פתיחת התפריט הראשי

בית נובאערבית: بيت نوبا) היה כפר ערבי ששכן עד שנת 1967 באזור מובלעת לטרון. הכפר נכבש במלחמת ששת הימים - תושביו פונו ובתי הכפר נהרסו על ידי צה"ל, וכשנתיים מאוחר יותר הוקמה במקום ההתנחלות מבוא חורון. חלק מהתושבים גורשו לירדן וחלקם התיישב בכפרים אחרים בגדה המערבית.[1] בבית נובא היו מסגד ובית ספר לבנים שהוקם בשנת 1922, ויש בו שרידי בניינים עתיקים ומספר בארות מים.

בית נובא (יישוב לשעבר)
بيت نوبا
בור מים בחורבת בית נובא
בור מים בחורבת בית נובא
מדינה ירדןירדן  ירדן
שפה רשמית ערבית
שטח 4,735 דונם (1945)
סיבת נטישה מלחמת ששת הימים
תאריך נטישה 7 ביוני 1967
דת מוסלמים
אוכלוסייה
 ‑ ביישוב לשעבר 1,350 (1961)
קואורדינטות 31°51′12″N 35°01′57″E / 31.853333°N 35.0325°E / 31.853333; 35.0325
אזור זמן UTC +2
,
טרקטור הורס את בתי הכפר הסמוך עמואס
חיילי צה"ל מגרשים את תושבי הכפר הסמוך עמואס - יוני 1967

היסטוריהעריכה

לפי עדויות ארכאולוגיות הכפר היה מיושב כבר מהתקופה הרומית המאוחרת ושמו היה בית ענבה. הכפר מוזכר בכתבי אוסביוס מקיסריה.[2]

בית נובא נזכרת במקורות מימי הביניים ואצל הירונימוס. היישוב היה שומם בתקופה הביזנטית.[3] בתקופת ממלכת ירושלים הצלבנית השתבש שם הכפר לבית נובא. הצלבנים כבשו את הכפר בשנת 1132 לספירה והקימו בו מבצר כדי לשמור על הדרך לירושלים. צלאח א-דין בקר בבית נובא בדרכו לירושלים כדי לעקוב מקרוב על ההכנות של צבאו שהתבצר באזור. בשנת 1192 לספירה ניסה המפקד הצלבני ריצ'רד לב ארי לפלוש לירושלים, הגיע לבית נובא ב 11- ביוני, הקים בכפר מחנה ושהה בו כמה שבועות כדי להתכונן לפלישה שבסופו של דבר לא יצאה לפועל.[4]

בשנת 1863 ביקר בכפר חוקר ארץ ישראל ויקטור גרן וכתב שגרו בו כ-400 תושבים "שבתיהם נבנו על גבעה בין שני עמקים. במבנים גדולים ומודרניים, בכפר ניתן לראות שרידי חומרי בניין עתיקים יותר המשולבים במבנים וישנם גם בורות קדומים."[5]

בסקר של הקרן לחקר ארץ ישראל משנת 1882 מתואר הכפר כ-"כפר על גבעה המוקף במטעי זיתים. אספקת המים לכפר מגיעה מבורות מים.[6]

בשנת 1873 ערך הארכאולוג וחוקר ארץ ישראל הצרפתי שארל קלרמון-גנו חפירות בכפר, וגילה שרידי כנסייה גדולה מימי הביניים.[7]

בתקופת המנדט הבריטיעריכה

בתקופת המנדט הבריטי השתייך הכפר לנפת רמלה. במפקד 1922, שנערך על ידי שלטונות המנדט הבריטי, בבית נובא הייתה אוכלוסייה של כ־839 תושבים, כולם מוסלמים,[8] במפקד 1931 הייתה אוכלוסייה של 944 תושבים שגרו ב – 226 בתים.[9]

על פי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל הוערכה אוכלוסיית הכפר בסך של כ-1,240 תושבים, ושטח הכפר הוערך בסך של כ-4,735 דונם טורקי מתוכם כ-15 דונם שטחים ציבוריים.[10]

ב-12 ביולי 1948 הפציצו מטוסי חיל האוויר הישראלי את בית נובא.[11]

ב-20 במאי 1953 ערך גדוד 890 של צה"ל פשיטה על בית נובא והרס מבנים ורכבים, כחלק מפעולות התגמול.[12]

על פי מפקד האוכלוסין הירדני משנת 1961, בשנה זו מנה הכפר 1955 תושבים.[13] בשטחי הכפר גידלו התושבים דגנים, עצי זית, שקדיות, קטניות וענבים.[14]

לאחר 1967עריכה

במלחמת ששת הימים גירש צה"ל את תושבי הכפרים בית נובא, עמואס ויאלו והרס את הבתים. יצחק רבין אמר שהוא נתן את הפקודה להרוס את הכפרים כדי שלא ישמשו מחסה לקומנדו מצרי, ולאחר שבתחילת המלחמה הכפר היה כמעט ריק מתושביו, שהוחלפו בחיילים ירדנים.[15] עוזי נרקיס אמר שלהערכתו הכפרים נהרסו ביוזמה מקומית כנקמה על השתתפותם במצור על ירושלים ובקרבות הקשים באזור במלחמת העצמאות.[15] העיתונאי עמוס קינן נכח ותיעד את הגירוש והריסת הכפרים, ואף כתב דו"ח על המקרה,[16] בו הוא סיפר על מקרה אחד של ביזה שלאחריו נעצרו הבוזזים והרס רכוש פרטי.[17] שטחם הכולל של שלושת הכפרים בעת הריסתם היה כ-15,000 דונם, והתגוררו בהם כ-6,000 איש.[18]

באוגוסט 1968 ביקר משה דיין ברמאללה. בפגישה הועלתה בעיית תושבי שלושת היישובים. דיין מסר בפגישה כי המלחמה עם ירדן פרצה בגלל יריות מאזור לטרון לנמל התעופה בן-גוריון. האזור הוא אזור ביטחוני, לכן התושבים לא יוחזרו לאזור הזה והכפרים לא ישוקמו. על פי דבריו, ממשלת ישראל הצהירה על מוכנות לתרום לפתרון ההומניטרי בין אם במציאת מקום אחר להשתקע או במתן פיצויים.[19]

ב-9 מרץ 1969, אושרה הקמתה של ההתנחלות מבוא חורון על שרידי הכפר כקיבוץ דתי של תנועת הנוער "עזרא".[20] עד אז ישב הגרעין כמה קילומטרים מערבה משם, במיקומו הנוכחי של היישוב מבוא מודיעים. ביום העצמאות 1969 נערך מסדר חגיגי של 900 חניכי "עזרא" וטקס עליה לקרקע על חורבות בית נובא בהשתתפות סגן שר החינוך והתרבות הרב קלמן כהנא.[21] בנובמבר 1970 הוכרז על הקמת יישוב הקבע,[22] אך הבנייה בפועל החלה רק במאי 1972.[23]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ יוסף אלגזי, הכפרים עמואס, יאלוּ ובית-נוּבא בלטרון שנהרסו עד היסוד, בעיתון הארץ".
  2. ^ Conder and Kitchener, 1883, SWP III, p. 14.</
  3. ^ יואל אליצור, שמות מקומות קדומים בארץ ישראל השתמרותם וגלגוליהם, יד יצחק בן צבי, 2012, עמ' 428
  4. ^ Pringle, 1998, pp. 168, 224,337
  5. ^ Guérin, 1868, pp. 285-286.</
  6. ^ Conder and Kitchener, 1883, SWP III, p. 13</
  7. ^ Clermont-Ganneau, 1896, pp. 70 ff.
  8. ^ Barron, 1923, Table VII, Sub-district of Ramallah, p. 16
  9. ^ Mills, 1932, p. 47
  10. ^ נתונים מסקר הכפרים 1945 בארץ ישראל, שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com.
  11. ^ מטוסינו הולמים, מעריב, 13 ביולי 1948
  12. ^ התנפלויות על כפרים בירדן, דבר, 22 במאי 1953
  13. ^ Jordan. Dāʼirat al-Iḥṣāʼāt al-ʻĀmmah Dept. of Statistics Press, 1964
  14. ^ מוסטפא מוראד אלדבאע', ארצנו פלסטין, דאר אל-הדא, כפר קרע, 2002
  15. ^ 15.0 15.1 כתבה של רשות השידור הקנדית על פארק קנדה ראיון עם יצחק רבין בדקה 15:20 וראיון עם עוזי נרקיס בדקה 18:20
  16. ^ עמוס קינן, לא כל הארץ פארק קנדה, דבר, 17 בנובמבר 1981
  17. ^ הדו"ח של עמוס קינן
  18. ^ עמוס כרמלי, דיין: הפלסטינאים חיסלו ישותם ב-48, דבר, 28 ביוני 1973
  19. ^ משה דיין בביקור ברמאללה, דבר, 11 באוגוסט 1968
  20. ^ קיבוץ דתי עומד לקום בין לטרון ורמאללה, מעריב, 10 במרץ 1969
  21. ^ מסדר חניכי "עזרא" נערך בבית נובא, מעריב, 24 באפריל 1969
  22. ^ בקייץ ייבנו מבני קבע בהיאחזות מבוא חורון, מעריב, 26 בנובמבר 1970
  23. ^ הוחל בהקמת מבוא חורון באזור לטרון, דבר, 4 במאי 1972