גת (עיר עתיקה)

גת היא עיר המתוארת במקרא כאחת מחמש הערים הראשיות של הפלשתים אשר מקובל לזהותה כיום עם האתר הארכאולוגי תל צָפִית.

תל צפית (גת)

(למפת השפלה רגילה)

תל צפית (גת)

גת במקורות כתובים

גת מוזכרת באחד ממכתבי אל-עמארנה ששלח עבדי־חבה, בשם gimtu.^[1]

גת מוזכרת במקרא בספר יהושע (י"ג, ג') כאחת מחמש ערי סרני הפלשתים. גת מוזכרת בספר יהושע (י"א, כ"ב) כאחת משלוש הערים בהן נותרו ענקים.

בתחילת ספר שמואל מוזכרת גת בהקשר למלחמה של שמואל נגד הפלשתים: ”וַתָּשֹׁבְנָה הֶעָרִים אֲשֶׁר לָקְחוּ פְלִשְׁתִּים מֵאֵת יִשְׂרָאֵל לְיִשְׂרָאֵל מֵעֶקְרוֹן וְעַד גַּת וְאֶת גְּבוּלָן הִצִּיל יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים” (ז', י"ד). בהמשך מוזכרת גת במסלול הבריחה של הפלשתים מעמק האלה לאחר מות גוליית: ”וַיָּקֻמוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וַיָּרִעוּ וַיִּרְדְּפוּ אֶת הַפְּלִשְׁתִּים עַד בּוֹאֲךָ גַיְא וְעַד שַׁעֲרֵי עֶקְרוֹן וַיִּפְּלוּ חַלְלֵי פְלִשְׁתִּים בְּדֶרֶךְ שַׁעֲרַיִם וְעַד גַּת וְעַד עֶקְרוֹן” (י"ז, נ"ב). בהמשך ספר שמואל א' מוזכרת גת כעירו של אכיש, אצלו התארח דוד בבורחו מפני שאול. בדברי הימים (י"ח, א') כתוב שדוד כבש את גת מיד פלשתים, אולם המקבילה בשמואל (ח', א') כותבת שדוד לקח את "מתג האמה".

בספר מלכים א' (ב', ל"ט) מסופר שבימי שלמה ברחו לשמעי בן גרא עבדים לאכיש מלך גת, ומכך ניתן להסיק שגת לא הייתה בשליטה ישראלית בתחילת ימי שלמה.^[2] מן התיאור המקראי כי גת ועקרון היוו את הגבול המזרחי של ארץ פלשתים, הגבול עם ממלכת יהודה.

גת מוזכרת גם בספר תהילים כדוד המלך ברח משאול המלך: ”לַמְנַצֵּחַ עַל יוֹנַת אֵלֶם רְחֹקִים לְדָוִד מִכְתָּם בֶּאֱחֹז אֹתוֹ פְלִשְׁתִּים בְּגַת” (נ"ו, א').

בספרי השנים של סרגון השני מתוארת מרידה של מלך אשדוד. לאחר שסרגון החליף אותו באחיו, האזרחים לא אהובו והמליכו מלך משלהם; בתגובה, סרגון הגיע לאזור למסע צבאי, ובתיאור נקמתו נכללת גת בממלכת אשדוד:^[3]^[4]

הטלתי מצור על הערים אשדוד (asdudu), גת (gimtu) ואשדוד־ים (asdudimmu) ולכדתי [אותן]. לקחתי שלל את אלוהיו, נשיו, בניו, בנותיו, חפצי רכושו, אוצרות ארמונו, יחד עם אנשי ארצו. שיקמתי את הערים הללו והושבתי בהן אנשים מן הארצות אשר לכדתי אשר מקרב [מחוזות] המזרח. הפקדתי עליהן את קציני, מניתי אותם עם בני אשור וישאו את עולי.

מחקר

על פי הממצאים הארכאולוגיים בתל צפית, תפסה גת את מקומה של עקרון כעיר הפלישתית המרכזית בתחילת המאה ה-9 וחרבה בסוף המאה ה-9. ראיה נוספת לכך היא מנבואת הפורענות על פלשתים בפרק א של ספר עמוס, שם מוזכרות רק ארבעת ערי הפלשתים האחרות ללא גת, כי היא חרבה ואין מעמדה כעיר פלישתית גדולה. לאחר חורבנה לא חזרה עוד גת לגודלה וכוחה וסופחה כנראה לאשדוד. השערה זו נגזרת מהכתובת של סרגון השני שמתארת את גת בין הערים שכבש בנקמתו נגד ממלכת אשדוד.

זיהוי המקום

במאה ה-19 הועלו השערות שונות לגבי מיקומה של גת. בשנת 1857 הציע הכומר ג'וזאיה לזלי פורטר לזהות את גת בתל צאפי (תל צָפִית, שיושב על שפת נחל האלה במקום מוצאו לשפלה) על סמך מסלול הבריחה של הפלשתים מעמק האלה לאחר מות גוליית, וזיהוי זה אומץ על ידי ארכאולוגים רבים.^[5]

ויליאם מקלור תומסון זיהה את גת בבית גוברין על סמך "חורבת גת" בקרבת בית גוברין, פרשנות השם "בית גוברין" כ"בית הענקים" והקרבה למרשה.^[6] חוקרים אחרים דחו זיהוי זה כמרוחק מדי מהאזור הפלישתי.^[7]

הארכאולוג ויליאם פוקסוול אולברייט שיער שגת נמצאת בתל עירני, בין השאר על פי עדות של הירונימוס שגת הייתה כפר גדול בדרך בית גוברין-עזה. בנוסף, סקר חרסים לא מצא בתל חרסים מהתקופה שלאחר התקופה הישראלית, דבר שתואם את הירידה של גת מגדולתה בסוף התקופה הישראלית. לעומת זאת, קרל אליגר וגאלינג טענו שתל עירני קטן מכדי להיות עיר ראשית כמו גת וזיהו את גת בתל צפית.^[8] בהתאם לעמדה המקובלת של אולברייט נקבעו השמות של קיבוץ גת וקריית גת, הסמוכות לתל עירני, בשם גת פלשתים. אולם החפירות בתל עירני, בשנים 1956–1962 העלו ממצא דל בלבד מן התקופה הפלישתית, והפריכו את הטענה שמדובר בגת פלשתים. בעקבות זאת, הציע יוחנן אהרוני לשוב אל הזיהוי של גת בתל צפית.^[9] שמואל ייבין דחה זיהוי זה. לטענתו, תל צפית היא חלק מקשת של מבצרים המגינה כלפי מערב ועל כן אינה יכולה להיות העיר הפלישתית גת.^[10] רות עמירן בצעה שתי עונות חפירה בתל נגילה בשנים 1962–1963 והגיעה למסקנה שהיא אינה גת.^[11]^[12]

הזיהוי של גת בתל צפית הייתה לגישה המקובלת,^[13] הגם שבניגוד לעקרון, אשדוד ואשקלון הזיהוי אינו נחשב וודאי.^[14]

לקריאה נוספת

אהרן מאיר, עשר שנים לחשיפתה של גת פלשתים המקראית, קדמוניות מ, 2007, עמ' 15–24
אהרון מאיר, "מה בין גת פלשתים לירושלים המקראית? היבטים נבחרים והשלכות לשחזור ההיסטוריה של א"י בתקופת הברזל ב-1", בתוך: א. ברוך וא. פאוסט (עורכים), חידושים בחקר ירושלים 10, 2005, עמ' 51–62

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גת בוויקישיתוף

גת, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אתר פרויקט החפירות בתל צפית/גת
הבלוג של פרויקט החפירות
גת (תל צפית) באתר "עידן התנ"ך"
שי זמיר, מקדש פלשתי קדום התגלה בתל צפית, באתר ynet, 28 ביולי 2010
איציק וולף, מזבח מתקופת המלך אחאב התגלה בתל צפית, באתר News1 מחלקה ראשונה, 25 ביולי 2011
ניר חסון, הפלשתים של גת נחשפים תחת המיקרוסקופ, באתר הארץ, 11 באוגוסט 2012

הערות שוליים

^ Jörgen A. Knudtzon, Die El-Amarna-Tafeln, mit Einleitung und Erläuterungen, J. C. Hinrichs’schke Buchhandlung, 1915 – מכתב EA 290, עמ' 876–877; לזיהוי גימתו עם גת ראו William L. Moran, The Amarna letters, Johns Hopkins University Press, 1992, עמ' 389
^ אנציקלופדיה מקראית, ערך גת, כרך ב', עמ' 571
^ בוסתנאי עודד, תולדות עם ישראל בימי בית ראשון, כרך ב' ממלכות ישראל ויהודה, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, נספח ב' - שינויי אוכלוסין בארץ-ישראל בעקבות ההגליות האשוריות, עמ' 467
^ Grant Frame, The Royal Inscriptions of Sargon II, King of Assyria (721–705 BC), Eisenbrauns, 2021, עמ' 72, 96, 118, 147
^ Frederick Jones Bliss and Robert Alexander Stewart Macalister, Excavations in Palestine During the Years 1898-1900, London 1902, pages 63-64
^ William McClure Thomson, Land and the Book, chapter 37
^ Frederick Jones Bliss and Robert Alexander Stewart Macalister, Excavations in Palestine During the Years 1898-1900, London 1902, page 65
^ אנציקלופדיה מקראית, ערך גת, כרך ב', 1954, עמ' 572
^ י. אהרוני: מווסאל לשליט עצמאי, על המשמר, 7 ביוני 1962
^ ש. ייבין: ירושלים נכבשה בערמה, על המשמר, 7 ביוני 1962
^ חפירות בתל נג'ילה לזיהוי גת הפלישתית, על המשמר, 1 באוגוסט 1962
^ עזרא ריבליס, 2 עונות חפירה לא הועילו; גת הפלשתית אינה בתל־נג'ילה, על המשמר, 9 בספטמבר 1963
^ צבי אילן, מקרית גת עד שער הגיא, דבר, 5 בספטמבר 1975
^ Jonathan M. Golden, Ancient Canaan and Israel: An Introduction, 2009, page 70

[1] Jörgen A. Knudtzon, Die El-Amarna-Tafeln, mit Einleitung und Erläuterungen, J. C. Hinrichs’schke Buchhandlung, 1915 – מכתב EA 290, עמ' 876–877; לזיהוי גימתו עם גת ראו William L. Moran, The Amarna letters, Johns Hopkins University Press, 1992, עמ' 389

[2] אנציקלופדיה מקראית, ערך גת, כרך ב', עמ' 571

[3] בוסתנאי עודד, תולדות עם ישראל בימי בית ראשון, כרך ב' ממלכות ישראל ויהודה, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, נספח ב' - שינויי אוכלוסין בארץ-ישראל בעקבות ההגליות האשוריות, עמ' 467

[4] Grant Frame, The Royal Inscriptions of Sargon II, King of Assyria (721–705 BC), Eisenbrauns, 2021, עמ' 72, 96, 118, 147

[5] Frederick Jones Bliss and Robert Alexander Stewart Macalister, Excavations in Palestine During the Years 1898-1900, London 1902, pages 63-64

[6] William McClure Thomson, Land and the Book, chapter 37

[7] Frederick Jones Bliss and Robert Alexander Stewart Macalister, Excavations in Palestine During the Years 1898-1900, London 1902, page 65

[8] אנציקלופדיה מקראית, ערך גת, כרך ב', 1954, עמ' 572

[9] י. אהרוני: מווסאל לשליט עצמאי, על המשמר, 7 ביוני 1962

[10] ש. ייבין: ירושלים נכבשה בערמה, על המשמר, 7 ביוני 1962

[11] חפירות בתל נג'ילה לזיהוי גת הפלישתית, על המשמר, 1 באוגוסט 1962

[12] עזרא ריבליס, 2 עונות חפירה לא הועילו; גת הפלשתית אינה בתל־נג'ילה, על המשמר, 9 בספטמבר 1963

[13] צבי אילן, מקרית גת עד שער הגיא, דבר, 5 בספטמבר 1975

[14] Jonathan M. Golden, Ancient Canaan and Israel: An Introduction, 2009, page 70

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]