אמנון גולדנברג

אמנון גולדנברג
לידה	1935; חדרה, פלשתינה (א"י)
פטירה	21 ביוני 2005 (בגיל 70 בערך); ישראל
מדינה	ישראל
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים; אוניברסיטת תל אביב ;
	1979–1983; (כ־4 שנים)
	→ יצחק טוניק דוד ליבאי ←
	שותף בכיר במשרד ש. הורוביץ' ושות'; מרצה למשפטים באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תל אביב;
	שותף בכיר במשרד ש. הורוביץ' ושות'; מרצה למשפטים באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תל אביב;

אמנון גולדנברג (1935 – 21 ביוני 2005) היה עורך דין ישראלי, מנהל משרד עורכי הדין "ש. הורוביץ ושות'".

ביוגרפיה

גולדנברג נולד בשנת 1935 בחדרה. ב-1952 החל ללמוד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, במסגרת העתודה האקדמית, וסיים בהצטיינות. במהלך לימודיו היה מעורכי מפעל השכפול^[1]. בצה"ל שירת במסגרת הפרקליטות הצבאית, ולאחר שחרורו נסע ללונדון והשלים דוקטורט במשפטים בהתמחות בדיני קניין רוחני.

ב-1962 חזר לישראל והצטרף למשרד ש. הורוביץ ושות', שם הפך מאוחר יותר לשותף בכיר ולמנהל המשרד. גולדנברג היה ידוע בהופעתו בפני בתי המשפט ובזכות קשריו הרבים בצמרת המדינית והכלכלית בישראל. בשנות ה-60 הגיש עתירות לבג"ץ בענייני איכות הסביבה^[2].

במקביל לעבודתו כעורך דין היה מרצה באוניברסיטה העברית בירושלים ומשנת 1969 באוניברסיטת תל אביב^[3].

היה פעיל במפלגה הליברלית, וב-1969 הוצע לו מקום ברשימתה לכנסת, אך הוא סירב. בשנת 1977 הציע לו מנחם בגין להצטרף לממשלתו כשר המשפטים, אך הצעה זו לא התממשה.

בשנת 1972, בעקבות פרישתו של יהושע רוטנשטרייך מראשות לשכת עורכי הדין בישראל, התמודד על התפקיד מול ברוך גייכמן ויצחק טוניק, אך הפסיד לטוניק^[4]. במהלך שנות ה-70 הוא התמנה לחבר הוועדה לבחירת שופטים ובמרץ 1979, לאחר פרישתו של טוניק, הוא נבחר לראש לשכת עורכי הדין, בגוברו על דוד ליבאי ושמואל סמואל^[5]. הוא כיהן בתפקיד ראש הלשכה עד 1983. נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק הציע לו בשני מועדים שונים להתמנות לשופט בבית המשפט העליון, אך הוא סירב.