אל-עראקיב
אל-עראקיבּ (בהגיה בדואית: אל-עראגיבּ, בערבית: العراقيب) הוא יישוב בדואי בלתי מוכר, שנמצא כ-10 קילומטרים צפונית לבאר שבע, בסמוך ליישוב גבעות בר ולא הרחק מרהט.
| מדינה |
 ישראל |
|---|---|
| קואורדינטות | 31°20′02″N 34°48′08″E / 31.33388889°N 34.80222222°E |
  | |
בדואים שכנו באל-עראקיב לפני קום המדינה במעט בתי קבע ובאוהלים, ועיבדו את הקרקע. הם פונו מהמקום ב-1951 על ידי הממשל הצבאי, והקרקע הופקעה בחוק רכישת מקרקעין. האדמות הושכרו על ידי מינהל מקרקעי ישראל לעיבוד חקלאי עד 1998, אז התחילו בו עבודות יעור של קרן קיימת לישראל.
במשך השנים מאז ניהלו חלק מהמפונים וצאצאיהם מאבק על מנת לחזור למקום, ולזכות בבעלות על האדמות. והקימו במקום כפר בלתי חוקי. הכפר נהרס בשנת 2010, מבנים זמניים שנבנו על ידי תושביו נהרסו 198 פעמים, והמקום הפך לסמל של מאבק הבדואים בנגב.
בסיומו של מאבק משפטי ארוך בין המדינה ובין אחת מהמשפחות שפונו מאל-עראקיב שדרשה להכיר בבעלותה על אדמות במקום, פסק בית המשפט העליון במאי 2015 כי מדובר באדמות מדינה המיועדות לשימוש ציבורי.[1]
גאוגרפיה
עריכההמילה "עַרַאקִ֫יבּ" היא לשון רבים של המילה "עֻרְק֫וּבּ", ופירושה בין השאר אזור הררי מבותר בערוצים וחריצים.[2]
השטח ההיסטורי של אל-עראקיב נמצא ברובו ממערב לכביש 40 בין צומת גורל למחלף להבים, ועד לאזור של גבעות בר. היישוב הבלתי מוכר שנהרס ב-2010, נמצא בצמוד לבית הקברות של שבט א-טורי, כקילומטר ממערב לכביש 40.
היסטוריה
עריכהלפני הקמת מדינת ישראל
עריכהלפני קום מדינת ישראל ישבו באל-עראקיב אנשי שבט אל-עוקבי, א-טורי, אבו פריח ואבו סיאם.[3]
המקום מזוכר בספרו של עארף אל-עארף, תולדות באר שבע ושבטיה בתיאור מקום מושבם של בני עוקבה ובני בדינאת.[4]
במפה מנדטורית מ-1942 הוא מופיע בשם Al-'Araqib כחלק מאזור המחיה של ערב אבן עוקבה. גם הוואדי שיוצא מאזור זה (ומכונה היום בעברית נחל דודאים) נקרא במפה Araqib'.[5]
בצילום אוויר של חיל האוויר הבריטי משנת 1945 ניתן לראות באזור מספר בתי אבן, מאהלים, שדות מעובדים, טרסות וסכרים, בורות מים ובארות, שמפוזרים בשטח בדלילות יחסית.[6] בידי המשפחה מסמכים מתקופה העות'מאנית ותקופת המנדט שמעידים על מכירת והשכרת אדמות ביניהם באל-עראקיב.[3]
הפינוי מאל-עראקיב ב-1951
עריכהבמסגרת מדיניות ממשלת ישראל לפנות את הבדואים ממערב הנגב, ולרכז אותם באזור הסייג בצפון מזרח הנגב, פונו גם אנשי אל-עראקיב מאדמותיהם בסוף 1951 בצו המושל הצבאי. אנשי שבט אל-עוקבי עברו לאזור חורה. אחרים נשארו בסמיכות לאזור. לטענתם הובטח להם שהפינוי הוא זמני, לחצי שנה, לצורכי אימון זמני, אולם כשהזמן עבר סירבו לתת להם לחזור.[7][8]
בתשובה לשאילתה שהגיש חבר הכנסת אמיל חביבי, בעקבות פניה של השייח' סלמן אל-עוקבי ועוד שני שייח'ים של שבטים שפונו ממערב הנגב לאזור הסייג, ובה שאל על הסיבות להעברת שבטים אלה מאדמתם, ענה ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון שהשייח'ים חתמו במשרד המושל הצבאי בנגב על הצהרה שהם מוכנים לעבור מרצונם הטוב תמורת תשלום מיוחד, שהם הועברו כי האזור שבו הם ישבו מקודם שימש צומת של דרכי ההברחה בין עזה וחברון, וכי ראשי השבטים עצמם בחרו בשטח אליו יעברו.[9]
אדמות אל-עראקיב נכללו באדמות שהופקעו על ידי חוק רכישת מקרקעין מפני שבתאריך הקובע 1 באפריל 1952 לא היו ברשות בעליהם, והועברו לרשות הפיתוח. עד שנת 1998 הושכרו קרקעות אל-עראקיב לצורך עיבוד חקלאי על ידי מינהל מקרקעי ישראל.[10]
ניסיונות חזרה לאל-עראקיב
עריכהבמשך השנים המפונים מאל-עראקיב וצאצאיהם ניסו לשוב לאדמות מהן פונו.
אחרי שהניסיונות של השייח' סולימאן אל-עוקבי לקבל אישור לחזור לאל-עראקיב, הוא ומשפחתו ניסו לחזור לביתם ללא אישור, אך פונו משם. בנו, נורי אל-עוקבי החל משנות ה-70 להאבק למען חזרה לאדמות משפחתו באל-עראקיב. שוב ושוב הוא זרע ונטע באדמות, אך כל פעם הוגשו נגדו תביעות וכתבי אישום, הגידולים נעקרו, ואוהל המחאה שהוא שהה בו בין 2006 ל-2009 נהרס.[11][12]
בשנת 1998, המדינה החליטה שלא להשכיר עוד את הקרקעות לעיבוד חקלאי והקרן קיימת לישראל ביקשה לטעת עצים במקום, "למטרת שמירה על קרקעות הלאום".[13] בשטח ניטע "יער השגרירים" ואחרי כך יער "טלויזית האלוהים".[14] בעקבות זאת ב-2010 היישוב פונה ונהרס על ידי המדינה אך תושביו חזרו והקימו אותו מחדש מספר פעמים רב.
בעקבות כך החלו אנשים משבט א-טורי, שהתגוררו ברהט ובמקומות נוספים, לעבד את האדמות שעליהן הם טוענים לבעלות. החל משנת 2002 הם החלו גם להקים מבנים ולהתגורר בסמוך לבית הקברות של השבט, בו הם קברו את מתיהם מתחילת המאה ה-20, גם אחרי פינויים מאל-עראקיב.[15][11]
מינהל מקרקעי ישראל ניהל מאבק ממושך לסילוק הבדואים מהקרקע שכלל גם פעולות של ריסוס ברעל של שדות מעובדים כדי להשמיד את היבולים. הבדואים עתרו לבג"ץ נגד הריסוסים, אשר ב-2007 קיבל את טענתם כי אף על פי שהסמכות נתונה ביד המדינה לסלק פולשים מקרקעותיה, אין סמכות זו כוללת בחובה פעולות ריסוס יבולים חקלאיים.[16]
הריסות הכפר ובנייתו מחדש
עריכהב-27 ביולי 2010 הרסו פקחי מינהל מקרקעי ישראל, בחסות כוח של כ-1,300 שוטרים, את הכפר שהקימו אנשי שבט אל-טורי בסמוך לבית הקברות של שבטם.[17] אחרי שעתירה שהוגשה ברגע האחרון נדחתה.[18]
מיד לאחר עזיבת הכוחות החלו תושבי אל-עראקיב בסיוע של פעילי שמאל להקים מחדש את המבנים. שבוע לאחר מכן נהרסו גם המבנים החדשים שהוקמו.[19][20] מאז נערכים מבצעי הריסה חוזרים ונשנים מחד, ומאידך בנייה מחדש של סככות וסוכות[21][22] ואירועי מחאה נגד ההריסה.[23] בספטמבר 2013 הוגש נגד שייח' סיאח אבו מדיע'ם א-טורי, ממובילי המאבק של תושבי אל-עראקיב, כתב אישום על הסגת גבול. הוא נדון לעשרה חודשי מאסר וערעורו על הרשעתו ועל העונש נדחו על ידי בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון.[10] ב-2018 החל השייח' סיאח לרצות את עונשו בכלא מעשיהו, אחרי עצרת תמיכה מחוץ לשערי הכלא בה השתתפו פעילים וראשי הציבור הערבי בישראל, כולל ראש ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל וחברי כנסת מהרשימה המשותפת.[24]
אל עראקיב כסמל
עריכהאל-עראקיב הפך אחד הסמלים למאבק למען הכרה בכפרים הלא מוכרים. בכפר התקיימו מספר עצרות גדולות, כולל עצרת יום האדמה המרכזית של ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל במרץ 2010, כמה חודשים לפני ההריסה הראשונה.[25] תושבי הכפר עורכים[דרוש מקור] משמרת מחאה שבועית בצומת להבים.[26]
ב-2017 העלו עינת ויצמן ותושב הכפר עזיז א-טורי בתיאטרון תמונע יצירה בשם "הבית ה-112 – שיעור בבנייה פוליטית" שבו מוצגת על הבמה בניית בית, לאחר 111 ההריסות שנערכו במקום, לדברי היוצרים, מאז 2010 ועד העלאת היצירה.[27]
הליכים משפטיים
עריכהמשפט בתביעות משפחת אל-עוקבי
עריכהבסוף שנת 2006 החל משפט ראשון שנערך לגבי רישום קרקעות באל-עראקיב, בשש תביעות של שבעה עשר מאנשי שבט אל-עוקבי להכרה בזכותם על חלקות באזור אל-עראקיב. הדיונים נערכו במשך חמש שנים, שני הצדדים הביאו למשפט את המומחים המובילים בישראל לענייני גאוגרפיה היסטורית, הציגו מסמכים היסטוריים ותצלומי אוויר המוכיחים את עמדתם.
פרופ' אורן יפתחאל הגיש חוות דעת מקצועית לטובת הצד הבדואי שנדחתה הן על ידי בית המשפט המחוזי והן על ידי בית המשפט העליון תוך ביקורת חריפה על יפתחאל.[1] התובעים טענו שהשלטונות העות'מאנים והבריטים הכירו בבעלותם באדמות הנגב. מנגד, פרופ' רות קרק, אשר הציגה את מדינת ישראל, הסבירה שעד שנת 1858 לא היה שום יישוב קבע על אדמות אל-עראקיב או בסמוך אליהן.[28]
בפסק דין שניתן במרץ 2012 קבעה השופטת שרה דברת כי הקרקעות שייכות למדינה בתוקף הפקעה על פי חוק רכישת מקרקעין,[29] וקיבלה את עמדת המדינה כי עדיין יש צורך בהפקעה למטרות חקלאות ייעור ושטחים פתוחים. כמו כן קבעה השופטת כי התובעים לא הצליחו להוכיח שעם חקיקת חוק הקרקעות העותמאני בשנת 1858 היה באזור יישוב קבע, או אפילו יישוב סמי נוודי, ושגם אם הייתה התיישבות סמי-נוודית היא לא הייתה מספקת כדי להכיר בבעלותם על הקרקעות. כן קבעה שבסוף ימי המנדט הבריטי רק חלק קטן מהקרקעות בחלקות הרלוונטיות היה מעובד, וכי מהמסמכים הפנימיים שהציגו הבדואים התובעים עולה שהם ידעו על חובתם לרשום קרקעות בטאבו, אך החליטו לא לעשות זאת. "הפקעות במקרקעין בוצעו על פי חוק הרכישה כדין והתובעים לא הצליחו להוכיח טענותיהם לעניין הבעלות בחלקות התביעה", ציינה השופטת.[30] ערעור על פסק דינה של השופטת דברת נדחה בבית המשפט העליון.[1]
בשנים האחרונות היו מספר תביעות משפטיות בנושא בעלות על הקרקעות בנגב שהוגשו על ידי בדואים אך נכון לינואר 2013 בכל בירור שהגיע להכרעה נפסק כי הקרקע שייכת למדינה. התובעים הבדואים התקשו להוכיח את בעלותם על קרקעות אלה.[31]
תביעות משפחת א-טורי
עריכהבהודעה לעיתונות שהוציא מינהל מקרקעי ישראל במרץ 2010 נטען כי חברי שבט א-טורי מבצעים פלישות חוזרות ונשנות לקרקעות מדינה מאז 1999 וכי אף על פי שהפסידו בכל הערכאות המשפטיות הם ממשיכים לפלוש לשטח.[32]
נציגים של המשפחה הבדואית א-טורי טוענים כי קיבלו את הקרקעות שלהם מאנשי אל-עוקבי בתחילת המאה ה-20 וכיום מנסים להכריח את הרשויות להכיר בזכותם על הקרקעות באל-עראקיב על ידי בנייה חוזרת. מאז קיץ 2010 הבתים שהם בנו ללא אישור באל-עראקיב נהרסו על ידי המדינה מספר רב פעמים (39 פעמים נכון ל-28 במאי 2012).[33] ניסיונות אלה זכו להד בתקשורת הבינלאומית.
בעקבות העלות הכספית של ההריסות המרובות ביולי 2011 הגישה המדינה תביעה נגד תושבי הכפר בסך של 1,790,000 ש"ח.[34]
במקביל בני שבט א-טורי מנסים לקבל הכרה בזכויותיהם על הקרקעות באל-עראקיב בבית המשפט. משפט לגבי תביעות בעלות שלהם על הקרקע מתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, ואנשי השבט דורשים שקרן קיימת תחדל מפעולות ייעור בקרקעות אלה.[35]
לקריאה נוספת
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- שרון הורנשטיין, עוז אלמוג, ישובים בלתי מוכרים בישראל, בארכיון האינטרנט של אתר "אנשים ישראל", 19 בינואר 2009
- גדעון לוי, כפר שלם, באתר הארץ, 6 באוגוסט 2010
- אילנה קוריאל, סמל המאבק הבדואי יפצה את המדינה על פינויו, באתר ynet, 7 ביולי 2010
- מרלן-אביבה גרינפטר, תושבי אל-עראקיב בונים מחדש את הכפר שנמחק כליל מכוח צווי הריסה (אורכב 08.04.2014 בארכיון Wayback Machine), "אפוק טיימס", 7 באוגוסט 2010
- אביבה לורי, הקרב על אדמות הבדואים באל-עראקיב מתנהל בבית המשפט בבאר שבע, באתר הארץ, 20 באוגוסט 2010
- יומו של נורי אל עוקבי בבית המשפט - תמליל עדותו של נורי אל-עוקבי ב-7 בדצמבר 2009 במשפט על הבעלות על האדמות במקום.
- סנ"צ שרית פיליפסון, הצד המוסתר של עראקיב, באתר News1 מחלקה ראשונה, 29 בספטמבר 2010
- אביבה לורי, עמוק באדמה, באתר הארץ, 23 ביוני 2006
- מינהל מקרקעי ישראל. בדואים, רקע
- אדמות בנגב, סרט באנגלית (חלק בעברית) של מינהל מקרקעי ישראל המסביר על תופעת בניה בלתי-חוקית בנגב
תיעוד וידאו- הריסת אל עראקיב, פברואר 2011, סרטון באתר יוטיוב- לגלות את האמת של אל-עראקיב, באתר העוקץ, 1 בספטמבר 2018
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 ע"א 4220/12 סלימאן מחמד אלעוקבי ואחרים נ' מדינת ישראל, ניתן ב־14 במאי 2015
- ^ זאב וילנאי, אריאל – אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל, עמ' 6022
- ^ 1 2 אמת קרקעית - הרס ושיבה באל-עראקיב, פרויקט משותף של אנשי אל-עראקיב, המכון לארכיטקטורה פורנזית בקולג' גולדסמית'ס, באוניברסיטת לונדון, ועמותת זוכרות
- ^ עארף אל-עארף, תולדות באר שבע ושבטיה, 1937; מהדורת הוצאת אריאל ומרכז ג'ו אלון, ירושלים 2000, עמ' 103, 114.
- ^ Palestine 1:100000. Sheet 12:Hebron - מפה בקנה מידה 1:100,000 שנוצרה על ידי "Survey of Palestine" משנת 1942, באוסף המפות ע"ש ערן לאורף בספריה הלאומית
- ^ Ground Truth, סרטון בערוץ של Forensic Architecture באתר vimeo, החל מדקה 08:20
- ^ אורן יפתחאל, מופע האימים בכפר אל-ערקיב, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2010; איסמעיל מוחמד אבו מדיע'ם, מונולוג(הקישור אינו פעיל, 5.10.2021) באתר של יוסף אלגזי; מיכאל יעקובסון, סיבוב בשרידי אלעראקיב / כפר בדואי שתושביו גורשו בשנת 1951, אתר רשימות, 09/05/2010
- ^ על פינוי הכפר הבדואי אל-ערקיב, אתר קדימה
- ^ דברי ימי הכנסת הישיבה ה-52 של הכנסת השנייה, 6 בפברואר 1952, עמ' 1222-1223
- ^ 1 2 רע"פ 7002/18 סייאח אבו מדיגם נ' מדינת ישראל, ניתן ב־20 בנובמבר 2018
- ^ 1 2 איל ויצמן, סף המדבר, קו העימות, 2015, עמ' 52 - 53
- ^ רות בונדי, האדמה הטובה, דבר, 3 בינואר 1975
- ^ חנוכת יער השגרירים בנגב
דברי הכנסת, מספר 117, "פעילות קרן קיימת לישראל בנגב"(הקישור אינו פעיל, 5.10.2021), מס' 142, עמ' 7, הישיבה המאה-ושבע-עשרה של הכנסת השמונה-עשרה, 3 במרץ 2010 - ^ האוונגליסטים מיערים את הנגב, 18 בנובמבר 2010
- ^ דוד מרחב, מי רוצה להבעיר את הנגב?, מקור ראשון, 20 באוגוסט 2008
- ^ בג"ץ 2887/04 סלים אבו מדיגם ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח', ניתן ב־15 באפריל 2007
- ^ אילנה קוריאל, כפר בדואי לא מוכר נהרס; 1,300 שוטרים איבטחו, באתר ynet, 27 ביולי 2010
- ^ משה פריאל, הבדואים בנגב: נבנה מחדש את הבתים שהרסה המשטרה, באתר nrg, 29 ביולי 2010
- ^ "המדינה שבה ונלחמת באזרחים הכי עניים שלה", באתר ynet, 4 באוגוסט 2010
- ^ אילנה קוריאל, הכפר הבדואי שוב נהרס: ח"כ א-סאנע פונה בכוח, באתר ynet, 4 באוגוסט 2010
- ^ אל-עראקיב – רשימת ההריסות(הקישור אינו פעיל, 5.10.2021)
- ^ פינוי חוזר של אדמות המדינה בעראקיב הודעה לעיתונות של מינהל מקרקעי ישראל, 13 בספטמבר 2010
- ^ רמי שני וניר יהב, ושוב: מבנים נהרסו ביישוב הבדואי אל עראקיב, באתר וואלה, 13 בספטמבר 2010
- ^ מנהיג המאבק נגד הריסת אל עראקיב נכנס לעשרה חודשים בכלא, באתר שיחה מקומית, 25 בדצמבר 2018
- ^ יום האדמה באל-עראקיב ובסח'נין, אתר תראבוט; דבריה של חיה נח, מנכ"ל פורום דו-קיום בנגב, בעצרת יום האדמה 2012, באתר הפורום לדו קיום בנגב
- ^ מיכל רותם, נציג המשטרה לתושבי אל-עראקיב: נפנה אתכם למרות צווי העיכוב, באתר שיחה מקומית, 8 ביוני 2014
- ^ פסטיבל א-ז'אנר 2017(הקישור אינו פעיל, 5.10.2021) באתר תיאטרון תמונע; שגיא בן נון, "ההסתה רק החמירה מאז רצח רבין, ונתניהו נותן לה לגיטימציה", באתר וואלה, 20 באפריל 2017
- ^ ביהמ"ש המחוזי: אל-עראקיב לא שייך לבדואים, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 29 במרץ 2012
- ^ 7161/06, פסק דין מ-15 במרץ 2012
- ^ שי פאוזנר, בית המשפט דחה תביעות בדואים לבעלות פרטית בקרקעות בנגב, באתר כלכליסט, 18 במרץ 2012
- ^ קלמן ליבסקינד, נגב הולך לאיבוד: כך כשלה המדינה בטיפול בבדואים בדרום ("בערך חמישית מהתביעות הללו הגיעו עד היום להסדר בין המדינה לבדואים. ב-80 המקרים שבהם הסכסוך הגיע לבית המשפט ניצחה המדינה, שכן לבדואים, כאמור, אין שום מסמך המוכיח את בעלותם"), סופשבוע, nrg, 16 ביולי 2010
- ^ בני שבט אל טורי, הודעה לעיתונות מ-24 במרץ 2010, באתר מינהל מקרקעי ישראל
- ^ בפעם ה-39: מינהל מקרקעי ישראל פינה את מסיגי הגבול מאזור "אל עראקיב" winwin.co.il, מגזין נדל"ן
- ^ פינוי-פיצוי. המדינה רוצה מאל-עראקיב 1.8 מ' שקל, באתר ynet, 26 ביולי 2011
- ^ בית המשפט דחה את ניסיון המדינה לרשום את קרקעות אל-עראקיב על שמה, אתר התחברות-תראבוט, 1 בנובמבר 2011
- ^
יצחק לאור, קו הצחיחות: נישול הבדווים הוא לא רק עניין של טריטוריה, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2016
