נמל התעופה בן-גוריון

נמל התעופה בן-גוריון مطار بن غوريون الدولي
טרמינל 3 כפי שהוא נראה מטיסת רויאל ג'ורדניאן הפונה לכיוון עמאן
נתוני השדה
קוד IATA	TLV
קוד ICAO	LLBG
סוג השדה	ציבורי
מפעיל	רשות שדות התעופה
עיר סמוכה	לוד, תל אביב
גובה מעל פני הים	135 רגל 41 מטר
מיקום	32°0′34″N 34°52′37″E
מסלולי טיסה
כיוון מגנטי	אורך		סוג מסלול
	רגל	מטר
03/21	5,840	1,780	אספלט
08/26	11,998	3,657	אספלט
12/30	10,210	3,112	אספלט
אתר נמל התעופה בן-גוריון נתב"ג

נמל התעופה בן-גוריון, או בראשי תיבות נתב"ג, הוא נמל התעופה הבינלאומי הגדול בישראל, ומשמש כשער הכניסה האווירי הראשי שלה.

בעת הקמתו על ידי הבריטים, לפני קום המדינה, כונה שדה התעופה בשם "שדה התעופה וילהלמה" על שם המושבה הטמפלרית וילהלמה, אשר על אדמותיה הוקם. בעבר הוא היה ידוע כ"שדה התעופה לוד" על שם העיר לוד הסמוכה לו מדרום. ב-1973, לאחר מותו של דוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, הוסב שמו של נמל התעופה, והוא נקרא על שמו.

השדה מופעל על ידי רשות שדות התעופה ולשכתה הראשית שוכנת בסמוך לטרמינל 1. נמל התעופה בן-גוריון משמש גם כמרכז הפעילות של חברת אל על, לשעבר חברת התעופה הלאומית הישראלית, והנהלתה שוכנת בשטחו. עוד משמש הנמל כמרכז פעילותן של חברות התעופה הישראליות ישראייר וארקיע, של חברת השכר סאן דור ושל חברת המטען ק.א.ל.. נמל התעופה בן-גוריון הוא בין שדות התעופה העמוסים במזרח התיכון, ובשנת 2011 עברו בו 12,978,605 נוסעים.

נמל התעופה בן-גוריון זכה בתואר "נמל התעופה הידידותי ביותר" בסקר לקוחות שנערך על ידי מועצת שדות התעופה הבינלאומית (Airports Council International) בדצמבר 2006. הוא דורג במקום הראשון מבין 40 שדות תעופה אירופיים, ובמקום החמישי מבין 77 שדות תעופה ברחבי העולם^[1]. עם זאת ראוי לציין כי זהו סקר לא סטטיסטי שתוצאותיו התבססו על תשובותיהם של 350 נוסעים שהשיבו עליו באקראי. גם בשנת 2008 דורג השדה בראש סקר לבדיקת איכות השירות אשר נערך על ידי מועצת שדות התעופה הבינלאומית. בסקר זה, המבוסס על 200,000 שאלונים שחולקו ב-108 שדות תעופה ברחבי העולם, השיג נמל התעופה בן-גוריון את המקום הראשון מבין שדות התעופה במזרח התיכון ואת המקום השני מבין שדות התעופה ברחבי העולם, אשר היקף תנועת הנוסעים השנתית בהם נע בין 5 ל-15 מליון‏‏‏‏^[2]. עם זאת, הנמל ניצב מזה מספר שנים בלב ביקורת חריפה בעניין מצב הבטיחות התעופתי הלקוי בו, ובמיוחד בכל הקשור למערך ההמראות והנחיתות.

נמל התעופה משמש גם כמרכזה של התעשייה האווירית לישראל וכמקום מושבן של רשות שדות התעופה ושל רשות התעופה האזרחית.

מיקום וגאוגרפיה

נמל התעופה בן-גוריון שוכן בשטח מישורי בשפלה, בשוליו של גוש דן, כ-19 ק"מ דרומית-מזרחית לתל אביב וכ-13 ק"מ מחופי הים התיכון. צורתו כשל משולש,הנמל שוכן בגובה של 30 עד 41 מטר מעל גובה פני הים, ושטחו מנוקז על ידי נחל איילון, הזורם כיום בתעלה מלאכותית מדרום לשדה, נחל בית עריף החוצה שניים ממסלולי הטיסה, ויובלו נחל יהוד, העובר מצפון לשטח השדה, בינו לבין העיר יהוד. מספר יישובים שוכנים בקרבת גבולותיו של הנמל, ועל אלה נמנים זיתן ויגל מדרום, צפריה וחמד ממערב, אור יהודה ויהוד-מונוסון מצפון ובני עטרות, טירת יהודה, בית עריף וכפר טרומן ממזרח.

שטח הנמל מוגדר כשטח גלילי, אך בשנת 2008 העלה חבר הכנסת יורם מרציאנו הצעת חוק לספח אותו לעיר לוד, שתאוחד, אגב כך, עם המועצה המקומית שוהם. מטרת ההצעה היא לאפשר לעירייה החדשה ליהנות מפירות מסי הארנונה העירוניים ולשקם את העיר לוד, אולם לעת עתה הביע ועד עובדי רשות שדות התעופה את התנגדותו להצעה‏‏^[3].

היסטוריה

בתקופת המנדט הבריטי

תוכנית שדה התעופה עם הקמתו בידי הבריטים - מבנה הטרמינל מסומן בשחור ואילו ארבעת המסלולים שבתרשים נבלעו עם השנים ברחבות החנייה שסביב טרמינל 1, ואין בינם לבין המסלולים הקיימים חפיפה

שדה התעופה לוד בבנייתו, בין השנים 1934 ל-1939

שדה התעופה לוד, 1950

עולים מעיראק עוזבים את השדה לאחר שהגיעו אליו במסגרת מבצע עזרא ונחמיה ב-1951

טרמינל 1 ב-1958

פסל דוד בן-גוריון בקצה הצפוני של השדרה בטרמינל 3. ברקע הכיכר

טרמינל 3 מהאוויר לפני פתיחתו

כנפון של מטוס חברת סוויס על רקע טרמינל 3

מטוסי בואינג 737 של אל על בזרוע C של טרמינל 3. מימין מגדל התיאום על שם אילן רמון וברקע זרוע D

שדה התעופה תוכנן והוקם על ידי שלטונות המנדט הבריטי בשנות ה-30 של המאה ה-20. בסמוך לעיר לוד בנו הבריטים תשתיות לוגיסטיות נוספות, ביניהן תחנת הרכבת המרכזית בלוד ובסיס סרפנד (צריפין) הסמוך. בשנת 1935 החלה בניית השדה ובשנת 1937 נחנכו מסלולי הבטון הראשונים שאורך כל אחד מהם עמד על 800 מטר ורוחבם הגיע ל-100 מטר‏‏^[4]. מאז פתיחתו, עבר השדה שינויים ושיפוצים רבים, הנמשכים עד היום, כדי להתאימו להיקף התנועה האווירית הגדל עם השנים ולשימושם של מטוסים מודרניים. השדה הוקם במהלך המרד הערבי הגדול בשיתוף פעולה יוצא דופן לתקופה של יהודים, נוצרים ומוסלמים. על הקמת השדה הופקדה החברה הקבלנית אלבינה, דוניה וקטינקא הירושלמית^[5].

לפני מלחמת העולם השנייה שימש השדה מספר מועט של חברות תעופה - מסראייר המצרית טסה ממנו ליעדים באזור ביניהם קהיר, ניקוסיה, ביירות ובגדד. מטוסי חברת KLM ההולנדית ביצעו חניית ביניים בשדה בטיסות מאמסטרדם לאינדונזיה, ולוט הפולנית הפעילה קו סדיר לוורשה. צ'ק אירליינס הפעילה קו למזרח אירופה (דרך איטליה) ואימפיריאל איירווייז הבריטית, פעלה בשדה גם היא. במהלך מלחמת העולם השנייה שימש השדה את המטוסים הצבאיים של בעלות הברית, והחל ביום 1 במרץ 1943 שכן במקום בסיס חיל האוויר המלכותי (RAF Lydda). בתקופה זו כמעט ופסקה כליל הפעילות האזרחית בשדה. מיד לאחר המלחמה התחדשה הפעילות האזרחית בנמל וב-1946 חנכה חברת TWA קו שירות ראשון לארצות הברית.

בעת פרוץ מלחמת העצמאות, בסוף 1947, עבדו בשדה התעופה 250 פועלים, מהם כ-120 יהודים. כן היה במקום בית מלון ובו עבדו 40 יהודים, עובדי החברה הקבלנית שהרחיבה את הבניין המרכזי בשדה מנו 20-25 עובדים, כמחציתם יהודים, ועובדי חברות תעופה שונות. בסמוך לשדה התגוררו משפחות אנגליות יהודיות וערביות אלה לצד אלה. השדה נשמר על-ידי שתי יחידות של משטרת המנדט ומצב הבטחון היה מעורער. בתחילת חודש ינואר 1948 הושגה הסכמה חשאית עם האחראי הבריטי על הבטחון, להכניס לשדה כוח בטחון יהודי של כ-30 איש אשר יוסוו כפועלים. הכוח שכונה "ציפורה", הוקם ממתנדבים מחטיבת גבעתי ובראשו הועמד יעקב פרנק‏^[6]. ב-15 בינואר הועבר הבטחון בשדה התעופה לאחריות הצבא הבריטי. לקראת קום המדינה, פינתה ההגנה מהשדה את כל העובדים היהודיים ואת יחידת ציפורה, והלגיון הערבי השתלט על השדה.

מקום המדינה עד ראשית שנות ה-90

בחודש יולי 1948, נכבש השדה במסגרת מבצע דני על ידי חטיבה 8 בפיקודו של יצחק שדה, ובמקום ניצבת אנדרטה לחללי החטיבה. ב-24 בנובמבר 1948 הוא נפתח כנמל התעופה הבינלאומי הרשמי היחיד של המדינה החדשה. בשנה הראשונה לפעולתו עברו בו 40,000 נוסעים‏‏^[7] והשדה היה צנוע במידותיו. עם זאת השדה נטל חלק חשוב בקליטת העלייה ההמונית לאחר קום המדינה, ובמיוחד במבצע על כנפי נשרים להעלאת יהודי תימן ובמבצע עזרא ונחמיה להעלאת יהודי עיראק. השדה ממשיך ומשמש גם כיום כשער הכניסה העיקרי ליהודי התפוצות העולים למדינת ישראל.

בשנת 1949 הוקמה חברת אל על ושדה התעופה בלוד היה לבסיס האם שלה. בשנת 1950 החלה חברת ארקיע להפעיל קווי תעופה פנימיים מהנמל לאילת, חיפה ולמחניים, ושנה לאחר מכן הורחב הנמל באופן משמעותי, כך שיוכל לטפל בתעבורה שנתית של 1,200,000 נוסעים. עוד הוארך המסלול העיקרי בשדה לאורך של 2,400 מטר‏‏^[8]. ב-1953 הוקם בשדה "המכון הממשלתי לבדק מטוסים" שעתיד להפוך לתעשייה האווירית לישראל. בשנת 1960 נחת מטוס הסילון הראשון בנמל, ושנה לאחר מכן חנכה אל על את הקו הישיר לניו יורק. במהלך שנות השישים הופסקה הפעילות האווירית הפנים ארצית בנמל והועברה לשדה דב. רק ב-1969 חזרו טיסות פנים לפעול בנמל‏‏^[9]. עד שנת 1972, היה אולם הנוסעים הנכנסים פתוח ומקבלי הפנים יכלו לגשת אל הנוסעים המגיעים מיד עם נחיתתם. אולם בעקבות הטבח בנמל התעופה לוד הוקם קיר זכוכית משוריינת גדול שהפריד בין מקבלי הפנים לבין הנוסעים המגיעים.

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים ב-1973 שוב הצטמצמה התנועה האווירית האזרחית בנמל, וזה קלט את 566 מטוסי הרכבת האווירית שהטיסו ציוד צבאי לישראל. לאחר מותו של דוד בן-גוריון בדצמבר 1973 נקרא על שמו שדה התעופה, ושנים ספורות לאחר מכן השתרש שם הקיצור "נתב"ג" ככינויו של נמל התעופה.

עם השנים והעלייה בתנועה האווירית, הורחב השדה באופן משמעותי על ידי רשות שדות התעופה שקמה ב-1977 והופקדה על ניהולו של הנמל. בין היתר, נוספה קומה שנייה לטרמינל הנוסעים ובה מתחם לחנויות פטורות ממכס (דיוטי פרי), נבנו שערי עלייה למטוס חדשים, אולם מקבלי פנים חדש ומגדל פיקוח חדש. כל אלה נוספו לבניין המנדטורי בשיטת "טלאי על טלאי". בתחילת שנות ה-90 נסלל מסלול הסעה במקביל למסלול הנחיתה הראשי.

מראשית שנות ה-90

ב-1993 נערכה הבדיקה הראשונה למציאת חלופות להקמת בית נתיבות חדש בנמל. טרמינל 1 היה מסוגל באותה עת להעניק מענה להיקף תנועה של עד 5 מיליון נוסעים בשנה, וההערכות דיברו על הכפלת היקף התנועה בנמל בתוך 7 עד 10 שנים, ועל סיום הקמת המבנה בתוך 4 עד 5 שנים, אגב עלות של כ-500 מיליון דולר‏‏^[10].

לפי ההחלטה המקורית של ממשלת ישראל ב-16 בינואר 1994, הוכרזה הקמתו של טרמינל 3 כפרויקט לאומי ותאריך היעד לפתיחתו נקבע לשנת 2000, לקראת אירועי המילניום. לפי התחזיות, שנת 2000 הייתה אמור להביא ארצה גל של תיירות צליינית, ומסיבה זו שמו המקורי של הטרמינל היה "נתב"ג 2000". תנועת הנוסעים והמטוסים בנמל אכן הגיעה לשיא בשנת 2000, אך לאחר פרוץ אינתיפאדת אל-אקצה בחודש ספטמבר באותה שנה, צנח מספר הנוסעים השנתי בכ-2.5 מיליון בשנת 2002. הנמל התאושש מתקופת שפל זו לאחר חמש שנים, ורק בשנת 2007 עברו נתוני התעבורה דרכו את אלה של שנת 2000.

בשל התדיינות משפטית הוקפאו עבודות ההקמה של טרמינל 3 עד שנת 1997‏‏^[11]. לתוכנית היו מתנגדים רבים שטענתם המרכזית הייתה כי הגדלת שדה תעופה הנמצא בלב גוש דן במקום בניית שדה תעופה חדש, מרוחק יותר, היא צעד שגוי. כך הוצעו מספר אתרים חלופיים לתוכנית בניית טרמינל חדש, ביניהם בסיסי חיל האוויר בחצור ונבטים. על פי התוכנית החלופית, היה אמור שדה התעופה המרוחק להיות מחובר אל מרכז הארץ באמצעות רכבת מהירה או כביש מהיר. בניית הטרמינל התעכבה בעקבות התנגדויות תושבי האזור, באמצעות פעילות ציבורית ומשפטית. לאחר שכשלו במאבקם נגד הרחבת שדה התעופה, הונחה אבן הפינה לטרמינל החדש ב-25 באוקטובר 1998. שנתיים מאוחר יותר פשט הקבלן הראשי של הטרמינל, חברת קבלנות טורקית, רגל, והפרויקט התעכב בשנה נוספת. את מקומה של החברה הטורקית תפסו קבלנים ישראליים, אולם אף בעבודתם חלו מספר עיכובים אשר עכבו את הפתיחה ב-18 חודשים נוספים. לבסוף נחנך טרמינל 3 באופן רשמי ב-2 בנובמבר 2004.

למעלה משמונים גופים תכנוניים השתתפו במערך התכנון של נתב"ג 2000, דבר המצביע על מורכבותו וגודלו של הפרויקט. משרדי האדריכלים המרכזיים שפעלו באתר היו משרד "יונה פיטלסון-שילה-יעקובסון אדריכלים" שתכננו את מבנה הטרמינל המרכזי, את האגפים הלוגיסטיים ואת מבני החניונים, משרד רם כרמי ועדה כרמי שתכננו את אגף מקבלי הפנים, משה ספדיה שתכנן את אגף היוצאים וכן את קניון הדיוטי פרי. את גן הדקלים הסמלי הממוקם בין שני בנייני החניונים בחזיתו של בניין הטרמינל, תכנן משרדו של אדריכל הנוף הירושלמי שלמה אהרונסון.

אף על פי שבטרמינל החדש הותקנו 24 גשרי עלייה למטוס ("שרוולים") כמו ברוב נמלי התעופה המודרניים בעולם, חלק מחברות התעופה עדיין בוחרות להשתמש באוטובוסים על מנת להעביר נוסעים מהטרמינל למטוס מטעמי חסכון, ומותקנים בו שישה שערי יציאה המיועדים למטרה זו.

בעקבות הקמת הטרמינל החדש הוגשו כחמשת אלפים תביעות לפיצויים בסכום כולל הנאמד בחמישה מיליארד ש"ח במחירי שנת 2000, על ירידת ערך נכסים בסביבת נמל התעופה בגלל התגברות הרעש מהרחבת הנמל. בתחילת שנת 2011 טרם גובש מתווה מוסכם לקביעת גובה הפיצויים והעניין מצוי בערעור בפני בית המשפט העליון‏^[12].

בחודש יוני 2010 החלו עבודות להארכת המסלולים הקיימים, אשר מתוכננות להמשך עד יוני 2013‏^[13]. במסגרת שיפור השירותים ותנאי הבטיחות האווירית בנמל מתוכננות סלילת מסלולי הסעה, הקמת מגדל פיקוח חדש ובניית זרוע רביעית בטרמינל האווירי. במהלך העבודות הופעל הנמל במשך כל שעות היממה עקב סגירת מסלולי טיסה, דבר אשר גרם למפגעי רעש לתושבי האזור, עד שעתירת ראש עיריית חולון, מוטי ששון, התקבלה, ונקבע כי המצב יושב לקדמותו.

נתוני תנועה, מגמות ויעדי טיסה

בשנת 2008 חצו נתוני תעבורת הנוסעים בנמל את קו אחד-עשר המיליונים לראשונה בתולדותיו‏‏^[14]. נתון זה הוא תוצר של תהליך התאוששות בן מספר שנים, שבמהלכו שב השדה להיקף התנועה שלפני האינתיפדה השנייה, ואף עבר אותו. לתהליך זה תרמו קידומה של מדיניות השמים הפתוחים על ידי משרד התחבורה, ומעברן של עשר חברות שכר להפעלת טיסות סדירות. לפי נתוני משרד התחבורה בשנת 2008 פעלו בנמל 42 חברות תעופה סדירות, לעומת 38 בשנת 2007, 36 בשנת 2006 ו-33 בשנת 2005‏, והיקף קיבולת המושבים בטיסות אל הנמל וממנו עלה ב-18% בשנת 2008‏^[15]. ב-21 באוגוסט 2008 נשבר שיא התנועה בנמל ביממה אחת בכל הזמנים, כאשר כ-60,000 נוסעים עברו דרכו ב-354 טיסות. בחודשים יולי ואוגוסט 2008 עברו דרך הנמל 2,534,803 נוסעים בסך הכל, נתון המהווה עלייה של שלושה אחוזים לעומת התקופה המקבילה בשנת 2007‏‏^[16]. כצפוי, בעקבות המשבר הכלכלי העולמי שפרץ בסוף 2008 והורגש ביתר שאת במהלך שנת 2009, חלה ירידה דרסטית של יותר מ-5% בסך תנועת הנוסעים בנמל, וזו ירדה שוב אל מתחת לקו ה-11 מיליון. עם זאת, במחצית השנייה של 2009 חלה התאוששות במספר הנוסעים, וחודש אוגוסט 2009, שבמהלכו עברו 1,421,846 נוסעים בנמל, היה החודש העמוס ביותר בתולדותיו. בשנת 2010 שוב התחדשה מגמת הצמיחה בתנועת הנוסעים והמטוסים בנמל, ושוב נשבר שיא כל הזמנים, כאשר סך הנוסעים שעברו דרכו חצה את קו 12 המיליון, מהם כמעט 11 מיליון וחצי בטיסות בינלאומיות.

בשנת 2011 פעלו בנמל 72 חברות תעופה בסך הכל, והחברות המובילות בהיקף תנועת הנוסעים היו אל על (4,014,433 נוסעים), ארקיע (כ-559,000 נוסעים), לופטהנזה (כ-462,000 נוסעים), יונייטד איירליינס (כ-354,000 נוסעים) וטורקיש איירליינס (כ-334,000 נוסעים). לאחריהן ניצבות דלתא איירליינס, אליטליה, איירוסוויט, סוויס ובריטיש איירווייז^[17]. מדינות היעד העיקריות ביו בשנת 2011 ארצות הברית (כמיליון וחצי נוסעים), צרפת (853,000 נוסעים), איטליה (848,000 נוסעים), הממלכה המאוחדת (817,000 נוסעים), רוסיה (773,000 נוסעים), ספרד (670,000 נוסעים) ויוון (כ-591,000 נוסעים).

היקף תנועת הנוסעים בטיסות פנים עמד בשנת 2008 על כ-4.2% מסך התנועה וקו שירות הפנים הסדיר היחיד המופעל מנתב"ג כעניין שבשגרה הוא לנמל התעופה אילת. תנועת הנוסעים בטיסות הפנים גדלה בשיעור חסר תקדים של כמעט 50 אחוזים בשנת 2010 ועמדה על 674,830 נוסעים, בעיקר בגלל חנוכת קו התעופה של אל-על לאילת. עם זאת, היקף תנועת המטוסים בקווי הפנים לא גדל באופן משמעותי שכן אל-על מפעילה את הקו באמצעות מטוסי בואינג 737 שלהם תפוסה גדולה יחסית.

להלן נתוני התפתחות תנועת הנוסעים בשדה בין שנת 2000 לשנת 2011‏‏^[18]

בניגוד לתנועת הנוסעים בנמל בטיסות פנים הנותרת יציבה משך כל השנה, כפופה תנועת הנוסעים הבינלאומית דרכו לתנודות עונתיות. תנועה ערה יחסית מורגשת החל בחג הפסח עד לאחר החגים, והיא מגיעה לשיאה בחודשי הקיץ. כך יוצא שהתנועה בחודש העמוס ביותר (אוגוסט) גדולה פי 2.37 מהתנועה בחודש השפל (פברואר). ניתן לראות דוגמה לתנודות אלה בנתוני תנועת הנוסעים והתנועות לשנת 2010‏‏^[19] ‏‏^[20]:

קיימים הבדלים בהיקף תנועת הנוסעים גם בין ימות השבוע השונים. ימי ראשון וחמישי עמוסים יחסית בגלל עלייה בהיקפן של טיסות השכר, ובמידה פחותה מכך, גם בשל תוספת של טיסות פנים לאילת. מיום שישי בערב עד מוצאי שבת, התנועה בנמל רגועה יחסית בשל כך שאל על אינה טסה בשבת. בשעות הבוקר המוקדמות מורגשת תנועה עירנית של טיסות יוצאות, לאחר סיום איסור ההמראות בשעה 05:30. התופעה חוזרת על עצמה בשעות הערב המאוחרות ולפני שהעוצר נכנס שוב לתוקפו בשעה 01:40. עומס בהיקף הטיסות הנכנסות מורגש בעיקר בשעות אחר הצהריים. ב-8 באפריל 2010 הודיע משרד התחבורה כי בהתאם להחלטת הממשלה לצמצם את הגבלות התנועה בנמל התעופה, יבוטל עוצר הלילה בתקופות בהן מתבצעות עבודות שדרוג במסלולי הטיסה. בנוסף הוחלט על הקמת צוות בקרה ומעקב אשר יבחן את התועלת וההשלכות של החלטת הממשלה^[21].

בתחום המטענים טיפל הנמל בסחורה בהיקף של 340,000 טון בשנת 2007, והיה זה גידול של 7% לעומת נתוני השנה הקודמת. כשני שלישים מסך המטען שעבר בנמל, הוטס ב-4,532 טיסות מטען ייעודיות^[22]. בשנת 2008 עמד היקף תנועת המטען בנמל על 331,000 טון, אך בשנה שלאחר מכן ירד ב-17.4% ל-274,000 טון בלבד^[23].

בתי נתיבות

טרמינל 1 בתחילת שנות ה-2000. מגדל הפיקוח הישן נראה על גגו של המבנה

דלפקי הבידוק באולם הנוסעים היוצאים בטיסות פנים בטרמינל 1

גן הדקלים בחזיתו של טרמינל 3

מראה "הכיכר". במרכזה המזרקה וסביבה החנויות הפטורות ממס

מטוסים בזרוע B בטרמינל 3

מטוסים של אל על, מאלב וישראיר בטרמינל 3

מתוך שלושת הטרמינלים בנמל, רק שניים פעילים נכון לשנת 2010:

טרמינל 1

טרמינל 1 היה בעבר בית הנתיבות הראשי של השדה, אשר שירת את רוב תעבורת הנוסעים הבינלאומית בשדה התעופה. הטרמינל נסגר והוסב לבניין משרדים לאחר הפעלת טרמינל 3, אם כי המשיך לשמש גם לקליטת עולים חדשים. ב-7 בפברואר 2007 נפתח המבנה מחדש כטרמינל לטיסות פנים. אולמות הנוסעים משתרעים על פני שטח של 7,686 מ"ר בקומה בודדת, וכוללים אולם בידוק ורישום ובו 13 דלפקים, אולם נוסעים יוצאים ובו ארבעה שערי יציאה, וכן אולם נוסעים נכנסים ובו מסוע כפול לאיסוף כבודה.

רשות שדות התעופה הודיעה כי בכוונתה להפעיל בטרמינל זה מסוף לטיסות אח"מ (אורחים חשובים מאד) ומסוף לטיסות חברות תעופה במחיר נמוך. הטרמינל אכן שימש לטיסות היוצאות בלבד של חברת סקאי איירליינס הטורקית מה-1 ביולי 2008 ועד ל-21 באוקטובר 2008 (הטיסות הנוחתות המשיכו ועשו שימוש בטרמינל 3)‏^[24]. ב-26 באוקטובר 2008, עם תחילת עבודת השיקום והחלפת תאורת מסלול הטיסה בנמל התעופה דב הוז, הועברו כל טיסות הפנים הפועלות בשדה תעופה זה לטרמינל 1. הסדר זה עמד בתוקף עד לפתיחתו המחודשת של שדה דב ב-13 בדצמבר 2008. בשנת 2009 החל טרמינל 1 לשרת את הטיסות הבינלאומיות היוצאות של חברות Jet2.com, וולינג איירליינס, צימבר סטרלינג, איזיג'ט ו איזיג'ט שווייץ. נוסעי החברות מבצעים את תהליכי הבידוק בטרמינל 1, אך העלייה למטוס והירידה ממנו נעשות בטרמינל 3‏‏‏^[25].

בניין טרמינל 1 תוכנן במקור על ידי אגף התכנון של שלטונות המנדט הבריטי בארץ ישראל בראשית שנות ה-30. סגנון הבנייה המקורי של הבניין אופיין בסגנון הבינלאומי, והורכב ממבנה קובייתי מטויח בטיח לבן ונקי, ומעליו ניצב מגדל פיקוח מעוגל. עם הקמת המדינה הורחב המבנה, ובשנות ה-50 נבלע לחלוטין במערך אגפים חדש שלא השאיר זכר למבנה המקורי. בשנת 1995 נחנך אולם קבלת פנים חדש בתכנונו של האדריכל מרדכי בן-חורין.

טרמינל 2

טרמינל 2 נחנך בשנת 1969 לאחר שחברת ארקיע שבה לפעול בנמל התעופה לאחר מלחמת ששת הימים‏‏^[26]. הטרמינל היה בית נתיבות קטן אשר שימש את הטיסות הפנים-ארציות עד 20 בפברואר 2007, וטיסות בינלאומיות פעלו ממנו רק בתקופות עומס. לאחר העברת תנועת הנוסעים בטיסות הפנים אל טרמינל 1, נסגר טרמינל 2 ונהרס, ותחתיו הוקם בניין שינוע של חברת UPS.

טרמינל 3

מבנה הטרמינל

טרמינל 3, בית הנתיבות הגדול והמודרני המוכר גם בכינוי נתב"ג 2000, נחנך ב-2 בנובמבר 2004. טרמינל 3 הוקם במרחק של 2.5 ק"מ מערבית לטרמינל 1, ובנייתו הייתה אחד ממיזמי התשתית הגדולים ביותר בישראל בשנים האחרונות. הטרמינל, שבו 24 גשרי עלייה למטוסים הערוכים בשלוש זרועות (B, C ו-D), מסוגל לטפל בלמעלה מ-10 מיליון נוסעים בשנה, אך ניתן להגדיל את הקיבולת שלו עד ל-16 מיליון נוסעים בשנה, באמצעות הקמת שתי זרועות נוספות (A ו-E). גם החלק היבשתי של טרמינל 3 נבנה באופן המאפשר את הרחבתו בשני צדדיו.

בטרמינל חמש קומות. קומות G ו-3 הן הקומות המרכזיות המשמשות את הנוסעים הנכנסים והנוסעים היוצאים בהתאמה. דרך תלת-מפלסית מגיעה אל טרמינל 3. המפלס העליון מגיע לקומת הנוסעים היוצאים (קומה 3), המפלס התחתון מגיע לקומת הנוסעים הנכנסים (קומה G), והמפלס האמצעי מגיע אל הקומה השנייה ומשמש את התחבורה הציבורית. בקומה השלישית נמצא אולם המבואה ששטחו 10,000 מ"ר, ומשמש לרישום ולבידוק לטיסה ובו 110 דלפקים. המבואה עוצבה תוך שילוב אבן ירושלמית, נירוסטה וזכוכית המאפשרת חדירת אור יום. סמוך למבואה נמצאים טרקלין אח"מ המכונה טרקלין "ארבל", ומרכז קניות בשטח של 10,000 מ"ר הידוע בכינוי "Buy & Bye", ובו חנויות בשטח כולל של 1,500 מ"ר. הטיפול בנוסעים הנכנסים מתבצע בקומת הקרקע שבה נמצאים אולם מקבלי פנים ואולם הנוסעים הנכנסים ובו שמונה מסועים לאיסוף מטען. בקומה זו נמצאים גם 19 דלפקי רישום נוספים לנוסעים בטיסות היוצאות של חלק מחברות ברית חברות התעופה סטאר אלייאנס‏‏^[27], אשר עולים לקומה השלישית להמשך תהליכי הנוסע לאחר סיום הבידוק. בכל אחת מהקומות ישנו אולם ביקורת גבולות - אחד עבור נוסעים נכנסים והאחר עבור היוצאים - ובכל אחד מהם 40 עמדות.

החלק היבשתי מקושר אל החלק האווירי באמצעות שדרה משופעת באורך של 180 מטר, שבצידה הדרומי פסיפס גדול המקדם את פני הנוסעים המגיעים. השדרה מוארת באור יום באמצעות חלונות זכוכית בצידה המזרחי, בעוד שצידה המערבי מחופה באבן ירושלמית. השדרה מחברת בין אולמות ביקורת הגבולות למבנה הכיכר, והשיפוע מוביל את הנוסעים היוצאים מהקומה השלישית של המסוף היבשתי אל הקומה הראשונה בכיכר, ואת הנוסעים הנכנסים מהקומה השנייה של הכיכר אל קומת הקרקע בחלק היבשתי. הכיכר היא מבנה עגול בשטח של 30,000 מ"ר, שסביבה שישה שערים - שער מלבני המוביל דרומה אל השדרה, וחמישה שערים בצורת קשת המוליכים אל שלוש הזרועות הקיימות ואל שתי הזרועות המתוכננות. מחצית משטח קומתה הראשונה של הכיכר מוקדשת לחנויות פטורות ממס (דיוטי פרי), ויתר שטחה משמש כאולם המתנה שבו בתי קפה ודלפקי שירות של חברות מסחריות, ובמרכזו מזרקה. הקומה השנייה של הכיכר משמשת למעבר הנוסעים הנכנסים לכיוון החלק היבשתי של המבנה, ונמצא בה גם אולם הנוסעים במעבר. מהכיכר יוצאות שלוש הזרועות באורך של 160 מטר כל אחת, שבהן נמצאים שערי העלייה למטוסים, שטחי המתנה, מסעדות וחנויות פטורות ממכס נוספות. בכל זרוע פועל טרקלין אח"מ ויש בה שמונה גשרי עלייה למטוסים (2-9) ושני שערים המשמשים לגישה למטוסים באמצעות אוטובוסים (1 ו-1A).

שירותים נוספים

בנוסף פועלים בטרמינל שני בתי כנסת, שלושה סניפי בנק, משרדי כרטוס וסוכנויות נסיעות, וכן חברות להשכרת רכב. בכל רחבי הבניין פועל שירות אינטרנט אלחוטי ללא תשלום המופעל על ידי חברת 012 סמייל. תחנת הרכבת נמל התעופה בן-גוריון ממוקמת בקומה התחתונה של הטרמינל היבשתי (קומה S).

טרמינל 3 תוכנן במטרה לענות ככל הניתן על צרכיהם של נוסעים ומלווים בעלי מוגבלות. במגרשי החנייה הוקצו 240 מקומות חנייה לנכים. המעליות הותאמו לבעלי מוגבלויות (כפתורי לחיצה נמוכים, כיתוב ברייל ומערכת כריזה), וברחבי המבנה שולבו ברזי שתייה, מתקני שירותים וטלפונים ציבוריים העונים על צרכיהם. בביקורת הגבולות הוקצו עמדות המותאמות לשימוש בעלי מגבלות, וכיסאות גלגלים ורכב חשמלי עומדים לשרתם. במקרה חירום יינתנו התראות לכבדי שמיעה באמצעות הבזקי אור.

טכנולוגיה בתהליך נוסע

במעבר בגבול בטרמינל 3 פועל "מסלול מהיר", המאפשר זיהוי ביומטרי של נוסעים הנכנסים והיוצאים מן הארץ. השימוש במערכת פתוח לתושבי ישראל שגילם מעל 18 שנים והוא מלווה בתהליך רישום חד-פעמי. המסלול מבוסס על קריאה גאומטרית של גב כף היד, ודרכונו של הנוסע אינו מוחתם. עם זאת על הנוסע להצטייד בדרכון בכל מקרה וכן בכרטיס ייעודי המשמש להזדהות במערכת. בכל שימוש במערכת מונפק לנוסע אישור חתום המשמש ראיה לכך שהשלים את תהליך המעבר במעבר גבול.

ב-6 בינואר 2010 הודיעה רשות שדות התעופה על השלמת פיתוחה של מערכת "יוניפאס" (Unipass) אשר תאפשר לנוסעים המעוניינים בכך, לבצע תהליך בידוק ביטחוני עצמאי. המערכת מתבססת על שימוש ב"כרטיס חכם" ועל השוואת טביעת אצבע ותמונת פנים ממוחשבת של הנוסעים. המערכת החלה בשלב נסיוני בן חצי שנה ב-5 בינואר 2010, בשלב הראשוני בקרב נוסעי מועדון מתמיד של חברת אל על. מטרת הרשות היא כי בסופו של דבר תאפשר המערכת לנוסעים לבצע את כלל הליכי הטיסה - החל בבידוק הביטחוני, דרך הרישום לטיסה, המעבר בביקורת הגבולות וכלה בעלייה למטוס - באופן עצמאי^[28]. ההיענות הראשונית למערכת הייתה טובה, ועד יום המחרת נרשמו אליה 250 נוסעים^[29]. עם זאת, הפרסום גרר ביקורת על כך שהמערכת מיועדת לכלול מאגר ביומטרי עצמאי, והמבקרים הוסיפו כי די בכרטיס החכם כדי להשיג את מטרותיה. במענה לטענות אלה השיבה הרשות כי המאגר הביומטרי של מסלול ביקורת הגבולות המהיר פועל כשורה וללא תקלות מזה 14 שנים, וכי המאגר החדש "יישמר על פי חוק מאגרי המידע של משרד המשפטים, ובאמצעים מחמירים יותר"^[30].

• 

  אולם מקבלי הפנים בקומה G. ברקע שתי קומות הגלריה שבהן שוכנים משרדים שונים, בעיקר של סוכנויות נסיעות וכרטוס ושל חברות להשכרת רכב

• 

  אולם הנוסעים הנכנסים

• 

  יצירות הפסיפס בשדרה

• 

  זרוע D בנמל בטרם שחר

טרמינל 4

טרמינל 4 הוא טרמינל שנבנה בשנת 1999 וממוקם בקצה שדה התעופה, בסמוך לבסיס חיל האוויר. מטרת בנייתו הייתה לשרת את התיירים שהגיעו לישראל לקראת המילניום החדש, אך הוא מעולם לא נפתח לתנועה וטרם נמצא לו שימוש אחר. עד עתה, השימוש היחידי שנעשה בטרמינל הזה היה בדיקת הנוסעים הנכנסים מארצות המזרח הרחוק בעת מגפת הסארס בשלהי שנת 2002, ובעת הבאת שרידי גופותיהם של אילן רמון ושל שלושת החיילים שהושבו לארץ במסגרת פרשת טננבוים.

תחבורה אל הנמל וממנו

נמל התעופה בן-גוריון שוכן במרחק של כ-19 ק"מ מדרום-מזרח לתל אביב, מצפון לכביש 1 המקשר בין ירושלים ותל אביב. מחלף בן-גוריון הוא מחלף הכניסה הראשי אל הנמל וכביש 4503 הוא כביש הגישה הפנימי היוצא ממנו ומוליך אל מתקני הנמל. גישה אל הנמל אפשרית גם דרך צומת אל-על השוכנת על כביש 40 ממזרח לנמל. בנמל ישנם מספר מגרשי חניה לטווח ארוך ולטווח קצר שבהם כ-6,000 מקומות חניה‏‏^[31]. המגרשים ממוקמים סמוך לטרמינלים 1 ו-3, במגרש החניה לטווח ארוך הסמוך לכניסה לנמל ובאזור המטענים. חניון נוסף, הנמצא סמוך לטרמינל 3 ובו 500 מקומות חניה, משרת את חברות השכרת הרכב הפועלות בנמל. בתי הנתיבות ומגרשי החניה מקושרים אלה לאלה בקו הסעה פנימי הפועל אחת ל-15 דקות והנסיעה בו אינה כרוכה בתשלום^[32].

תחנת הרכבת נמל התעופה בן-גוריון נמצאת בקומה התחתונה של טרמינל 3 (קומה S), והחלה לפעול ב-10 באוקטובר 2004 עוד בטרם נחנך מבנה הטרמינל. בתחנה עוצרות הרכבות בקו השירות מודיעין - תל אביב - חיפה - נהריה, וכן מספר רכבות לילה.

מספר קווי אוטובוס אל הערים הגדולות ומהן עוצרים בצומת אל-על שממזרח לנמל התעופה ואינם נכנסים אליו,פרט לקווי האוטובוס של שוהם, שמגיעים עד לטרמינל 3 עצמו (קו 13 של סופרבוס). על מנת להגיע מצומת אל-על לבתי הנתיבות ניתן להשתמש בשירות הסעה המופעל על ידי חברת אגד, שמחבר את הנמל לצומת אל-על ולאיירפורט סיטי. ממפלס G בנמל יוצאות מוניות של שלוש חברות מוניות הפועלות על פי זיכיון, וכן פועל בנמל שירות לימוזינות.

• 

  רציף תחנת הרכבת בנמל התעופה בן-גוריון

• 

  הכניסה אל החניון לטווח ארוך

• 

  אוטובוס של שירות ההסעה הפנימי ליד טרמינל 1

• 

  מבט אל טרמינל 3 ממזרח. במרכז התמונה נראית המסילה הנכנסת אל תחנת הרכבת מכיוון מודיעין, וחלק מהכביש המוביל על גבי גשר אל אולם הנוסעים היוצאים (משמאל למעלה)

יחידות הנמל ושירותיו

מנהלי הנמל משתמשים בסגווי לתנועה בין חלקיו השונים של טרמינל 3

בנמל התעופה בן-גוריון מספר חטיבות וצוותים כדלקמן‏‏^[33]:

• חטיבת תפעול ומבצעי קרקע מרכזת את מרבית פעילויות השגרה של הנמל, וכוללת ארבעה אגפים:
  • אגף השינוע אחראי על הטיפול במטענים, בדואר אוויר ובכבודת הנוסעים;
  • אגף מבצעי קרקע מופקד על תכנון והוצאה לפועל של לוח הטיסות, ניהול תנועת המטוסים ורחבות החניה למטוסים, הפעלה וניהול של מצבי חירום תעופתיים, וכן ניהול שירותי מטאורולוגיה, רפואה, הצלה, כיבוי אש וטיפול בחומרים מסוכנים.
  • אגף מפעילי ורכזי ציוד מנהל ומפעיל את הציוד התפעולי למטוסים.
  • אגף שירותי קרקע אחראי על ניהול מגרשי החנייה לכלי רכב, מסופי המטען והדלק הסילוני, והענקת שירותי ניקיון לפנים המטוסים ולכלל השטחים הפתוחים בנמל.
• חטיבת אחזקה אחראית על החזקת כל המבנים והציוד בנמל התעופה בן-גוריון ובכל נמלי התעופה האחרים ובמסופי הגבול השייכים לרשות שדות התעופה.
• חטיבת שרות לנוסע - עיקר תפקידה של החטיבה הוא לנהל את בתי הנתיבות. עוד עוסקת החטיבה בניהול הקשר עם משרדי הממשלה הפועלים בנמל, פיקוח על חברות המוניות ומתן מענה לפניות הציבור.
• חטיבת הביטחון אחראית על נושא הביטחון בנמל ומונחית על ידי משטרת ישראל ושירות הביטחון הכללי. החטיבה מורכבת מאגף הבודקים ("סלקטורים") העוסק בבידוק הביטחוני ואגף האבטחה המאבטח את מתקני הנמל.

בנמל פועלות נציגויות של מספר משרדים ממשלתיים, ובהם משרד הפנים, משרד הקליטה, משרד החקלאות, משרד התיירות וכן נציגות צה"ל‏‏^[34]. סמוך לטרמינל 1 ממוקמת תחנת משטרת נתב"ג המהווה יחידה עצמאית הכפופה ישירות למחוז מרכז של משטרת ישראל.

המסלולים ורחבות החנייה למטוסים

מסלולים

בשדה התעופה שלושה מסלולים, כולם ברוחב של 45 מטר, ובשני הארוכים שבהם מותקנת מערכת נחיתת מכשירים:

תרשים שדה התעופה^[35]

• מסלול הנחיתה הראשי 12/30 - מסלול הנחיתה הראשי הוא המסלול הקרוב לטרמינלים ובמקביל לו קיים מסלול הסעה. אורכו של המסלול 3,112 מטר ורוב הנחיתות מתבצעות במסלול זה ממערב למזרח בגישה מהים ומעל דרום תל אביב (כיוון 12). כאשר נושבת רוח מערבית חזקה בעוצמה של יותר מעשרה קשרים (כ-18.5 קמ"ש), בדרך כלל בשעות אחר הצהריים, נוחתים המטוסים בכיוון ההפוך (כיוון 30)‏‏^[36]. לעתים נדירות, בהתאם לתנאי מזג האוויר מסוימים, המסלול משמש גם להמראות (כיוון 12 ממערב למזרח). המסלול שופץ במהלך שנת 2007, ובהתאם לתוכנית המתאר הארצית יוכל להגיע עד לאורך מרבי של 3,426 מטר‏‏^[37]. העבודות לשיפוצו של המסלול היו מתוכננות להתחיל בחודש ינואר 2012, ולהמשך כשנה וחצי שבמהלכן המסלול יסגר לתנועה, אולם עקב הקדמת לוחות הזמנים של הקבלן המבצע יחלו העבודות כבר בספטמבר 2011^[38]‏‏^[39].
• המסלול השקט 08/26 שאורכו 3,657 מטר הוא המסלול הארוך ביותר בשדה. המסלול משמש כמסלול ההמראות הראשי ממזרח למערב (כיוון 26), והוא מכונה "המסלול השקט" מכיוון שהמטוסים אשר המריאו ממנו חלפו מעל חולות ראשון-לציון, שלא היו מאוכלסים בימים בהם הוקם המסלול^[40]. המסלול נחנך בשנת 1971, ובחודש פברואר 2006 הסתיים שיפוץ מקיף של המסלול בעלות של 24 מיליון ש"ח, אשר התאים אותו גם לשימוש מטוסים מדגם איירבוס A380. התמ"א מאפשרת את הארכתו של מסלול זה לאורך מרבי של 4,280 מטר, והעבודות למימושה החלו בחודש יוני 2010 והיו מתוכננות להסתיים בספטמבר 2011, המסלול נפתח בתחילת חודש יוני.^[41].
• המסלול הקצר 03/21 - אורכו של מסלול זה הוא 1,780 מטר בלבד, אך לפי התמ"א ניתן להאריכו עד לאורך של 2,780 מטר. הוא שימש בעבר את טייסות התובלה של חיל האוויר הישראלי, אך כיום הוא משמש בעיקר כמסלול הסעה (כיוון 03) לקראת המראה מהמסלול השקט (08/26 לכיוון 26). העבודות לשיפוצו ולהארכתו של המסלול מתוכננות להתבצע במקביל לעבודות על מסלול 12/30. בתום עבודות שיפוץ והארכת המסלול בשנת 2013 הוא יהפוך למסלול הנחיתה הראשי בשדה במקום מסלול 12/30 שיהפוך למסלול לשימוש משני. שינוי זה יאפשר את הפעלת השדה בתצורה של "V פתוח" ויאפשר נחיתה והמראה של מטוסים בו-זמנית תוך הפרדה מוחלטת בין נתיבי ההמראה והנחיתה. מתווה פעולה זה יגדיל משמעותית את קיבולת תנועת המטוסים בשדה, תוך כדי הגברת רמת הבטיחות באופן משמעותי.

מגרשי חניית המטוסים

בשדה מספר רחבות חנייה למטוסים:

• ממזרח לטרמינל 1 שוכן מגרש B ובו 14 עד 20 עמדות חניה.
• ממערב לטרמינל 1 שוכנים מגרש J שבו 13 עמדות, מגרש L שבו 6 עמדות ואזור התחזוקה של אל על שבו חמישה מקומות חניה. במגרשים J ו-L יכולים לחנות מטוסים קטנים רבים יותר.
• בנוסף ל-24 עמדות החניה הצמודות לטרמינל 3, נמצאות חמש עמדות ממזרח לו (מגרש EH) וחמש עמדות ממערב לו (מגרש WH). גם שני מגרשים אלה יכולים להכיל מספר גדול יותר של מטוסים קטנים יחסית.
• מגרש A נמצא בין טרמינל 1 לבין טרמינל 3, ובו ארבע עמדות חניה המיועדות לתחזוקה ולחניית מטוסים לטווח ארוך.
• מגרש V ובו שש עמדות חניה שוכן בפינה הצפון-מזרחית של נמל התעופה והשימוש בו כפוף להנחיות הפקחים.

בקרה אווירית

אזור הבקרה הטרמינלי של נמל התעופה בן-גוריון

מגדל הפיקוח מימין ומגדל רמון משמאל

שער רימון - אחד משערי הגישה אל רחבות חניית המטוסים

מראה באזור התמך המזרחי

מסוף המטען של חברת United Parcel Service

נמל התעופה בן-גוריון מוגדר כנמל המשרת טיסות לפי כללי טיסת ראייה מבוקרת (כטר"ם; Controlled Visual Flight Rules או CVFR) ולפי כללי טיסת מכשירים (כט"מ; Instrument flight rules או IFR), והוא פעיל 24 שעות ביממה. אין פעילות של טיסות ממריאות מהשדה בלילות בין השעות 01:40 ל-05:30, למעט במקרים מיוחדים. משרד התיירות מעוניין בשינוי מדיניות זו כדי לעודד את תנועת התיירות לארץ‏‏, והוא מחזק את דרישתו בטענה כי איסור ההמראות בלילה גורם להיווצרות עומס בהיקף התנועה היוצאת בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות הערב המאוחרות, ובכך מביא להגברת הרעש דווקא בשעות היממה הרגישות^[42]. מערך הבקרה האווירית בנמל מחולק בין מגדל הפיקוח שממזרח לטרמינל 3 לבין מגדל התיאום על שם אילן רמון, הצמוד למבנה הטרמינל.

אזור הפיקוח של השדה

אזור הפיקוח של השדה (LLBG APP) משתרע על פני שטח ברדיוס של 5 מייל ימי (כ-9.25 ק"מ) סביב השדה, מגובה הקרקע (GND) ועד לגובה של 2,000 רגל (מפה משמאל - מסומן כעיגול מקווקו).

אזור בקרת הטרמינל

אזור בקרת הטרמינל (Terminal Control Area או TMA) של נמל התעופה בן-גוריון משתרע על פני רצועה ברוחב של כ-35 ק"מ, החוצה את מדינת ישראל ממזרח למערב, החל מגבול ירדן במזרח ועד למרחק של 10 מייל ימי ממערב לחופי הים התיכון. הגבול הדרומי של רצועה זו עובר מפלמחים במערב לקלי"ה שלחופי ים המלח במזרח, והגבול הצפוני עובר מגעש במערב ועד לפצאל במזרח. אזור זה מחולק לשתי גזרות - בקרת גישה ובקרה טרמינלית:

• בקרת גישה (Approach Control או APP) מטפלת בכלי טיס הנמצאים בגישה אל הנמל מכל כיוון למעט מצפון או ממזרח, וכן בכלי טיס היוצאים ממנו לכיוונים אלה (מפה משמאל - בחלקו השמאלי התחתון של אזור בקרת הטרמינל). כלי טיס המגיעים לנמל מכיוון צפון או מזרח מטופלים על ידי הבקרה הטרמינלית בתיאום עם בקרת הגישה. יש להבהיר כי טיסות המגיעות ממערב ונוחתות במסלול 30 אינן נחשבות כטיסות המגיעות מכיוון מזרח ועל כן הן מטופלות על ידי בקרת הגישה.
• הבקרה הטרמינלית מטפלת בכל יתר המטוסים במרחב שאינם נמצאים בגישה לנחיתה בנמל או ביציאה ממנו, וכן בכלי הטיס שנמצאים באחריותה יחד עם בקרת הגישה כאמור לעיל (מפה משמאל - חלקו העליון והימני של אזור בקרת הטרמינל). על טיסות אלה נימנות טיסות אל על מיוהנסבורג, טיסות אתיופיאן איירליינס מאדיס אבבה וטיסות רויאל ג'ורדניאן מעמאן הנוחתות בשדה.

בקרת הגישה והבקרה הטרמינלית מופקדות על גבהים הנעים בין 1,300 ל-5,000 רגל, ועד לגבהים הנעים בין 8,000 ל-10,000 רגל, הכל בהתאם לאזור הגאוגרפי.

כלי טיס באזור שאינם באחריות הנמל

כלי טיס הטסים מעל לתקרת האחריות של נמל התעופה בן-גוריון, ובכלל זה מטוסים העושים את דרכם לירדן דרך המרחב האווירי של ישראל, נמצאים באחריותו של אזור הבקרה המרחבית של ישראל. אזור זה משתרע מעל לכל שטחה של ישראל, ובמרכז הארץ הוא ממשיך כ-25 מייל ימי מערבה אל תוך הים התיכון מעבר לקו עשרת המייל הימי, ועד לקו הגבול שבינו לבין אזור הבקרה המרחבית של ניקוסיה שבקפריסין. בנוסף, האזור הטרמינלי של נמל התעופה בן-גוריון כולל גם את אזורי הפיקוח של שדות התעופה (CTR) נמל התעופה דב הוז (שדה דב) בתל אביב, שדה התעופה הרצליה ושדה התעופה עטרות שבירושלים (מפה משמאל למעלה - מסומנים כתאים מקווקווים)‏‏^[43]. כלי טיס הנמצאים בסביבתם של שדות תעופה אלה בגבהים נמוכים, וכן טיסות אימונים באזורים מסוימים, נמצאים באחריותם של שדות אלה.

פיגועים ואבטחה בנמל התעופה

ערכים מורחבים – הטבח בנמל התעופה לוד, חטיפת מטוס סבנה

בשנות ה-70 של המאה העשרים הייתה התעופה הבינלאומית יעד לפיגועי טרור כנגד ישראל ומטרות ישראליות.

הפיגוע המשמעותי ביותר שבוצע בשטח הנמל התרחש ב-30 במאי 1972, כאשר שלושה מחבלים יפנים מארגון "הצבא האדום היפני" שנחתו בטיסה שהגיעה מפריז, המתינו באולם הנוסעים למזוודותיהם, ושלפו מהן רובי קלצ'ניקוב ורימוני יד והחלו פוגעים ללא הבחנה בנוסעים ובעובדי נמל התעופה שמילאו אותה שעה את האולם. כתוצאה מהירי ומזריקת הרימונים נהרגו 27 בני אדם ו-72 נפצעו. פעולת הטרור כונתה "הטבח בנמל התעופה לוד".

ב-8 במאי 1972 נחטף מטוס של חברת התעופה "סבנה" הבלגית שהיה בטיסה 571 מווינה לתל אביב. המטוס נחת בנמל התעופה ונוסעיו חולצו למחרת בפעולה נועזת של סיירת מטכ"ל, שעלתה בחייהם של אחת הנוסעות ושל שניים מהחוטפים.

בעקבות אירועי טרור אלה, הוגברה משמעותית האבטחה בנתב"ג והוא נחשב כיום לאחד מנמלי התעופה הבטוחים בעולם. מערך האבטחה כולל, בין היתר, נקודת ביקורת בכניסה למתחם הנמל ובה שומרים חמושים, שומרים חמושים במדים ובלבוש רגיל בכניסות לבתי הנתיבות ובאולמות הנוסעים, סיורים ממונעים ברחבי שטח הנמל ומערכת מצלמות אבטחה במעגל סגור. בנמל מופעל מערך תשאול ("סלקטורים") ומערכות שיקוף רנטגן לכבודת המטען לפני עמדות הרישום לטיסה, ואזור בידוק לכבודת היד ולנוסעים עצמם לפני עמדות ביקורת הדרכונים. לאחר פיגועי 11 בספטמבר, החלו נמלי תעופה רבים בעולם ללמוד וליישם את שיטות האבטחה הנהוגות בנתב"ג.

בתכנונו של טרמינל 3 הוקצה שטח נרחב בבטן הטרמינל להצבת מכונות שיקוף מתקדמות שבעזרתן אמור היה להתבצע שיקוף של כל כבודת המטען המיועדת לטיסה, אולם הטכנולוגיה הנדרשת לכך לא הייתה בשלה מספיק בעת פתיחת הטרמינל ובמקום שיקוף לאחר הרישום, הוצבו מכונות פשוטות יותר שבעזרתן נעשה לעתים שיקוף מלא ולעתים סלקטיבי. בשנת 2010 מתכוונת רשות שדות התעופה להשתמש במכונות השיקוף המתקדמות במפלס התחתון של הטרמינל, לתקופת נסיון. במידה שבתום התקופה יוכתר הניסוי בהצלחה, ירכשו מכונות נוספות וכל הבידוק יועבר לאזור ש"מאחורי הקלעים". מהלך זה יגביר את רמת השירות לנוסע ויפחית את הזמן הנדרש לרישום לטיסה (במיוחד לאזרחים זרים ולבני מיעוטים), תוך כדי העלאת רמת הביטחון כיוון שכל הכבודה תעבור שיקוף, ולא רק באופן סלקטיבי. באפריל 2010 הודיע רש"ת על עיכוב בתחילת הניסוי במערכת לסוף שנת 2010.^[44]

ב-1 במרץ 2010 נכנסה לפעולה מערכת קוד פוזיטיבי שנועדה להתריע מפני חטיפת מטוסים. המערכת מבוססת על כרטיס חכם שנמצא ברשות הטייס המטיס כלי טיס אזרחיים. לקראת הנחיתה בארץ, אמור הטייס לשדר קוד זיהוי אישי וסודי אל מרכז בקרה שהוקם לשם כך בבית דגן. המערכת הוזמנה על ידי משרד התחבורה כלקח מפיגועי 11 בספטמבר, ופותחה על ידי חברת אלביט מערכות. המערכת מופעלת בשלב הראשון במטוסיהן של חמש חברות תעופה (אייר קנדה, קונטיננטל איירליינס, דלתא איירליינס, יו אס איירווייז ואתיופיאן איירליינס) בטיסותיהן לנמל התעופה בן-גוריון, והכוונה היא להכניסה בהמשך לשימוש בכל מטוסי החברות הטסים לישראל.

תקריות תעופה ותקלות בטיחות

בנמל התעופה בן-גוריון אירעו מספר תקריות ותקלות בטיחות שהיו על סף תאונת תעופה. החמורה שבהן ארעה ב-30 בנובמבר 1970 בשעה 2:53 בלילה, כאשר מטוס מטען מדגם בואינג 707 של חברת התעופה TWA‏ (זנב N790TW) בטיסה TW691, החל את נסיעת ההמראה שלו על מסלול 30 בדרכו לנמל התעופה הבינלאומי של פרנקפורט ולקנזס סיטי. הטייס שקיבל ממגדל הפיקוח אישור המראה, הבחין על המסלול שלפניו במטוס תובלה מסוג סטרטוקרוזר (זנב 4X-FPS) של חיל האוויר, שנגרר על ידי טרקטור במסגרת תרגיל גרירת מטוסי מטען לאורך המסלולים ומשטחי החנייה לעבר מחסות, כתרגול מפני תקיפה אוירית. גם הסטרטוקרוזר וגם הטרקטור הגורר נסעו ללא אורות. טייס הבואינג ניסה ברגע האחרון להסיט את המטוס ימינה, אך ללא הועיל. כנפו השמאלית של הבואינג פגעה בזנבו של הסטרטוקרוזר ושני המטוסים החלו לבעור. הבואינג המשיך בנסיעתו ימינה, ירד מהמסלול ועלה באש בשדה שלף סמוך. שלושת אנשי הצוות של הבואינג ניצלו אך שני נהגי הטרקטור ומכונאי במטוס הסטרטוקרוזר נהרגו ושני המטוסים הושמדו^[45][46].

בשנים 2005 - 2006 נרשמו 448 אירועי בטיחות בנתב"ג, בהם 102 מקרים בהם חלפו המטוסים זה לצד זה במידה העלולה לגרום לתאונה ^[47].

ב-8 בפברואר 2007 מטוס של חברת התעופה איבריה איירליינס כמעט שהתנגש בזמן הנחיתה במטוס של אל על שנחת באותו זמן במסלול קרוב, לאחר שטייסי איבריה לא הבחינו במטוס שנמצא לפניהם ו"חתכו" את מסלול טיסתו‏‏^[48].

בעקבות אירוע זה ואחרים נעשו מספר בדיקות של רמת הבטיחות בנתב"ג, בהן:

• ועדת בדיקה בראשות עמוס לפידות שמונתה על ידי שר התחבורה, שאול מופז. הוועדה הגישה את ממצאיה ב-15 באוגוסט 2007. בין היתר, הוועדה מתחה ביקורת על מצב הבטיחות בנמל התעופה ובמיוחד על מערך ההמראות והנחיתות, הציעה לתקן את חוק הטיס והתקנות שהוצאו מכוחו (המסגרת הפורמלית לרגולציה של הפעילות בנמל), והתריעה על הסיכון הנובע משידורי רדיו פיראטיים.
• צוות מיוחד של רשות התעופה הפדרלית האמריקאית (FAA). הצוות הגיש את ממצאיו לשר התחבורה בספטמבר 2007. בין היתר, מתח הצוות ביקורת על המחסור בפקחי טיסה ועל הכשרתם הלקויה של פקחים, על מצבם הפיזי של המטוסים המגיעים לנמל התעופה ועל חוסר שליטה של חלק מהטייסים באנגלית, על מיקומו של מגדל הפיקוח ועל העדר שליטה מלאה על הנעשה במסלולי ההמראה.^[49]
• דו"ח של הארגון הבינלאומי לתעופה אזרחית (ICAO) בדק אף הוא את ליקויי הבטיחות בנמל התעופה, ומצא 102 נקודות שיש לתקנן.
• ב-13 ביולי 2008 הודיע משרד התחבורה, כי שר התחבורה, שאול מופז, הנחה את רשות שדות התעופה לקבוע לוח זמנים מקוצר לתכנונו ולהקמתו של מגדל הפיקוח החדש בנמל. המגדל החדש אמור לקום בצמוד לטרמינל 3 בעלות של מאה מיליון ש"ח, והקמתו תיעשה לאור מסקנותיה של וועדת לפידות שקבעה כי מגדל הפיקוח הקיים אינו עונה על צורכי הבטיחות בשדה.

בתרבות

החנויות הפטורות ממכס בנתב"ג

משטח הפרסום הענק שממזרח לשדרה המקשרת בין החלק היבשתי והחלק האויירי

שלט מעל עמדת ביקורת הגבולות

• מאיר אריאל הנציח בשירו טרמינל לומינלט‏‏^[50] את חווית הישראלי בנמל התעופה בן-גוריון בשנות ה-70. השיר שהופיע באלבום הבכורה של אריאל שירי חג ומועד ונופל, מזכיר, לדוגמה, "דלתות מנחשות אותי ונפתחות לי מעצמן", ומתכוון בכך לדלתות המופעלות באמצעות עין אלקטרונית, שהיו חידוש בארץ באותה עת. כמו כן מוזכרת מרפסת התצפית על גג טרמינל 1 שהייתה פעילה עד ראשית שנות ה-80, וממנה נהגו אנשים לצפות במטוסים הממריאים והנוחתים. לשיר ניתנו פירושים נוספים, ויש המפרשים אותו כתיאור מפורט של אקט מיני, פחד מפני השיגעון או תאונה בה מעורב מטוס, הנרמזת מהחלקתו ומ"התפוצצות" פתאומית.
• החנויות הפטורות ממכס ("דיוטי פרי") הפכו למושא תאווה בישראל בעיקר בשנות ה-90. תופעה זו הונעה, בין היתר, על ידי הנהגת שירות "פטור ושמור", במסגרתו יכולים הנוסעים היוצאים לרכוש מוצרים פטורים ממס, בהם גם מוצרים גדולים כמו טלוויזיות ומקררים, ולקבל אותם עם שובם לישראל‏‏^[51].
• מאחר שטיסה דרך הנמל היא הדרך הכמעט יחידה להגיע לישראל או לצאת ממנה, קיימת במדינה רגישות ציבורית לשביתות ולעיצומים המתרחשים בו. העיתונאי גדעון לוי התייחס לסוגיה זו, ומתח עליה ביקורת אגב השביתה במשק בשנת 2007, תוך שטען כי דעת הציבור נתונה רק ל"אורכו של התור לצ'ק-אין" ולא למטרותיה של השביתה או למצבו של המשק‏‏^[52].
• הסרט מתנה משמיים בבימויו של דובר קוסאשווילי עסק בחמישה קרובי משפחה, סבלים גאורגים בנמל התעופה בן-גוריון, אשר מתכננים לבצע שוד של משלוח יהלומים, אך נתקלים בקשיים עקב יצריהם, ובעיקר יצריהם המיניים. הנמל מופיע בסרטים רבים נוספים, כמו בסצנת הפתיחה של הסרט עטור הפרסים ביקור התזמורת ובסרט מבצע יונתן.
• ממזרח לשדרה בטרמינל 3, שוכן על הקרקע משטח פרסום ענק באורך של 60 מטר וברוחב של 20 מטר. שטחו הכולל של המשטח הוא 1,200 מ"ר והוא נחשב לאחד הגדולים בעולם. שטח הפרסום נחשף מידי יום לכ-40,000 נוסעים העושים את דרכם בשדרה. עד שנת 2008 ניצבה במקום פרסומת של נוקיה שהחלה כשלט פרחים בצבעי כחול ולבן, ואשר הוחלפו לאחר מכן בחלוקי נחל. בשנת 2008 שכרה חברת תנובה את משטח הפרסום למשך שנה‏‏, ובינואר 2010 פרסומת זו עדיין הייתה מוצגת במקום^[53]. המשטח הפך לאחד מסימני ההיכר של השדרה והוא אף נראה מגובה של מאות מטרים באוויר.
• קטע מכביש 412 סמוך לכניסה הדרומית לאור יהודה חולף בסמוך לקצה המערבי של המסלול השקט ושל מסלול הנחיתה הראשי. במקום זה ניתן להבחין מקרוב במטוסים ממריאים ונוחתים, והוא נחשב לאתר עלייה לרגל לחובבי מטוסים. נקודת תצפית נוספת, בעיקר על מטוסים הממריאים מהמסלול השקט, נמצאת על כביש 4404, בין חמד לצפריה (ראו בתצלום האוויר כאן).
• מועדון הלילה "TLV" בצפון תל אביב אימץ כשמו את קוד יאט"א של נמל התעופה בן-גוריון.

בסיס חיל האוויר לוד

ערך מורחב – בסיס חיל האוויר לוד

הנמל שימש בעבר גם את בסיס חיל-האוויר לוד (בח"א 27) עד לסגירתו. הבסיס היה בסיס־טיסה ותובלת האוויר של חיל האוויר הישראלי. כחלק מהמגמה הצה"לית להעברת בסיסים מהמרכז לנגב, נסגר הבסיס בשני שלבים. בשלב ראשון, עד ה-27 באוגוסט 2008 (תאריך שבו התקיים טקס הסגירה הרשמי ^[54]), עברו כל יחידות הבסיס (למעט יחשת"פ וי"ק 533) לבסיס נבטים שבנגב הצפוני^[55][56]. בשלב שני, עד תחילת ינואר 2010, הועברו היחידות הנותרות משטח הבסיס. יחשת"פ עברה לבנין הכנרית במטה חיל האוויר ולבסיס פלמחים. י.ק.533 עברה לבית הספר להגנה אווירית (ביסנ"מ לשעבר) כשהיא מחליפה בו בזמן את הפיקוד עליה למערך ההגנה האווירית ("מערך הנ"מ" לשעבר). שטחו של הבסיס (כ- 1500 דונם) נמסר למנהל מקרקעי ישראל ^[57].

ראו גם

עיינו גם בפורטלים: פורטל תל אביב-יפו פורטל התחבורה

• ראשית התעופה העברית בארץ ישראל
• חברות תעופה עבריות ביישוב
• רשות שדות התעופה
• איירפורט סיטי
• אל על
• דיוטי פרי ג'יימס ריצ'רדסון

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא נמל התעופה בן-גוריון בוויקישיתוף

• האתר הרשמי של נתב"ג
• נפתלי גליקסברג, סיפורי נתב"ג
• האתר הרשמי של רשות שדות התעופה
• אתר טרמינל 3 של רשות שדות התעופה
• המראות ונחיתות נתב"ג
• סקירה אודות טרמינל 3 בפרסום מאת רשות התעופה האזרחית (1993)
• הנמל באתר World aero data
• אתר מקיף של תמונות מנתב"ג, Airliners.net
• אתר Vatil
• פרויקט של ynet על טרמינל 3
• מיכל בן ארי, מסע בזמן - הסיפור של נתב"ג, באתר ynet
• אורן אהרוני, הצצה נדירה למגדל הפיקוח בנתב"ג, חדשות 2 באינטרנט,‏ 24/01/10
• אבי קטש, פרויקט שדרוג מערך המסלולים בנתב"ג והתאמתו לשרות איירבוס

מבט פנורמי מאזור טרמינל 1 לכיוון צפון-מערב: טרמינל 3 (משמאל) ונקודת המפגש של המסלול השקט ושל מסלול הנחיתה הראשי (מימין). מעליה נראים בתי הערים אור יהודה ויהוד, וברקע גורדי השחקים של תל אביב

בואינג 747 של אל-על ("תל אביב") בשער D7 של טרמינל 3

אולם הבידוק

טרמינל 3 ממטוס ממריא

הערות שוליים

רשות שדות התעופה
שדות תעופה	בן-גוריון • אילת • חיפה • הרצליה • עובדה • ראש פינה • שדה דב
מעברי גבול	קרני • טאבה • יצחק רבין (ערבה) • נהר הירדן • אלנבי • ניצנה
מתקנים באחריות הרשות בעבר	שדה התעופה עטרות • שדה התעופה קריית שמונה • שדה אופיר • עציון • מעבר רפיח

תחבורה בישראל

כבישי ישראל: · כביש 1 · כביש 2 · כביש 3 · כביש 4 · כביש 5 · חוצה ישראל (כביש 6) · כביש 7 · נתיבי איילון (כביש 20) · כביש 22 · כביש 40 · כביש 60 · כביש 90 · כביש 404 (שד' בגין) · כביש 431 · כביש 443 · כביש מכבית (כביש 471) · כביש אלון · כביש הצפון (כביש 899) · מנהרות הכרמל חברות כבישים: · החברה הלאומית לדרכים בישראל · חברת דרך ארץ · חברת נתיבי איילון · נתיבי הכרמל מערכות ותפעול · נתיבי היובל תחבורה ציבורית: אגד · אגד תעבורה · דן · מטרודן · מטרופולין · נתיב אקספרס · אומני אקספרס · סופרבוס · קווים · ויאוליה · חברת הנסיעות והתיירות נצרת · שירותי אוטובוסים מאוחדים נצרת · אפיקים · רמה תחבורה ציבורית גולן · גלים · עילית · רב-קו · המטרונית תחנות מרכזיות: התחנה המרכזית החדשה של תל אביב · התחנה המרכזית הישנה של תל אביב · התחנה המרכזית של ירושלים · מרכזית המפרץ · מרכזית חוף הכרמל נמלים: נמל אילת · נמל אשדוד · נמל חיפה · נמל הקישון · רשות הספנות והנמלים רכבת ישראל: פורטל רכבת ישראל · הקו הראשי של רכבת ישראל · מסילת הרכבת לירושלים · קו הרכבת המהיר לירושלים · מסילת איילון · תחנות רכבת בישראל רכבות קלות ותחתיות: הכרמלית · הרכבת הקלה בתל אביב (הקו האדום) · הרכבת הקלה בירושלים (הקו האדום) תעופה: רשות התעופה האזרחית · רשות שדות התעופה · נמל התעופה בן-גוריון · אל על · ישראייר · ארקיע · סאן דור · שדות תעופה בישראל היסטוריה: נמל תל אביב · נמל יפו · הרכבת המנדטורית · רכבת העמק · חברות תעופה עבריות ביישוב · כביש הנפט · כביש הגבורה · דרך בורמה שונות: משרד התחבורה · מוניות בישראל · מוניות שירות בישראל · תחבורה בתל אביב · תל-אופן

ערך מומלץ