יהושע חנקין

יְהוֹשֻׁעַ חַנְקִין (26 בדצמבר 1864 – 11 בנובמבר 1945) היה פעיל ציוני מאנשי הציונות המעשית, מנהלה של הכשרת היישוב. רכש כ-750,000 דונם של קרקעות בארץ ישראל ובמיוחד בעמק יזרעאל, עבור ההתיישבות היהודית, מתוך כ-2 מיליון דונם קרקע פרטית שהיו בבעלות יהודית ערב מלחמת העצמאות.

יהושע חנקין

יהושע חנקין עם רעייתו אולגה
לידה	26 בדצמבר 1864 קרמנצ'וג, האימפריה הרוסית
פטירה	11 בנובמבר 1945 (בגיל 80) תל-אביב, פלשתינה (א"י)
מקום קבורה	אתר הקבורה בגן הלאומי מעיין חרוד
בת זוג	אולגה חנקין

יהושע חנקין נוטע עץ בעמק יזרעאל

דף מתוך "ספר הברית", שנחתם על ידי מייסדי רחובות בוורשה, 1890. המסמך מציין כי אדמות המושבה נרכשו מאת יהושע חנקין (המסמך המקורי מוצג בארכיון רחובות).

פתח מערת הקבורה של יהושע ואולגה חנקין בשוליו של עמק יזרעאל

בול המנציח את יהושע חנקין

חנקין התגלה כבעל כישרון בתחום גאולת הקרקע. הוא התמצא היטב בחוק המקרקעין העות'מאני, שלט בעגה הערבית הארץ ישראלית, הכיר את מנהגי הערבים וקשר קשרים ענפים עם בעלי קרקעות. אשתו הייתה אולגה לבית בלקינד, מיילדת במקצועה, שיילדה בין היתר את נשותיהם של בעלי הקרקעות הערביים.

ביוגרפיה

חנקין נולד בכ"ז בכסלו תרכ"ה לשרה ויהודה לייב חנקין בכפר קטן בסמוך לקרמנצ'וג, בפלך פולטבה שבדרום האימפריה הרוסית (ב"תחום המושב" היהודי; כיום אוקראינה). במשפחה היו שבעה ילדים - ארבעה בנים ושלוש בנות. אביו עסק בחקלאות, בניגוד לרוב היהודים בסביבתו, שהיו סוחרים ובעלי מלאכה. בנוסף לכך, היה אביו מעורה בחוגי ההשכלה, מה שמסביר את ההחלטה הלא שגרתית לשלוח את יהושע - בן הכפר - לגימנסיה בעיר הסמוכה. בגימנסיה התוודע יהושע לתרבות הרוסית ולספרותה. כמו רבים מחבריו בגימנסיה, חלם יהושע על שחרור העם הרוסי משלטונו העריץ של הצאר והטבת מצבם של האיכרים הרוסים. יהושע התכונן יחד עם חבריו למרד בשלטון הצאר, ובמקביל עזר לאביו בעבודת האדמה, שם התחשל והתחנך להגנה עצמית.

כשהיה חנקין בן שש-עשרה פרצו פרעות "הסופות בנגב". עקב כך, הצטרפה משפחתו ל"חובבי ציון", ובחורף 1882 עלתה לארץ ישראל והתיישבה ביפו.

לאחר העלייה לארץ

ביפו החל אביו של חנקין לתכנן עלייה להתיישבות חקלאית, הקים שם את "ועד חלוצי יסוד המעלה" והיה מעורב ברכישת קרקעות בעיון קרא (עליהן קמה המושבה ראשון לציון) שלא יצאה לפועל על ידי הוועד. מיפו עברה משפחת חנקין לראשון לציון, שם הייתה באפשרותה היכולת להגשים את חלומה לעבד את אדמת הארץ. ביתו היה הבית הראשון שהוקם במושבה. ידיעותיו בחקלאות איפשרו לאביו להישאר עצמאי בנחלתו ולא לשקוע בחובות, כמו יתר האיכרים, שנכנעו לתכתיבים של פקידי הברון רוטשילד. בראשון לציון התעמתה משפחת חנקין עם פקידות הברון, כשסירבה לחתום איתם על הסכם ולהיות כפופה למרותם. מאוחר יותר הסתכסכו איכרי ראשון לציון עם פקידי הברון, והמשפחה הצטרפה לאיכרים המורדים. המרד הסתיים בפיטוריו של אחד מהפקידים, לאחר שהאיכרים שטחו בפני אשתו של הברון (שבאה לפשר בין הצדדים) את הקשיים שמערים עליהם הפקיד. הפקידים האחרים, שזעמו על פיטוריו של הפקיד, דרשו מכל האיכרים במושבה לחתום על ההסכם כתנאי להישארותם במקום. משפחת חנקין, שעמדה בסירובה לחתום על ההסכם, לא הייתה מוכנה לעזוב את המושבה. אך בעקבות פנייה של נציג "חיבת ציון" לאולגה בלקינד, ארוסתו של יהושע חנקין, בבקשה לשכנע את המשפחה לעזוב, עברה המשפחה למושבה גדרה, שלא פעלה בחסות הברון ופקידיו, שם נישאו בני הזוג.

בגדרה יצרה המשפחה קשרים טובים עם הערבים בסביבה. יהושע למד ערבית והיה אורח קבוע אצל הפלאחים ובעלי הקרקעות הערבים, למד את מנהגיהם והכיר אותם מקרוב. יחד עם משפחת חנקין באו לגדרה משפחות פיינברג ובלקינד שייצרו מחנה לעומת יתר אנשי גדרה. החלו ויכוחים סוערים ומריבות בין שני המחנות. עלייה גדולה מרוסיה הביאה באותו זמן להאמרת מחירי הנחלות ביפו וביתר המושבות הקיימות. לכן החליט מחנהו של חנקין לנצל את המחירים הגבוהים, למכור את נחלותיהם בגדרה ולעבור ליפו.

חנקין החליט לחזור ליפו ולפעול משם למען גאולת האדמות – כלומר קניית אדמות מערבים ומכירתן לצורך התיישבות יהודית. הקרקע הראשונה שרכש חנקין הייתה שטח של 10,000 דונם בח'ירבת דוראן. הוא קנה את הקרקע בכסף רב, שאותו התחייב להחזיר בזמן קצר. אהרון אייזנברג, חברו של חנקין, התגייס לעזרתו ופנה אל נכבדי היישוב החדש בבקשה להיות מעורבים במכירת הקרקעות; אך אלו גילו התנגדות לרעיון "גאולת האדמות", והציבו תנאים שונים להצטרפות ליוזמת מכירת הקרקעות. חנקין ואייזנברג לא הסכימו לתנאים, ובתגובה הם פרסמו את כוונתם לעלות על הקרקע בפורים. בפורים התקיים טקס העלייה לקרקע, שבו נאמו מספר נכבדים, ואנשים מכל הסביבה באו וטיילו על הגבעות. בתום הטקס קנו מספר אנשים חלקות אדמה מחנקין. למזלו של חנקין, באותה תקופה הגיע לארץ אליהו זאב לוין אפשטיין, שליח החברה "מנוחה ונחלה", שחיפש קרקע כדי להקים מושבה. על אף קשיים מסוימים במשא ומתן עם החברה, הצליח חנקין בסופו של דבר למכור את האדמות ל"מנוחה ונחלה", וזו הקימה עליה את המושבה רחובות בשנת תר"ן-1890.

פועלו במסגרת גאולת האדמות

ב"אני מאמין" שלו הגדיר חנקין את משימת חייו:

אודה ואתוודה שמשאת-נפשי היתה תמיד גאולת כל הארץ בזמן הכי קצר וחתרתי בכל רמ"ח אברי להפוך עוד בימי חיי את החלום הזה לעובדה מוחשית. לפיכך לא היתי מרוצה אף פעם ולא אמרתי מעולם דיינו

ב-1890 קנה 10,000 דונם בח'ירבת דוראן, שעליהם הוקמה רחובות.
ב-1891 רכש ממשפחת ח'ורי 30,000 דונם של ביצות, שעליהן הוקמה חדרה ושם קבע את ביתו.
ב-1909 רכש 10,000 דונם שעליהם הוקמו הקואופרציה והמושבה במרחביה.
ב-1915 הוגלה על ידי שליטי האימפריה העות'מאנית לטורקיה. בתום מלחמת העולם הראשונה שב לארץ ישראל.
ב-1920 רכש, בתמיכת קק"ל, 51,000 דונם בעמק יזרעאל. על אדמות אלו הוקמו היישובים נהלל, כפר יחזקאל, תל יוסף, עין חרוד וגבע.

בשנות ה-20 רכש, בסיועו של ארגון ציוני קנדה, את אדמות עמק חפר.

בשנים 1930–1931 רכש במכירה פומבית בסביבות 120 דונם בין כפר סבא הערבית לקלקיליה, עליהם הוקם משק האוצר.

ב-1932 התמנה למנהל חברת הכשרת היישוב.

באמצע שנות ה-30 נקנו על ידי יהושע חנקין ומשה סמילנסקי כשלושים אלף דונם באזור עסלוג' שבנגב עבור החברה להכשרת היישוב. על אדמה זו הוקם, בשנת 1943, קיבוץ רביבים.

ב-20 שנות חייו האחרונות היה מעורב ברכישתן של קרקעות בהיקף של כ-600,000 דונם.

לחנקין ורעייתו אולגה לא היו ילדים.

חנקין נפטר בתל אביב, ונקבר ליד רעייתו אולגה, על הר הגלבוע. אתר הקבורה שלו כלול היום בתוך גן לאומי מעיין חרוד.

הנצחתו

על שמו כפר יהושע בעמק יזרעאל ורחובות בחדרה, ברעננה, בתל אביב, ברחובות, בהרצליה, בהוד השרון, בעפולה, בראשון לציון, בקדימה, בחולון, בפתח תקווה וחיפה. גבעת אולגה, שהיא שכונה בחדרה, נקראת על-שם אשתו. בשנת 2003 הנפיק דואר ישראל בול עם דיוקנו.

בשנת 1966 נשרף ארכיונו הפרטי של חנקין בשריפה בבית צים בתל אביב.

לקריאה נוספת

• אות מאבשלום, נאוה מקמל-עתיר. מספר את סיפורו של אבשלום פיינברג שהיה אחיינה של אשתו אולגה (היא גם יילדה אותו בהיותה מיילדת). אבשלום גר עם יהושע חנקין בחדרה אותה הקים. הספר מספר גם על הקשיים שהיו לחנקין עם תושבי חדרה שהאשימו אותו בכל סבליהם ובמיוחד המלריה אותה התחייב למגר בעזרת ייבוש הביצות.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יהושע חנקין בוויקישיתוף

• יהושע חנקין, בקטלוג הארכיון הציוני המרכזי בירושלים
• ט. גרקן, ראשיתו של עמק, באתר TheMarker‏, (מאורכב בוייבאק מאשין), רשימה היסטורית על המסע שנערך מאחורי הקלעים עד יום ההתיישבות הראשון בעין חרוד.
• ביוגרפיה של יהושע חנקין באתר "לחיות את ההיסטוריה"
• דוד תדהר (עורך), "יהושע חנקין", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 752
• זאב גלילי, גאולת קרקע בארץ ישראל, באתר "היגיון בשיגעון"
• נקדימון רוגל, ‏'הפרוייקט' של חנקין: פרק בדיפלומטיה עקרה, ישראל חוברת 3, אביב תשס"ג, 2003
• שמונים שנה לרכישת זיכיון החולה ופועלו של חנקין בעניין זה מנקודת מבטו של אשכול. בבלוג ארכיון המדינה.
• אבי הרטמן - קבוצת חובבי היסטוריה .
• יהושע חנקין, באתר הבנק אוצר התיישבות היהודים
• יום הולדת 70 לחנקין, 1935, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
• יהושע בן יהודה ליב חנקין (1864-1945), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

‏

מאיר בֶּלְקִינְד (חלוץ הוראת העברית)

משה פיינברג

יהושע חנקין (גואל אדמות העמק)

אולגה חנקין (בלקינד) (מנשות העלייה הראשונה, מיילדת)

שמשון בֶּלְקִינְד

ישראל בֶּלְקִינְד (מייסד תנועת הביל"ויים וממייסדי גדרה)

סוניה (אלכסנדרה) בלקינד (רופאת הנשים הראשונה בארץ ישראל)

מנחם מנדל חנקין

פאני פיינברג (בלקינד)

ישראל ("לוליק") פיינברג (ממייסדי ראשון לציון, חדרה ותל אביב)

יוסף פיינברג (ממייסדי ראשון לציון)

ברטה

מאיר בלקינד נרצח במאורעות תרצ"ו

ישי בלקינד

איתן בלקינד (איש ניל"י)

נעמן בלקינד (איש ניל"י)

רעיה בלקינד

נחום וילבוש (ממייסדי בית החרושת "שמן")

שושנה

צילה פיינברג שוהם

זאב שוהם

אבשלום פיינברג (מייסד ניל"י)

דורה בלוך (נרצחה כחטופה באנטבה)

יוּסֵף שוּפַאנִי

עוזי בלקינד

זהרה וילבוש

תמר אשל (חברת כנסת)

דוד שוהם (מנכ"ל בנק)

דניאל בלוך (עיתונאי ועורך)

אילן הרטוב (ראש מועצת קריית שמונה)

נעמן בלקינד אדריכל ישראלי