דגון (סיפור קצר)
דגון (באנגלית: Dagon) הוא סיפור קצר מאת הסופר האמריקאי ה. פ. לאבקרפט הנכתב ביולי 1917 והתפרסם לראשונה במהדורה ה-11 של הירחון "המשוטט" בנובמבר 1919, ולאחר מכן פורסם שנית במגזין סיפורים מוזרים.[1][2]
.jpg) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | ה. פ. לאבקרפט |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה | אימה |
| הוצאה | |
| הוצאה | המשוטט |
| מקום הוצאה | ארצות הברית |
| תאריך הוצאה | 1919 |
  | |
עלילהעריכה
הסיפור הוא למעשה עדותו הטרגית של קצין מעונה ומכור למורפיום המתאר תקרית מוזרה שחווה בעת שירותו במלחמת העולם הראשונה. לאחר שספינת המשא עליה שהה נופלת בשבי הגרמני ב"אחד החלקים הפתוחים והמבודדים ביותר של האוקיינוס השקט"[3], הוא מצליח לברוח על גבי סירת הצלה ולהסתובב בחוסר מעש בים שמדרום לקו המשווה. לבסוף הוא נסחף לאזור יבשתי לא מוכר ומוצא את עצמו ב"מרחב רירי מלא רפש ובוץ שחור הנמשך בדיונות ארוכות עד האופק. כל האזור היה מצחין מגוויות של דגים רקובים ודברים אחרים שלא ראוי לתאר אשר בלטו מתוך הבוץ המלוכלך של הדיונות האינסופיות". הוא משער שהאזור אליו הגיע היה פעם חלק מרצפת האוקיינוס שעלה לפני השטח בגלל פעילות געשית, "מה שחשף מקומות שבמשך מיליוני שנים שכבו חבויים תחת המצולות".[4]
כעבור שלושה ימים בהם חיכה שרצפת האוקיינוס תתייבש מספיק כדי שיוכל להמשיך במסעו, הוא יוצא בחיפוש אחר הים ואחר חילוץ אפשרי. לאחר יומיים של הליכה רצופה הוא מוצא גבעה מוזרה המתגלה כתל העומד בקצה תהום שאת קרקעיתה לא ניתן לראות.[5] בהתקרבו לגבעה הוא נתקל באבן לבנה ענקית, "מונולית ענק שצורתו מעידה על עבודת מלאכה ואולי אף סגידה של יצורים חיים ונושמים".[6] המונולית מונח ליד תעלת מים הנשפכת אל תוך התהום, ומכוסה כולו בהירוגליפים "המזוהים, ברובם, כסמלי ים שגרתיים כגון דגים, צלופחים, תמנונים, סרטנים, רכיכות, לווייתנים, וכיוצא בזאת".
בהמשך נמצאים גם פסלים גסים אותם הוא מתאר כ"בני אדם, או אולי, יש לומר, יצורים אנושיים. אף על פי שהם סותתו בצורת דגים השוחים באיזו מערה מימית, או עולים לרגל למקדש המונולית שנראה כי גם הוא נמצא תחת הגלים.. בהחלט היה משהו אנושי בצורתם הכללית על אף הגפיים בעלות קרומי השחייה, השפתיים הרחבות והרפויות, עיני הזכוכית הבולטות, ומאפיינים אחרים שפחות נעים להזכיר. באופן מסקרן נראה כי הם סותתו מחוץ לפרופורציות, שכן אחד הפסלים עוצב בהורגו לווייתן, שהיה גדול ממנו רק במעט".[7]
כשהוא מתקרב למונולית אחד היצורים מזנק מתוך המים: "עם טלטול קל שסימן את עלייתו לשטח, היצור הופיע לפתע מעל המים השחורים. ענקי, מתועב, ודומה במראהו לפוליפמוס, מפלצת הסיוטים הזו עפה מתוך המים כמו חץ אל עבר המונולית, עליו היא נתלתה עם ידיה הענקיות ומכוסות הקשקשים, בו זמנית משתחווה ומרכינה את ראשה ביראת כבוד".
מזועזע, הקצין נמלט חזרה לסירתו השבורה ונזכר בערפול בסערה גדולה. זיכרונו הבא הוא מתוך בית חולים בסן פרנסיסקו, אליו הוא נלקח לאחר שחולץ בידי ספינה אמריקאית. בעודו מחלים הוא נדהם לגלות שלא התקבלו כל דיווחים על פעילות געשית באזור ממנו חולץ, ובשל כך הוא מפסיק לצפות שאנשים יאמינו לסיפורו המופלא, עם יוצא דופן אחד: "פעם אחת חיפשתי אתנולוג ידוע ושעשעתי אותו עם שאלותיי המוזרות על הפלשתים העתיקים ועל אגדתו של דגון, אל הדג, אולם ברגע שהבנתי את אופיו השגרתי וחסר התקווה, סיימתי את חקירותיי".[8]
משדעתו נטרפת עליו והוא מתחיל לחוות חזיונות תכופים, "במיוחד כאשר הירח חיוור ובולט", מתאר הקצין האומלל את פחדו עבור עתיד האנושות: "אני לא מצליח לחשוב על הים העמוק בלי לרעוד בגלל הדברים חסרי השם שאולי זוחלים ברגע זה על מיטתם הרירית, סוגדים לאלילי אבן עתיקים ומפסלים את תמונותיהם המתועבות על אובליסקים מגרניט ספוגת מים. יש לי סיוטים על היום שבו הם יעלו מתוך המים ויגררו מטה עם טופריהם המצחינים את כל האנשים המותשים מהמלחמה, על היום שבו היבשה תשקע, ורצפת האוקיינוס האפלה תתנשא מעלה לכדי פנדמוניום אוניברסלי".
הסיפור תם לאחר שאספקת הסם המרגיע המספק לקצין "הפוגה זמנית" ממחשבותיו אוזל, והוא מצהיר כי הוא מוכן "לסיים את הכל", ובכך הופך את עדותו למכתב התאבדות. הוא מסיים את דבריו בתיאור רעש חלקלק המגיע מכיוון הדלת ואומר "הדבר הזה לא הולך למצוא אותי. אוי, אלוהים, היד.. החלון! החלון!".[9]
השראהעריכה
לאחר שקרא את יצירות הילדות של לאבקרפט ב-1917, עודד אותו עורך ירחון "המשוטט" וויליאם פול קוק לחזור לכתיבת ספרות. בקיץ של אותה שנה הפיק לאבקרפט שני סיפורים חדשים: "הקבר" ו"דגון". הסיפור נולד במידת-מה מתוך חלום שחלם: "חלמתי את כל הגועל המחריד הזה, ואני עדיין יכול להרגיש את הרפש שואב אותי פנימה".[10] הסיפור מזכיר את איש פילטדאון שלא נחשף עדיין באותה עת בידי הקהילה המדעית כזיוף.
באשר לשם הסיפור, נראה כי לאבקרפט מתייחס לאל השמי דגון שהוא אל החקלאות והדגן במיתולוגיות שונות. הדמות הראשית אף חוקרת לגבי האל, "שאלתי אותו לגבי האגדה הפלישתית העתיקה של דגון, אל הדג".[11] הישות העתיקה מתוארת לפעמים כחצי אדם וחצי דג. מאחר שלאבקרפט נטה להתייחס לתגליות ארכאולוגיות מפעם לפעם, יש להניח שהוא אולי נתקל באל הקדום במחקריו.
עולמו של ה. פ. לאבקרפטעריכה
זה הוא סיפורו הראשון של לאבקרפט המציג אלמנט אלילי המזוהה עם המיתוסים של קת'ולהו (עולמו הבדיוני של הסופר) - הישות המימית דגון.[12] סגידה לדגון הופיעה מאוחר יותר בסיפורו של לאבקרפט "הצל מעל אינסמאות'" מ-1936.[13]
היצור המופיע בסיפור מזוהה לעיתים קרובות בתור הישות דגון, אולם לא בשמה המפורש, ונראה כי הוא מתואר כדוגמה סטנדרטית לאחד מבני מינו, כסוגד ולא כמושא לסגידה. אין זה סביר שלאבקרפט התכוון ש"דגון" יהיה שמה של הישות שהיא מושא אמונתם של הקנאים דמויי הדג, מציין רוברט מ. פרייס, באומרו כי "כאשר לאבקרפט רוצה להעביר משהו כמו השם הקדום של אחד מהאלים העתיקים, הוא בדרך כלל טובע איזה שם שטותי שלא ניתן לביטוי".[14]
פרייס מציע שקוראי הסיפור "הצל מעל אינסמאות'" עלולים לטעות בנוגע לזהותו של "דגון" שאליו סוגדים "היצורים העמוקים". בניגוד לשמותיהם הלא מובנים של האלים העתיקים, השם "דגון" הוא השאלה ישירה ממקורות מוכרים, מה שמרמז על כך שדמותו של אובד מארש בחרה את האנלוגיה התנכית הקרובה ביותר למושא האמונה האמיתי, שהוא הרי קת'ולהו הגדול.[15]
לין קרטר, שתיאר את דגון כ"סיפור מצוין", התרשם ממנו כי הוא "חיבור מעניין של רעיונות שיופיעו מאוחר יותר במיתוסים של קת'ולהו. ההתרוממות הגעשית שחושפת לכמה רגעים את הזוועות הנוראיות שמתחת לגלים, למשל, מופיעה שנית בקריאתו של קת'ולהו".[16] ישנם הרבה קווים דומים הנמתחים בין שני הסיפורים כדוגמת עדות המסופרת בידי מלח שנתקע בים; מפלצת ענק המושוות בשני הסיפורים לפוליפמוס; חזון אפוקליפטי של הרס האנושות בידי אינטלקט זר וקדום; ואדם החושש שהוא נידון למות בגלל הידע אליו נחשף. ס. טי. ג'ושי ודייוויד אי. שולץ טוענים כי קריאתו של קת'ולהו הוא גרסה מחודשת ומתישה יותר של דגון.[17]
בקריאתו של קת'ולהו אחד מקרעי העיתון שנאספו בידי פרופסור אנג'ל מזכיר מקרה התאבדות על ידי קפיצה מחלון שייתכן שקשורה למות הקצין המספר את שקרה לו בים.
עיבודיםעריכה
הבמאי סטיוארט גורדון והתסריטאי דניס פאולי שעבדו יחד על הסרט "מחיה המתים" מ-1985 (Re-Animator) יצרו יחד סרט בשם "דגון" ב-2001. אף על פי שסיפוריו של לאבקרפט "דגון" ו"הצל מעל אינסמאות'" נזכרים שניהם בקרדיטים, רוב העלילה מבוססת באופן (רופף) על הסיפור השני.
החברה ההיסטורית של ה. פ. לאבקרפט פרסמה עיבוד אודיטורי של דגון ב-2015 כחלק מסדרת תיאטרון הרדיו "הרפתקאות אפלות". שם העיבוד הוא "דגון: מלחמת העולמות" והוא משמש כסיקוול עבור יצירתם המוקדמת, "הצל מעל אינסמאות'", ואף כולל דמויות מסרטם "הלוחש בחשכה" ומפרודיות השידור "מלחמת העולם" מ-1938.
הופעות אחרותעריכה
התייחסות לדגון הופיעה בסיפורו של לאבקרפט "הצל מעל אינסמאות'" מ-1936, אחד מסיפוריו המוכרים ביותר. ההתרחשות מתחילה בעיר במסצ'וסטס המותקפת על ידי "העמוקים", גזע של יצורים דמויי אדם השוכנים מים. מרכז הכוח של העמוקים באינסמאות' הוא המסדר האזוטרי של דגון, מעין ארגון המזכיר את הבונים החופשיים. סיפורים אחרים המשויכים למיתוסים של קת'ולהו מתייחסים אל הישות כ"אבא דגון" ואל בת זוגו כ"אמא הידרה".
מבקר הספרות פרד צ'פל כתב ספר בעל אותו שם המנסה להביא סיפור דומה אולם מנקודת מבט ריאליסטית המתבטאת כספרות גותית. הספר קיבל את הפרס לספר הזר הטוב ביותר מטעם האקדמיה הצרפתית ב-1972.
במשחק התפקידים מבוכים ודרקונים, דגון הוא שם הנחלק בידי נסיך השדים של התהום וכן בידי שד מנודה. נסיך השדים הוא בעל אופי לבקרפטי בולט.
בספר המדע הבדיוני "הצד האפל של השמש" של טרי פראצ'ט, "דגון" הם גזע של יצורים מימיים גדולים ודמויי רכיכות.
סדרת הספרים "עולם הדיסק" של טרי פראצ'ט מכילה התייחסויות חוזרות לגבי תקרית מטרידה ולא מובנת שהתרחשה בחנות הדגים של מר. הונג ברחוב דגון. דבר זה בולט במיוחד בספר "ג'ינגו" שם החורבות הקיקלופיות צפות מתוך האוקיינוס.
במשחק הווידאו "קריאתו של קת'ולהו: הפינות החשוכות של כדור הארץ" דגון מופיע ממעמקי הים בזמן שהגיבור הראשי, ג'ק וולטרס, נסחף לשרטון. לא הרחק משם הוא מגלה תעלה המובילה לעיר תת-ימית הנקראת "יאה נתלי" בה נמצא מקדשו של דגון.
קארל סנדרס מלהקת הדת' מטאל "הנילוס" פרסם אלבום סולו בשם "מדיטציה סאוריאנית" המצטט את הספר הבדיוני "כתות חסרות שם" (מתוך המיתוסים של קת'ולהו) ומציג את הדברים האחרונים שדגון אומר.
בטרילוגיית האילומינטי של רוברט אנטון וילסון בה לאבקרפט מגלם את אחת הדמויות בסיפור, הוא אומר שהוא כתב סיפורו "דגון" לאחר שחקר על האליל באוניברסיטת מיסקטוניק, ושפרסומו משך את תשומת לבם של האילומינטי אליו.
קישורים חיצונייםעריכה
הערות שולייםעריכה
- ^ "Publication: Weird Tales, October 1923". ISFDB. Retrieved 2020-01-14.
- ^ "H.P. Lovecraft's "Dagon"". www.hplovecraft.com. Retrieved 2017-07-13.
- ^ H. P. Lovecraft, "Dagon", Dagon and Other Macabre Tales, p. 14.
- ^ Lovecraft, "Dagon", p. 15.
- ^ Lovecraft, "Dagon", p. 16.
- ^ Lovecraft, "Dagon", p. 17.
- ^ Lovecraft, "Dagon", p. 18.
- ^ Lovecraft, "Dagon", p. 19.
- ^ Lovecraft, "Dagon", p. 19. There's some dispute over what actually happens at the end of the story; Joshi and Schultz in the H. P. Lovecraft Encyclopedia (p. 58) describe the interpretation that an undersea creature has actually arrived at the narrator's room to finish him off as "preposterous". They note that Lovecraft described the story as "involving hallucinations of the most hideous sort" in an August 27, 1917 letter to Reinhart Kleiner.
- ^ H. P. Lovecraft, "In Defence of Dagon", Miscellaneous Writings, p. 150; cited in S. T. Joshi and David E. Schultz, "Dagon", An H. P. Lovecraft Encyclopedia, p. 58.
- ^ ""Dagon" by H. P. Lovecraft". www.hplovecraft.com. Retrieved 2019-12-25.
- ^ Leslie Klinger,“The New Annotated H. P. Lovecraft,” p. 3
- ^ H. P. Lovecraft, The Shadow Over Innsmouth
- ^ Robert M. Price, The Innsmouth Cycle, p. ix.
- ^ Price, p. ix.
- ^ Carter, p. 10.
- ^ Joshi and Schultz, "Call of Cthulhu, The", p. 29.