פתיחת התפריט הראשי

ועדת בדיקה ממשלתית בישראל היא ועדה ציבורית שמוקמת על-פי החלטתו של שר בממשלת ישראל, מכוח סמכותו לפי סעיף 8א לחוק הממשלה, לשם בדיקת נושא בתחום אחריותו. בראש הוועדה יכול שיעמוד כל אדם, עם זאת, כאשר עומד שופט בדימוס, אזי שר המשפטים קובע לגביה, לבקשת השר הממנה את חברי הוועדה ובאישור הממשלה, כי סמכויות מסוימות שלה תורחבנה לכאלה של ועדת חקירה.

התוקף החוקיעריכה

סעיף 8א לחוק הממשלה, התשס"א-2001 מגדיר מהי ועדת בדיקה ממשלתית ומפרט מגבלות החלות על ועדה כזו. לפי סעיף זה, סמכויות ועדת החקירה המוענקות לוועדת בדיקה ממשלתית הן הסמכויות המוקנות לוועדת חקירה בסעיפים 9-11 ו-27(ב) לחוק ועדות חקירה, התשכ"ט-1968. סעיפים אלה קובעים את זכויותיהם וחובותיהם של עדים בוועדות חקירה. סעיף 8א אוסר על מינוי אנשים בעלי ניגוד עניינים בתחום עיסוק הוועדה לחברי ועדה, וקובע כי במקרה שהוועדה מוצאת כי יש חשש לביצוע עבירה פלילית היא תיידע את היועץ המשפטי לממשלה. על הוועדה חלות הוראות סעיפים 14 ו-22 לחוק ועדות חקירה, לפיהן כל עדות שנמסרה בפני ועדת הבדיקה לא תשמש ראיה בהליך משפטי, חוץ ממשפט פלילי בשל מסירת אותה עדות, ודו"ח ועדת הבדיקה לא ישמש כראיה בכל הליך משפטי. את תוצאות הבדיקה והמלצות הוועדה אמורה זו להגיש לשר הממנה, והוא מביא אותן לממשלה.

סעיף 8א נוסף לחוק הממשלה בתיקון מס' 2 לחוק,[1] ונכנס לתוקף ביום כניסתו לתוקף של החוק העיקרי, עם כינונה של הממשלה ה-30, ב-28 בפברואר 2003. הצעת החוק להוספתו של סעיף זה הוגשה על ידי חבר הכנסת אופיר פינס-פז, ובדברי ההסבר לה נאמר:

מטרת הצעת החוק היא ליצור כלי לבדיקת נושאים ואירועים במקרים שבהם אין מקום להקמת ועדת חקירה ממלכתית, ואין די בהקמת ועדת בירור אשר נטולת סמכויות חוקיות.[2]

כתב מינויעריכה

ככל ועדה ציבורית, גם ועדת בדיקה ממשלתית ממונה על ידי שר בממשלת ישראל, אשר מנסח את כתב המינוי של הוועדה. בכתב המינוי מפורטים שמות חברי הוועדה ושם היו"ר - כאמור שופט בדימוס, מטרותיה של הוועדה ולוח הזמנים שבו תפעל הוועדה. דבר זה מעורר, לעיתים, ביקורת ציבורית, שכן חברי הוועדה ומטרותיה ממונים או מוגדרות על ידי גורם שייתכן שיש לו שיקולים זרים או מעורבות מסוימת בליקויים שבעטיים הוקמה הוועדה. ועדות בדיקה ממשלתיות שמקבלות סמכויות של ועדת חקירה ממלכתית על פי סעיפים 9-11 ו-27(ב) לחוק ועדות חקירה זוכות ליוקרה ציבורית רחבה.

ממצאיםעריכה

כאמור, לפי סעיף 8א לחוק הממשלה, ועדת בדיקה ממשלתית אמורה להגיש את תוצאות הבדיקה והמלצותיה לשר הממנה והוא מביא אותן לממשלה. תפקיד הממשלה הוא ללמוד את הממצאים העובדתיים ולקבל החלטות, על פי הבנתה, לגבי הקשר בין הממצאים להמלצות, אפשרויות הביצוע של ההמלצות והסנקציות הפוליטיות הכרוכות בהתעלמות מהמלצות פומביות.

ועדות בדיקה ממשלתיותעריכה

ועדת זיילרעריכה

  ערך מורחב – ועדת זיילר

ועדת זיילר מונתה ב-4 בדצמבר 2005 לבדיקת פעילות משטרת ישראל ופרקליטת המדינה בפרשת האחים פריניאן. בראשה עמד השופט בדימוס ורדי זיילר ועמו היו חברים בוועדה עו"ד נורית שניט, לשעבר פרקליטת מחוז מרכז, וניצב עוזי ברגר, לשעבר ראש אגף חקירות במשטרה. הוועדה שלחה מכתבי אזהרה ל-13 אישים וגופים, בהם המפכ"לים משה קראדי ושלמה אהרונישקי, פרקליטת מחוז הדרום, יסכה ליבוביץ, ומנהל המחלקה לחקירות שוטרים, עו"ד הרצל שפירו, והמליצה להדיח את ניצב משנה יורם לוי ורב פקד רובי גלבוע.

חברי הוועדה הגיעו למסקנה כי המפכ"ל לשעבר, משה קראדי, שיקר בעדותו, ורוב החברים קבעו כי יש לאפשר לו לסיים את כהונתו כמפכ"ל אך לא להאריכה. הוועדה קבעה גם כי ניצב אילן פרנקו לא יוכל להציג את מועמדותו למפכ"ל המשטרה. המפכ"ל לשעבר שלמה אהרונישקי יצא נקי ואף צוין לשבח על תפקודו. סגן ניצב אהרון זרביב הואשם כי פעל באופן בלתי הולם - הוועדה האשימה אותו בדיווח שקר לפרקליטות המדינה כדי לסגור את תיק רצח בוחבוט, למרות שידע לכאורה מיהו הרוצח. היא המליצה לפעול נגדו בהליכים מתאימים ואף לשקול הורדתו בדרגה.

ועדת וינוגרדעריכה

  ערך מורחב – ועדת וינוגרד

הוועדה לבדיקת אירועי המערכה בלבנון 2006 (ועדת וינוגרד) מונתה ב-17 בספטמבר 2006 לבדיקת אירועי מלחמת לבנון השנייה והאירועים שקדמו לה. בראש הוועדה עמד השופט (בדימוס) ד"ר אליהו וינוגרד ועמו היו חברים בוועדה פרופ' רות גביזון, פרופ' יחזקאל דרור, אלוף במיל' מנחם עינן ואלוף במיל' ד"ר חיים נדל. הוועדה חיברה שני דוחות: דו"ח חלקי ודו"ח סופי. הדו"ח החלקי הוגש לממשלה ב-30 באפריל 2007 ונקבע בו כי ראש הממשלה, אהוד אולמרט, שר הביטחון, עמיר פרץ, והרמטכ"ל, דן חלוץ, כשלו במילוי תפקידם, בקבלת החלטות ובניהול המלחמה. עוד נקבע כי שרי הממשלה הצביעו על תוכנית בלי לדעת את טיבה. הדו"ח קבע שההחלטה לצאת למלחמה נעשה באופן מהיר ולא אחראי. הדו"ח הסופי הוגש ב-30 בינואר 2008 ובו הופיע כי הוועדה מצאה כשלים וליקויים רבים בהתנהלות הדרג המדיני והצבאי.

הוועדה קבעה בדו"ח הסופי כי המלחמה הייתה החמצה גדולה עקב העדיפות הצבאית הגדולה של צה"ל מול חזבאללה. עוד ציינה הוועדה בדו"ח את היעדרה של עבודת מטה מסודרת בדרג המדיני. מאידך, הוועדה ציינה לטובה את נכונותם של חיילי צה"ל והקרבתם ואת פעילות חיל האוויר, וכמו כן קבעה כי בעניין החלטת הממשלה לצאת לפעולה צבאית קרקעית ב-9 באוגוסט 2006, ההחלטה הייתה "כמעט הכרחית וכי היא הקנתה לממשלת ישראל גמישות צבאית ומדינית נחוצה" (סעיף 31 בהודעה לעיתונות).

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • מ אלון, ספר יצחק כהן / לזכרו של יצחק כהן, נשיא בית המשפט העליון, הוצאת פפירוס, 1969.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה