גיא חזות

קצין צה"ל בדרגת תת אלוף

גיא חזות (נולד ב-3 במאי 1971) הוא קצין צה"ל במילואים בדרגת תת-אלוף, המשמש כיום ראש מערך הלמידה המבצעית בזרוע היבשה. קודם לכן שימש נספח צה"ל בסינגפור, מפקד עוצבת אדום, מפקד חטיבת כפיר, מפקד חטיבה 226 ומפקד חטיבת יהודה.

גיא חזות
תא"ל גיא חזות, ינואר 2019
תא"ל גיא חזות, ינואר 2019
לידה 3 במאי 1971 (בן 53)
ישראלישראל ישראל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות מ-1989
דרגה תת-אלוף  תת-אלוף
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

חזות התגייס לצה"ל בשנת 1989, והתנדב לחטיבת הצנחנים. לאחר גיבוש ליחידות החטיבתיות התקבל לפלחי"ק צנחנים. עבר מסלול הכשרה כלוחם, קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר[1]. בסיום הקורס מונה למפקד מחלקה בגדוד 890. בהמשך שימש מפקד פלוגה בגדוד 890[2], מיד לאחר שסיים תפקיד של מפקד פלוגה בגדוד חרוב של בית הספר לקצינים של צה"ל. לאחר מכן מונה למפקד פלנ"ט צנחנים בין השנים 19961998, והוביל אותה בלחימה בדרום לבנון[3]. בשנת 1997 פיקד על מבצע סחרור מסוכן, במהלכו הרגו לוחמי הפלנ"ט בירי טילי טאו מספר מחבלי חזבאללה[4]. בהמשך שימש סגן מפקד יחידת מגלן[5], בתקופת דרור וינברג. לאחר מכן מונה למפקד מחזור האימון המתקדם בבא"ח צנחנים[6]. ב-19 במרץ 2002, תקפו שני מחבלים צוות טירונים, אשר זה עתה החל את האימון המתקדם, בשעה שתירגל לינה בשטח חמאם אל-מליח. ממכת האש הראשונה נהרג מפקד הצוות, סגן טל צמח, ונפצעו מספר חיילים. לוחמי הצוות שהקיצו משנתם הרגו את אחד המחבלים. חזות, שהגיע עם כוחות הכוננות, ניהל את הקרב במהלכו נהרג המחבל הנוסף[7].

בשנת 2003 הועלה לדרגת סא"ל ומונה למפקד גדוד 202, והוביל אותו בלחימה כנגד הטרור הפלסטיני באינתיפאדה השנייה[8]. בשנת 2005 לאחר מספר עימותים של כוחות צה"ל, ובכלל זה, חייליו, עם תושבי היישובים ביהודה ושומרון, ובמיוחד בגזרת חטיבת שומרון[9], האשים את מפקד פיקוד המרכז, יאיר נוה, במהלך כנס בנושא תוכנית ההתנתקות בו נכח גם הרמטכ"ל, משה יעלון[10], כי אינו מגבה את חייליו אל מול המתיישבים[11]. בשנת 2005 סיים את תפקידו ויצא ללימודים. בשנת 2006 לאחר מלחמת לבנון השנייה מונה לקצין אג"ם של עוצבת הגליל[12], ושימש בתפקיד עד שנת 2008. לאחר מכן מונה לסגן מפקד חטיבת הצנחנים בין השנים 2008–2010[13][14], ושימש בתפקיד בין היתר במהלך מבצע עופרת יצוקה[15].

ב-16 במאי 2010 הועלה לדרגת אל"ם ומונה למפקד חטיבת יהודה[16], וסיים את תפקידו ב-15 באוגוסט 2012. לאחר מכן היה חניך במכללה לביטחון לאומי במחזור מ' (2013-2012)[17]. לאחר מכן מונה למפקד חטיבה 226[18], ובמקביל למפקד מגמת מפקדי גדודים בקורס מפקדי פלוגות ומפקדי גדודים בין השנים 20132015[19]. ב-30 ביולי 2015 מונה למפקד חטיבת כפיר[20], ושימש בתפקיד עד 29 במרץ 2017. במהלך תפקידו כמפקד החטיבה, התרחשה פרשת אלאור אזריה שבה היה מעורב בהחלטה להעמיד את אזריה לדין צבאי, ולא משמעתי, בגין הריגת מחבל. בהמשך נמתחה עליו ביקורת, בעקבות שיחה והצעות בלתי-רשמיות למשפחת אזריה[21][22]. ב-18 במאי 2017 הועלה לדרגת תא"ל וב-24 במאי מונה למפקד עוצבת אדום, ושימש בתפקיד עד 28 במאי 2019. בשנת 2019 מונה לנספח צה"ל בסינגפור.

עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל מונה חזות לראש מערך הלמידה המבצעית בזרוע היבשה. בכנס באוגוסט 2024 הביע חזות ביקורת על אופן ניהול המלחמה, תהליך קבלת ההחלטות ושיטות הלחימה נגד חמאס ונגד חזבאללה. הוא קרא לכבוש את דרום לבנון, להרוס שם את הכפרים השיעיים ולבנות במקומם רצועת ביטחון חדשה[23].

צבא ההיי־טק וצבא הפרשים

עריכה
  ערך מורחב – צבא ההיי־טק וצבא הפרשים

באוגוסט 2024 יצא לאור ספרו "צבא ההיי־טק וצבא הפרשים - כיצד ויתרה ישראל על צבא היבשה", בהוצאת מערכות ומודן. בספרו טוען חזות שהן הדרג המדיני והן הדרג הצבאי קיצצו לאורך השנים בכוחות היבשה ופגעו בכשירותם המבצעית. במקום כוח הרתעה יבשתי העדיפו מנהיגי המדינה והצבא לבנות מערך צבאי עתיר טכנולוגיה המבוסס בעיקר על חיל האוויר ויחידות מודיעין צבאי.

הספר נכתב לפני מתקפת שבעה באוקטובר, אך חזות הוסיף לו אפילוג ובו הוא מתאר, מנקודת מבטו, את שלושת ימי הלחימה הראשונים של מלחמת חרבות ברזל, את ההתאוששות המהירה של כוחות צה"ל ואת מהלכי המלחמה בחודשיה הראשונים[24].

חיים אישיים

עריכה

חזות מתגורר בנגבה, נשוי לשירלי ואב לארבעה. בעל תואר ראשון במנהל עסקים מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ותואר שני בלימודי צבא וביטחון מאוניברסיטת חיפה.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא גיא חזות בוויקישיתוף
מכתביו

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ שי לוי, ‏הקצין שלא דופק חשבון: הכירו את מח"ט כפיר החדש, באתר ‏מאקו‏, 22 באוקטובר 2014
  2. ^ סיפור חייו של דרור וינברג, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  3. ^ אביחי בקר, בניגוד לאווירת הנכאים הציבורית, הארץ, 13 במרץ 1998, כפי שהועלה באתר פרש
  4. ^ מבצע "סחרור מסוכן", מתוך האתר הרשמי של פלוגת עורב צנחנים
  5. ^ חן קוטס-בר, המח"טיות, ידיעות אחרונות מוסף חג, ראש השנה תשע"ו, 13 בספטמבר 2015, עמוד 5, כפי שהועלה באתר פרש
  6. ^ אמו של ההרוג, סגן טל צמח, חברה בארגון "נשים בשחור", באתר הארץ, 19 במרץ 2002
  7. ^ עמוס הראל, גדעון אלון ויהונתן ליס‏, "ליקויים בהיערכות צה"ל איפשרו הפיגוע בבקעה", באתר וואלה, 20 במרץ 2002
  8. ^ רונן ברגמן, שם הקוד: אלמנת קש ידיעות אחרונות מוסף יום העצמאות, 26 באפריל 2004, כפי שהועלה באתר פרש
  9. ^ גל פרל פינקל, האירועים ביצהר לא נולדו אתמול, והצבא נמצא שם לגמרי לבד, באתר זמן ישראל, 23 באוקטובר 2019
  10. ^ המג"ד לאלוף: "הפקרת אותנו מול המתנחלים", באתר ynet, 29 במרץ 2005
  11. ^ אמיר בוחבוט, המ"פ זכה לעידוד מקפלינסקי, באתר nrg‏, 29 במרץ 2005
  12. ^ אמיר בוחבוט, האלוף שמשלם את המחיר, באתר nrg‏, 6 באוקטובר 2006
  13. ^ יהלי סער, הצנחנים של הרצי, באתר במחנה, 26 באוגוסט 2009
  14. ^ יהלי סער, לא עוצרים באדום, במחנה, 16 בדצמבר 2009
  15. ^ אמיר בוחבוט, דיווח מיוחד מעזה: אין דשדוש - יש לחימה ברצועה, באתר nrg‏, 14 בינואר 2009
  16. ^ חיים לוינסון, הקצין שיצא נגד מתנחלי יצהר מונה למפקד חטיבת יהודה, באתר הארץ, 18 במאי 2010
  17. ^ פלורית שויחט, אתר צה"ל, מפקדים חדשים לחטמ"ר יהודה והבקעה, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 20 באוגוסט 2012
  18. ^ נעם ויטמן, אתר צה"ל, גדס"ר 3.0: גדודי הסיור משתדרגים כדי לחזק יכולות למלחמה, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 21 בינואר 2014
  19. ^ גילי קופר, איך מג"ד נולד?, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 7 ביולי 2015
  20. ^ מפקד חדש לחטיבת כפיר: אל"ם גיא חזות, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 30 ביולי 2015
  21. ^ יואב זיתון, השיחה נחשפה: המח"ט הציע לאביו של אזריה עסקה לסיוע משפטי, באתר ynet, 11 בינואר 2017
  22. ^ מתן צורי, "אבא של אלאור לא רצה לעזור לו, אלא לבזות אותי", באתר ynet, 24 במאי 2017
  23. ^ יואב זיתון, בכיר בצה"ל: "הפכנו לילד הכאפות של המזרח התיכון; התחקיר בצבא פשט רגל" | צפו, באתר ynet, 23 באוגוסט 2024
  24. ^ אמנון לורד, קריאת מלחמה: תא"ל (מיל') גיא חזות חושף בספר חדש את היקף השאננות וה"מבסוטיזם" לפני 7 באוקטובר, באתר ישראל היום, 8 באוגוסט 2024