פתיחת התפריט הראשי

אהרן יואלי

(הופנה מהדף אהרון יואלי)

אהרן יואלי (שניאורסון) (31 באוגוסט 192926 בינואר 2007) היה מראשוני טייסי הקרב בחיל האוויר הישראלי. זכה לעיטור העוז בזכות הפלת שני מטוסי הסילון הראשונים על ידי חיל האוויר.[1]

אהרן יואלי
יואלי 1960.jpg
אהרן יואלי בשנות ה-60
לידה 31 באוגוסט 1929
ישראלישראל חיפה, ארץ ישראל
פטירה 26 בינואר 2007 (בגיל 77)
השתייכות פלמ"ח
Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות יולי 19471970
דרגה אלוף-משנה (אוויר) אלוף-משנה
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מלחמת סיני  מלחמת סיני
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
עיטורים
עיטור העוז  עיטור העוז
תפקידים אזרחיים
מנהל המרכז לניסויי טיסה וטייס ניסוי בתעשייה האווירית, טייס אל על, מתנדב במינהל התעופה האזרחית של מדינת ישראל

יואלי השתתף במבצעים רבים, לרבות במלחמת העצמאות, מבצע קדש, מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים.

ביוגרפיהעריכה

רקע משפחתי וראשית דרכועריכה

אהרן יואלי נולד בשנת 1929 בחיפה, הבכור משני ילדיהם שושנה וזלמן יואלי. אביו, שניאור זלמן יואלי (שניאורסון) (ז. יואלי; 19031984), היה עיתונאי ועסקן ציבור, חבר מערכת "דבר" וכתב העיתון לענייני מפלגות ועניינים מוניציפליים, חבר מרכז מפא"י וחבר מועצת העיר פתח תקווה החל בראשונה. מצד אביו היה אהרן יואלי דור שביעי למייסד חסידות חב"ד רבי שניאור זלמן מליאדי.[2]

אהרן גדל בפתח תקווה, ולמד בבית הספר החקלאי בגבעת השלושה ובבית הספר מקס פיין בתל אביב.

ביולי 1947 התגייס לגדוד השלישי של הפלמ"ח ולחם בו את מלחמת העצמאות כמפקד כיתה. השתתף בקרבות הכיבוש והשחרור של סמח', של צפת,[3] של נבי יושע,[4] של רמלה, של לוד ושל הנגב. בתום השירות בפלמ"ח השתתף בייסוד קיבוץ ארז.

השירות בחיל האווירעריכה

ביולי 1948 התנדב לקורס הטיס השלישי של חיל האוויר הישראלי, אותו סיים בשנת 1951. הוא היה מראשוני הטייסים שעברו הכשרה ואימון בהטסת מטוסי סילון. יואלי נשלח לאנגליה ב-1956, לקורס בינלאומי למקלענות בחיל האוויר הבריטי, אותו סיים בהצטיינות.

יואלי היה ממניחי היסודות של חיל האוויר ומהמובילים בהתפתחותו בתחומים רבים לרבות פיתוח התשתיות מבצעיות, מערך ההדרכה וקידום מעמדו הבינלאומי. בשנים 1956–1958 היה מפקד טייסת 117 (מטוסי גלוסטר מטאור). ב-31 באוקטובר 1956, במהלך מבצע קדש, נפגע מטוסו מפגזים מצריים, פגז אחד חדר לתא הטייס ורסיסים פצעו את יואלי בידיו. הוא חזר לנחיתת חירום בבסיס תל נוף, ועקב הפגיעה גלגל ימני ראשי לא ירד ומנוע אחד כבה. יואלי ביצע נחיתת ריסוק ופונה לטיפול בבית החולים קפלן שם נותח. לאחר 24 שעות יצא, בניגוד להוראת הצוות הרפואי, וחזר לטייסת עליה פיקד.

בשנים 1960-1958 פיקד על טייסת 101 של מטוסי מיסטר. בין השנים 19601962 שירת במפקדת חיל האוויר, במחלקת המבצעים, כראש ענף אוויר 3, ובין השנים 1962-1964 פיקד על בית הספר לטיסה של חיל האוויר בתל נוף. אחר כך שירת כנספח לענייני אוויר-ים בוושינגטון ארצות הברית. בין השנים 1967–1968 פיקד על פו"מ זרוע האוויר במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה של צה"ל. בתפקידו האחרון, עד שיחרורו ב-1970, שירת כראש מחלקת ההדרכה של חיל האוויר.

יואלי היה שותף לצוותים הראשונים שפיתחו את תורת ההשתתפות והסיוע של חיל האוויר בלוחמת היבשה והשתתף אף באופן פעיל בשירות המילואים כקצין תיאום ברמת האוגדה.

סיפור הפלת הסילון הראשונהעריכה

ב-1 בספטמבר 1955 בשעה 6:52 בבוקר הוזנקו יואלי ובן זוגו יואש צידון-צ'אטו מבסיס חצור, שבו שירתו כטייסי מטאור - מטוס הקרב הסילוני הראשון של חיל האוויר, שהיה באותה עת גם מטוס הקו הראשון של החיל, מול ארבעה מטוסי קרב מצריים מדגם ומפייר שחצו את קו הגבול של ישראל. בקרב אוויר צמוד שהתחולל מעל קיבוץ יד מרדכי וקיבוץ ארז הפיל יואלי בתותחים את שני מטוסי הוומפייר המצריים. היו אלו ההפלות הראשונות של חיל האוויר הישראלי במטוסי סילון. על ההפלות זכה יואלי בצל"ש הרמטכ"ל, שהומר אחר כך בעיטור העוז. בנימוקים לקבלת העיטור נכתב כי אהרן יואלי פעל ביעילות ובזריזות מופתית. בעוד בן זוגו מחפה עליו - תקף את מטוסי האויב והפילם בזה אחר זה.

יואלי סיפר על הקרב: "נכנסנו לשורה עורפית כשמספר שניים מאחורי ... התקרבתי למטוס הימני מאחור, ופתחתי באש מטווח של כ-400 מטר מארבעה תותחי 20 מילימטר". המטוס המצרי הראשון הופל ליד קיבוץ כרמיה והמטוס השני התפוצץ באוויר דרומית-מערבית ליד מרדכי ומערבית לקיבץ ארז. שתי ההפלות שנזקפו לזכותו נרשמו בלוח ההפלות של טייסת 117.

הטייסים, בליווי מפקד חיל האוויר דן טולקובסקי, נפגשו עם דוד בן-גוריון, וסרט הצילום שתיעד את ההפלה הוקרן בבתי הקולנוע. יואלי אף סיפר כי ראש עיריית אשקלון שלח לו שעון במתנה כהוקרה על כך שלא הפיל את המטוס מעל העיר.

פעילות אזרחיתעריכה

בין השנים 19701972 עבד בתעשייה האווירית[5] כמנהל המרכז לניסויי טיסה וכטייס ניסוי. אחר כך ועד שנת 1989 עבד כטייס בחברת התעופה אל על, ממנה פרש לגמלאות בגיל 60 לאחר 17 שנה של טיסה אזרחית. במהלך תקופה זו היה בין היתר נציגה הרשמי של מדינת ישראל בארגון הבינלאומי לתעופה (ICAO), וכן כיהן כיו"ר ועדת הערר לבריאות אנשי צוות אוויר במשרד התחבורה.

בין השנים 19931994 עבד בהתנדבות במנהל התעופה האזרחית של ישראל. הוא טס ברציפות במשך 41 שנה, משנת 1948 ועד לשנת 1989, שבהן צבר שעות טיסה רבות.

מטוסים שאותם הטיס:

נפטר ב-26 בינואר 2007.

משפחהעריכה

בשנת 1950 נישא יואלי למרים לבית ברגר, ילידת הרצליה. אב לשלושה ילדים, אמיר ששרת כטייס קרב בחיל האוויר, נגה שנשואה לטייס, עודד ששרת בחיל האוויר, וסב ל-8 נכדים. אחד הנכדים הוא הטייס הראשון בחיל האוויר שהוא דור שלישי של לוחמי אוויר, ונכד נוסף הוא טייס מסחרי בארצות הברית.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ את עדותו של יואלי על הקרב ניתן למצוא בספר חליפת לחץ, מאת מירב הלפרין ואהרון לפידות, הוצאת משרד הביטחון, ישראל תשמ"ז, עמ' 17-15.
  2. ^ ההשתלשלות המדויקת: אביו זלמן היה בנם של אהרן משה וחיה רחל שניאורסון (שם, עמ' 211); אהרן משה היה בנם של לוי יצחק שניאורסון מניעזין ואשתו אדל (שם, עמ' 169); לוי יצחק היה בנו של מנחם נחום מניעזין; והלה היה בנו של רבי דובער שניאורי ("אדמו"ר האמצעי"), בנו של שניאור זלמן מליאדי (ראו שם, עמ' 211).
  3. ^ אפרים לפיד, ‏כיבוש צפת במלחמת העצמאות, באתר "IsraelDefense‏", 11 במאי 2016
  4. ^ נבי יושע - ההתקפה השלישית – 16 במאי 1948
  5. ^ אהרון יואלי נתן דגם "ערבה" לאלכסיי טופולב, דבר, 8 ביוני 1971