פתיחת התפריט הראשי

גבריאל ברקאי

ארכאולוג ישראלי

גבריאל (גבי) ברקאי (נולד ב-20 ביוני 1944 בגטו בודפשט, הונגריה) הוא ארכאולוג ישראלי, חתן פרס ירושלים לארכאולוגיה לשנת 1996 ופרס מוסקוביץ' לציונות לשנת 2014. התפרסם בשורת תגליות ארכאולוגיות בעיקר בירושלים, המיוחסות לתקופת הבית השני ואף סוף תקופת הבית הראשון, אך בעיקר בשל גילוי לוחיות ברכת כהנים, מלפני 2,600 שנה לערך, תקופת יאשיהו או יהויקים מלכי יהודה, כלומר לפני סוף תקופת הבית הראשון.

גבריאל ברקאי
גבריאל ברקאי, יוני 2017
לידה 20 ביוני 1944 (בן 75)
גטו בודפשט, הונגריה
מקום מגורים ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות
תרומות עיקריות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קורות חייםעריכה

ברקאי נולד בהונגריה תחת השם ברסלאוור, ועלה לישראל ב־1950, שם עברתה המשפחה את שמה. ברקאי הצעיר סיים את חוק לימודיו בגימניסה העברית רחביה ב־1962 ולאחר שירותו הצבאי, החל את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1986, קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת תל אביב. את עבודת הדוקטור "צפונה ומערבה של ירושלים בסוף תקופת הברזל" כתב בהנחייתו של דוד אוסישקין.

תוך כדי לימודיו השתתף בחפירות בכביש האפיפיור, ממשית ומגידו. בסקר כפר השילוח, חפירות בשושן, תל באר שבע, תל משוש, תל יזרעאל, תל זית השתתף כמנהל שטח או עוזר ראשי, ובחפירות תל לכיש בראשות דוד אוסישקין, השתתף במשך 15 שנה והיה אחראי על חפירת החתך.

בשנת 1973 עסק בסקר הבשן.[1] בין השנים 1974–1983 השתתף בסקר מערכות קבורה מתקופת הברזל בירושלים. בין הבולטות במערות הקבורה שעלו בסקר היו מערות קבורה מתקופת בית ראשון בשטחי בית הספר הצרפתי למקרא ולארכאולוגיה בירושלים.[2] בהתאם למיקומי מערות הקבורה מימי בית ראשון, עשה ברקאי שימוש בשיטה מקסימליסטית לגבי היקף העיר ירושלים בימי בית ראשון וטען שבשטחי הרובע המוסלמי והנוצרי של היום היו שכונות מיושבות, גם אם לא מוקפות חומה, בסוף ימי בית ראשון[3].

החל משנת 1975 עסק ברקאי בחפירות בכתף הינום, בתחילה בקנה מידה מצומצם, ולאחר מכן בחפירות מסודרות בשנים 1979, 1980 ו-1988, 1989 ו־1994. בחפירות אלו גילה קבוצה של כשבע מערות קבורה, ובהן ממצאים רבים מסוף תקופת בית ראשון. ואולם הממצאים שזכו לפרסום הנרחב ביותר היו לוחיות ברכת כהנים, שתי לוחיות כסף קטנות ומגולגלות ששימשו קמע, ועליהן חרוטות ברכות, שהן זהות כמעט לחלוטין בנוסחן לברכת הכהנים שבמקרא, למעט קטע קצר אחד החסר בהן ומופיע במקרא.

בשנת 1983 חפר ברקאי ברוגם גנים והציע כי הרגמים היו אתרי מספד למלכי יהודה.[4] בשנת 1983 חפר ברמת רחל וב־1995 בתל קריית יערים.

 
גבריאל ברקאי ומשה יעלון בביקור במעבדה, יוני 2017. התמונה צולמה במעבדת המחקר של מיזם סינון העפר מהר הבית. גבי ברקאי מציג למשה יעלון את שחזורי הרצפות של רחבת בית המקדש

בשנת 2005 יזם עם הארכאולוג יצחק דבירה (צוויג) פרויקט, שאותו הם מנהלים עד היום (נכון ל-2019), להצלת עתיקות תוך סינון העפר שהוצא באופן בלתי חוקי על ידי הווקף המוסלמי מהר הבית בשנים 19962001; הפרויקט מומן עד לאפריל 2017 על ידי עמותת אלעד ויצר הד תקשורתי נרחב. כמו כן השתתף ברקאי לא אחת כאורח בתוכנית הטלוויזיה הקנדית "הארכאולוג העירום" עם שמחה יעקובוביץ'.

ברקאי היה חבר בסגל ההוראה של אוניברסיטת תל אביב בשנים 1970–1997, באוניברסיטת בן-גוריון ב־1997, באוניברסיטת בר־אילן בשנים 1998–2011, בבית הספר לתלמידי חו"ל באוניברסיטה העברית בשנים 2008–2015 ובמכון ללימודי ארץ הצבי (Jerusalem University College) החל משנת 2005. כמו כן, העביר קורסים במסגרות אקדמאיות וסמי-אקדמאיות ועממיות שונות: מכללת אשקלון, מכללת אריאל, מכללת בית ברל, בצלאל, אוניברסיטת חיפה, בית הספר לתיירות, מכון לנדר, מכון אבשלום, מרכז מורשת בגין ועוד.

בשנת 2014 זכה בפרס מוסקוביץ' לציונות. ב-2018 הוענק לו תואר יקיר ירושלים.[5]

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • גבריאל ברקאי ויצחק צוויג, "אור חדש על הר הבית", אריאל 175, תשס"ז.
  • גבריאל ברקאי ויצחק צוויג, "חידושים במפעל סינון העפר מהר הבית", בתוך: אייל מירון (עורך), מחקרי עיר דוד וירושלים הקדומה; דברי הכנס השמיני, תשס"ז.
  • Gabriel Barkay et al., "The Amulets from Ketef Hinnom: A New Edition and Evaluation", Bulletin of the American Schools of Oriental Research 334, American Schools of Oriental Research, May 2004
  • Gabriel Barkay et al., "The Challenges of Ketef Hinnom: Using Advanced Technologies to Reclaim the Earliest Biblical Texts and Their Contexts", Near Eastern Archaeology 66 (4), American Schools of Oriental Research, December 2003

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא גבריאל ברקאי בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ דני אורמן, צבי אילן, גבריאל ברקאי, עמי מזר, עמוס קלונר (1974). שרידים ארכאולוגיים בצפון הבשן. קדמוניות ו. עמ' 85-90.
  2. ^ גבריאל ברקאי, עמיחי מזר ועמוס קלונר (1975). בית-הקברות הצפוני של ירושלים בימי בית-ראשון. קדמוניות ח'. עמ' 71-76.
  3. ^ דליה שחורי, השכונות החדשות של ירושלים הקדומה, באתר הארץ, 29 באפריל 2002
  4. ^ Gabriel Barkay. (2003). Mounds of Mystery. Biblical Archaeology Review 29(3) pp. 32-39.
  5. ^ הודיה כריש חזוני, ‏יקיר ירושלים ששלח רבע מיליון ישראלים לגעת בבית המקדש, בעיתון מקור ראשון, 16 במאי 2018