פתיחת התפריט הראשי

אביעזר רביצקי

הוגה דעות ישראלי
(הופנה מהדף אבי רביצקי)

ביוגרפיהעריכה

אביעזר רביצקי נולד בשנת 1945 בירושלים, וגדל בשכונות מקור ברוך ורחביה. הוא למד בבית הספר היסודי "לדוגמה" ובבית הספר התיכון "מעלה". שירת בנח"ל וריכז את סניף "בני עקיבא" בתל אביב. בשנת 1966 החל בלימודי רפואה באוניברסיטה העברית והפסיק לאחר שנתיים. בשנת 1968 החל ללמוד פילוסופיה ומחשבת ישראל באוניברסיטה העברית. במהלך לימודיו נבחר ליושב ראש אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה העברית.

בשנת 1977 קיבל תואר דוקטור מטעם האוניברסיטה העברית על מחקרו "משנתו של ר' זרחיה בן יצחק בן שאלתיאל חן וההגות המימונית-תיבונית במאה ה-י"ג" בהנחיית פרופ' יוסף ברוך סרמוניטה.

בשנת 1978 יצא ללימודי פוסט דוקטורט באוניברסיטת הרווארד, שם למד וחקר בהדרכתו של פרופ' יצחק טברסקי.

ב-16 באוקטובר 2006 נפצע קשה בתאונת דרכים ועבר תהליך שיקום ארוך[1].

רביצקי נשוי לרות, אחותו של הבמאי שמואל הספרי, ואב לארבעה: תמי ביטון, ראש מדרשת 'אמי"ת באר' בירוחם ובאשדוד; רננה רביצקי פילזר, המנהלת החינוכית של המרכז לזהות יהודית-ישראלית במכון הרטמן וראש בית המדרש במדרשיית הרטמן לבנות; שלומית רביצקי טור-פז המנהלת את בית המדרש אלול; ורואי רביצקי, המנהל את היוזמה הדתית לשלום 'מוזאיקה'.

מחקר ופעילות אקדמיתעריכה

רביצקי שימש פעמיים כראש החוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית, ובשנת 1989 כיהן בה גם כראש המכון ללימודי היהדות.

מחקריו הרבים עוסקים במחשבה היהודית בימי הביניים ובעת החדשה. במאמריו ובהרצאותיו שפך רביצקי אור חדש על הגותם של ר' חסדאי קרשקש, הרמב"ם והרב קוק.

במקביל לעבודתו באוניברסיטה שימש עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה וראש תחום מדעי הרוח בבית הספר למנהיגות חינוכית של מכון מנדל.

בשנת 2001 הוענק לו פרס ישראל לחקר מחשבת ישראל.

בשנת 2006 החלה לראות אור בעריכתו סדרת ספרים על "גדולי הרוח והיצירה בעם היהודי", בהוצאת מרכז זלמן שזר.

בשנת 2012 יצא לאור ספר יובל לכבודו, "על דעת הקהל: דת ופוליטיקה בהגות היהודית", בעריכתם של בנימין בראון, מנחם לורברבוים, אבינועם רוזנק וידידיה צ' שטרן.

בשנת 2016 יצא ספר נוסף לכבודו, "בנתיבי השלום והדעת", בעריכתם של דב שוורץ, אבי אלקיים וחנוך בן פזי.

עמדותיו ופעילות פוליטיתעריכה

רביצקי הוא אחד מהמייצגים המובהקים של השמאל הדתי בישראל וממייסדי תנועות השלום הדתיות "עוז ושלום" ו"נתיבות שלום" בשנות השבעים והשמונים. במשך שנים כיהן כיו"ר תנועת מימד. התנגד לגוש אמונים וסבר שגרם לערעור "הברית ההיסטורית" בין המפד"ל לשמאל, אך עם זאת הכריז רביצקי כי גוש אמונים "זקף את גווה של כלל הציונות הדתית" ו"שיחרר אותה מחלק מתסביכיה"[2].

בשנת 1999 הודיע אהוד ברק שרביצקי יכהן כשר החינוך בממשלתו, אולם הרעיון לא יצא לפועל, גם מפני שרביצקי עצמו לא שש לתפקיד. גם כמה יוזמות להציע את מועמדותו של רביצקי לתפקיד נשיא המדינה לא יצאו אל הפועל.

רביצקי תמך בתוכנית ההתנתקות אך הסתייג מאופן ביצועה[3].

מספריועריכה

ספרים בעריכתועריכה

פרסיםעריכה

פרס ישראל, פולברייט, רוטשילד, ליידי דייוויס, ורבורג, קרן הזיכרון לתרבות יהודית, והתנועה לארץ ישראל טובה.

לקריאה נוספתעריכה

  • זאב הרוי, אביעזר רביצקי, "דרשת הפסח לר’ חסדאי קרשקש ומחקרים במשנתו הפילוסופית", תרביץ, נ"ח, תשמ"ט 1989
  • יוסף שלמון, הקץ המגולה ומדינת היהודים, על אביעזר רביצקי, "הקץ המגולה ומדינת היהודים - משיחיות, ציונות ורדיקליזם דתי בישראל", תשנ"ג, מדעי היהדות 34, 1994
  • אבינועם רוזנק, הגיונות במחשבת ישראל: בעקבות שיעוריו של אביעזר רביצקי, מרכז זלמן שזר, ירושלים, תשע"ה

קישורים חיצונייםעריכה

ממאמריו:

על כתביו:

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מיטל יסעור-בן אור, פרופסור רביצקי שב להכרה וזיהה את משפחתו, באתר ynet
    מיטל יסעור בית אור, פרופ' אבי רביצקי השתחרר מבית החולים, באתר ynet, 19 במרץ 2008
  2. ^ ישראל הראל, ‏"קטר חדש, נהגים חדשים", השילוח גיליון 1, אוקטובר 2016
  3. ^ טל רוזנר, הרב יואל בן-נון: "כבר היתה התנתקות", באתר ynet, 13 באפריל 2005