שִׁמְעָה היא התנחלות יהודית חילונית במתכונת יישוב קהילתי בדרום הר חברון, השייך למועצה האזורית הר חברון. היישוב בעל אופי חילוני, מהמעטים המוגדרים כך ביהודה ושומרון. היישוב הוקם בסיוע החטיבה להתיישבות ותנועת אמנה.

שמעה
מחוז יהודה ושומרון
מועצה אזורית הר חברון
גובה ממוצע[1] ‎612 מטר
תאריך ייסוד 1982
תנועה מיישבת אמנה
סוג יישוב יישוב קהילתי
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 714 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה 10.0% בשנה עד סוף 2018

מערבית ובצמידות לשמעה נמצאת ההתנחלות מצפה אשתמוע - התיישבות של יהודים דתיים, המוגדרת באופן רשמי כשכונה של שמעה, אך למעשה מתפקדת באופן עצמאי.

מיקוםעריכה

היישוב ממוקם כ-30 ק"מ צפונית מזרחית לעיר באר שבע, וכ-20 ק"מ דרומית לעיר חברון. שמעה שוכנת על כביש 60, המכונה דרך האבות, במרחק של 9 ק"מ ממעבר מיתר (מעבר יבשתי אזרחי בין מדינת ישראל לבין הרשות הפלסטינית)[2].

דרך האבות היא דרך עתיקה החוצה את ארץ ישראל לאורכה, ומחברת בין הערים המרכזיות מהתקופות הקדומות: באר שבע, חברון, בית לחם, ירושלים, שכם, עפולה, נצרת. קרויה כך על שום שצעדו בה האבות, לפי התנ"ך. מימי קדם ועד היום, הדרך משרתת אנשים משלוש הדתות המונותאיסטיות הגדולות – יהודים, מוסלמים ונוצרים. כמו כן, הדרך עוברת הן במדינת ישראל והן ברשות הפלסטינית. "דרך זו מגלמת במהותה את השכנות בין העמים השונים"[3]. כיום, תוואי הדרך חופף ותואם ברובו את כביש 60 המתחיל בבאר שבע ומסתיים בנצרת. נקראת גם דרך ההר כי היא למעשה חיבור טבעי של רכס הרי יהודה.

גאוגרפיהעריכה

שמעה שוכנת בדרום הר חברון בגובה 612 מטרים מעל פני הים. דרום הר חברון הוא החלק הדרומי ביותר מרכס הרי יהודה. הרי יהודה הוא האזור ההררי המשתרע מהר בעל חצור בצפון ועד לבקעת באר שבע בדרום, בין השפלה ממערב ומדבר יהודה במזרח. הרי יהודה מהווים חלק משדרת ההרים המערבית של ארץ ישראל והיוו את לב ממלכת יהודה. ההרים בנויים בעיקר מסלעי גיר ודולומיט. וחלק גדול מהם הוא מדבר - מדבר יהודה. נהוג לחלק את הרי יהודה לשלושה חלקים: בצפון - הרי בית אל ששיאם, הר בעל חצור, מתנשא לגובה 1,016 מטר מעל פני הים; במרכז - הרי ירושלים, האזור הנמוך בהרי יהודה שגובהו כ-918 מטרים בשיאו; ובדרום - הר חברון, ששיאו מגיע לגובה 1,026 מטרים מעל פני הים.

מקור השםעריכה

  • סמוכים לשמעה הכפרים סמוע, אס-סמייה וסימיא המרמזים בשמם על מיקום היישוב המקראי אשתמוע. שמעה משמרת את שמו של היישוב היהודי הקדום.
  • עברות מערבית של שמות הכפרים הסמוכים למקום: סמוע, אס-סמייה וסימיא.
  • המילה 'שמעה' מוזכרת מס' פעמים בספר תהילים, בהקשר דומה, בפנייה אל האל שישמע את מצוקת המתפלל: "שמעה תפילתי ה' ושוועתי האזינה, אל דמעתי אל תחרש כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי" (פרק ל"ט, פסוק יג'); "ה' שמעה תפילתי ושוועתי אליך תבוא" (פרק ק"ב, פסוק ב'); "ה' שמעה בקולי תהיינה אוזניך קשובות לקול תחנוני" (פרק ק"ל, פסוק ב').
  • אחיו של דוד המלך נקרא שמעה.

היסטוריהעריכה

תקופת המקראעריכה

בסמוך לשמעה יש מספר אתרים ארכאולוגיים, ובהם ח'רבת שויכה, כקילומטר מצפון ליישוב, המזוהה עם שׂוֹכֹה המקראית שבהר חברון[4].

הכפר סמוע שוכן 9 ק"מ מזרחית ליישוב שמעה (5 ק"מ בקו אווירי) ומעיד בשמו על היישוב היהודי המקראי אשתמוע. בשנת 1838 זיהה אדוארד רובינסון את סמוע עם אשתמוע המקראית[5][6]. הוא תיאר את סמוע ככפר "משמעותי מלא צאן ועדרים". הוא מצא גם שרידי קירות שנבנו מאבנים גדולות מאוד, שחלקם היו באורך של יותר מ-10 מטרים[7].

אֶשְׁתְּמֹעַ הייתה יישוב מקראי שהתקיים לפחות עד המאה הרביעית לספירה, ונזכרה בספר יהושע, המתאר את ראשית תולדות עם ישראל בארץ כנען, החל מרגע הכניסה לארץ כנען ועד מות יהושע בן נון. הספר קרוי על שמו של יהושע, מנהיג עם ישראל לאחר מות משה רבנו, אשר הוביל את תהליך מעבר הירדן וכיבוש הארץ.

עיר מקלטעריכה

עם ישראל הקדום היה מורכב מ-12 שבטים ועוד כוהנים ולוויים. מאחר שהלוויים והכוהנים לא קיבלו חלק ונחלה בארץ ישראל כשאר השבטים, נצטווה העם בתורה להעניק להם ערים שישמשו עבורם מקום מגורים בארץ ישראל וכן כערי מקלט. על פי הפוסקים ומוני המצוות הקמת ערי מקלט בארץ ישראל היא מצוות עשה. כל אחד מהשבטים העניק בין שלוש לשש ערים מנחלתו. עיר מִקְלָט היא עיר שאותה מצווה התורה להפריש כמקום מסתור לרוצח בשגגה. זה ציווי אלוהי שניתן ליהושע:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: תְּנוּ לָכֶם אֶת-עָרֵי הַמִּקְלָט, אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם בְּיַד-מֹשֶׁה. לָנוּס שָׁמָּה רוֹצֵחַ, מַכֵּה-נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה בִּבְלִי-דָעַת; וְהָיוּ לָכֶם לְמִקְלָט, מִגֹּאֵל הַדָּם. וְנָס אֶל-אַחַת מֵהֶעָרִים הָאֵלֶּה, וְעָמַד פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר, וְדִבֶּר בְּאָזְנֵי זִקְנֵי הָעִיר-הַהִיא, אֶת-דְּבָרָיו; וְאָסְפוּ אֹתוֹ הָעִירָה אֲלֵיהֶם, וְנָתְנוּ-לוֹ מָקוֹם וְיָשַׁב עִמָּם. וְכִי יִרְדֹּף גֹּאֵל הַדָּם, אַחֲרָיו, וְלֹא-יַסְגִּרוּ אֶת-הָרֹצֵחַ, בְּיָדוֹ: כִּי בִבְלִי-דַעַת הִכָּה אֶת-רֵעֵהוּ, וְלֹא-שֹׂנֵא הוּא לוֹ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם. וְיָשַׁב בָּעִיר הַהִיא, עַד-עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט, עַד-מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם; אָז יָשׁוּב הָרוֹצֵחַ, וּבָא אֶל-עִירוֹ וְאֶל-בֵּיתוֹ--אֶל-הָעִיר, אֲשֶׁר-נָס מִשָּׁם. וַיַּקְדִּשׁוּ אֶת-קֶדֶשׁ בַּגָּלִיל, בְּהַר נַפְתָּלִי, וְאֶת-שְׁכֶם, בְּהַר אֶפְרָיִם; וְאֶת-קִרְיַת אַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן, בְּהַר יְהוּדָה. וּמֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרִיחוֹ, מִזְרָחָה, נָתְנוּ אֶת-בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר בַּמִּישֹׁר, מִמַּטֵּה רְאוּבֵן; וְאֶת-רָאמֹת בַּגִּלְעָד מִמַּטֵּה-גָד, וְאֶת-גלון (גּוֹלָן) בַּבָּשָׁן מִמַּטֵּה מְנַשֶּׁה. אֵלֶּה הָיוּ עָרֵי הַמּוּעָדָה לְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם, לָנוּס שָׁמָּה, כָּל-מַכֵּה-נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה; וְלֹא יָמוּת, בְּיַד גֹּאֵל הַדָּם, עַד-עָמְדוֹ, לִפְנֵי הָעֵדָה"[8].

כאשר הרוצח היה מגיע אל העיר, היו זקני העיר חוקרים את אופי הרצח. אם הרצח נעשה במזיד, היו הזקנים מוסרים את הרוצח לידי בית דין על מנת לדונו ולעונשו כראוי לו. לעומת זאת, אם הרצח היה בשוגג, כלשון הכתוב: "בִבְלִי דַעַת הִכָּה אֶת רֵעֵהוּ וְלֹא שׂנֵא הוּא לוֹ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם", היה על הרוצח להתיישב בעיר המקלט עד מותו של הכהן הגדול באותה תקופה, ואסור היה להורגו ואם הרגו גואל הדם בתוך עיר המקלט חייב מיתה כרוצח במזיד. בערי המקלט נקטו באמצעי זהירות רבים על מנת למנוע מהגולים מקרה נוסף של רוצח בשגגה. לאחר שמת הכהן הגדול, רשאי היה הרוצח לשוב לעירו. לפיכך מסופר בתלמוד שאמותיהם של הכהנים הגדולים, היו מחלקות מיני מזון לשוהים בערי המקלט, שלא יתפללו על מות בניהם. אם הרוצח יצא מעירו לפני תום הזמן, לגואל הדם מותר להורגו ללא משפט.

סך הכול היו ארבעים ושמונה ערים בארץ ישראל שיועדו לכוהנים וללוויים ונמנו כמו כן כערי מקלט. שלוש עשרה ערים מתוכם היו ערי כהנים, אשתמוע הייתה ביניהם ונמסרה לכוהנים משבט יהודה, ככתוב בספר יהושע ובספר דברי הימים:

"וְלִבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, נָתְנוּ אֶת עִיר מִקְלַט הָרֹצֵחַ, אֶת-חֶבְרוֹן וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת-לִבְנָה וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ, וְאֶת-יַתִּר, וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ, וְאֶת אֶשְׁתְּמֹעַ וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ".

"וְלִבְנֵי אַהֲרֹן, נָתְנוּ אֶת-עָרֵי הַמִּקְלָט--אֶת-חֶבְרוֹן וְאֶת-לִבְנָה, וְאֶת-מִגְרָשֶׁיהָ; וְאֶת-יַתִּר וְאֶת-אֶשְׁתְּמֹעַ, וְאֶת-מִגְרָשֶׁיהָ".

המאה השלישית והרביעית לספירהעריכה

כ- 250 שנה אחרי חורבן בית המקדש השני, היה תלמיד חכם (אמורא) שפעל באזור בסוף המאה השלישית או תחילת המאה הרביעית לספירה, שנקרא חסא דאשתמוע[9], או בעברית עכשווית חסה מאשתמוע. הוא מוזכר פעם אחת בתלמוד הירושלמי בהקשר לרבי יסא שבא לבקרו[10][11]. פרופ' שמואל ספראי משער כי רבי יסא המוזכר בתלמוד הוא רבי איסי המוזכר בכתובת בבית הכנסת בסוסיא העתיקה הסמוכה למקום.

אוסביוס מקיסריה כתב על אשתמוע: "כפר גדול מאוד של יהודים בדרומא מצפון לענים (היום חורבת עָנִים) בתחום אלויתרופוליס (היום בית גוברין)"[12].

בסמוע נתגלו שרידים רבים, המעידים על יישוב גדול ומבוסס בתקופת המשנה והתלמוד. החשוב שבהם הוא בית הכנסת הגדול, שהפך למסגד בזמן צלאח א-דין[13][14], שנחשף במרכז הכפר ובחצרותיו נמצאו, בשימוש משני, שברים ארכיטקטוניים ובהם סמלים יהודיים אופייניים.

התקופה העות'מאניתעריכה

הכפר סמוע, שולב באימפריה העות'מאנית בשנת 1517, ונכלל במפקד האוכלוסין לשנת 1596. היה בה אוכלוסייה של 16 בתי אב, כולם מוסלמים. הם שילמו שיעור מס קבוע של שליש אחוז על מוצרים חקלאיים, כולל חיטה, שעורה, כרמים ועצי פרי, בנוסף להכנסות מזדמנות, עזים וכוורות[15].

על הכפר בתקופת השלטון העות'מאני כתב החיד"א (הרב חיים יוסף אזולאי) בספר "מעגל טוב", כי הוא עבר במקום בסוף שנת 1772 בדרכו מחברון לאל-עריש, וכי תושבי שמוע הטילו מס מיוחד על זרים שעברו בגבולות העיר[16].

רשימת כפרים עות'מאנית משנת 1870 בערך גילתה כי אוכלוסיית סמוע מנתה 298, ב -77 בתים, אם כי המספר כלל גברים בלבד[17][18].

בשנת 1883 תיאר סקר הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל את סמוע: "כפר גבוה ובגודל בינוני. בצפון יש עמק פתוח, והבניינים המודרניים משתרעים לאורך שלוחה היוצאת מערבה מקו פרשת המים. הקרקע סלעית על הגבעות, אך בעמקים האדמה מעובדת. ישנם שרידים של טירה עתיקה בכפר, ושברים אחרים. נאמר כי כנסייה הייתה כאן פעם, והחורבות ממערב מראות שהעיירה הייתה פעם הרבה יותר גדולה. בדרום ישנם עצי זית בעמק. מצפון ישנם קברים חצובים בסלע בצד הגבעה, אספקת המים מגיעה מבורות מים. התושבים מונים כ-400 עד 500 נפשות"[19].

תקופת המנדט הבריטיעריכה

בשנת 1917 נכבש האזור בידי הגנרל הבריטי אדמונד אלנבי במלחמת העולם הראשונה והוחל שלטון בריטניה על ארץ ישראל (פלשתינה).

במפקד אוכלוסין שערכו שלטונות המנדט הבריטי בשנת 1922, מנתה אוכלוסיית סמוע 1600 תושבים, מוסלמים כולם[20]. במפקד המנדט הבריטי שנערך כעשר שנים לאחר מכן, בשנת 1931, בסמוע יחד עם סימיא וראפאת, היו בסך הכל 1,882 מוסלמים, ב-372 בתי אב[21].

חפירות ארכאולוגיות נערכו במקום בשנת 1934 בידי החוקרים ל"א מאיר וא"א רייפנברג, ונמצאו שרידי בית תפילה יהודי עם כתובת פסיפס ומטמון מטבעות גדול[22].

בסטטיסטיקה של שנת 1945 אוכלוסיית סמוע מנתה 2,520 תושבים, כולם מוסלמים[23], שהיו ברשותם 138,872 דונם על פי סקר אדמות ואוכלוסיות רשמי[24]. 30 דונם היו מטעים ואדמות להשקיה, 40,398 לדגנים[25], ואילו 165 דונם היו אדמה בנויה (עירונית)[26].

התקופה הירדניתעריכה

בעקבות המלחמה הקרויה בפי הישראלים מלחמת העצמאות או מלחמת השחרור (1947-49) והסכמי שביתת הנשק ב-1949, סופחה סמוע על ידי ירדן יחד עם מה שקרוי 'הגדה המערבית' והאזור היה בשליטת הירדנים. במפקד שנערך על ידי שלטונות ירדן בשנת 1961 אוכלוסיית סמוע מנתה 3,103 נפשות[27].

בעקבות פעולות חבלה שנעשו נגד מטרות ישראליות, ב-13 בנובמבר 1966 פשט צה"ל על הכפר בפעולת תגמול שנודעה כפעולת סמוע. הפעולה הביאה למותם של חמש עשרה חיילים ירדנים ול- 54 חיילים ירדנים פצועים. מפקד גדוד הצנחנים הישראלי, אל"ם יואב שחם, נהרג ועשרה חיילים ישראלים נוספים נפצעו. תושבי הכפר סבלו משלושה אזרחים שמתו ו- 96 אזרחים פצועים. בפעולה פוצצו עשרות בתים. מהפיצוץ במקום נפגע גם מבנה בית הכנסת העתיק.

אחרי 1967עריכה

כתוצאה ממלחמת ששת הימים בשנת 1967, נכנסה סמוע לשליטת הישראלים. במפקד אוכלוסין שנערך על ידי רשויות ישראל בשנת 1967, מנתה האוכלוסייה 3784 נפשות[28].

לאחר מלחמת ששת הימים, חודשו החפירות מאז 1934, בשנים 1969-1970 על ידי זאב ייבין[29][30]. כאמור, במקום נמצאו שרידי בית כנסת עם כתובת פסיפס ומטמון מטבעות גדול[31]. האוצר מיוחס לשלל מעמלק ששלח דויד המלך לאשתמוע: "וַיָּבֹא דָוִד אֶל-צִקְלַג, וַיְשַׁלַּח מֵהַשָּׁלָל לְזִקְנֵי יְהוּדָה לְרֵעֵהוּ לֵאמֹר: הִנֵּה לָכֶם בְּרָכָה, מִשְּׁלַל אֹיְבֵי ה'. לַאֲשֶׁר בְּבֵית-אֵל ... וְלַאֲשֶׁר בְּאֶשְׁתְּמֹעַ"[32]. בקרקעית של החדר הסמוך לבית הכנסת העתיק באשתמוע, נתגלה מטמון הכסף הגדול בתוך חמישה כדי חרס. על שלושה מהם מופיעה בצבע אדום הכתובת 'חמש'. המטמון כולל אוסף של חפצי כסף ובהם תכשיטים, פיסות, נתכים וסיגים עשויים כסף.

  • ‏‏‏‏‏‏בית הכנסת העתיק: מידותיו מרשימות - 30 מטר על 13.33 מטר והקיר המערבי שרד לגובה 8.35 מטר. זאב ייבין סבר כי הגג היה עשוי מסגרות עץ ועליהן רעפים. בחזית, לפני המבנה הרוחבי, שטח מוגבה אליו עולים בשלוש מדרגות. הרצפה הייתה מעוטרת בפסיפס צבעוני גדול. מהפסיפס שרד רק חלק קטן ובו ציור של עץ וכתובת הקדשה בארמית: דכיר לטב לעזר כהנא = זכור לטוב לעזר כהן; ובוני דיהב חד טרימיסין = ובניו שנתן טרימיסים (שליש דינר זהב); מן פעל = אחד מרכושו. לשון הכתובת מעידה על משכנם של יהודים כהנים במקום. הפסיפס מתוארך למאה הרביעית לספירה. גודל הפסיפס 10x20 מ' (200 מ"ר) והוא מורכב מחמישה צבעים. צפיפות אבני הפסיפס: 100 אבנים בדצמ"ר. בשולי האולם מעוטר עץ שעל גזעו שני ענפים גזומים, נוף העץ נושא פרות מוארכים בקצה, והכוונה הייתה כנראה לאפרסק או שזיף. במרכז האולם היו מדליונים שנותרו מהם רק קצותיהם של שריגי גפן וקנוקנת. שלושה פתחים בקיר החזית המזרחית שנשתמר לגובה של 2 מ'. קיר מערבי השתמר בגובה של 8 מ' (גובה יוצא דופן הנראה ברחוב הראשי של סמוע). בקיר הצפוני גומחה מרכזית לארון קודש ומצדדיה שתי גומחות קטנות, בימה בולטת וספסלים מאבן מסביב לאולם בית הכנסת.

בשנת 1970 סקר שמריהו גוטמן את בתי כפר סמוע ומצא בהם פריטי אדריכלות יהודית: 15 משקופים מעוטרים, עם רוזטות אופייניות. על ארבעה משקופים נמצאו תאורי מנורת שבעת הקנים. בקירות המבנים בכפר נמצאו ציורי מנורות פשוטות. שני משקופים הועברו למוזיאון רוקפלר ושלישי לכפר עציון.

בשנת 1982, בסמיכות לאשתמוע המקראית, נוסד היישוב כהיאחזות נח"ל בשם 'נטע' שאוזרחה בשם 'שמעה' בשנת 1988[33].

החל משנת 1994, במסגרת הסכמי אוסלו בין מדינת ישראל לבין הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף), שמעה נמצאת בשליטת מדינת ישראל, ואילו הכפרים הסמוכים סמוע, אס-סמייה וסימיא נמצאים בשליטת הרשות הפלסטינית. נכון לשנת 2007, סמוע מונה כ- 20,000 תושבים. נכון לשנת 2020, שמעה מונה כ- 800 תושבים[34].

קישורים חיצונייםעריכה

 
שמעה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  2. ^ רשות המעברים, www.maavarim.mod.gov.il
  3. ^ טרם פורסם.
  4. ^ ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק מ"ח.
  5. ^ Robinson and Smith, 1841, vol 2, p. 194.
  6. ^ E. Robinson, Biblical researches in Palestine, and in the adjacent regions, Volume I, p. 494. London 1856.
  7. ^ Robinson and Smith, 1841, vol 2, pp. 626-7.
  8. ^ ספר יהושע, פרק כ'.
  9. ^ בן ציון רוזנפלד (2009), Torah Centers and Rabbinic Activity in Palestine 70-400 C.e: History and Geographic Distribution BRILL, עמוד 81.
  10. ^ לפי הגרסה בירושלמי מכתב יד ליידן ועד היום הוא לא מוזכר, אלא בגרסאות הראשונים לתלמוד ירושלמי, מסכת נדרים, פרק ו', הלכה י', ראה בשינויי נוסח לירושלמי מהדורת עוז והדר.
  11. ^ בן ציון רוזנפלד (2009), Torah Centers and Rabbinic Activity in Palestine 70-400 C.e: History and Geographic Distribution, BRILL עמוד 105.
  12. ^ אונומסטיקון עמ' 86.
  13. ^ Conder and Kitchener, 1883, SWP III, pp. 412-413.
  14. ^ Pringle, 1997, p. 118.
  15. ^ Hütteroth and Abdulfattah, 1977, p. 123.
  16. ^ דוד עמית. יוני 1993. על מקור תוכניותיהם של בתי-הכנסת בדרום הר-יהודה, מתוך "קתדרה" לתולדות ארץ ישראל וישוביה (68). יד יצחק בן צבי: ירושלים.
  17. ^ Socin, 1879, p. 154.
  18. ^ Hartmann, 1883, p. 142, also noted 77 houses.
  19. ^ Conder and Kitchener, 1883, SWP III, p. 403.
  20. ^ Barron, 1923, Table V, p. 10.
  21. ^ Mills, 1932, p. 33
  22. ^ כיום האתר בתחומי השליטה של הרשות הפלסטינית.
  23. ^ Government of Palestine, Department of Statistics, 1945, p. 23.
  24. ^ Government of Palestine, Department of Statistics. Village Statistics, April, 1945. Quoted in Hadawi, 1970, p. 50 Archived 2011-06-04 at the Wayback Machine.
  25. ^ Government of Palestine, Department of Statistics. Village Statistics, April, 1945. Quoted in Hadawi, 1970, p. 94.
  26. ^ Government of Palestine, Department of Statistics. Village Statistics, April, 1945. Quoted in Hadawi, 1970, p. 144.
  27. ^ Government of Jordan, Department of Statistics, 1964, p. 14.
  28. ^ Perlmann, Joel (November 2011 – February 2012). "The 1967 Census of the West Bank and Gaza Strip: A Digitized Version" (PDF). Levy Economics Institute. Retrieved 24 June 2016.
  29. ^ ייבין ז', 1972, 'בית הכנסת באשתמוע', קדמוניות, ה (18): עמ' 45-43.
  30. ^ על מקור תוכניותיהם של בתי-הכנסת בדרום הר-יהודה [Sources for the Plans of the Synagogues in Southern Mount Hebron] (in Hebrew). Snunit.k12.il. Retrieved 2010-07-06.
  31. ^ זאב ייבין, מטמון הכסף מאשתמוע, קדמוניות, 18, הוצאת החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, תשל"ב.
  32. ^ ספר שמואל א', פרק ל', פסוק כ"ח.
  33. ^ רפאל מן, אושר ישוב חדש בדרום הר חברון, מעריב, 11 ביולי 1988
  34. ^ מרשם האוכלוסין, מדינת ישראל
  ערך זה הוא קצרמר בנושא יישובים בישראל. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.