תל חנן

שכונה בנשר, ישראל

תל חָנָן היא שכונה בעיר נשר. ראשוני תושביה היו מקרב עולים חדשים שהשתכנו בבתי הכפר הערבי בלד א-שיח', לאחר שנכבש על ידי כוחות ההגנה ב-24 באפריל 1948 ותושביו התפנו.[1]

תל חנן
רחוב בשכונת תל חנן בעיר נשר, ברקע בנין הספרייה העירונית
רחוב בשכונת תל חנן בעיר נשר, ברקע בנין הספרייה העירונית
מידע
עיר נשר
תאריך ייסוד 24 באפריל 1948
על שם חנן זלינגר
קואורדינטות 32°46′11″N 35°02′42″E / 32.769722222222°N 35.045°E / 32.769722222222; 35.045
(למפת חיפה רגילה)
 
תל חנן
תל חנן
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
היכל התרבות של נשר - בשכונת תל חנן
מרכז שכונת תל חנן ב-1971, היום רחוב דרך השלום, במקום בו שוכן היכל התרבות
הצלם שלום שטרסברג ואשתו אסתר בפתח הסטודיו שלהם ששכן במרכז תל חנן בסוף שנות שנות ה-80. שטרסברג תיעד במשך שנים את ההתפתחות היישוב והיה הצלם של מועצת נשר. על הקיר משמאל לוח הזיכרון שהנציח את חנן זלינגר, חיים בן דור ועמוס גלילי
קברו של חנן זלינגר על שמו נקראת השכונה. הקבר נמצא בחלקה הצבאית בבית הקברות של קיבוץ יגור
סלילת רחוב פרץ בתל חנן שנות ה-50. בשני שלישים הגובה של שמאל התמונה אחוזת קבר בבית הקברות המוסלמי של בלד א-שייח'
תצפית על תל חנן מרחוב פרץ מבט לכוון צפון. השיכונים מעל בתי רחוב פרץ שוכנים בין רחוב דרך השלום (כביש חיפה-נצרת) לבין רחוב הרב בר מוחא של היום. הבית שמימין ל-3 הברושים הוא 'בית הפועל', מבנה ששרד מימי הכפר בלד א-שייח'. לפניו לכוון צפון מבנה שבו שוכן עד היום בנק לאומי. מימין מבנה המועצה. תמונה משנים 1959/1960

השכונה נקראת על שמו של לוחם החי"ש מפקד פלוגה בגדוד 21 בחטיבת כרמלי חנן זלינגר אשר נהרג ב-1 בינואר 1948 בפעולת תגמול של ההגנה כנגד הכפרים בלד א-שיח' וחוואסה, שרבים מהשותפים לטבח בתי הזיקוק, התגוררו בהם.

השכונה משתרעת בין אפיק נחל נשר ממזרח לבין נחל בן דור ממערב המפריד בין השכונה לבין שכונת בן דור (חוואסה לשעבר).

לאחר מלחמת העצמאות בעקבות חקיקת חוק נכסי נפקדים, עברו הבתים והאדמות של הכפרים הערביים לבעלות המדינה, ולניהולה של רשות הפיתוח. הבתים ביישובים בלד א-שייח' וחוואסה אוכלסו על ידי יהודים. יישובים אלה לא קיבלו כל מעמד רשמי ונוהלו על ידי מחלקת הקליטה של הסוכנות.[2] תושביה ביקשו להצטרף כשכונה לעיר חיפה אבל משרד הפנים התנגד. ב-22 ביולי 1952 התקיימו בחירות ביישובים הנפרדים תל חנן, נשר, גבעת נשר וחוואסה, בעקבותיהן אוגדו ארבע השכונות תחת המועצה המקומית נשר, והיישוב לשעבר תל חנן הפך לשכונה ביישוב.[3]

הקמת השכונה עריכה

ב־21 באפריל 1948 השתלטה ה"הגנה" על שכונותיה הערביות של חיפה, בעקבות כך עזבו חלק מתושבי בלד א-שיח' את הכפר. ב-24 באפריל, ערב ליל הסדר תש"ח, נדרשו תושבי בלד א-שיח' וחוואסה למסור את נשקם. מנהיגי הכפר בלד-א-שיח' מסרו 22 "רובים ישנים", וההגנה השיבה כי תתקיף את הכפר אם לא יועברו לה אמצעי לחימה נוספים. בבוקר ליל הסדר פתחה ההגנה בירי מרגמות 3 אינץ' ומקלעים, תגבורת בריטית שהגיעה לכפר יעצה לתושבי הכפר לעזוב את המקום, והם עשו זאת מיידית בליווי בריטי. בני מוריס מציין כי ”אין ספק, נפילת העיר [חיפה] דכדכה אותם והכשירה אותם נפשית לנטישה”[4] בעקבותיהם התפנו גם תושבי חוואסה ויאג'ור. משקיפים בריטיים שנכחו במקום סברו, לפי שיטת ההתקפה ודרך ניהול המשא ומתן, כי מטרת ההתקפה הייתה לגרום ליציאת התושבים שנותרו ולכיבוש הכפר.[5] מיד לאחר הפינוי נכנסו לכפר אנשי חטיבת כרמלי והתבצרו בו אל מול חיילי הלגיון הירדני שאיישו מחנה צבא הבריטי בגבול נשר ובלד א-שייח'. לאחר מספר ימים נטשו גם אנשי הלגיון הערבי את המחנה. תושבי הכפרים הערבים, כ־5,000 איש, עברו לחיפה וללבנון.[6][7][8]

בעקבות חקיקת חוק נכסי נפקדים, עברו הבתים והאדמות של הכפרים הערביים לבעלות המדינה, ולניהולה של רשות הפיתוח. היישוב נותר ללא מעמד רשמי.[9] עם כניסת יהודים מקרב העולים החדשים לבתי בלד א-שייח' לאחר נטישתו[10] נקרא המקום "תל חנן".

בחודש אוגוסט 1949 מנה היישוב 600 תושבים. הסוכנות היהודית ארגנה בחירות מוניציפליות ביישוב.[11] היישוב סבל מבעיות צנרת מים ותושבי צלע ההר היו מכתתים את רגליהם למכון המים בתחתיתו כדי להעלות מים בדליים לביתם.[12] מוצאם של ראשוני התושבים בשכונה ממדינות מזרח אירופה ובשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 נוספו אליהם עולים ממדינות צפון אפריקה בעיקר ממרוקו. הקרבה לחיפה ולמקומות עבודה באזור כגון נמל חיפה, בתי הזיקוק, בית חרושת נשר, הטחנות הגדולות[13] ועוד היוו גורם משיכה לתושבים החדשים. חלק מהתושבים מצאו את פרנסתם בעבודות דחק ובמסחר זעיר. תל חנן אוכלסה ללא הכוונה או וויסות של הסוכנות או ההסתדרות, אף על פי שאלו העניקו את השירותים הנדרשים ליישוב. בשנותיה הראשונות של השכונה הוקמה בה מעברת צריפים בקטע שבין הרחובות "ברק", "דבורה" ו"דרך השלום" של היום. המעברה נסגרה ובמקומה נבנו שיכונים.

בשנים הראשונות כל הדרכים שעברו ביישוב היו דרכי עפר, בחלק מהבתים לא היו מים זורמים והתנאים היו קשים. בחורף הקשה של שנת 1950 הציפו הגשמים בתים רבים בשכונה שלמורדות הכרמל. ביישוב לא הייתה מערכת ביוב מוסדרת, והבתים היו מחוברים לבורות ספיגה שלעיתים קרובות עלו על גדותיהם וגרמו לבעיות תברואה קשות. מועצת נשר בתמיכתה של ההסתדרות חיפה השקיעו סכום של 130,000 ל"י לבניית מערכת ביוב מרכזית ועבודת ניקוז בבן דור ותל חנן. בנייתה של מערכת זאת הסתיימה בחודש דצמבר 1954. בסיום בניית מערכת הניקוז נערכה חגיגת המונים בבית הקולנוע "קול" בתל חנן.[14]

באמצע שנות החמישים החלה בנייה של שיכונים חדשים ביישוב בתחילה ליד הכביש הראשי בקרבת מבנה המועצה. כן החלו להיסלל חלק מרחובות היישוב, בעיקר הרחובות הראשיים. החלה גם בנייה במעלה ההר, בשטח שמעל שטח הכפר המקורי. אחד הרחובות הראשונים היה רחוב אברהם פרץ שלאורך צידו הצפוני נבנו שיכונים. הרחוב אוכלס בספטמבר 1959.

במשך השנים נהרסו כמעט כל הבתים שנשארו מהכפר הערבי (כולל המבנים היפים והמפוארים) וכאשר חודשה השכונה בשנות ה-60 וה- 70 עיקר הבנייה הייתה של 'שיכוני רכבת'.

בשנת 1978 הוכנסו חלק מבתי השכונה הוותיקים לפרויקט שיקום שכונות במסגרתו שופצו חלק מהשיכונים הוותיקים שנבנו בשנות ה-50 וה- 60 של המאה ה-20. פרויקט זה הסתיים בשכונה בשנת 1993.

מקום בילוי מרכזי בשכונה היה בית קולנוע "קול" של משפחת קולסקי, אשר נבנה בשטח שבין הכביש הראשי לבין מסילת רכבת העמק. בית הקולנוע נסגר בשנות ה-70.

למרגלות שכונת בן דור השתרע מגרש הכדורגל של קבוצת "הפועל תל חנן" אשר בשיאה שיחקה בליגה הארצית בעונת 1981/1982. במחזור הסיום של העונה הביסה הקבוצה 5 - 1 את הכח רמת גן, ובכך מנעה ממנה לשוב ולהעפיל בחזרה לליגה הלאומית (אז הליגה הבכירה). מגרש זה אינו פעיל יותר.

שכונת תל חנן נשענה על המרכז המסחרי לאורך הכביש הראשי שהוביל מעמק יזרעאל לחיפה. לאורך הכביש נוצרו מספר מוקדים מסחריים שכללו מספר מסעדות ששרתו את נהגי המשאיות, חנות לסדקית וחנות דגים בבית אבן קטן של משפחת אלנקווה, סנדלר, חייט וכו'. השכונה השתרעה בין הכביש להר. מצפון לכביש עד פסי רכבת העמק השתרעו שדות וכן בית משפחת פייבושביץ אשר כלל משק של פרות (הבית קיים עד היום נמצא באזור המסחרי והפך למסעדת בית הסטייק). בשכונה שני בתי ספר יסודיים בית הספר הממלכתי דתי "ישורון" ובית הספר הממלכתי "גבעון". בשנות ה-60 כללה השכונה שני בתי ספר נוספים אשר נסגרו בית הספר הממלכתי "מוזס" ובית הספר הממלכתי דתי "קדמי"

במשך השנים נסלל כביש 75, כביש עוקף נשר בין צומת יגור לצ'קפוסט. הכביש הראשי לשעבר הפך לכביש חוצה שכונה - כביש 752. השדות מנגד לשכונה ומצפון לכביש הפכו לאזור מסחרי. בשכונה נמצאים היום בנין העירייה, גן עירוני, היכל תרבות, ספרייה עירונית, מרכז קהילתי, מרכז מוזיקה ומשטרת נשר.

גלידה תל חנן עריכה

  ערך מורחב – גלידת תל חנן
 
גן יוסף במרכז שכונת תל חנן לזכרו של יוסף גוזלן שזכה בעיטור האומץ של המשטרה

בשנת 1961 נפתחה ביישוב על הכביש הראשי חנות לממכר גלידה בשם "גלידת תל חנן" גלידה אמריקאית רכה בטעם וניל ובתוספת קצפת וסירופים בטעמים מגוונים. החנות נפתחה בקונספט אמריקאי וכללה דלפק גדול עם כיסאות בר לישיבה ליד הדלפק. גלידת תל חנן היוותה מקום בילוי מרכזי לתושבי היישוב והיישובים בסביבה. המבנה המקורי שבו נפתחה חנות הגלידה היה מבנה בית אבן ערבי אשר נהרס עם השנים. החנות קיימת עד היום בשכונה במבנה תעשייתי על הכביש הפנימי, וכן מחזיקה הגלידריה ארבעה סניפים נוספים ברחבי הארץ.

ממצאים ארכאולוגיים עריכה

בשנת 1998 במהלך סלילת כביש ברחוב האשכולות נתגלו שרידים עתיקים. רשות העתיקות ערכה חפירת בדיקה במקום. הבדיקה נעשתה בשני שטח חפירה.[15]

גלריית תמונות עריכה

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא תל חנן בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 132-3
  2. ^ יעל בורשטיין, התפתחות שכונת תל חנן תוך החלפת ושינוי מרכיביה הפיזיים והאנושיים, עמוד 17
  3. ^ פ' רוזניצקי, עם הבחירות למועצה המקומית נשר, דבר, 22 ביולי 1952
  4. ^ בני מוריס, 1948: תולדות המלחמה הערבית-ישראלית הראשונה. עם עובד וספריית ספיר, 2010, עמ' 169
  5. ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949 – עמוד 133
  6. ^ בני מוריס,לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, הוצאת עם עובד, 1991, עמוד 133
  7. ^ אהרון קמינקר, השכונה בצל ארובות העשן, 1978, עמוד 122.
  8. ^ שלל רב נפל בידי ההגנה, דבר, 25 באפריל 1948.
  9. ^ יעל בורשטיין, התפתחות שכונת תלחנן תוך החלפת ושינוי מרכיביה הפיזיים והאנושיים, עמוד 17
  10. ^ בשולי הדברים - תל חנן, דבר, 31 באוקטובר 1948
  11. ^ שלטון עצמי לכפרים הנטושים, דבר, 23 באוגוסט 1949
  12. ^ מיכאל גרינברג, בחוברת יובל ה-15 למועצה המקומית נשר, 1967
  13. ^ הטחנות הגדולות
  14. ^ פ' רוזניצקי, מבצע הבראה בתל חנן ובן דור, דבר, 20 בדצמבר 1954
  15. ^ אלה נגורסקי, חדשות ארכאולוגיות, 115
  16. ^ על פי יגאל גרייבר מהעמותה לתולדות חיפה