סלוניקי

עיר ביוון
(הופנה מהדף תסלוניקי)

סלוניקייוונית: ‏Θεσσαλονίκη?‏, בטורקית: Selanik) היא העיר השנייה בגודלה ביוון ואחת מערי הנמל החשובות בה. היא ממוקמת במחוז מרכז מקדוניה ונקראת באופן לא רשמי "בירת מקדוניה היוונית". העיר מונה 317,778 תושבים נכון לשנת 2022, ומהווה מרכז תעשייתי ומסחרי. כלכלתה מתבססת בעיקר על הנמל, תעשיות נפט, פלדה, טקסטיל וכן תעשיות חקלאיות.

סלוניקי
Θεσσαλονίκη
סמל סלוניקי
סמל סלוניקי
סמל סלוניקי
קו הרקיע של העיר
קו הרקיע של העיר
מדינה / טריטוריה יווןיוון יוון
מחוז מרכז מקדוניה
ראש העיר קונסטנטינוס זרבאס
שפה רשמית יוונית עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך ייסוד 316 לפני הספירה (העיר העתיקה) אוקטובר 1912 (העיר המודרנית)
על שם תסלוניקה עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח 17.80 קמ"ר
גובה 0-250 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 309,617 (2021)
 ‑ במטרופולין 790,824 (2011)
קואורדינטות 40°38′00″N 22°57′00″E / 40.6333333333333°N 22.95°E / 40.6333333333333; 22.95
אזור זמן UTC +2
http://www.thessalonikicity.gr
אתר מורשת עולמית
המבנים מהתקופה הנוצרית המוקדמת והביזנטית בסלוניקי
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1988, לפי קריטריונים 1, 2, 4
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

המבנים מהתקופה הנוצרית המוקדמת והביזנטית הוכרו על ידי אונסק"ו כאתרי מורשת עולמית. האיחוד האירופי בחר בסלוניקי להיות "בירת התרבות של אירופה" לשנת 1997. עד השואה התקיימה בסלוניקי קהילה גדולה של יהודים, רובם היו ממוצא ספרדי, והגדולה מקהילות יהדות יוון.

היסטוריה עריכה

 
המגדל הלבן, סמל העיר

סלוניקי נוסדה בשנת 316 לפנה"ס על ידי קסאנדרוס מלך מוקדון, שקבע בה את בירת הממלכה. בתחום העיר החדשה סלוניקי נכללה העיר תרמה שהוקמה בסוף המאה ה-7 לפנה"ס. סלוניקי נקראה על שם תסלוניקה (אנ'), אשתו של קסאנדרוס ואחותו של אלכסנדר הגדול. תסלוניקה קיבלה את שמה מאביה, פיליפוס השני, שחזר מניצחון על הפוֹקים בקרב בתסליה (אחד מקרבות מלחמת הקודש השלישית), לכן קרא לה בשם המורכב מהמילה תסליה והמילה "ניקה" (ניצחון). במהרה הייתה סלוניקי לנמל החשוב ביותר במוקדון.

בשנת 168 לפנה"ס, לאחר ניצחון הרפובליקה הרומית במלחמה המוקדונית השלישית פירקה רומא את ממלכת מוקדון לארבע יחידות מדיניות נפרדות שהיו מדינות גרורות של רומא. סלוניקי הייתה לבירת אחת מהן. ב-146 לפנה"ס לאחר המלחמה המוקדונית הרביעית, הפכה רומא את מקדוניה לפרובינקיה שסלוניקי הייתה בירתה. באותו זמן החלו הרומאים בסלילת ויה אגנטיה, הדרך הרומית הראשית מרומא למזרח. הדרך, שעברה בסלוניקי, הפכה אותה לצומת תחבורה ומסחר חשובה.

עדות ראשונה על קהילה יהודית בסלוניקי מופיעה בברית החדשה[1]: שם מסופר על ביקורו של פאולוס המיוחס לעשור השישי של המאה הראשונה.

באותה תקופה נוצרה קהילה נוצרית בסלוניקי. השליח פאולוס אף כתב שתי איגרות אל הסלוניקאים. מאותה תקופה התקיימה קהילה נוצרית בעיר.

בתחילת המאה הרביעית קבע הקיסר גלריוס את סלוניקי כמקום מושבו העיקרי ובנה בה מתחם קיסרי. בשנת 390 הורה הקיסר תאודוסיוס הגדול על טבח בתושבי העיר (לפי דיווח של בן התקופה נטבחו 7000 בני אדם) כעונש על רצח המפקד הרומי של העיר.

האחים הקדושים קירילוס ומתודיוס שלהם מיוחסת יצירת האלפבית הקירילי נולדו בסלוניקי בסוף המאה התשיעית.

בעקבות מסע הצלב הרביעי, בשנים 1204 עד 1224, הייתה סלוניקי לבירת ממלכת סלוניקי הלטינית. הממלכה הייתה גם פרובינציה כנסייתית קתולית וכנסיית האגיה סופיה קיבלה מעמד של קתדרלה, מעמד שנשאר לה גם לאחר חזרת העיר לנצרות האורתודוקסית.

בעקבות גירוש הלטינים על ידי נסיכות אפירוס ב-1224, החלה תקופת אי יציבות ארוכה שבה עברה סלוניקי מיד ליד. תקופה זו הסתיימה ב-1430 עם כיבוש העיר על ידי הסולטאן העות'מאני מוראט השני, תושבי סלוניקי לא הסכימו להיכנע לכוחות הסולטאן ולכן אחרי הכיבוש הרגו העות'מאנים חלק מהגברים ושיעבדו חלק גדול מהנותרים. העיר נשארה בשלטון עות'מאני קרוב ל-500 שנה, עד 1912. זו הייתה תקופת שגשוג, שגשוג לו תרמו רבות פליטים יהודים שהגיעו מכל רחבי אירופה הנוצרית ובעיקר היהודים שהגיעו מספרד אחרי 1492.

במפקד שנערך בשנת 1478 וסקר את האוכלוסייה משלמת המיסים, נמנו קרוב ל-60% יוונים אורתודוקסים ומעל 40% מוסלמים, ללא יהודים כלל. מפקד 1519, לעומת זאת, מצא רוב יהודי באוכלוסייה, פחות מרבע יוונים ופחות מרבע מוסלמים. מפקד 1613 מצא רוב יהודי של 64%, כ-24% מוסלמים ורק 12% נוצרים.[2]

בשנת 1876 התרחש רצח הקונסולים בסלוניקי שגרם למשבר ביחסים של האימפריה העות'מאנית עם אירופה. בתחילת המאה ה-20 הייתה סלוניקי אחד ממרכזי הטורקים הצעירים ובשנים 1907–1908 אף ישב בה המטה הראשי של התנועה. שבין חבריו היה גם אטאטורק, מנהיגה לעתיד של טורקיה, שהיה יליד העיר.

השלטון העות'מאני בסלוניקי הסתיים בסוף 1912 עם הכיבוש היווני במהלך מלחמת הבלקן הראשונה. עם השתלטות היוונים על העיר הייתה אוכלוסייתה מחולקת בצורה פחות או יותר שווה בין יהודים, מוסלמים ונוצרים. היהודים שלטו על כלכלת העיר, היו רוב האוכלוסייה במרכז העיר ואף היו רוב בין עובדי הנמל כולל הסוורים. לפיכך בשבת הנמל היה מושבת והסחר במרכז העיר היה מושבת.

בשנת 1917 החריבה שרפה גדולה חלקים גדולים מהעיר. לאחר מלחמת יוון–טורקיה, בוצע חילופי אוכלוסין בין המדינות. הטורקים המוסלמים בסלוניקי עזבו ובמקומם באו פליטים יוונים רבים שהעיקו על כלכלת העיר. במלחמת העולם השנייה הושמדה קהילת יהודי סלוניקי. העיר שהייתה רב-לאומית ודתית הפכה להיות עיר נוצרית בעיקרה.

אתרים בעיר עריכה

 
כנסיית האגיוס דמטריוס

בין האתרים החשובים בעיר:

כלכלה עריכה

סלוניקי היא עיר הנמל הראשית ביוון ומרכז מסחרי ותעשייתי. בעיר מייצרים בעיקר: שמן, פלדה, מוצרים פטרו-כימיים, טקסטיל, מכונות, קמח, מלט, תרופות ומשקאות אלכוהוליים. בנוסף, העיר משמשת כמרכז הובלה ראשי לכל דרום-מזרח אירופה. אחוז ניכר מן העובדים בעיר מועסקים בעסקים קטנים ובינוניים ובמגזר השירותים.

בשנת 1988 החלו שידורים של הערוץ המקומי של תאגיד השידור היווני. ערוץ זה עד היום מתמקד בכיסוי נושאים שקשורים עם צפון יוון.

גאוגרפיה עריכה

חופי רחצה עריכה

נראה כי אין חופים מיועדים לשחייה במרכז העיר של סלוניקי. בעוד העיר כוללת טיילת ואזורי חוף, הם בעיקר משמשים לפעילויות בילוי כמו הליכה, רכיבה על אופניים והנאה מהנוף. אזור החוף בסלוניקי לא מומלץ בדרך כלל לשחייה עקב גורמים כגון זיהום, זרמים חזקים ותשתיות מוגבלות לתשתיות חוף. אזורי החוף הסמוכים או חופים מחוץ לעיר משתמשים למטרה, בינהם:

  1. חוף פראיה (Peraia Beach): ממוקם במרחק של כ-17 קילומטרים מדרום-מזרח לסלוניקי, חוף פראיה מציע חוף חולי ומים צלולים. זהו חוף מאורגן היטב עם ברים חוף, מסעדות ומתקנים.
  2. חוף ניאו אפיבאטס (Neoi Epivates Beach): ממוקם במרחק של כ-25 קילומטרים מדרום-מזרח לסלוניקי, חוף ניאו אפיבאטס הוא אפשרות נוספת לשחייה. הוא מציע חוף חולי ארוך עם מים רגועים וציוד כגון ברים חוף ומסעדות.
  3. חוף אפאנומי (Epanomi Beach): במרחק של כ-30 קילומטרים מדרום-מזרח לסלוניקי, חוף אפאנומי מפורסם בחוף חולי ארוך ומים בהירים. זהו חוף שקט יותר המתאים לאלה שמחפשים אווירה מרגיעה יותר.
  4. חוף אגיה טריאדה (Agia Triada Beach): ממוקם במרחק של כ-25 קילומטרים מדרום-מזרח לסלוניקי, חוף אגיה טריאדה הוא חוף בעל תג כחול ומסופק עם חוף חולי זהוב ומים שטוחים. החוף מציע מגוון מתקנים, כולל ברים חוף, טברנות ופעילויות ספורט מים.

אלה הם רק כמה דוגמאות וישנם עוד חופים לאורך חוף סלוניקי ובאזורים הסמוכים שאפשר לחקור לשחייה ולפעילויות חוף נוספות.

טיילת עריכה

הטיילת של סלוניקי (ή Παραλία της Θεσσαλονίκης), הידועה גם בשם "החוף החדש" (Nea Paralia, ביוונית: Νέα Παραλία) היא מסלול הליכה ופארק בחוף הים של סלוניקי. הטיילת נמתחת לאורך חוף הים באורך של כ-5 קילומטרים ונמצאים בה שבילי הליכה, רכיבה על אופניים ופעילויות ספורט נוספות. הטיילת של סלוניקי היא אחד ממרכזי הבילוי והפנאי המרכזיים שלה.

מסלול הטיילת עובר בין הים בצד אחד ובין מסעדות, בתי קפה, דוכנים וחנויות בצד השני וסביבת הטיילת תוססת בחיים גם בשעות הערב. הטיילת של סלוניקי פופולרית במיוחד בימי הקיץ.

היהודים בסלוניקי עריכה

  ערך מורחב – יהדות סלוניקי
 
רחוב ברובע היהודי לשעבר בסלוניקי
 
אנדרטה בסלוניקי לזכר כ-50,000 יהודי העיר שנרצחו בשואה

בסלוניקי, שנקראה בפי היהודים שׂאלוניקי או שׂלוניקא, התקיימה במשך מאות שנים קהילה יהודית גדולה. לאחר גירוש ספרד הגיעו אל סלוניקי עשרות אלפי יהודים, שהשתקעו בה והפכו אותה למרכז היהודי ספרדי המפואר והגדול ביותר. בימי שבת העיר שבתה כמעט כולה, כולל הנמל, בשל הרוב היהודי[3]. משקלה הסגולי הפך אותה בסוף המאה ה-18 לאחת הערים עם הקהילה היהודית הגדולה ביותר בעולם. שפת הלאדינו שהביאו עמם יהודי ספרד פרחה בעיר זו מבחינה שירית ותרבותית. יהודי העיר פיתחו את העיר מבחינת מסחר, תעשייה, בנקאות וכדומה. בין המאות ה-16 וה-18 הייתה העיר למרכז של תורה ותרבות יהודית. במאה ה-19 וה-20 פיתחו היהודים את התעשייה והבנקאות במקום. חברת כל ישראל חברים פתחה בה בתי ספר והופיעו עיתונים יהודיים בלדינו ובצרפתית. נוסדו אגודות להפצת העברית וספרותה והחלו ניצנים של אגודות ציוניות.

בזמן מלחמת העולם הראשונה רבים מהיהודים עזבו את העיר; הן בשל השרפה הגדולה של שנת 1917 ששרפה חלקים מן העיר והותירה יהודים רבים חסרי קורת גג, והן בשל הגירת פליטים יווניים רבים מאנטוליה בעקבות הכיבוש הטורקי. בקרב הפליטים הללו גדלה תנועה אנטישמית פשיסטית, שחבריה פרעו ביהודים בשנות ה־30 הראשונות ובנוסף נחתו גזרות על תושבי סלוניקי היהודים. באותם ימים עלו כעשרת אלפים יהודים לארץ ישראל.

באפריל 1941 נכבשה סלוניקי על ידי גרמניה הנאצית. בעזרת הממשלה היוונית משתפת הפעולה, שישים וחמישה אלף היהודים שבה עברו השפלות והתעללויות, דירות של יהודים הופקעו, בית החולים היהודי הוחרם לשימוש הצבא הגרמני, עיתונים יהודיים נסגרו ומנגד הופיעו עיתונים אנטישמיים. ספרים יהודיים הוחרמו ונשלחו לפרנקפורט, שם הקימו הנאצים את המכון לחקר השאלה היהודית[4]. בית העלמין היהודי העתיק חולל ונהרס. במשך השנה הבאה לא הותקפו היהודים, למעט מקרים אחדים. בדצמבר הוקם היודנרט ובראשו הרב צבי קורץ השנוי במחלוקת. בפברואר החלו המשלוחים היהודיים לאושוויץ. בנוסף נשלחו יהודים בעלי אזרחות ספרדית או פורטוגזית, וגם יהודים "מיוחסים" (לגרמנים) למחנה ברגן-בלזן.

מהקהילה הגדולה המפוארת והמבוססת כמעט שלא נותר שריד. 96% מיהודי קהילת סלוניקי באותה עת, כחמישים אלף קרבנות, שמתוכם רבים היו ילדים, נספו בשואה. הקהילה שנותרה היא קהילה קטנה ומזדקנת. עיריית סלוניקי קבעה את יום ה-27 בינואר כיום זיכרון לשואת יהודי הקהילה. בנוסף, בכיכר מרכזית בעיר הוצבה אנדרטה לזכר 50,000 הקרבנות.

ערים תאומות עריכה

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • מארק מאזווֵר, סלוניקי - עיר של רוחות, תרגמה כרמית גיא, הוצאת עם עובד, 2007.
  • ויקטוריה היסלופ - חוטים מקשרים, הוצאת ידיעות ספרים, 2012
  • ערך: דוד רקנאטי - זיכרון שלוניקי - גדולתה וחורבנה של ירושלים דבלקן (שני כרכים).
  • שי סרוגו, הפועלים היהודים בנמל סלוניקי: בין העולם העות'מאני לעולמה של מדינת הלאום היוונית (1869-1936), מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, ירושלים, תשע"ד

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ מעשי השליחים, פרק 17
  2. ^ האימפריה העות'מאנית: היסטוריה וסוגיות נבחרות, האוניברסיטה הפתוחה, כרך א, יחידה 2 (כתב: אייל ג'יניאו), עמ' 155–156.
  3. ^ שי סרוגו, הפועלים היהודים בנמל סלוניקי: בין העולם העות'מאני לעולמה של מדינת הלאום היוונית (1869 - 1936), מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, יד בן צבי והאוניברסיטה העברית, תשע"ד, עמ' מבוא
  4. ^ Yitzchak Kerem, The confiscation of Jewish books in Salonika in the Holocaust, The Holocaust and the Book, 2001, עמ' 59-65
תצלום פנורמי של העיר