ויקיפדיה

To Pimp a Butterfly

אלבום מאת קנדריק לאמאר

To Pimp a Butterfly הוא אלבום האולפן השלישי של קנדריק לאמאר. האלבום יצא לאור ב-15 במרץ 2015, על ידי חברות התקליטים טופ דואוג אנטרטיינמנט, אפטרמת' אנטרטיינמנט ואינטרסקופ רקורדס. הוא הוקלט באולפנים בכל רחבי ארצות הברית, והופק על ידי סאונווייב, טרייס מרטין, טאז "Ti$a" ארנולד, ת'אנדרקאט, ראהקי, לאב דראגון, פליינג לוטוס, פארל ויליאמס, בוי-1דה, וכן ד"ר דרה ואנתוני "טופ דואוג" טיפית' כמפיקים בפועל. באלבום הופעות אורח של ת'אנדרקאט, ג'ורג' קלינטון, בילאל, אנה וייז, סנופ דוג, ג'יימס פונטלרוי, רונלד איזלי ורפסודי.

To Pimp a Butterfly
אלבום אולפן מאת קנדריק לאמאר
יצא לאור 15 במרץ 2015
הוקלט 2012–2015
סוגה היפ הופ פוליטי • היפ הופ אלטרנטיבי • ג'אז ראפ • ג'י-פאנק • נאו סול
שפה אנגלית
אורך 78:51
חברת תקליטים טופ דואוג • אפטרמת' • אינטרסקופ
הפקה ד"ר דרה, טרס מרטין עריכת הנתון בוויקינתונים
כרונולוגיית אלבומים של קנדריק לאמאר
Good Kid, M.A.A.D City
(2012) 		To Pimp a Butterfly
(2015) 		Untitled Unmastered
(2016)
סינגלים מ-To Pimp a Butterfly
  1. "I"
    תאריך יציאה: 16 בספטמבר 2014
  2. "The Blacker the Berry"
    תאריך יציאה: 9 בפברואר 2015
  3. "King Kunta"
    תאריך יציאה: 24 במרץ 2015
  4. "Alright"
    תאריך יציאה: 30 ביוני 2015
  5. "These Walls"
    תאריך יציאה: 13 באוקטובר 2015
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מבחינה מוזיקלית, האלבום משלב מגוון סגנונות של מוזיקה שחורה מסורתית, כולל ג'אז, פאנק, נשמה, ספוקן וורד ואוונט-גארד. מבחינה לירית, הוא מציג פרשנויות פוליטיות ונושאים אישיים הנוגעים לתרבות אפרו-אמריקאית, גזענות, דיכאון ואפליה. כיוון נושאי זה נכתב בהשראת סיורו של לאמאר באתרים היסטוריים במהלך ביקורו בדרום אפריקה, כמו תא הכלא של נלסון מנדלה ברובן איילנד.

האלבום מכר 324,000 עותקים בארצות הברית בשבוע הראשון לצאתו, והגיע היישר אל המקום הראשון במצעד הבילבורד 200, ובמקביל הפך גם לאלבום הראשון של לאמאר שהגיע לצמרת מצעד הסינגלים הבריטי. בסופו של דבר, הגיע האלבום למעמד הפלטינה מטעם איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי ונמכר בכמיליון עותקים, נכון לשנת 2017. האלבום קודם על ידי חמישה סינגלים, בהם הסינגל המוביל "I", שהגיע ל-40 הראשונים במצעד הבילבורד הוט 100. האלבום נתמך על ידי סיבוב ההופעות Kunta's Groove Sessions Tour שהחל בסוף 2015 ונמשך עד תחילת 2016.

האלבום זכה לשבחים רבים מצד המבקרים, ששיבחו את היקפו המוזיקלי ואת הרלוונטיות החברתית של מילותיו של לאמאר. האלבום זיכה את לאמאר בשבע מועמדויות בטקס פרסי גראמי ה-58, כולל זכייה בקטגוריית "אלבום הראפ הטוב ביותר" ומועמדות ל"אלבום השנה".[1] האלבום קיבל ארבע מועמדויות נוספות על שיתופי פעולה אחרים מאותה השנה, וקיבל בסך הכל 11 מועמדויות לפרסי גראמי, ובכך הפך לאמאר לראפר עם מספר המועמדויות הרב ביותר בלילה אחד.[2][1] האלבום היה לאלבום המוערך ביותר בשנת 2015 ובעשור השני של המאה ה-21, תוך שעמד בראש הסקר השנתי "Pazz & Jop" של הוילג' ווייס של המבקרים האמריקאים בפריסה ארצית, וגם דורג כאלבום הטוב ביותר לשנת 2015 על ידי פרסומים רבים אחרים.

רקע עריכה

ב-28 בפברואר 2014, לאמאר חשף לראשונה את התוכניות להוצאת האלבום הבא שלו לאחר אלבום האולפן השני שלו, Good Kid, M.A.A.D City משנת 2012, במהלך ראיון במגזין הבילבורד.[3] בין צאתם של שני האלבומים, לאמאר נסע לדרום אפריקה. סיור במדינה וביקור באתרים היסטוריים כמו תא הכלא של נלסון מנדלה ברובן איילנד השפיעו מאוד על כיוון האלבום[4] והובילו את לאמאר לגרוט "חומר לשניים או שלושה אלבומים".[5]

המפיק השותף להפקת האלבום סאונווייב (אנ') דיבר על ביקורו של לאמאר, באומרו: "אני זוכר שהוא [לאמאר] עשה טיול ל[דרום] אפריקה ומשהו במוחו פשוט לחץ. מבחינתי, משם האלבום הזה באמת התחיל".[6] לגבי ביקורו בדרום אפריקה, אמר לאמאר: "הרגשתי שאני שייך לאפריקה. ראיתי את כל הדברים שלא לימדו אותי. כנראה אחד הדברים הקשים ביותר לעשות הוא להרכיב [יחד] מושג עד כמה מקום יכול להיות יפה, ולספר לאדם זאת כשהוא עדיין בגטאות של קומפטון. רציתי להכניס את החוויה הזו למוזיקה".[6] בנוסף, אמר לאמאר כי "הרעיון היה ליצור תקליט שמשקף את כל גוני העור של נשים שחורות. יש הפרדה בין העור הבהיר לעור הכהה כי זה רק בטבע שלנו לעשות זאת, אבל כולנו שחורים. המושג הזה הגיע מדרום אפריקה וראיתי את כל הצבעים השונים האלה מדברים בשפה יפה".[6]

הקלטה והפקה עריכה

האלבום הוקלט במגוון אולפנים, כולל אולפני צ'אליס, אולפני דאונטאון, האוס סטודיוס, אולפני נוטיפי ואולפני נו אקסיוז. לאמאר כתב את מילות השיר "Mortal Man" במזמן סיבוב ההופעות של קניה וסט לקידום האלבום Yeezus, בו השתתף לאמאר.[7] במהלך כל סיבוב ההופעות, ניגן המפיק פליינג לוטוס ללאמאר אוסף רצועות שנועדו לאלבומו של קפטן מרפי (האלטר אגו של פליינג לוטוס). כל הרצועות נשארו באלבומו של פליינג לוטוס, למעט הפתיחה של To Pimp a Butterfly,‏ "Wesley's Theory", בה משתתפים גם ת'אנדרקאט וג'ורג' קלינטון.[8] לוטוס הפיק גם גרסה של הרצועה "For Sale? (Interlude)" שנגנזה בסופו של דבר, כאשר לאמאר השתמש במקום זאת בגרסתו של המפיק טז ארנולד באלבום. לוטוס הצהיר כי לא סביר שגרסתו לשיר תצא לאור.[9] הראפרית האמריקאית רפסודי השתתפה גם היא באלבום ותרמה את קולה לשיר "Complexion (A Zulu Love)". לאמאר ביקש מהמפיק ניינת' וונדר (אנ') ליצור קשר עם רפסודי ולבקש ממנה להשתתף באלבום. כשדיברה על השיר, הצהירה שלאמאר כבר החליט על תוכן השיר והצהירה שההוראות היחידות שהוא נתן היו שם השיר והרעיון ש"אנחנו יפות ולא משנה מה הגזע שלנו, אבל הוא באמת רצה לדבר עם העם שלנו ולהתייחס לאור לעומת החשכה".[10][11] לאמאר ניסה ליצור קשר עם המפיק מאדליב, כדי לבדוק אם הם יכולים לעבוד יחד, אך לא הצליח להגיע אליו.[12]

בשנת 2014, פארל ויליאמס, שעבד בעבר עם לאמאר, יחד עם המפיק סאונווייב (אנ'), ניגן את הרצועה "Alright" בפסטיבל הולי שיפ.[13] הרצועה כוללת את אותה דגימה לא מזוהה בה השתמש ויליאמס בשירו של ריק רוס "Presidential" מתוך האלבום God Forgives, I Don't משנת 2012. לפי הדיווחים, הראפר האמריקאי פאבולוס (אנ') היה אמור להשתתף בשיר.[13][14][15] האלבום עבר שלושה שלבים שונים לפני שצוות ההפקה הצליח להתקדם עם הרעיון. לאחר מכן, המפיק ת'אנדרקאט הובא לתהליך, לאחר שפליינג לוטוס הביא אותו לראות את הופעתו של לאמאר בסיבוב ההופעות של האלבום Yeezus של קניה וסט.[16] הסינגל המוביל מתוך האלבום, "I", הופק על ידי ראהקי, שהפיק גם את השיר "Institutionalized" מתוך האלבום. אף על פי שגרסת האלבום של "I" שונה מגרסת הסינגל באופן מוחלט, שתי הגרסאות הכילו דגימה לשיר "That Lady" של האחים איסלי (אנ'). לאמאר ביקר באופן אישי את האחים איסלי, כדי לקבל אישור מהסולן הראשי רונלד איזלי לדגום את השיר.[17]

לאמאר החל לנסוע לסנט לואיס והחל לעבוד עם איזלי באולפן. איזלי השתתף גם בשיר "How Much a Dollar Cost" לצד הזמר-יוצר ג'יימס פונטלרוי (אנ').[17] המפיק והראפר פיט רוק סיפק כמה קולות גיבוי וסקראצ'ינג לשיר "Complexion (A Zulu Love)", וכפי שאמר, התרומה הייתה יוצאת דופן, מכיוון שהוא לא היה המפיק של הרצועה.[18] הזמר בילאל (אנ') השתתף בשירים "Institutionalized" ו-"These Walls" מתוך האלבום, וסיפק קולות גיבוי שלא זכו לקרדיט בשירים "U",‏ "For Sale? (Interlude)",‏ "Momma" ו-"Hood Politics".[19] בילאל הצהיר שהוא ולאמאר בתחילה לא היו בטוחים בכמה שירים הוא יופיע, וציין כי הוא עובד על רצועות שונות, אך עדיין לא ידע את התוצאה. "עבור חלק ניכר מהחומרים ללקנדריק היה מושג מה הוא רוצה. הוא שר את המנגינה וחלק מהמילים ואני הייתי מפרש את מה שהוא אומר לי". בשירים בהם בילאל שר קולות רקע, הוא הצהיר כי "חלק היו בסגנון חופשי; רק הוספת צבע כדי להפוך אותו לסאונד מלא יותר".[20] על פי דיווחים, לאמאר עבד גם עם המוזיקאי האמריקאי פרינס, אך הם היו לחוצים מדי בזמן במהלך ההקלטה ולכן לא הצליחו להשלים את עבודתם עבור האלבום.[21][22][23] לאמאר הצהיר כי האזין רבות למיילס דייוויס ופרליאמנט-פאנקדליק (אנ') במהלך הקלטת האלבום.[24]

בשנת 2016, הוציא לאמאר את Untitled Unmastered, אלבום אוסף המכיל רצועות שלא פורסמו בעבר, שמקורן בהקלטת To Pimp a Butterfly. על פי המפיק ת'אנדרקאט, אלבום זה "משלים את המשפט" של אלבום האולפן השלישי של לאמאר.[25]

סגנון מוזיקלי עריכה

לדברי המוזיקולוג ויל פולטון, האלבום עוסק במסורת המוזיקה השחורה וחוגג אותה. בדומה לזמר דיאנג'לו באלבומו Black Messiah משנת 2014, לאמאר "מצרף במודע סגנונות מוזיקליים אפרו-אמריקאיים ביחסים דינמיים של התחדשות נוסטלגית".[26] קייל אנדרסון מאנטרטיינמנט ויקלי תיאר את האלבום כ"מחבק" את כל ההיסטוריה של המוזיקה האמריקאית השחורה".[27] המהנדס של לאמאר MixedByAli (אנ') שיבח את לאמאר באומרו, "[לאמאר הוא] ספוג. הוא שילב את כל מה שקורה [באפריקה] ובחייו כדי להשלים פאזל של מיליון חלקים".[6] לאמאר תיאר את האלבום כיצירה "כנה, מפוחדת ולא מתנצלת" הנשענת על פאנק, הארד בופ, ספוקן וורד ונשמה,[4][24] ואילו המבקרים ציינו גם אלמנטים מההיפ הופ של החוף המערבי ואוונט-גארד (אנ'). אליסון סטיוארט מוושינגטון פוסט טען כי האלבום "מושחל" עם ג'י-פאנק. בנאום על סגנונות האלבום, אמר אחד ממפיקי האלבום, טרס מרטין (אנ'), "אם אתה מתעמק, אתה שומע את השושלת של ג'יימס בראון, ג'קי וילסון, מהליה ג'קסון, הצלילים של אפריקה ואנשינו כשהם התחילו כאן. אני שומע משהו אחר בכל פעם. שמעתי בו אלמנטים קובניים לפני כמה ימים".[6]

מגזין Stereogum תיאר את האלבום כ"הצהרה בסגנון אוונט-ג'אז-ראפ שאפתנית",[28] ו-The Source (אנ') סיווג את האלבום כאלבום היפ הופ ניסיוני.[29] דן וויס מ-Spin (אנ') ציין "גוונים של On the Corner של מיילס דייוויס וג'אז חופשי בכל רחבי [...], כמו גם There's a Riot Goin' On של סליי סטון ו-(New Amerykah Part One (4th World War של פאנקדליק ואריקה באדו המשוגע באופן דומה אך יחסית לו-פיי", אך הצהיר בכל זאת ש"התחושה של האלבום הזה היא עכשווית להפליא".[30] מבקרים אחרים התייחסו אליו כ"השלכה" למוזיקת הנאו סול של שנות ה-90 של המאה ה-20.[31] גרג קוט משיקגו טריביון ציין את זיקתו של האלבום למוזיקה שחורה ישנה, אך טען כי "לאמאר לוקח טרופיים מוזיקליים מוכרים לטריטוריה חדשה".[32] מגזין האטלנטיק ציין את השפעתו של המפיק פליינג לוטוס על האלבום וכתב כי "צליל החתימה שלו - מכשור ג'אז והיפ הופ מרובד לקולאז'ים קאוטים - נמצא בכל האלבום".[33] סטיב מאלון מ-The Quietus (אנ') ציין "פסיכדליה מעוותת להפליא שפורצת מתוך העיבודים האידיואינקרטיים שלה".[34]

מילים ונושאים עריכה

האלבום בוחן מגוון נושאים פוליטיים ואישיים הקשורים לגזע, תרבות ואפליה. המבקר ניל קולקרני אמר כי הוא מעריך את "ההבטחות השבורות והמסלולים העקובים מדם בתוך חולשת הלב של אמריקה ומחוצה לה", מגזין הבילבורד סיווג את האלבום כאלבום היפ הופ פוליטי,[35] וג'יי קספיאן קאנג (אנ') צפה באלמנטים של תורת הגזע הביקורתית, תורת הגזע, פוליטיקה מכובדת, תאולוגיה ומטא-אנליזה הבוחנים את הצלחתו של לאמאר ומעמדו בקהילת ההיפ הופ.[36] פרופסור נטלי גראהם מאוניברסיטת קליפורניה השוותה את האלבום לסדרת הטלוויזיה שורשים משנת 1977. בעוד ש"שורשים דוחס ומפשט" את ההיסטוריה השחורה, גרהאם אמרה ש-To Pimp a Butterfly משבש באופן קיצוני משמעויות של מכובדות שחורה, מוסר הירואי, טראומה וזיכרון".[37]

בכתב העת התאולוגי של טורונטו (אנ'), ג'יימס ד. מקלוד ג'וניור השווה הקבלה בין בחינתו של לאמאר את חשיבותו השלטת של המוות בחוויה האפרו-אמריקאית ובין עבודותיו של התאולוג הנוצרי פול טיליץ', כאשר מקלאוד תיאר את האלבום כדוגמה מקורית ל"היפ הופ אקזיסטנציאליסטי".[38] אדם בלום הבחין בקשרים בין האלבום לבין כתבי פסיכואנליטיקה כמו וילפרד ביון, ניקולה אברהם וזיגמונד פרויד.[39] במאמר שפורסם בלאנסט, הפרופסורים מאוניברסיטת קיימברידג' ובקי אינקסטר תיארו את לאמאר כ"משורר הרחוב לביראות הנפש", וציינו כיצד האלבום מכיל נושאים כגון התמכרות, חרדה, דיכאון וחוסן נפשי.[40]

האלבום ממשיך בדיאלוג ניואני על נושאים כבדי משקל המשפיעים על הקהילה האפרו-אמריקאית. בהוצאת האלבום בתקופה של פעילות שחורה מחודשת, הפך השיר "Alright" של לאמאר לזעקה של תנועת Black Lives Matter.[41] במילים כמו "and we hate po-po / Wanna kill us dead in the street fo sho, nigga" הוא מבהיר שהוא תומך בתנועה ובמשפחות של גברים ונשים שחורות כגון מייקל בראון, סנדרה בלנד, תמיר רייס ואחרים שנפלו קורבן לאלימות משטרתית בארצות הברית. לאמאר לוקח את דעותיו הלאה כדי לתת את עמדתו על פשע שחור בשיר "The Blacker the Berry". הוא מבקר את עצמו ואת הקהילה כשהוא אומר, "So why did I weep when Trayvon Martin was in the street? / When gang bangin' make me kill a nigga blacker than me?‎". יש מבקרים שטוענים כי גישתו מקלה על הרטוריקה המשתיקה את תנועת Black Lives Matter. סטריאו ויליאמס מדיילי ביסט (אנ') כתב בתגובה למילים שלו כי "מסוכן להשתמש באותה אלימות כטקטיקה משתקת כאשר הציבור כועס על הכניעה השיטתית של אנשים שחורים".[42]

לאמאר הציע הסברים על המשמעויות שמאחורי שירים כמו "Wesley's Theory" ו-"King Kunta".[43][44][45] רצועת הפתיחה המושפעת מפאנק משנות ה-70 של המאה ה-20[46] "Wesley's Theory" מתייחסת לוסלי סנייפס וכיצד נכלא השחקן בגין העלמת מס; על פי לאמאר, "אף אחד לא מלמד גברים שחורים עניים כיצד לנהל כסף או סלבריטאים, כך שהם כן משיגים הצלחה, הכוחות שיש בהם יכולים לקחת את זה ממש תחתיהם".[43][44][45] ב-"For Free? (Interlude)", לאמאר מראפרפ בסגנון ספוקן וורד, בליווי מוזיקלי של פסנתרן הג'אז רוברט גלספר (אנ').[46]

"King Kunta" עוסק ב"היסטוריה של סטריאוטיפים שליליים שכל אפרו-אמריקאי צריך לפייס".[43][44][45] לאמאר גם הסביר את ביקורתו על ראפרים המשתמשים בכותבי צללים ב-"King Kunta", וחשף כי הגיע לגדולה ככותב צללים, ויש לו כבוד לכותבים, אך אומר כי "כאמן חדש, אתה צריך לעמוד מאחורי עבודתך".[43][44][45]

"These Walls" תואר על ידי בילבורד כ"מהרהר במין ובקיום באותה המידה; זו מטאפורה יונית על כוחו של שלום, כאשר קירות סוכר הם בריחה וקירות אמיתיים הם מכשולים. לאמאר גילה כי בשיר "U", קיבל השראה מחוויות הדיכאון והמחשבות האובדיניות שלו.[43][44][45] הוא הזכיר גם את רגשות האשמה של הניצולים כהשראה לאלבום.[47] "Alright" מתחיל בקטע ספוקן וורד לפי שהוא מתפוצץ לדיוקן של אמריקה המחליף צורה, שמביא צופרי ג'אז, פעימות תופים מנצנצות והראפ המפליג של לאמאר, כשהוא נאבק בצרות ופיתויים. אולם בסוף כל בית, הוא מרגיע את עצמו ש"אחנו נהיה בסדר" - זעקת עצרת פשוטה לאומה המתהדרת מאלימות נשק ואכזריות משטרתית.[48] "The Blacker the Berry" כולל מקצב בום באפ ומילים שחוגגות את המורשת האפרו-אמריקאית של לאמאר ו"מתמודדות עם שנאה, גזענות וצביעות". ההוק של השיר מבוצע על ידי אמן הדאנסהול הג'מייקני אססין (אנ'), הידוע בהופעתו באלבומו של קניה וסט, Yeezus, משנת 2013, שמילותיו מתייחסות באופן דומה לאי שוויון גזעי, במיוחד נגד אפרו-אמריקאים.[49][50]

שם ואריזה עריכה

במקור, האלבום נקרא Tu Pimp a Caterpillar, ראשי תיבות של Tu.P.A.C.‎, רמז לראפר טופאק שאקור.[44] לאמאר החליט להחליף את "carterpillar" בשם המקורי ל-"butterfly", והסביר בראיון ל-MTV, "אני פשוט רציתי להראות את בהירות החיים ולמילה "סרסור" יש כל כך הרבה תוקפנות וזה מייצג כמה דברים. מבחינתי זה מייצג את השימוש בסלבריטאות שלי לתמיד. סיבה נוספת היא לא להיות סרוס על ידי התעשייה דרך הסלבריטאות שלי… זה נהיה עמוק יותר מזה בשבילי. יכולתי לדבר כל היום על זה".[44] מאוחר יותר, אמר לאמאר גם במגזין רולינג סטון, "רק לשים את המילה 'סרסור' לצד 'פרפר'... זה טיול. זה משהו שיהיה ביטוי לנצח. זה ילומד בקורסים מכללות - אני באמת מאמין כך".[51]

מהדורת התקליטור של האלבום כללה חוברת שהופקה עם כתב ברייל; על פי לאמאר, תרגום כתב הברייל חושף את "השם המלא האמיתי של האלבום".[52] מגזין Complex (אנ') הזמין מתרגם ברייל, שתרגם את הכתוב ל-A Kendrick by Letter Blank Lamar, ש-Complex ציינו כי ככל הנראה אמור להיקרא כ-A Blank Letter by Kendrick Lamar.[52][53]

שיווק ומכירות עריכה

לצאת האלבום קדמו שני סינגלים, "I" שיצא ב-23 בספטמבר 2014,[54] ו-"The Blacker the Berry" שיצא בפברואר 2015.[55] הראשון הפך לשיר השישי של לאמאר ב-40 הראשונים במצעד הבילבורד הוט 100 ובוצע בתוכנית סאטרדיי נייט לייב.[56] "King Kunta" יצא כסינגל השלישי מתוך האלבום במרץ 2015,[57] ו-"Alright" יצא לתחנות הרדיו ב-30 ביוני.[58] עם צאתו של האחרון, העלו כמה גופי חדשות את הרעיון ש-"Alright" יהיה "ההמנון השחור הלאומי",[41][59][60] בעוד שהתקשורת דיווחה על מחאות בהנהגת הנוער נגד אכזריות המשטרה ברחבי המדינה דרך מילות פזמון השיר.[61][62] בעקבות השיר, לאמאר הוצג ברשימת Power 100 של מגזין Ebony (אנ'), רשימה שנתית המכירה במנהיגים רבים בקהילה האפרו-אמריקאית.[63] "These Walls" יצא כסינגל החמישי מתוך האלבום ב-13 באוקטובר.[64] מלבד הקליפים הנלווים לסינגלים, השיר "For Free? (Interlude)" הציג גם ויזואליות,[65] וכך גם "U" יחד עם "For Sale? (Interlude)", כחלק מהסרט הקצר God Is Gangsta.[66] כתמיכה באלבום, יצא לאמאר לסיבוב הופעות בשם Kunta's Groove Sessions Tour, שכלל שמונה הופעות בשמונה ערים במהלך אוקטובר ונובמבר.[67]

האלבום יצא לראשונה לחנות האייטונס ולספוטיפיי ב-15 במרץ 2015, שמונה ימים לפני מועד יציאתו המקורי.[68] לדברי אנתוני טיפית', מנכ"ל טופ דואוג אנטרטיינמנט, יציאתו המוקדמת של האלבום לא הייתה מכוונת, ככל הנראה בגלל שגיאה מצד אינטרסקופ רקורדס.[69] למחרת, הוסר האלבום מחנות האייטונס וחזר ב-23 במרץ, אם כי עדיין היה זמין בספוטיפיי.[70] בשבוע הראשון לצאתו, הגיע היישר אל המקומות הראשונים במצעדים של בריטניה, אוסטרליה[71] וארצות הברית, שם מכר 324,000 עותקים בשבוע הראשון לצאתו.[72] האלבום זכה ל-9.6 מיליון השמעות בספוטיפיי ביום הראשון לצאתו, והגדיר את שיא הסרטימינג העולמי הראשון של השירות.[73] עד סוף 2015, דורג האלבום כאלבום ה-16 הפופולרי ביותר במצעד הבילבורד 200 והגיע למכירות של מיליון עותקים ברחבי העולם. במרץ 2016 מכר האלבום 850,000 עותקים בארצות הברית, שם זכה בתואר הפלטינה מטעם איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי. ביוני 2017 הגיע האלבום למיליון עותקים שנמכרו בארצות הברית.[74]

קבלת האלבום עריכה

האלבום זכה להערכה ביקורתית רחבה. ב-Metacritic זכה האלבום לציון ממוצע משוקלל של 96 מתוך 100, בהתבסס על 44 ביקורות.[75] ב-AnyDecentMusic?‎ קיבל האלבום 9.3 מתוך 10, בהתבסס על הערכתם לגבי הקונצנזוס הביקורתי. על פי ויל בולטר Gigwise (אנ'), המבקרים כיבדו אותו כ"קלאסיקה מיידית".[76]

דן וייס ממגזין ספין (אנ') ראה ב-To Pimp a Butterfly כ"אלבום היפ-הופ אמריקאי גדול" וכ"האזנה חיונית".[77] ניל מקורמיק מדיילי טלגרף כינה את האלבום "יצירת מופת צפופה אך מסנוורת".[78] בביקורת לאנטרטיינמנט ויקלי, קייל אנדרסון מצא את האלבום משמעותי כפליים מאלבומו הראשון של לאמאר בחברת תקליטים גדולה וכולל יותר סגנונות מוזיקה אפרו-אמריקאיים, עם איכות הפקה "קולנועית" במיוחד, אך "החופש של מיקסטייפ".[27] העיתונאי ג'ים קרול מאייריש טיימס ראה באלבום "שיא לזמנים בהם אנו נמצאים", בו עבר לאמאר מנרטיבי העבר שלו אודות קומפטון לבבואת עזות אך מדויקות על "אמריקה השחורה".[79] ברולינג סטון, גרג טייט תיאר את האלבום כ"יצירת מופת של זעם לוהט, ג'אז עמוק וביקורת עצמית חסרת רחמים" שיחד עם אלבומו שלישי של דיאנג'לו, Black Messiah, הפך את שנת 2015 ל"שנה בה הפוליטיקה השחורה הקיצונית והמוזיקה השחורה האמיתית התחדשו במקביל לכניסה למיינסטרים הפופ של האומה".[80] רוברט כריסטגאו כתב בביקורתו עבור Cuepoint כי לא הרבה אמנים היו נלהבים ומבינים כמו לאמאר, שהציע "הצעה יעילה, אמיצה וחזקה להחזיר את ההיפ הופ כמו CNN של אמריקה השחורה" בעידן של מדיה חברתית.[81]

אף על פי שקבלת הפנים של האלבום הייתה חיובית באופן אוניברסלי, עדיין היו כמה ביקורות מתונות שהופנו לאלבום. למשל, מבקר הניו יורק טיימס, ג'ון קרמניקה, פחות התלהב מאחרים, והרגיש שלאמאר עדיין נאבק ליישב את צפיפותו ככותב מילים עם המוזיקה שעליה התייצב: "הוא לא עלה על נטייתו לעומס [ועדיין] מסתכן בסיכון של מחנק".[82] בגרדיאן, אלכסיס פטרידיס מצא את המוזיקה קצת לא יציבה וקונן על "רגעי פינוק עצמי" כמו "Mortal Man" שנמשך 12 דקות והרהורי התהילה של לאמאר. עם זאת, בסופו של דבר, פטרידיס העניק לאלבום ארבעה כוכבים מתוך חמישה.[83]

דירוגים עריכה

בסוף 2015, האלבום היה לאלבום המדורג בתדירות הגבוה ביותר בעשירייה הפותחת של רשימות סיכום השנה של האלבומים הטובים ביותר. לפי Metacritic, האלבום הופיע 101 פעמים בעשירייה הראשונה של הרשימות שפורסמו על ידי מבקרים, כתבי עת, אתרים וחנויות מוזיקה. האלבום הופיע בראשם של 51 רשימות, כולל רולינג סטון, בילבורד, פיצ'פורק, מגזין סלנט, ספין, הגרדיאן, קומפלקס, Consequence of Sound, אייריש טיימס ו-Vice.[84] מגזין NME דירג את האלבום במקום השני, וטיים במקום השלישי.[85] הוא נבחר לאלבום הטוב ביותר לשנת 2015 ב-Pazz & Jop, סקר שנתי של מבקרים אמריקאים בפריסה ארצית, שפורסם על ידי הוילג' ווייס.[86] האלבום הוצב במקום התשיעי בסקר המבקרים השנתי של המגזין הבריטי The Wire (אנ').[87] בהתבסס על דירוגי סיכום שנה שונים, האתר Acclaimed Music (אנ') דירג את האלבום כאלבום המוערך ביותר לשנת 2015.[88]

ברשימת האלבומים הטובים ביותר של העשור, האינדפנדנט דירג את האלבום במקום הראשון,[89] Consequence of Sound במקום השני,[90] רולינג סטון במקום השלישי[91] ופיצ'פורק במקום הרביעי.[92] בסקר שערך מגזין הגרדיאן ל-45 עיתונאי מוזיקה בשנת 2019, האלבום נבחר לאלבום הרביעי הטוב ביותר במאה ה-21. במאמר נכתב כי "כחגיגה לעושר האמנות השחורה, כל האלבום היה מהפכה לקנאות".[93] באופן דומה, בסקירתו על האלבום עבור The Verge (אנ') במרץ 2015, העורך והיתונאי מיכה סינגלטון הכריז על האלבום כ"אלבום הטוב ביותר של המאה ה-21, אלבום ההיפ-הופ הטוב ביותר מאז Ready to Die של הנוטוריוס בי. איי. ג'י. ו-Illmatic משנת 1994, והוא מציין את מקומי של לאמאר כגדול ביותר בכל הזמנים". בספטמבר 2020, מגזין רולינג סטון הוציא גרסה מעודכנת של רשימת "500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים", המבוססת על דעותיהם של למעלה מ-300 אמנים, עיתונאי מוזיקה ואנשי מקור בתעשייה, בה דורג האלבום במקום ה-19.[94] כתב העת The A.V. Club דירג את האלבום במקום ה-3 ברשימת "50 האלבומים האהובים ביותר של שנות ה-2010".[95] בילבורד דירג את האלבום במקום החמישי ברשימת "100 האלבומים הטובים ביותר של שנות ה-2010".[96] האתר האינטרנט האמריקאי Metacritic אוסף ביקורות על אלבומי מוזיקה, דירג את האלבום במקום הראשון ברשימת "האלבומים הטובים של העשור (2010-2019)" עם ניקוד של 96.[97]

האלבום זיכה את לאמאר בשבע מועמדויות בטקס פרסי גראמי ה-58. הוא היה מועמד בקטגוריות "אלבום השנה" ו"אלבום הראפ הטוב ביותר", וזכה בקטגוריית "אלבום הראפ הטוב ביותר", אך הפסיד ל-1989 של טיילור סוויפט בקטגוריית "אלבום השנה". השיר "Alright" זכה בקטגוריות "ביצוע הראפ הטוב ביותר" ו"שיר השנה", תוך שהועמד גם לקטגוריות "שיר השנה" ו"הווידאו קליפ הטוב ביותר". השיר "These Walls" זכה בקטגוריית "ביצוע הראפ/שירה הטוב ביותר".[98] האלבום קיבל גם ארבע מועמדויות נוספות לשיתופי פעולה מוזיקליים אחרים מאותה השנה, מה שהופך את לאמאר לראפר עם מספר המועמדויות הרב ביותר בטקס אחד, עם 11 מועמדויות, והשני לאחר מייקל ג'קסון (12 מועמדויות).[99][100] בטקס הקודם, "I" זכה בקטגוריות "שיר הראפ הטוב ביותר" ו"ביצוע הראפ הטוב ביותר". האלבום קיבל מועמדות גם לפרס "אלבום הראפ המוביל" בטקס פרסי המוזיקה של בילבורד לשנת 2016.[101]

בשנת 2019, מגזין הגרדיאן דירג את האלבום במקום הרביעי ברשימת "100 האלבומים הטובים ביותר של המאה ה-21".[102] מגזין פיצ'פורק דירג את האלבום ברשימת "200 האלבומים הטובים ביותר של שנות ה-2010" במקום הרביעי.[103]

השפעה עריכה

השפעתו המיידית של האלבום הורגשה כ"פנתיאון להעצמה גזעית", על פי באטלר, שטען גם כי האלבום סייע ביצירת מרחב מכובד להיפ הופ תודעתי ו"יערך לא רק בראש רשימה כלשהי בסוף השנה, אלא בתת-המודע של מעריצי המוזיקה למשך עשרות שנים קדימה".[104] רוברט בלייר כתב במגזין Highsnobiety (אנ') כי האלבום "הוא הרגע המגובש בזמן בו קנדריק הפך לקול האמנותי החזק ביותר של הדור". ארון ויליאמס מ-Uproxx (אנ') אמר כי האלבום "הוכיח כי ראפ ניסיוני מהשדה השמאלי יכול לתפקד גם בתחום הביקורתי וגם בתחום המסחרי".[105] סקסופוניסט הג'אז קאמאסי וושינגטון (אנ') אמר כי האלבום "שינה את המוזיקה, ואנחנו עדיין רואים את ההשפעות של זה [...] [האלבום] פירושו שמוזיקה מגרה אינטלקטואלית לא צריכה להיות מחתרתית".[6] על פי המפיק טוני ויסקונטי, לאלבום הייתה השפעה על אלבומו של דייוויד בואי, Blackstar, משנת 2016, באומרו כי הוא ובואי הקשיבו הרבה לקנדריק לאמאר ואהבו את "העובדה שקנדריק היה כל כך פתוח בראש והוא לא עשה אלבום היפ הופ ישר. זרק את הכל לשם, וזה בדיוק מה שרצינו לעשות".[106] המוזיקאי האמריקאי פרינס הדגיש כי הוא היה מעריץ של האלבום ואמר בראיון כי "[ללאמאר] פשוט יש מה לומר [...] [To Pimp a Butterfly הוא] טהור. ועם ת'אנדרקאט באלבום? קדימה. אתה לא מוריד את "Alright" מהפלייליסט שלי!".[107]

רשימת השמעה עריכה

מס' שם משך
1. Wesley's Theory (בהשתתפות ג'ורג' קלינטון ות'אנדרקאט) 4:47
2. For Free? (Interlude)) 2:10
3. King Kunta 3:54
4. Institutionalized (בהשתתפות בילאל, אנה וייז וסנופ דוג) 4:31
5. These Walls (בהשתתפות בילאל, אנה וייז ות'אנדרקאט) 5:00
6. u 4:28
7. Alright 3:39
8. For Sale? (Interlude) 4:51
9. Momma 4:43
10. Hood Politics 4:52
11. How Much a Dollar Cost (בהשתתפות ג'יימס פונטלרוי ורונלד אייזלי) 4:21
12. Complexion (A Zulu Love) (מארח את רפסודי) 4:23
13. The Blacker the Berry 5:28
14. You Ain't Gotta Lie (Momma Said) 4:01
15. I 5:36
16. Mortal Man 12:07
משך כולל:
 78:51

מיקומי שיא עריכה

 ‏
‏‏  מצעדים ודירוגים (2015–2016)
מדינה מצעד מיקום שיא
  אוסטריה Ö3 אוסטריה טופ 40‏ 15
  אוסטרליה מצעד האלבומים האוסטרלי 1
  איטליה מצעד האלבומים האיטלקי 32
  אירלנד מצעד האלבומים האירי 6
  ארצות הברית בילבורד 200 1
מצעד אלבומי ה-R&B/היפ-הופ 1
  בריטניה מצעד האלבומים הבריטי 1
מצעד אלבומי ה-R&B 1
  גרמניה GfK – טופ 100 7
  דנמרק היטליסטן 3
  הולנד מצעד 100 האלבומים ההולנדיים 9
  הונגריה Mahasz 34
  ולוניה אולטראטופ 40 16
  טאיוואן ג'י-מיוזיק 11
  נורווגיה VG-lista 2
  ניו זילנד המצעד הניו זילנדי הרשמי 1
  ספרד PROMUSICAE 91
  סקוטלנד מצעד האלבומים הסקוטי 3
  פורטוגל מצעד האלבומים הפורטוגזי (AFP) 21
  פינלנד המצעדים הפיניים הרשמיים 14
  פלנדריה אולטראטופ 50 4
  צרפת SNEP 17
  קנדה מצעד האלבומים הקנדי 1
  שוודיה סוורייטופליסטן 10
  שווייץ המצעד השווייצרי 3
 ‏
‏‏  מצעדי סוף שנה (2015)
מדינה מצעד מיקום שיא
  אוסטרליה מצעד האלבומים האוסטרלי 23
  ארצות הברית בילבורד 200 16
מצעד אלבומי ה-R&B/היפ-הופ 3
  דנמרק היטליסטן 52
  הולנד מצעד 100 האלבומים ההולנדיים 84
  ולוניה אולטראטופ 40 173
  פלנדריה אולטראטופ 50 40
  קנדה מצעד האלבומים הקנדי 23
 ‏
‏‏  מצעדי סוף שנה (2016)
מדינה מצעד מיקום שיא
  אוסטרליה מצעד האלבומים האוסטרלי 65
  ארצות הברית בילבורד 200 61
מצעד אלבומי ה-R&B/היפ-הופ 13
 ‏
‏‏  מצעדי סוף שנה (2017)
מדינה מצעד מיקום שיא
  אוסטרליה מצעד האלבומים האוסטרלי -
מצעד האלבומים האורבניים 29
  ארצות הברית בילבורד 200 181
 ‏
‏‏  מצעדי סוף שנה (2023)
מדינה מצעד מיקום שיא
  ארצות הברית בילבורד 200 –
מצעד האלבומים המסחריים 72[108]

נתוני מכירות עריכה

מקום תארים מכירות
אוסטרליה (ARIA)[109] פלטינה 70,000
דנמרק (IFPI Denmark) פלטינה 20,000
בריטניה (BPI) זהב 170,000
ארצות הברית (RIAA) פלטינה 1,050,000

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 Grammys 2016: The Complete Winners List, באתר רולינג סטון
  2. ^ Grammy Awards 2015: The Complete Winners List באתר רולינג סטון
  3. ^ "Top Dawg's Kendrick Lamar & ScHoolboy Q Cover Story: Enter the House of Pain". Billboard. 28 בפברואר 2014. ארכיון מ-4 במרץ 2014. נבדק ב-22 באפריל 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ 1 2 Andres Hale (9 בפברואר 2016). "The Oral History Of Kendrick Lamar's To Pimp A Butterfly". The Recording Academy. ארכיון מ-11 בפברואר 2016. נבדק ב-11 בפברואר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ "6 key players discuss Lamar's 'To Pimp A Butterfly". Grammy.com. 15 במאי 2017. נבדק ב-26 במאי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 "'To Pimp a Butterfly:' How Kendrick's Masterpiece Changed Culture". Highsnobiety. 24 במרץ 2020. ארכיון מ-17 בנובמבר 2020. נבדק ב-26 במאי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ Zach Frydenlund. "Kendrick Lamar and J. Cole Still Want to Release That Joint Album". Complex. ארכיון מ-3 באפריל 2015. נבדק ב-16 בספטמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ "Flying Lotus details involvement on Kendrick Lamar's new album". Fact. 16 במרץ 2015. ארכיון מ-24 בספטמבר 2015. נבדק ב-16 בספטמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ "Flying Lotus Details His 'To Pimp A Butterfly' Involvement". HipHopDX. 16 במרץ 2015. אורכב מ-המקור ב-4 במאי 2015. נבדק ב-16 בספטמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ Eric Diep. "Interview: Rapsody Details Her Feature On Kendrick Lamar's 'To Pimp A Butterfly' Album". Complex. ארכיון מ-1 בדצמבר 2017. נבדק ב-16 בספטמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ "Q&: Rapsody Talks Secretly Working on Kendrick Lamar's 'To Pimp a Butterfly'". Spin. 16 במרץ 2015. ארכיון מ-3 באפריל 2015. נבדק ב-16 במרץ 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ Hutchinson, Kate (30 בינואר 2021). "Madlib: 'Rap right now should be like Public Enemy – but it's just not there'". The Guardian. נבדק ב-31 בינואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ 1 2 "Was Kendrick Lamar's Pharrell Produced "Alright" Track was Originally for Fabolous?". The Early Registration. 16 במרץ 2015. ארכיון מ-20 במרץ 2015. נבדק ב-16 במרץ 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ "Kendrick Lamar—Alright feat. Pharrell & Thundercat (Pharrell Williams, Sounwave) (15')". במרץ 2015. ארכיון מ-26 ביוני 2015. נבדק ב-16 בספטמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ "Pharrell Shared A Version Of "Alright" From To Pimp A Butterfly With Fabolous Last Year [VIDEO]". אורכב מ-המקור ב-26 ביוני 2015. נבדק ב-16 בספטמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ Dan Rys (18 במרץ 2015). "Sounwave Says Kendrick Lamar's 'To Pimp a Butterfly' Went Through Three Phases". XXL. ארכיון מ-19 בספטמבר 2015. נבדק ב-16 בספטמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ 1 2 "NME News Kendrick Lamar says he visited Ronald Isley to ask to use 'That Lady' on new track 'I'". NME. 24 בספטמבר 2014. ארכיון מ-26 ביוני 2015. נבדק ב-16 בספטמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ "This Iconic Producer Just Called Kendrick's To Pimp A Butterfly 'The Best Album Out'". MTV News. ארכיון מ-27 ביוני 2015. נבדק ב-16 בספטמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ Digital Booklet – To Pimp a Butterfly (Media notes). Kendrick Lamar. Top Dawg Entertainment. 2015. ארכיון מ-2 במרץ 2017. נבדק ב-26 ביולי 2017. {{cite AV media notes}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: others in cite AV media (notes) (link)
  20. ^ "Kendrick Lamar". Billboard. 17 במרץ 2015. ארכיון מ-16 בספטמבר 2015. נבדק ב-16 בספטמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ "Kendrick Lamar and Prince hit the studio together". 2 באפריל 2015. ארכיון מ-5 במאי 2015. נבדק ב-23 באפריל 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ "Kendrick Lamar Recorded With Prince for 'To Pimp a Butterfly'". 1 באפריל 2015. ארכיון מ-20 באפריל 2015. נבדק ב-23 באפריל 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ "Kendrick Lamar reveals he and Prince hit the studio together". 2 באפריל 2015. ארכיון מ-8 באפריל 2015. נבדק ב-23 באפריל 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ 1 2 "Tracklisting: Kendrick Lamar—'To Pimp a Butterfly'". Rap-Up. 13 במרץ 2015. ארכיון מ-6 בספטמבר 2015. נבדק ב-17 במרץ 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ Natalie Weiner (4 במרץ 2016). "Thundercat on How Kendrick Lamar's New Project 'Completes the Sentence' of 'To Pimp a Butterfly'". Billboard. ארכיון מ-6 במרץ 2016. נבדק ב-5 במרץ 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ Fulton, Will (Spring 2015). "The Performer as Historian: Black Messiah, To Pimp a Butterfly, and the Matter of Albums". American Music Review. pp. 1–11. ארכיון מ-20 במרץ 2018. נבדק ב-20 במרץ 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ 1 2 Anderson, Kyle (26 במרץ 2015). "'To Pimp a Butterfly' by Kendrick Lamar: EW review". Entertainment Weekly. New York. ארכיון מ-7 באפריל 2015. נבדק ב-3 באפריל 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ Helman, Peter (17 במרץ 2015). "Kendrick Lamar's To Pimp A Butterfly Sets Spotify's Global One-Day Streaming Record". Stereogum. ארכיון מ-4 באוקטובר 2018. נבדק ב-4 באוקטובר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ Garofalo, Jack (12 בינואר 2016). "A LOOK AT DAVID BOWIE'S LEGACY AND IMPACT ON HIP HOP". The Source. ארכיון מ-1 ביוני 2016. נבדק ב-29 באפריל 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ Review: Kendrick Lamar, 'To Pimp a Butterfly', Spin, ‏2015-03-20
  31. ^ Charity, Justin (20 במרץ 2015). "Interview: Bilal Rejects 'Neo-Soul,' Says Kendrick Lamar's 'To Pimp a Butterfly' Is Jazz". Complex. ארכיון מ-11 באוגוסט 2020. נבדק ב-22 באוגוסט 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  32. ^ Kot, Greg (4 במרץ 2016). "Kendrick Lamar's surprise 'Untitled, Unmastered' rarely sounds unfinished". Chicago Tribune. ארכיון מ-6 במרץ 2016. נבדק ב-4 במרץ 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  33. ^ "The Power in Kendrick Lamar's Complexity". The Atlantic. 17 במרץ 2015. ארכיון מ-11 במרץ 2016. נבדק ב-21 במרץ 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ "The Quietus". 23 במרץ 2015. ארכיון מ-17 בנובמבר 2020. נבדק ב-1 בפברואר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  35. ^ "Billboard.com's 25 Best Albums of 2015: Critics' Picks". Billboard. 15 בדצמבר 2015. ארכיון מ-18 בדצמבר 2015. נבדק ב-15 בדצמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  36. ^ King, Jay Caspian (24 במרץ 2015). "Notes on the Hip-Hop Messiah". The New York Times. ארכיון מ-4 באוקטובר 2018. נבדק ב-4 באוקטובר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  37. ^ Graham, Natalie (2017). "What Slaves We Are: Narrative, Trauma, and Power in Kendrick Lamar's Roots". Transition (122): 123–132. doi:10.2979/transition.122.1.18. JSTOR 10.2979/transition.122.1.18.
  38. ^ McLeod Jr., James D. (Spring 2017). "If God Got Us: Kendrick Lamar, Paul Tillich, and the Advent of Existentialist Hip Hop". Toronto Journal of Theology. pp. 123–135. doi:10.3138/tjt.2017-0006. אורכב מ-המקור ב-20 במרץ 2018. נבדק ב-20 במרץ 2018 – via Project MUSEurl-status=live. {{cite web}}: (עזרה)
  39. ^ Blum, Adam (באוגוסט 2016). "Rhythm Nation". Studies in Gender and Sexuality. 17 (3): 141–149. doi:10.1080/15240657.2016.1199923. {{cite journal}}: (עזרה)
  40. ^ Sule, Akeem; Inkster, Becky (ביוני 2015). "Kendrick Lamar, street poet of mental health". The Lancet Psychiatry. 2 (6): 496–497. doi:10.1016/S2215-0366(15)00216-3. PMID 26360440. {{cite journal}}: (עזרה)
  41. ^ 1 2 Harris, Aisha (3 באוגוסט 2015). "Is Kendrick Lamar's "Alright" the New Black National Anthem?". Slate. ארכיון מ-13 בדצמבר 2018. נבדק ב-12 באפריל 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  42. ^ Williams, Stereo (11 בפברואר 2015). "Who Exactly Is Kendrick Lamar Raging Against in 'Blacker the Berry?'". The Daily Beast. ארכיון מ-7 באפריל 2016. נבדק ב-12 באפריל 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  43. ^ 1 2 3 4 5 "Kendrick Lamar's Latest Album Wasn't Always Called To Pimp a Butterfly". 31 במרץ 2015. ארכיון מ-25 באפריל 2015. נבדק ב-23 באפריל 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  44. ^ 1 2 3 4 5 6 7 "Kendrick Lamar Reveals To Pimp A Butterfly's Original Title And Its Tupac Connection". 31 במרץ 2015. ארכיון מ-29 באפריל 2015. נבדק ב-23 באפריל 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  45. ^ 1 2 3 4 5 "Kendrick Lamar Reveals Meaning Behind 'To Pimp A Butterfly' Album Title". 31 במרץ 2015. ארכיון מ-8 בספטמבר 2015. נבדק ב-23 באפריל 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  46. ^ 1 2 Rolling Stone, Staff (16 במרץ 2015). "Kendrick Lamar's 'To Pimp a Butterfly': Track by Track". Rolling Stone. ארכיון מ-17 בנובמבר 2020. נבדק ב-27 ביולי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  47. ^ Golding, Shenequa (1 באפריל 2015). "Kendrick Lamar Talks Survivor's Guilt, Depression and the Dangers of Lucy". Vibe. ארכיון מ-6 במרץ 2016. נבדק ב-20 בפברואר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  48. ^ ""SONG OF THE YEAR"". Billboard—The International Newsweekly of Music, Video and Home Entertainment: 28. 2 בינואר 2016. {{cite journal}}: (עזרה)
  49. ^ "Assassin collobs with Kendrick Lamar". ארכיון מ-22 בדצמבר 2015. נבדק ב-23 באפריל 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  50. ^ Emmanuel C. M. (11 בפברואר 2015). "Assassin Breaks Down Kendrick Lamar's 'The Blacker The Berry'". XXL. ארכיון מ-15 בפברואר 2015. נבדק ב-27 בפברואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  51. ^ "It Is No Longer Untitled – Kendrick Lamar's New Album: Everything We Know". Rolling Stone. 11 במרץ 2015. ארכיון מ-17 במרץ 2015. נבדק ב-17 במרץ 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  52. ^ 1 2 Nostro, Lauren. "Here's What the Braille in Kendrick Lamar's 'To Pimp a Butterfly' Album Booklet Means". Complex. ארכיון מ-26 בינואר 2016. נבדק ב-7 בינואר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  53. ^ "Hidden Braille Message Reveals Full Title Of Kendrick Lamar's To Pimp A Butterfly". Stereogum. 29 באפריל 2015. ארכיון מ-19 בינואר 2016. נבדק ב-8 בינואר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  54. ^ Zach Frydenlund (23 בספטמבר 2014). "Listen to Kendrick Lamar's "I"". Complex. ארכיון מ-26 בספטמבר 2014. נבדק ב-24 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  55. ^ "Kendrick Lamar premieres 'The Blacker The Berry', his intense, racially-charged new single—listen". Consequence of Sound. בפברואר 2015. ארכיון מ-25 ביוני 2016. נבדק ב-7 במרץ 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  56. ^ "Kendrick Lamar Makes a Triumphant Return to 'SNL'". Rolling Stone. 16 בנובמבר 2014. ארכיון מ-27 בנובמבר 2015. נבדק ב-20 בינואר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  57. ^ "Kendrick Lamar's New Album: Everything We Know". Rolling Stone. 10 במרץ 2015. ארכיון מ-3 ביולי 2015. נבדק ב-30 ביוני 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  58. ^ "Kendrick Lamar Picks Fourth Single from 'To Pimp a Butterfly'". 24Urban. 11 ביוני 2015. אורכב מ-המקור ב-12 ביוני 2015. נבדק ב-11 ביוני 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  59. ^ Hernandez, Victoria (5 באוגוסט 2015). "Kendrick Lamar's "Alright" Dubbed The New "We Shall Overcome" By Chicago Rapper Ric Wilson". HipHopDX. ארכיון מ-21 בדצמבר 2015. נבדק ב-10 בדצמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  60. ^ Kennedy, John (31 במרץ 2015). "Kendrick Lamar's 'Alright' Should Be The New Black National Anthem". BET. ארכיון מ-12 בדצמבר 2015. נבדק ב-10 בדצמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  61. ^ Henry, Dusty (28 ביולי 2015). "Cleveland State University conference attendees chant Kendrick Lamar's "Alright" in protest against police". Consequence of Sound. ארכיון מ-30 ביולי 2015. נבדק ב-28 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  62. ^ Hendicott, James (11 באוקטובר 2015). "Kendrick Lamar's 'Alright' chanted at Million Man March for racial equality". NME. ארכיון מ-12 באוקטובר 2015. נבדק ב-29 באוקטובר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  63. ^ "Ebony Power 100—2015 Honorees". Ebony. ארכיון מ-8 בדצמבר 2015. נבדק ב-2 בדצמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  64. ^ "Kendrick Lamar Picks Fifth Single from 'To Pimp A Butterfly'". 24Urban. 24 בספטמבר 2015. אורכב מ-המקור ב-25 בספטמבר 2015. נבדק ב-24 בספטמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  65. ^ Stutz, Colin (31 ביולי 2015). "Kendrick Lamar Goes 'Looney' Living the American Dream in 'For Free?' Video: Watch". Billboard. ארכיון מ-5 באוגוסט 2015. נבדק ב-31 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  66. ^ Jon Blistein (31 בדצמבר 2015). "Kendrick Lamar Confronts Demons, Temptation in 'God Is Gangsta' Short". Rolling Stone. ארכיון מ-3 בינואר 2016. נבדק ב-1 בינואר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  67. ^ "Kendrick Lamar announces the Kunta's Groove Sessions Tour". Rap-Up. 5 באוקטובר 2015. ארכיון מ-8 בנובמבר 2015. נבדק ב-28 באוקטובר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  68. ^ "TDE Feigns Vitriol after Early Kendrick Lamar Release". 24Urban. 16 במרץ 2015. אורכב מ-המקור ב-5 במאי 2015. נבדק ב-22 באפריל 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  69. ^ "Kendrick Lamar 'To Pimp A Butterfly' Album Leaked By iTunes". 16 במרץ 2015. ארכיון מ-18 במרץ 2015. נבדק ב-17 במרץ 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  70. ^ "Update: Kendrick Lamar's 'To Pimp a Butterfly' Gets Surprise Digital Release". Billboard. 16 במרץ 2015. ארכיון מ-19 במרץ 2015. נבדק ב-17 במרץ 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  71. ^ "Kendrick Lamar's 'To Pimp a Butterfly' Lands at No. 1 in U.K." 23 במרץ 2015. ארכיון מ-27 באפריל 2015. נבדק ב-23 באפריל 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  72. ^ Lynch, Joe (25 במרץ 2015). "How Do Kendrick Lamar's First-Week Album Sales Stack Up Against Other Rappers?". Billboard. ארכיון מ-17 באוקטובר 2019. נבדק ב-4 באפריל 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  73. ^ "Yasiin Bey (Mos Def) Joined Kendrick Lamar for 'Alright' Performance at Osheaga". Billboard. 3 באוגוסט 2015. ארכיון מ-6 באוגוסט 2015. נבדק ב-3 באוגוסט 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  74. ^ Grein, Paul (26 ביוני 2017). "Chart Watch Chart Watch: DJ Khaled, a Classic Late-Bloomer". Yahoo! Music. ארכיון מ-27 ביוני 2017. נבדק ב-27 ביוני 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  75. ^ "Reviews for To Pimp A Butterfly by Kendrick Lamar". Metacritic. ארכיון מ-19 במרץ 2015. נבדק ב-17 במרץ 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  76. ^ "To Pimp A Butterfly by Kendrick Lamar reviews". AnyDecentMusic?. ארכיון מ-14 בנובמבר 2016. נבדק ב-31 באוקטובר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  77. ^ Weiss, Dan (20 במרץ 2015). "Review: Kendrick Lamar Returns With the Great American Hip-Hop Album, 'To Pimp a Butterfly'". Spin. New York. ארכיון מ-31 באוגוסט 2015. נבדק ב-20 במרץ 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  78. ^   Neil Mccormick, ‏Kendrick Lamar, To Pimp a Butterfly, review: 'a bravura masterpiece', The Telegraph, 4 April 2015
  79. ^ Carroll, Jim (2 באפריל 2015). "Kendrick Lamar – To Pimp a Butterfly album review: a record for the times we're in". The Irish Times. Dublin. ארכיון מ-5 באוקטובר 2016. נבדק ב-25 בספטמבר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  80. ^ Tate, Greg (19 במרץ 2015). "To Pimp a Butterfly". Rolling Stone. New York. ארכיון מ-19 בדצמבר 2015. נבדק ב-18 בדצמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  81. ^ Christgau, Robert (2 באפריל 2015). "Robert Christgau: Expert Witness". Cuepoint. ארכיון מ-4 במרץ 2016. נבדק ב-3 באפריל 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  82. ^ Caramanica, Jon (18 במרץ 2015). "Kendrick Lamar, Emboldened, but Burdened, by Success". הניו יורק טיימס. ארכיון מ-22 במרץ 2015. נבדק ב-23 במרץ 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  83. ^ Petridis, Alexis (19 במרץ 2015). "Kendrick Lamar: To Pimp a Butterfly review – challenging but gripping". The Guardian. London. ארכיון מ-2 באפריל 2015. נבדק ב-3 באפריל 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  84. ^ "Music Critic Top 10 Lists—Best Albums of 2015". Metacritic. ארכיון מ-7 במרץ 2016. נבדק ב-2 בפברואר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  85. ^ "Top 10 Best Albums". Time. 1 בדצמבר 2015. ארכיון מ-15 בדצמבר 2015. נבדק ב-13 בדצמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  86. ^ Hermann, Andy (12 בינואר 2016). "Kendrick Lamar Tops Village Voice's Pazz & Jop Critics' Poll". LA Weekly. ארכיון מ-31 במרץ 2016. נבדק ב-19 באפריל 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  87. ^ "2015 Rewind: Releases of the Year 1–50". The Wire. London. בינואר 2016. p. 33. ארכיון מ-11 ביולי 2018. נבדק ב-23 ביולי 2018 – via Exact Editions. {{cite web}}: (עזרה)(נדרשת הרשמה)
  88. ^ "To Pimp a Butterfly". Acclaimed Music. ארכיון מ-11 בספטמבר 2019. נבדק ב-26 במאי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  89. ^ "The 50 best albums of the decade, from Frank Ocean's 'Blond' to Adele's '21'". The Independent. 18 בנובמבר 2019. ארכיון מ-21 בדצמבר 2019. נבדק ב-19 במרץ 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  90. ^ "The 100 Top Albums of the 2010s". Consequence of Sound. 29 בדצמבר 2019. ארכיון מ-19 במרץ 2020. נבדק ב-19 במרץ 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  91. ^ "100 Best Albums of the 2010s, Ranked by Rolling Stone". Rolling Stone. 3 בדצמבר 2019. ארכיון מ-20 באפריל 2020. נבדק ב-19 במרץ 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  92. ^ "The 200 Best Albums of the 2010s". Pitchfork. 8 באוקטובר 2019. ארכיון מ-14 במרץ 2020. נבדק ב-19 במרץ 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  93. ^ "The 100 best albums of the 21st century". The Guardian. 13 בספטמבר 2019. ISSN 0261-3077. ארכיון מ-13 בספטמבר 2019. נבדק ב-26 במאי 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  94. ^ "500 Best Albums of All Time". Rolling Stone. 22 בספטמבר 2020. ארכיון מ-17 בנובמבר 2020. נבדק ב-22 בספטמבר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  95. ^ The A. V. Club, The 50 best albums of the 2010s, The A.V. Club, ‏2019-11-20 (באנגלית)
  96. ^ "His move to Los Angeles has influenced the new album a lot. – Everything We Know About Drake's "Nothing Was The Same" So Far". Complex. 19 ביולי 2013. ארכיון מ-22 ביולי 2013. נבדק ב-25 באוגוסט 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  97. ^ Best Albums of the Decade (2010-19), Metacritic (באנגלית)
  98. ^ "Grammys 2016: The Complete Winners List". Rolling Stone. 16 בפברואר 2016. ארכיון מ-16 בפברואר 2016. נבדק ב-16 בפברואר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  99. ^ "58th Annual GRAMMY Awards". Grammy.com. ארכיון מ-24 באפריל 2019. נבדק ב-16 בנובמבר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  100. ^ "Grammy Awards 2016: Kendrick Lamar made history with an unapologetically black album". Los Angeles Times. 7 בדצמבר 2015. ארכיון מ-7 בדצמבר 2015. נבדק ב-8 בדצמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  101. ^ "Billboard Music Awards 2016: See the Finalists". Billboard. 11 באפריל 2016. ארכיון מ-11 באפריל 2016. נבדק ב-11 באפריל 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  102. ^ The 100 best albums of the 21st century | Music | The Guardian, web.archive.org, ‏2019-09-13
  103. ^ The 200 Best Albums of the 2010s | Pitchfork, web.archive.org, ‏2019-11-06
  104. ^ Butler, Will (15 בספטמבר 2015). "Six months of Kendrick Lamar's masterpiece, To Pimp A Butterfly". Gigwise. ארכיון מ-12 באפריל 2016. נבדק ב-22 באפריל 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  105. ^ Williams, Aaron (26 באוקטובר 2017). "Vince Staples' 'Big Fish Theory' Deserves A Grammy For Creating The Blueprint For Rap's Next Decade". Uproxx. ארכיון מ-2 בספטמבר 2018. נבדק ב-1 בספטמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  106. ^ "New David Bowie album, inspired by Kendrick Lamar, features LCD's James Murphy". The Guardian. 24 בנובמבר 2015. ארכיון מ-14 בספטמבר 2016. נבדק ב-17 בפברואר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  107. ^ "Prince praises 'perfect' Kanye West and 'pure' Kendrick Lamar". NME. 4 בספטמבר 2015. ארכיון מ-31 באוקטובר 2020. נבדק ב-22 בינואר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  108. ^ Catalog Albums, Billboard, ‏2023 (באנגלית אמריקאית)
  109. ^ Sep 2023 Accreds - Albums.pdf, Dropbox (באנגלית)


הקודם:
2015: אמינם - The Marshall Mathers LP 2 		פרס גראמי לאלבום הראפ הטוב ביותר
2016: קנדריק לאמאר - To Pimp a Butterfly 		הבא:
2017: צ'אנס הראפר - Coloring Book
הקודם:
2014: 1989 – טיילור סוויפט 		אלבום השנה של מגזין בילבורד
2015: To Pimp a Butterfly – קנדריק לאמאר 		הבא:
2016: Lemonade – ביונסה
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=To_Pimp_a_Butterfly&oldid=38268788"