ג'ון איוון דמיאניוק

איבאן דמיאניוק (באוקראינית: Іван Миколайович Дем'янюк; באנגלית: John Demjanjuk‏; 3 באפריל 1920 – 17 במרץ 2012) היה אוקראיני שביצע פשעים נגד האנושות במהלך שירותו ב-SS כשומר במחנה ההשמדה סוביבור, ואחרי המלחמה היגר לארצות הברית.

ג'ון איוון דמיאניוק
Іван Миколайович Дем'янюк

לידה	3 באפריל 1920 דובובי מחרינצי (אוק'), אוקראינה
פטירה	17 במרץ 2012 (בגיל 91) באד פיילנבאך , גרמניה
מדינה	האימפריה הרוסית, ברית המועצות, ארצות הברית
מספר צאצאים	3

אזרחותו האמריקנית נשללה לאחר שנקבע כי שיקר בשאלון ההגירה והסתיר את עברו הנפשע. לבקשת מדינת ישראל, לאחר שלילת אזרחותו בארצות הברית, דמיאניוק הוסגר אליה והועמד לדין על פי חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, תש"י-1950, בפשעים נגד האנושות כנגד יהודים בתקופת השואה. דמיאניוק זוהה כ"איוואן האיום", שומר ממחנה ההשמדה טרבלינקה, הורשע בבית משפט מחוזי בישראל בשנת 1988 ונידון למוות, אולם בערעור בפני בית המשפט העליון, בעקבות ראיות חדשות שגילו הסנגוריה ונציג התביעה, מיכאל שקד, הוא זוכה בשל ספקות באשר לזיהויו כ"איוואן האיום" וזאת לאחר שנמצאו ראיות המצביעות על אדם אחר, בשם איוואן מרצ'נקו, כ"איוואן האיום".

בשנת 2011 הורשע דמיאניוק על ידי בית משפט בגרמניה באשמת סיוע לרצח של כ-29 אלף איש בעת ששירת במחנה סוביבור, ונגזרו עליו חמש שנות מאסר. דמיאניוק הגיש ערעור על ההחלטה, אך מת בטרם נידון הערעור.

חייו

איוון דמיאניוק נולד בשנת 1920 בכפר דוּבּוֹבִי מַחַרִינְצִי (Дубові Махаринці) שבאוקראינה. משהפסיק את לימודיו לאחר 4 שנות לימוד עבד כנהג טרקטור בקולחוז. בשנת 1940 גויס לצבא האדום, ובמהלך הקרבות מול הוורמאכט המתקדם, נפצע בגבו ואושפז. עם החלמתו הוחזר לחזית, ובחודש מאי 1942 נפל בשבי הגרמנים בקרב קרץ' שהתנהל בחצי האי קרים. הוא הועבר עם שבויים אחרים למחנה השבויים רובנו, במערב אוקראינה, ולאחר מכן למחנה השבויים בקרבת העיר חלם, בפולין.

על האירועים שהתרחשו החל מתאריך זה ועד לסיום המלחמה נחלקו התביעה וההגנה במשפטו בישראל. התביעה טענה כי זמן מסוים לאחר נפילתו של דמיאניוק בשבי, הוא התגייס כוואכמן (שומר) לחילות העזר האוקראינים, שפעלו במזרח אירופה וסייעו לגרמנים. לאחר גיוסו, הוא הוכשר כאחד ממתנדבי טרווניקי במחנה האימון של האס אס בטרווניקי ושימש כשומר במחנות ההשמדה סוביבור וטרבלינקה. דמיאניוק טען ששהה במחנה השבויים עד שגויס בעל כורחו לצבא ולאסוב, צבא שהורכב מחיילים סובייטיים שבויים. בפועל, עשה דמיאניוק מעט מאוד במסגרת זו, לטענת הסנגוריה.

לאחר המלחמה, במאי 1945, הגיע דמיאניוק למחנה העקורים בלנדסהוט שבבוואריה. מיולי 1947 שימש כנהג משאית בחברה אמריקנית ברגנסבורג. במחנה עקורים הכיר אישה אוקראינית והשניים נישאו. בספטמבר 1949 הגיע הזוג לאולם. באפריל 1950 נולדה בתם. באוקטובר 1950 הגיש דמיאניוק בקשה להגר לארצות הברית, אך סורב בגלל החשש שהוא חולה שחפת. בסוף ינואר 1952 היגרה המשפחה מגרמניה לארצות הברית בדרך הים.

בארצות הברית השתקעה המשפחה בקליוולנד, אוהיו, ודמיאניוק עבד כפועל במפעל הרכבת מכוניות של חברת "פורד". בשנת 1958 קיבל אזרחות אמריקנית.

בשנת 1975 הגיש עיתונאי אוקראיני למשרד המשפטים בארצות הברית רשימה, ובה 75 שמות של אזרחי ארצות הברית, ילידי אוקראינה, שלטענתו שיתפו פעולה עם הנאצים במלחמת העולם השנייה.

אחד מהשמות היה שמו של ג'ון דמיאניוק, שלטענתו היה ואכמאן (משתף פעולה פעיל) במחנה ההשמדה סוביבור. במסדר זיהוי, שנערך בישראל באמצעות תמונות, זיהו עדים, ניצולי טרבלינקה, את תמונתו של דמיאניוק כ"איוון האיום", שומר ידוע לשמצה מטרבלינקה. לנוכח הזיהוי ביקשה הפרקליטות בארצות הברית לבטל את אזרחותו של דמיאניוק, בטענה כי שיקר בשאלון ההתאזרחות.

במהלך שנת 1980, העבירה ברית המועצות לפרקליטות בארצות הברית תצלומי תעודות של אוקראינים, ששירתו בחילות העזר של הנאצים, וסיימו את הקורסים שערך האס אס במחנה טרווניקי. לדעת החוקרים בארצות הברית, נמצאה זהות בין הפרטים באחת התעודות לבין פרטיו של דמיאניוק. ב-23 ביוני 1981 קיבל בית המשפט בארצות הברית את הבקשה, והורה על שלילת אזרחותו וגירושו מארצות הברית. דמיאניוק ועורכי דינו ערערו, אך ערעורם נדחה. באוקטובר 1983, הגישה ישראל בקשה להסגיר את דמיאניוק. והבקשה נענתה בסוף שנת 1985.

איוואן האיום

על פי תיאור התביעה בישראל, איוואן האיום היה כינויו של שומר במחנה ההשמדה טרבלינקה (שנקרא כך בדומה לאיוואן הרביעי שליט רוסיה). איוואן האיום שיתף פעולה מרצונו עם הנאצים, וביצע פשעים רבים באכזריות רבה. הוא דחס בכוח יהודים לתאי הגזים תוך התעללויות, ולאחר מכן הפעיל אותם. מדי פעם היה לוקח קורבנות מתאי הגזים אותם היה רוצח בעצמו בהתעללויות. בנוסף הוא הואשם בהתעללות ורצח של אסירים יהודים מקבוצות העבודה במחנה. נטען כי הוא רצח בהתעללויות אסירים שברחו מהמחנה, וגם היה מראשי המלקים של אסירים שקיבלו עונשים שונים, לעיתים עד מוות. איוון היה שותף לרציחתם של מאות אלפי יהודים. בסעיף 76 בכתב האישום נכתב: ”בשל אכזריותו המיוחדת, כונה הנאשם "איוון האיום" - כינוי אשר בו בלבד היה הנאשם מוכר וידוע לרבים מבין אסירי מחנה ההשמדה”.

משפט דמיאניוק בישראל

השופטים דב לוין ודליה דורנר מעיינים בראיות במהלך המשפט, 23 בפברואר 1987

דמיאניוק הוסגר לישראל ב-28 בפברואר 1986, ובאותה שנה הוגש נגדו כתב אישום:תיק פלילי 373/86. ג'ון דמיאניוק הואשם על ידי התביעה כי הוא "איוון האיום".

בפברואר 1987 הועמד דמיאניוק לדין בישראל. דמיאניוק הכחיש כל קשר למחנה. המשפט התנהל בהרכב מיוחד של בית המשפט המחוזי בירושלים בו היו השופטים דב לוין, צבי טל, ודליה דורנר. התובעים היו פרקליט המדינה יונה בלטמן והתובע המוביל מיכאל שקד. הסנגורים היו מארק אוקונור ויורם שפטל.

כל הנאמר במשפט תורגם לאוקראינית ולאנגלית בתרגום סימולטני על ידי חברת "חבר תרגומים", לטובת הסנגור אוקונור והתקשורת הזרה. דמיאניוק הוחזק בבידוד, אך בתאו היה רדיו. הוא קרא עיתון, למד עברית ומדי פעם ניתן לו לשוחח עם בני משפחתו בטלפון.

לאחר משפט מתוקשר, שארך יותר משנה, דן בית הדין את דמיאניוק למוות לאחר שקבע שזהותו הוכחה. הקביעה התבססה על עדויות או תצהירים של 11 ניצולי השואה ושל סַמָּל אס אס גרמני (שהעיד בברלין) ששירת יחד איתו בסוביבור, שהצביעו על כך שהוא אכן "איוואן האיום". גזר הדין ניתן ב-25 באפריל 1988.

דמיאניוק ערער על ההרשעה. בינתיים נפלה ברית המועצות והתובע מיכאל שקד יצא להביא עדויות חדשות מארכיונים שם. לדבריו, "הגיע אליי מידע לפיו בברית המועצות התנהל משפט של פושע מטרבלינקה והעידו שם הרבה ואכמנים [שומרים במחנות]. הרעיון הזה, שיש חומר שלא הגיע אלינו, הטריד את מנוחתי בתור משרת ציבור. אמרתי לעצמי שאם אני יודע את זה - אני צריך להגיע לשם... בכל החומר הזה לא מצאו את השם דמיאניוק, וזה יצר את הספק שהוביל לזיכוי. אני מאמין שבית המשפט העליון נקלע לסיטואציה שאני בעוונותי יצרתי אותה".

ב-29 ביולי 1993 פסק הרכב בן חמישה שופטים של בית המשפט העליון בראשותו של נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר, סגנו מנחם אלון, השופט אהרן ברק, השופט יעקב מלץ והשופט אליעזר גולדברג שזיהויו של דמיאניוק כ"איוואן האיום" מוטל בספק, ועל כן הוא זכאי מחמת הספק. זאת הגם שאין ספק בשקריות גרסתו של דמיאניוק, לפיה העביר את המלחמה כשבוי, היות שלכל הפחות סייע לנאצים בעת ששימש כשומר במחנות. בסיום פסק הדין נכתב: ”מידה ראויה היא זו לשופטים, שאינם בוחנים כליות ולב ואין להם אלא מה שעיניהם רואות וקוראות. תם - ולא נשלם. השלמות איננה נחלתו של שופט בשר ודם” בספרו על המשפט, ציין שפטל כי גם אם זיכויו של דמיאניוק בערעור נבע מזיהויו של "איוואן האיום" כאיוואן מרצ'נקו, הרי יש בכך להראות כי זיהוי דמיאניוק כ"איוואן האיום" במשפט הראשון לא התבסס על ראיות מספקות.

עתירות להעמדתו לדין של דמיאניוק באשמת היותו ואכמן בסוביבור נדחו על ידי בג"ץ, לנוכח התנגדותו של היועץ המשפטי לממשלה, יוסף חריש, שחשש מזיכוי נוסף.

דמיאניוק גורש בחזרה לארצות הברית ב-22 בספטמבר 1993 וב-1998 הושבה לו אזרחותו האמריקאית.

משפטים בארצות הברית ובגרמניה

בשנת 2002 אישר בית משפט אמריקאי לשלטונות לשלול את אזרחותו של דמיאניוק על פי ראיות חדשות שנמצאו לפיהן שימש כשומר במחנות ההשמדה סוביבור ומיידנק. בדצמבר 2005 החליט בית המשפט להגירה בארצות הברית על גירושו לאוקראינה. עורך דינו טען כי באוקראינה צפוי דמיאניוק לסכנת מוות בשל מצבו הרפואי, אך בית המשפט האמריקאי דחה טענה זו.

ב-19 במאי 2008 דחה בית המשפט העליון של ארצות הברית את הערעור שהגיש דמיאניוק על כוונת שלטונות ההגירה לגרשו לאוקראינה, ארץ מוצאו. הערעור לבית המשפט העליון הוגש לאחר שכשנה וחצי קודם לכן דחה בית משפט בערכאה נמוכה יותר ערעור דומה שהגיש בעניין.

בנובמבר 2008 הוגש דו"ח ראשוני של היחידה הגרמנית לחקר פשעי השואה, ובו הוכחות לכאורה לפשעים שביצע דמיאניוק, ולמעורבותו ברצח אסירים יהודים במחנה הריכוז וההשמדה סוביבור בתקופת השואה. משרד המשפטים האמריקני פתח בהליכים להסגרתו למדינה זרה. עם זאת, לא נקבע לאיזו מדינה יוסגר - לאוקראינה, ארץ מוצאו, לפולין, שבה פעל מחנה סוביבור או לגרמניה.

ב-11 במרץ 2009 הודיעו שלטונות גרמניה כי בית משפט במינכן הוציא צו מעצר נגד דמיאניוק בגין יותר מ-29 אלף עבירות של סיוע לרצח, אך הפעם האישום מתייחס לתקופה אחרת (ממרץ ועד סתיו 1943), בה שירת, לפי החשד, במחנה סוביבור. ב-1 במאי בית משפט פדרלי לעתירות במדינת אוהיו דחה סופית את עתירתו של דמיאניוק נגד הסגרתו לגרמניה. ב-12 במאי, לאחר מאבק משפטי ארוך, דמיאניוק הועלה למטוס, והוסגר לגרמניה. משפטו החל ב-30 בנובמבר 2009, והוחלט על זירוז הליכי המשפט בעקבות מצבו הבריאותי הרופף של דמיאניוק.

בינואר 2011 הוגש נגדו בספרד כתב אישום בגין שירות במחנה הריכוז פלוסנבירג בבוואריה שבדרום גרמניה, והוצא צו מעצר אירופי המבקש מגרמניה להסגירו לספרד. ב-12 במאי 2011 הורשע דמיאניוק על ידי בית המשפט בגרמניה באשמת סיוע לרצח של למעלה מ-28,000 יהודים בעת ששירת כוואכמן במחנה סוביבור, ונגזרו עליו חמש שנות מאסר. בית המשפט קיבל את טענתו של דמיאניוק שהיה שבוי מלחמה, אך גם מצא ששירת בסוביבור בתקופה האמורה - בניגוד לעדותו וגם בניגוד לטענה שבגינה נשפט בארץ ונידון בערכאה ראשונה למוות - שכן לפי הכרעת הדין הוא כלל לא היה בטרבלינקה בזמן שתחילה נטען שהיה איוון האיום. אף על פי שאין עדויות למעשי פשע שביצע בסוביבור, עצם העובדה ששימש חלק ממערכת ההשמדה הנאצית מספיקה כדי להרשיעו. בית הדין פסק שאף על פי שדמיאניוק התנדב לשירות בסוביבור כשבוי מלחמה, בריחת וואכמן מסוביבור הייתה אפשרית ודמיאניוק צריך היה לנסות לעשות כך.

גם התביעה וגם ההגנה הגישו ערעור על גזר הדין. בית המשפט החליט שדמיאניוק חסר אזרחות ואין חשש שימלט מגרמניה ועל כן הורה על שחרורו ממעצר עד לקבלת החלטה בערעור. דמיאניוק שהה בבית אבות בגרמניה עד מותו ב-17 במרץ 2012, בגיל 91, בטרם נידון הערעור. על פי החוק הגרמני, דחיית הערעור היא תנאי להרשעה. כתוצאה מכך נותר דמיאניוק בחזקת חף מפשע.

בינואר 2020 פורסמו לראשונה תמונות שצילם סגן מפקד מחנה סוביבור, בהן נראה אחד השומרים שמעבדה לזיהוי פלילי בגרמניה זיהתה כדמיאניוק בסבירות 'קרובה לוודאי'.

במדיה

בשנת 2019 עלתה בנטפליקס מיני-סדרה דוקומנטרית בת 5 פרקים, "איוון האיום" (באנגלית: The Devil Next Door) המגוללת את חשיפתו, מעצרו ומשפטיו של דמיאניוק.

לקריאה נוספת

• יורם שפטל, פרשת דמיאניוק - עלייתו ונפילתו של משפט ראווה, הוצאת אדם, 1993
• איוואן האיום, סדרה טלוויזיונית בת חמישה פרקים. נטפליקס, 2019
• תמיר הוד, מדוע זכרנו לשכוח? פרשת דמיאניוק בישראל, הוצאת רסלינג, 2020

• Douglas, Lawrence (2016). The Right Wrong Manː John Demjanjuk and the Last Great Nazi War Crimes Trial. New Jersey: Princeton University Press. ISBN 978-0-691-17825-7.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'ון איוון דמיאניוק בוויקישיתוף

• מסמכי משפט דמיאניוק באתר ארכיון המדינה
• מידע על ג'ון איוון דמיאניוק בקטלוג הספרייה הלאומית
• מידע על משפט דמיאניוק בקטלוג הספרייה הלאומית
• רן דגוני, אילן בכר וגיל יודילוביץ', "איוואן האיום" נוחת - "מבצע צדק" מתחיל, מעריב, 28 בפברואר 1986
• עופר אדרת, האם ג'ון דמיאניוק היה פושע מלחמה מפלצתי, או רק דג רקק שנתפס בערוב ימיו?, באתר הארץ, 26 באפריל 2009
• יצחק לאור, איוון העלוב, באתר הארץ, 2 בדצמבר 2009
• ג'ון דמיאניוק, שסייע לרצח יהודים, מת בגיל 91, באתר ynet, 17 במרץ 2012
• ג'ון איוון דמיאניוק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• שי בן-ארי, תמונות נדירות ממשפטו של ג'ון דמיאניוק, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 02.12.2019
• יונתן קרמר ויניב אקי, 1993 - משפט דמיאניוק – על חובתו המקצועית והמוסרית של תובע, "שורשים במשפט", באתר משרד המשפטים, 14 באפריל 2019
• יונתן קרמר ויניב אקי, משפטיו של איוון דמיאניוק בישראל - שיחות עם התובע בתיק מיכאל שקד, משפט מפתח 5, אוגוסט 2019
• ג'ון דמיאניוק (1920-2012), דף שער בספרייה הלאומית