ויקיפדיה

יצחק מרדכי

פוליטיקאי ישראלי

יצחק (איציק) מרדכי (נולד ב-22 בנובמבר 1944) הוא איש צבא בכיר ופוליטיקאי ישראלי. כיהן כחבר הכנסת, ושר בממשלות ישראל ובתפקידי פיקוד בכירים בצבא הגנה לישראל.

יצחק מרדכי
יצחק מרדכי, 1997
יצחק מרדכי, 1997
יצחק מרדכי, 1997
לידה 22 בנובמבר 1944 (בן 80)
עיראק 1924עיראק 1924 אכרה, עיראק
מדינה ישראלישראל ישראל
תאריך עלייה 1949
השכלה אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת חיפה
מפלגה הליכוד עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה הליכוד-גשר-צומת, מפלגת המרכז
שר הביטחון ה־12
18 ביוני 1996 – 25 בינואר 1999
(שנתיים)
תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
סגן ראש הממשלה ושר התחבורה ה־24
6 ביולי 1999 – 30 במאי 2000
(330 ימים)
תחת ראש הממשלה אהוד ברק
חבר הכנסת
17 ביוני 1996 – 28 במרץ 2001
(4 שנים)
כנסות 14 - 15
פרסים והוקרה
עיטור העוז עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פרש מהפוליטיקה בשנת 2000 בגין הרשעה במעשים מגונים.

ראשית חייו

עריכה

מרדכי נולד בכורדיסטן העיראקית ועלה לישראל בשנת 1949. התגורר במשך שנתיים במעברת זרעין בעמק יזרעאל. אביו, שעבר בסוכנות היהודית קורס הכשרה של מדריכים חקלאיים, עסק בהקמת המושב שדי תרומות בעמק בית שאן ויחד עמו עברה המשפחה להתגורר במקום. בהמשך התגוררה המשפחה בשיכון בטבריה.

למרדכי תואר ראשון בהיסטוריה מטעם אוניברסיטת תל אביב ותואר שני במדע המדינה מטעם אוניברסיטת חיפה. הוא בוגר המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה של צה"ל והמכללה לפיקוד ולמטה של בריטניה.

קריירה צבאית

עריכה
יצחק מרדכי
 
מדינה ישראל  
השכלה
השתייכות   צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות 1962–1995 (כ־33 שנים)
דרגה    אלוף
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
   מלחמת ששת הימים
   מלחמת ההתשה
   מלחמת יום הכיפורים
   מבצע שלום הגליל
   המערכה ברצועת הביטחון
האינתיפאדה הראשונה
מבצע דין וחשבון
עיטורים
   עיטור העוז
   

ביולי 1962 התגייס לצה"ל, התנדב לקומנדו הימי. הוא נאלץ לפרוש מן המסלול כעבור זמן קצר ועבר לחיל ההנדסה, שם עבר הכשרה כלוחם, ולאחר מכן יצא לקורס מפקדי כיתות ולקורס קצינים אותם סיים בהצטיינות. כמצטיין מימש מרדכי את האפשרות לבחור באיזו יחידה ישרת וביקש להתנדב לצנחנים[1]. הוא עבר לחטיבה כקצין חבלה, היה למפקד מחלקה בפלוגת ההנדסה החטיבתית[2] ולימים טען כי הושפע עמוקות ממפקד החטיבה באותם ימים, רפאל איתן[3]. במלחמת ששת הימים היה מפקד פלחה"ן צנחנים והוביל אותה בלחימה בפתחת רפיח[4][5]. לאחר המלחמה, היה מרדכי למפקד פלוגה בגדוד 890[6]. אחד הסַּמָּלים בפלוגתו, שאול מופז, אשר שימש אז כמפקד כיתה, פיקד על מארב בבקעת הירדן. הכוח נתקל בחוליַת מחבלים ומופז, שפיצל את הכוח שבפיקודו לכוח שיאגף ויסתער על המחבלים, ולכוח שיחפה (המהלך כונה מאז מארב מופז), הצליח להרוג את המחבלים (ארבעה במספר). אופן ניהול ההִתקלות הרשים את מרדכי, ואת המג"ד, דן שומרון, והם הפעילו את השפעתם על מנת שיתקבל לקורס הקצינים אף על פי שהלה לא עבר את מבחני הכניסה[7].

באוגוסט 1969, במהלך מלחמת ההתשה, פיקד כסגן מפקד גדוד 890 בדרגת סרן על כוח צנחנים וכוח גולני[8][9] שהשתתף במבצע "בוסתן 39", פשיטת קומנדו בעומק מצרים בה הותקף בסיס מצרי באש מרגמות[10]. ב-15 במרץ 1970 פיקד מרדכי על כוח בן שלושה עשר צנחנים מגדוד 890 במבצע "מלכה 30", פשיטה לעומק סוריה, שבה תקפו הצנחנים במרגמות בסיס צבאי צפונית-מזרחית לדמשק[11]. בהמשך שימש כמפקד בא"ח צנחנים בין השנים 1971–1972. בשנת 1972 פיקד על כוח שריון וצנחנים במהלך מבצע קלחת 4 מורחבת בלבנון[12]. לאחר מכן מונה למפקד גדוד 890 בין השנים 1972–1974[13]. בין היתר פיקד על כוח מלוחמי הגדוד במבצע ברדס 54-55[14] ושבה באופן אישי את השבוי היחיד שנתפס בפעולה, מדריך קומנדו טורקי[15]. מרדכי הלם בראשו עם קת הרובה שלו והִמֵּם אותו[16]. במלחמת יום הכיפורים לחם מרדכי בראש הגדוד שבפיקודו בקרב החווה הסינית[17]. על לחימתו בקרב זה, וכן על כך ששיקם את גדודו והמשיך להובילו בלחימה[18], הוענק לו עיטור העוז[19]. בסיום תפקידו מונה לסגן מפקד חטיבת הצנחנים.

בשנת 1976 הועלה לדרגת אל"ם ומונה למפקד חטיבת הבִּקעה, ושימש בתפקיד במשך כחודשיים. בהמשך מונה למפקד חטיבת ביסלמ"ח בין השנים 1976–1978, ושימש בתפקיד בין היתר במבצע ליטני. הכוח בפיקודו כבש את הכפר מארון א-ראס ואת העיירה בינת ג'בייל והרג כחמישים מחבלים[20]. לאחר מכן שימש כראש מחלקת מבצעים באמ"ץ. לאחר מכן עבר הסבה לחיל השריון. בשנת 1981 הועלה לדרגת תא"ל ומונה למפקד עוצבת הגליל, ושימש בתפקיד עד שנת 1983, בין היתר במהלך מלחמת לבנון הראשונה, בה כוחותיו כבשו את הערים צור וצידון, ואת מחנות הפליטים ראשדיה ועין אל חילווה, והשתתפו בלחימה ובמצור על ביירות[21]. ב-15 בספטמבר 1982, יום לפני כניסת הפלנגות הנוצריות למחנות הפליטים סברה ושתילה, הוצע למרדכי מטעם הרמטכ"ל לשתף כוח של הפלנגות גם בצפון ביירות, אולם מרדכי דחה את ההצעה בטענה שאינו רוצה לקבל אחריות על יחידה שאינה כפופה לו, וזאת על אף שנמצא במחסור בכוחות. למחרת בבוקר, דחה שוב פנייה דומה מקצין הקישור הנוצרי שהיה מסופח למפקדתו, ואף הורה להציב מחסומים למניעת מעבר אנשי הפלנגות לתוך מערב ביירות והורה למפקדי הפלנגות לנצור אש בעמדותיהם לאורך הקו העירוני. ועדת כהן, שחקרה את אירועי טבח סברה ושתילה, לא גבתה עדויות ממרדכי או עוזריו[22].

בשנת 1983 מונה לקצין חי"ר וצנחנים ראשי, ושימש בתפקיד עד שנת 1985, הוא עסק בין היתר בהקמת שתי חטיבות חי"ר סדירות בצה"ל - חטיבת גבעתי וחטיבת הנח"ל, במקביל לתפקידו שימש כמפקד המפקדה למבצעים מיוחדים. הוא פיקד על פעולת החילוץ בפרשת קו 300, אותה ביצעה סיירת מטכ"ל, ואף היה בין הלוחמים שפרצו לאוטובוס מן הדלת האחורית[23]. שניים מהמחבלים נתפסו חיים ומרדכי הכה בהם באקדחו בעת חקירתם הראשונית. איש השב"כ, אהוד יתום, טען שכתוצאה מכך נגרם מותם. טענה זו של יתום הביאה להעמדתו של מרדכי לדין משמעתי, אך התברר שמרדכי היה חף מפשע ושיתום היה האחראי למות המחבלים. מתוקף תפקידו כקחצ"ר ריכז מרדכי את ההכנות המבצעיות לחילוצם של ששת חיילי נח"ל שנשבו בלבנון בשנת 1982 בידי מחבלים מארגון הפת"ח. מרדכי עמד לפקד על מבצע החילוץ משהתקבלו ידיעות המודיעין לגבי מקום הימצאם של השבויים, אולם לבסוף החליט שר הביטחון משה ארנס לבצע חילופי שבויים והשישה שוחררו תמורת 4,765 מחבלים שהיו כלואים בישראל[24].

בפברואר 1986 הועלה לדרגת אלוף ומונה לראש מחלקת ההדרכה, תפקיד בו שירת כמחצית השנה. בהמשך שירת כמפקד פיקוד בשלושת הפיקודים – דרום, מרכז וצפון, והיה האלוף היחידי שפיקד על שלושת הפיקודים (ומכאן כינויו: "אלוף שלושת הפיקודים"). בתקופתו כמפקד פיקוד הדרום החלה האינתיפאדה הראשונה, וכן בתקופת האינתפאדה שירת גם כמפקד פיקוד המרכז. בהיותו מפקד פיקוד צפון[25] פיקד בשנת 1993 על מבצע דין וחשבון[26].

קריירה פוליטית

עריכה

בשנת 1995, בסמוך לפרישתו מן הצבא הצטרף לליכוד. בפרימרייז לקביעת רשימת הליכוד לכנסת ה-14 הגיע למקום הראשון עם כ-80,000 קולות, מה שהבטיח לו את המקום הרביעי ברשימה המשותפת עם גשר וצומת. לאחר הבחירות קיבל את תפקיד שר הביטחון בממשלתו של בנימין נתניהו. באוגוסט 1996 במסגרת תמרון שערך הצבא הסורי, הניע צבא סוריה את דיוויזיה מס' 14 מביירות אל עבר גבול ישראל. התמרון יכול היה להיתפס כתמים, אלמלא דיווחיו של יהודה גיל כי סוריה מתכוננת למלחמה. מפאת הערך הרב שיוחס למקור, ועל אף שלא היה אישור לכך ממקורות אחרים, גרמו הדיווחים לכך שצה"ל הזיז גם הוא יחידות שלו לגבול הצפון, והמשבר הלך והחריף. סוריה הצהירה שמהלכיה הגנתיים בלבד[27] ובמקביל עמוס גלעד מבכירי חטיבת המחקר באמ"ן העריך כי פניה של סוריה אינם למלחמה. הערכתו שכנעה את הרמטכ"ל דאז, אמנון ליפקין-שחק, ואת יצחק מרדכי, להחליט שלא לנקוט בצעדים דרסטיים מדי, ובסופו של דבר חלף המשבר[28]. בשנת 1998 בעת ההתמודדות לתפקיד הרמטכ"ל היה האלוף מתן וילנאי המועמד המוביל לתפקיד, אך בעת ששהה מחוץ לישראל, העניק מרדכי את התפקיד לשאול מופז[29], לדעת רבים על רקע איבתו ארוכת השנים לווילנאי[30]. בעקבות זאת פרש וילנאי מצה"ל ביולי 1998, בתום 36 שנות שירות, ופנה לפעילות ציבורית. בראשית שנת 1999 הסתכסך עם נתניהו, פוטר מתפקיד שר הביטחון, ופרש מן הליכוד, תוך שהוא מצטט מן התנ"ך את הפסוק – "קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום, ונתנה לרעך הטוב ממך" (שמואל א', ט"ו, כ"ח).

לאחר פרישתו מן הליכוד הצטרף למפלגת המרכז אשר נוסדה באותה התקופה. בקרב מקימי המפלגה היו ארבעה אנשים שראו עצמם כמועמדים לראשות הממשלה, אמנון ליפקין-שחק, דן מרידור, רוני מילוא ומרדכי. לאחר שסקרים הוכיחו כי מרדכי הוא הפופולרי בין הארבעה, הוסכם ביניהם על הצגתו כמועמד לראשות הממשלה. מרדכי איבד במהירות פופולריות לטובת אהוד ברק, ואף העימות הטלוויזיוני בינו לבין נתניהו, שנחשב למוצלח מבחינתו, לא שינה מגמה זאת. לאחר שסקרים הראו כי אינו מסוגל לזכות בראשות הממשלה, אך מסוגל לגרום לקיומו של סיבוב שני בין אהוד ברק לבין נתניהו, כפי שחייב החוק באותה עת, הופעל עליו לחץ כבד להסיר את מועמדותו, על מנת להבטיח את ניצחון ברק, אולם הוא סירב בתוקף, והצהיר שוב ושוב כי ימשיך בהתמודדות עד סופה. לבסוף, יום לפני הבחירות, הסיר מועמדותו. הבחירות עצמן היו כישלון למפלגת המרכז, אשר זכתה רק בשישה מנדטים. לאחר עליית ברק לשלטון שימש מרדכי בממשלתו כסגן ראש הממשלה וכשר התחבורה.

ההרשעה במעשים מגונים

עריכה

במרץ 2000 הגישה פקידה במשרד התחבורה תלונה במשטרה נגד מרדכי בגין הטרדה מינית ומעשים מגונים, שתי נשים אחרות הגישו בעקבות כך תלונות על מעשים מגונים נוספים שביצע. היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, החליט על הגשת כתב אישום נגד מרדכי בגין ביצוע העבירות, בתגובה הודיע מרדכי ב-28 במאי 2000 על התפטרותו מן הממשלה. מרדכי הועמד לדין לפני בית משפט השלום בירושלים[31], באשמת ביצוען של עבירות מין בשלוש הנשים, מעשה מגונה בכוח שביצע ב-1992 בחיילת ששירתה בלשכתו, בהיותו מפקד פיקוד הצפון, מעשה מגונה בכוח שביצע בפעילה פוליטית ב-1996 בעת שכיהן כשר הביטחון ומעשים מגונים שביצע בעובדת לשכתו בשנים 1999–2000, בעת שכיהן כשר התחבורה. הוא הורשע בשני האישומים הראשונים: בעבירה של ביצוע מעשים מגונים בנסיבות מחמירות ובעבירה של מעשים מגונים וזוכה מהאישום השלישי. על מרדכי נגזר מאסר על תנאי של 18 חודשים, בתוקף למשך שלוש שנים. מרדכי ערער על עצם הרשעתו, והמדינה ערערה מנגד על קלות העונש. שני הערעורים הוגשו לבית המשפט המחוזי.[32]. ערעורה של המדינה נדחה, וכן נדחו שניים מערעוריו של מרדכי, אך התקבל ערעורו בעניין אחת הפרשות שעליהן נדון. בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון שהגיש מרדכי[33] ובקשתו לדיון נוסף[34] נדחו.

מרדכי התפטר מהכנסת ב-2001, זמן קצר לאחר הרשעתו. הרשעה זו בעבירה פלילית קטעה את הקריירה הפוליטית שלו והביאה לגירושיו מאשתו השנייה, כוכי. בשנת 2005 התכוון ראש עיריית שדרות, אלי מויאל, להעסיקו כמרצה למורשת קרב בבתי ספר תיכוניים בעיר. מנכ"ל משרד החינוך, רונית תירוש, בגיבויה של שרת החינוך, לימור לבנת, פסלה אותו מהוראה בבתי הספר, עקב הרשעתו בעבירת מין.

ב-8 בספטמבר 2005 דנה ועדה שהוקמה לפי חוק השיפוט הצבאי בראשות השופט אליהו וינוגרד בסוגיה של שלילת דרגותיו הצבאיות עקב ההרשעה והחליטה שלא לבטלן ולהשאירו בדרגת אלוף[35]. הפרקליט הצבאי הראשי ערער על ההחלטה בפני בית הדין הצבאי לערעורים[36], אשר החליט ב-12 ביוני 2006 כי דרגותיו של מרדכי לא יישללו[37]. משפטו והרשעתו של מרדכי מצוינים כאבן דרך בהגנה הניתנת מהמשפט הישראלי נגד מעשים מגונים והטרדה מינית[38].

ספרו

עריכה

בעד עמי ולמען ארצי - לוחם, מפקד, מנהיג (ידיעות ספרים, 2022)[39].

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
מיזמי קרן ויקימדיה
  ציטוטים בוויקיציטוט: יצחק מרדכי
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יצחק מרדכי
מאמרים פרי עטו

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ דב גולדשטיין, יצחק מרדכי: "אסור לקבל מהמדינה, צריך רק לתת", ראיון השבוע עם סא"ל יצחק מרדכי שקיבל אתמול את עיטור העוז, מעריב, 12 בספטמבר 1975
  2. ^ מעלה עוזי מהצנחנים - סגירת מעגל, באתר "ג'יפולוג".
  3. ^ יוסי יהושוע וראובן וייס, "הגדוד של המדינה", ידיעות אחרונות מוסף 7 ימים, 7 באוקטובר 2011, יצחק מרדכי: "הייתה בגדוד הזה רוח מיוחדת. רפול השפיע עליי הכי הרבה. הוא היה הכי מבצעי שראיתי בחיי וגידל דור של מפקדי צנחנים נועזים, שמבצעים כל משימה, עומדים על קוצו של יוד, ערכיים, עושים הכל בסטנדרט יוצא דופן".
  4. ^ (הקישור אינו פעיל, 4 בפברואר 2018)אני נשבע לך, אביגדור קהלני מראיין מפקדים שלחמו במלחמת ששת הימים במלאת 40 שנה למלחמה, גלי צה"ל.
  5. ^ אלכס פישמן, "לא גנרל מת. מת בן-אדם", מעריב מוסף שבת, 14.01.1994, עמודים 5-7.
  6. ^ יוסי יהושוע וראובן וייס, "הגדוד של המדינה", ידיעות אחרונות מוסף 7 ימים, 7 באוקטובר 2011, יצחק מרדכי: "כשהוא החליט למנות אותי למפקד פלוגה בגדוד, הוא צייר לי בעט את דרגת הסגן על הכותפת".
  7. ^ עפר שלח ורביב דרוקר, "בומרנג", הוצאת כתר, 2005, עמוד 44
  8. ^ זאב שרון, מבצע "בוסתן 39" - סיפור רגמי גדוד 13 של "גולני" במבצע", 2015
  9. ^ פרק מורשת 6: חטיבת גולני בין השנים: 1967 – 1973 (לא כולל המלחמות), אתר עמותת גולני
  10. ^ שי טל, בוסתן מצרי, בטאון חיל האוויר, אוגוסט 2008
  11. ^ תא"ל (מיל') ד"ר דני אשר, ‏בסיס המרגמה נשאר בשטח, מבט מל"מ 45, יוני 2006, עמ' 21
  12. ^ (הקישור אינו פעיל, 4 בפברואר 2018)מבצע קלחת 4, אתר יד לשריון
  13. ^ יוסי יהושוע וראובן וייס, "הגדוד של המדינה", ידיעות אחרונות מוסף 7 ימים, 7 באוקטובר 2011
  14. ^ יוסי יהושוע וראובן וייס, "הגדוד של המדינה", ידיעות אחרונות מוסף 7 ימים, 7 באוקטובר 2011, יצחק מרדכי: "בפשיטה על בסיס קומנדו ימי בטריפולי הרגנו עשרים ושלושה מחבלים והבאנו כשבוי את מאמן הקומנדו הטורקי שלהם".
  15. ^ אילן כפיר, "האנציקלופדיה לצבא וביטחון – 'צה"ל בחילו'", הוצאת רביבים (מהדורת מעריב), 1982, כרך רביעי – "צנחנים", עמוד 140
  16. ^ יוסף ארגמן, זה היה סודי ביותר, משרד הביטחון, אפריל 1998, עמוד 353
  17. ^ ד"ר עמירם אזוב, צליחה, הוצאת דביר, 2011, עמוד 224.
  18. ^ יוסי מלמן, לאן נעלמו תיקי הצל"שים, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2006
  19. ^ עמוס הראל, "הפלשתינאים מתנגדים לגדר כי היא עוצרת את זכות השיבה הזוחלת", באתר הארץ, 4 באוקטובר 2003, האלוף גיורא איילנד: "הוא קיבל את הצל"ש שלו גם על התאוששות הגדוד, לא רק על הקרב עצמו".
  20. ^ הכוחות שלקחו חלק במבצע, מבצע ליטני באתר חטיבת הצנחנים.
  21. ^ יצחק מרדכי, ‏אוגדת הגליל במלחמת של"ג, מערכות 413, יולי 2007 .
  22. ^ אהוד יערי, זאב שיף, מלחמת שולל, עמ' 323.
  23. ^ בן כספית, 300 טון: פרשת השב"כ בגרסת איציק מרדכי, באתר nrg‏, 29 באוקטובר 2011
  24. ^ עמוס גלבוע, החטא הקדמון, באתר nrg‏, 16 באוקטובר 2011.
  25. ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמוד 59.
  26. ^ גבי אופיר, "אספקה בהיטס", במחנה, ‏ 21.05.2010, עמוד 35.
  27. ^ עפר שלח ורביב דרוקר, בומרנג, הוצאת כתר, 2005, עמוד 63
  28. ^ זאב שיף, אתגר חדש ל"מר מודיעין", באתר הארץ, 20 ביולי 2001.
  29. ^ שלום ירושלמי, מתן וילנאי מזנק מהספינה הטובעת, באתר nrg‏, 7 בינואר 2011
  30. ^ עפר שלח, אפור: כך נראה סבב המינויים הבא במטכ"ל, באתר nrg‏, 8 במאי 2009
  31. ^ תפ (י-ם) 3185/00 מדינת ישראל נגד יצחק מרדכי
  32. ^ ע"פ 2206/01 יצחק מרדכי נגד מדינת ישראל
  33. ^ רע"פ 332/02 יצחק מרדכי נ' מדינת ישראל, ניתן ב־17 בספטמבר 2002
    רע"פ 332/02 יצחק מרדכי נ' מדינת ישראל, ניתן ב־18 בנובמבר 2004
  34. ^ דנ"פ 8539/02 יצחק מרדכי נ' מדינת ישראל, ניתן ב־1 בינואר 2003
  35. ^ חנן גרינברג, איציק מרדכי יישאר אלוף "כי נענש מספיק", באתר ynet, 8 בספטמבר 2005
  36. ^ עפר שלח, הוא באמת נענש מספיק, באתר ynet, 8 בספטמבר 2005.
  37. ^ חנן גרינברג, בית דין צבאי הכריע: איציק מרדכי יישאר אלוף, באתר ynet, 12 ביוני 2006.
  38. ^ ארנה קזין, קארי ברדשאו: האייקון הנשי של שנות ה-2000, באתר ynet, 24 בדצמבר 2009
  39. ^ בעד עמי ולמען ארצי - יצחק מרדכי | ידיעות ספרים שאוהבים, באתר www.ybook.co.il
יצחק מרדכי - תבניות ניווט
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=יצחק_מרדכי&oldid=40069009"