכז הובלה ראשי לכל דרום-מזרח אירופה. אחוז ניכר מן העובדים בעיר מועסקים בעסקים קטנים ובינוניים ובמגזר השירותים. בשנת 1972 הוקמו בעיר מפעלי תעשיית הרכב היוונית.

בשנת 1988 החלו שידורים של הערוץ המקומי של תאגיד השידור היווני. ערוץ זה עד היום מתמקד בכיסוי נושאים שקשורים עם צפון יוון.

גאוגרפיה

חופי רחצה

נראה כי אין חופים מיועדים לשחייה במרכז העיר של סלוניקי. בעוד העיר כוללת טיילת ואזורי חוף, הם בעיקר משמשים לפעילויות בילוי כמו הליכה, רכיבה על אופניים והנאה מהנוף. אזור החוף בסלוניקי לא מומלץ בדרך כלל לשחייה עקב גורמים כגון זיהום, זרמים חזקים ותשתיות מוגבלות לתשתיות חוף. אזורי החוף הסמוכים או חופים מחוץ לעיר משתמשים למטרה, ביניהם:

1. חוף פראיה (Peraia Beach): ממוקם במרחק של כ-17 קילומטרים מדרום-מזרח לסלוניקי, חוף פראיה מציע חוף חולי ומים צלולים. זהו חוף מאורגן היטב עם ברים חוף, מסעדות ומתקנים.
2. חוף ניאו אפיבאטס (Neoi Epivates Beach): ממוקם במרחק של כ-25 קילומטרים מדרום-מזרח לסלוניקי, חוף ניאו אפיבאטס הוא אפשרות נוספת לשחייה. הוא מציע חוף חולי ארוך עם מים רגועים וציוד כגון ברים חוף ומסעדות.
3. חוף אפאנומי (Epanomi Beach): במרחק של כ-30 קילומטרים מדרום-מזרח לסלוניקי, חוף אפאנומי מפורסם בחוף חולי ארוך ומים בהירים. זהו חוף שקט יותר המתאים לאלה שמחפשים אווירה מרגיעה יותר.
4. חוף אגיה טריאדה (Agia Triada Beach): ממוקם במרחק של כ-25 קילומטרים מדרום-מזרח לסלוניקי, חוף אגיה טריאדה הוא חוף בעל תג כחול ומסופק עם חוף חולי זהוב ומים שטוחים. החוף מציע מגוון מתקנים, כולל ברים חוף, טברנות ופעילויות ספורט מים.

אלה הם רק כמה דוגמאות וישנם עוד חופים לאורך חוף סלוניקי ובאזורים הסמוכים שאפשר לחקור לשחייה ולפעילויות חוף נוספות.

טיילת

הטיילת של סלוניקי (ή Παραλία της Θεσσαλονίκης), הידועה גם בשם "החוף החדש" (Nea Paralia, ביוונית: Νέα Παραλία) היא מסלול הליכה ופארק בחוף הים של סלוניקי. הטיילת נמתחת לאורך חוף הים באורך של כ-5 קילומטרים ונמצאים בה שבילי הליכה, רכיבה על אופניים ופעילויות ספורט נוספות. הטיילת של סלוניקי היא אחד ממרכזי הבילוי והפנאי המרכזיים שלה.

מסלול הטיילת עובר בין הים בצד אחד ובין מסעדות, בתי קפה, דוכנים וחנויות בצד השני וסביבת הטיילת תוססת בחיים גם בשעות הערב. הטיילת של סלוניקי פופולרית במיוחד בימי הקיץ.

היהודים בסלוניקי

ערך מורחב – יהדות סלוניקי

רחוב ברובע היהודי לשעבר בסלוניקי

אנדרטה בסלוניקי לזכר כ-50,000 יהודי העיר שנרצחו בשואה

בסלוניקי, שנקראה בפי היהודים שׂאלוניקי או שׂלוניקא, התקיימה במשך מאות שנים קהילה יהודית גדולה. לאחר גירוש ספרד הגיעו אל סלוניקי עשרות אלפי יהודים, שהשתקעו בה והפכו אותה למרכז היהודי ספרדי המפואר והגדול ביותר. בימי שבת העיר שבתה כמעט כולה, כולל הנמל, בשל הרוב היהודי. משקלה הסגולי הפך אותה בסוף המאה ה-18 לאחת הערים עם הקהילה היהודית הגדולה ביותר בעולם. שפת הלאדינו שהביאו עמם יהודי ספרד פרחה בעיר זו מבחינה שירית ותרבותית. יהודי העיר פיתחו את העיר מבחינת מסחר, תעשייה, בנקאות וכדומה. בין המאות ה-16 וה-18 הייתה העיר למרכז של תורה ותרבות יהודית. במאה ה-19 וה-20 פיתחו היהודים את התעשייה והבנקאות במקום. חברת כל ישראל חברים פתחה בה בתי ספר והופיעו עיתונים יהודיים בלדינו ובצרפתית. נוסדו אגודות להפצת העברית וספרותה והחלו ניצנים של אגודות ציוניות.

בזמן מלחמת העולם הראשונה רבים מהיהודים עזבו את העיר; הן בשל השרפה הגדולה של שנת 1917 ששרפה חלקים מן העיר והותירה יהודים רבים חסרי קורת גג, והן בשל הגירת פליטים יווניים רבים מאנטוליה בעקבות הכיבוש הטורקי. בקרב הפליטים הללו גדלה תנועה אנטישמית פשיסטית, שחבריה פרעו ביהודים בשנות ה־30 הראשונות ובנוסף נחתו גזרות על תושבי סלוניקי היהודים. באותם ימים עלו כעשרת אלפים יהודים לארץ ישראל.

באפריל 1941 נכבשה סלוניקי על ידי גרמניה הנאצית. בעזרת הממשלה היוונית משתפת הפעולה, שישים וחמישה אלף היהודים שבה עברו השפלות והתעללויות, דירות של יהודים הופקעו, בית החולים היהודי הוחרם לשימוש הצבא הגרמני, עיתונים יהודיים נסגרו ומנגד הופיעו עיתונים אנטישמיים. ספרים יהודיים הוחרמו ונשלחו לפרנקפורט, שם הקימו הנאצים את המכון לחקר השאלה היהודית. בית העלמין היהודי העתיק חולל ונהרס. במשך השנה הבאה לא הותקפו היהודים, למעט מקרים אחדים. בדצמבר הוקם היודנרט ובראשו הרב צבי קורץ השנוי במחלוקת. בפברואר החלו המשלוחים היהודיים לאושוויץ. בנוסף, נשלחו למחנה ברגן-בלזן יהודים בעלי אזרחות ספרדית או פורטוגזית, וכן יהודים שהנאצים החשיבו כ"מיוחסים".

מהקהילה הגדולה המפוארת והמבוססת כמעט שלא נותר שריד. 96% מיהודי קהילת סלוניקי באותה עת, כחמישים אלף קרבנות, שמתוכם רבים היו ילדים, נספו בשואה. הקהילה שנותרה היא קהילה קטנה ומזדקנת. עיריית סלוניקי קבעה את יום ה-27 בינואר כיום זיכרון לשואת יהודי הקהילה. בנוסף, בכיכר מרכזית בעיר הוצבה אנדרטה לזכר 50,000 הקרבנות.

ערים תאומות

• אלכסנדריה, מצרים
• בולוניה, איטליה
• בוסטון, ארצות הברית
• ברוקלין סנטר, ארצות הברית
• ברטיסלאבה, סלובקיה
• דונגגוואן, הרפובליקה העממית של סין
• הרטפורד, ארצות הברית
• טיינג'ין, הרפובליקה העממית של סין
• כלכותה, הודו
• לייפציג, גרמניה
• לימסול, קפריסין
• מלבורן, אוסטרליה
• ניס, צרפת
• סן פרנסיסקו, ארצות הברית
• פלובדיב, בולגריה
• קונסטנצה, רומניה
• קלן, גרמניה
• קורצ'ה, אלבניה
• תל אביב, ישראל

ראו גם

• הרכבת התחתית של סלוניקי
• שדה התעופה הבינלאומי סלוניקי מקדוניה

לקריאה נוספת

• מארק מאזווֵר, סלוניקי - עיר של רוחות, תרגמה כרמית גיא, הוצאת עם עובד, 2007.
• ויקטוריה היסלופ - חוטים מקשרים, הוצאת ידיעות ספרים, 2012
• ערך: דוד רקנאטי - זיכרון שלוניקי - גדולתה וחורבנה של ירושלים דבלקן (שני כרכים).
• שי סרוגו, הפועלים היהודים בנמל סלוניקי: בין העולם העות'מאני לעולמה של מדינת הלאום היוונית (1869-1936), מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, ירושלים, תשע"ד

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של סלוניקי (ביוונית מודרנית ובאנגלית)
• סלוניקי
• עיריית סלוניקי
• המוזיאון היהודי בסלוניקי
• חשיפת ממצאים ארכאולוגיים חשובים בעת בניית רכבת תחתית (באנגלית)
• רנה מולכו, סאלוניקי היהודית, באנציקלופדיה זמן יהודי חדש : תרבות יהודית בעידן חילוני - מבט אנציקלופדי, הוצאת כתר, 2007, כרך ג', עמ' 377-371‏
• אתר אודות סלוניקי בעברית
• מדריך מה יש לעשות בסלוניקי
• סלוניקי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אורלי פינקלמן, ‏24 שעות בסלוניקי – 10 תחנות מומלצות, באתר GoTravel
• סלוניקי (יוון), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

תצלום פנורמי של העיר

הערים הגדולות של יוון מפקד האוכלוסין 2011
	דירוג	שם	מחוז	אוכלוסייה
אתונה סלוניקי
	1	אתונה	אטיקה	3,168,846	פטרס הרקליון
	2	סלוניקי	מרכז מקדוניה	806,635
	3	פטרס	מערב יוון	195,265
	4	הרקליון	כרתים	157,452
	5	לאריסה	תסליה	144,651
	6	וולוס	תסליה	130,094
	7	אכרנס	אטיקה	100,723
	8	חאניה	כרתים	88,525
	9	יואנינה	אפירוס	85,803
	10	כלקיס	מרכז יוון	74,564