פתיחת התפריט הראשי

דָּגוֹן וגם דגן, הוא אל הדגן והחקלאות במיתולוגיות האמורית, האבלית והאוגריתית, וכן האל הראשי של הפלשתים. באוגריתית נקרא האל בשם דגנו ובאכדית בשם דאדגאנה או דאגונה. במיתולוגיה המסופוטמית נקרא דגן.

דָּגוֹן
Dagon1.jpg
אינטרפרטציה מודרנית לדמותו של דגון, בדמות דג
אל הדגן והחקלאות, האל הראשי של הפלשתים
תרבות המיתולוגיות האמורית, האבלית והאוגריתית, ובתרבות פלשתית
צאצאים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

מקור השםעריכה

מקור השם במילה "דגן" שהייתה מקובלת בכל השפות השמיות, או במילה "דג".

אזכורים קדומיםעריכה

השם דגון מופיע לראשונה בטקסט משנת 2,500 לפני הספירה לערך, בכתבי המארי שבסוריה.

באבלה התגלה כתובת משנת 2,300 לפני הספירה לערך בה מוזכר השם כאל הראשי של העיר וכ"ראש האלים" (BE-DINGIR-DINGIR), כאשר "אשתו" הייתה האלה "בלאטו", שפירוש שמה "גבירה". מקדשם נקרא אי-מול שמשמעו "בית הכוכב".

השם מוזכר בתעודה נוספת משנת 1,900 לפני הספירה לערך בה כותב הספרן אתור אסדואו מחצר המארי ומושל נאהור (העיר נחור שבתנ"ך). בעיר הממלכה תרקה נמצא מקדש לאל דגן שהיה האל המרכזי של העיר[1]. גם בעיר תותול היה מרכז דתי גדול לאל דגן.

באוגרית התגלה מקדש לדגן משנת 1,300 לפני הספירה לערך, והוא נחשב האל השלישי בחשיבותו מבין אלי העיר (אחרי אל ואחרי בעל).

דגן מוזכר גם בטקסטים שומריים ואכדיים, ומתואר כאל לוחם ומגן (לעיתים מזוהה עם אנליל). בטקסטים אלה הוא מלווה באלה "שאלה" המזוהה לפעמים עם נינליל. במבוא לחוקי חמורבי מתואר חמורבי כ"כובש היישובים לאורך הפרת בעזרת האל דגן".

על הסרקופג של אשמונעזר השני שהתגלה בקרבת העיר צידון ותוארך למחצית הראשונה של המאה ה-5 לפנה"ס לערך, נכתב: "אדון המלכים נתן לנו את דור ואת יפו, ארצות דגון, אשר בשפלת השרון".

אזכורים תנ"כייםעריכה

 
דָגוֹן נֹפֵל לְפָנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן ה'.
תחריט משנת 1838, ספריית העיר ניו יורק

על פי הכתוב בספר יהושע[2], מקום בשם "בית דגון" מצוי היה בשטח נחלת שבט אשר. בספר שופטים מתוארת השמדת מקדש דגון שבעיר עזה על ידי שמשון הגיבור. בספר דברי הימים א'[3] מוזכר בית דגון המוצב בעיר בית שאן. מקדשו של האל דגון בעיר אשדוד מוזכר בספר שמואל בסיפור שביית ארון הברית:

וַיִּקְחוּ פְלִשְׁתִּים אֶת-אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וַיָּבִאוּ אֹתוֹ בֵּית דָּגוֹן; וַיַּצִּיגוּ אֹתוֹ, אֵצֶל דָּגוֹן. וַיַּשְׁכִּמוּ אַשְׁדּוֹדִים, מִמָּחֳרָת, וְהִנֵּה דָגוֹן נֹפֵל לְפָנָיו אַרְצָה, לִפְנֵי אֲרוֹן ה'; וַיִּקְחוּ, אֶת-דָּגוֹן, וַיָּשִׁבוּ אֹתוֹ, לִמְקוֹמוֹ. וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר, מִמָּחֳרָת, וְהִנֵּה דָגוֹן נֹפֵל לְפָנָיו אַרְצָה, לִפְנֵי אֲרוֹן ה'; וְרֹאשׁ דָּגוֹן וּשְׁתֵּי כַּפּוֹת יָדָיו, כְּרֻתוֹת אֶל-הַמִּפְתָּן--רַק דָּגוֹן, נִשְׁאַר עָלָיו. עַל-כֵּן לֹא-יִדְרְכוּ כֹהֲנֵי דָגוֹן וְכָל-הַבָּאִים בֵּית-דָּגוֹן, עַל-מִפְתַּן דָּגוֹן--בְּאַשְׁדּוֹד: עַד, הַיּוֹם הַזֶּה

ספר שמואל א' ה', ב-ה)

האל דגון מוזכר גם בספרים החיצוניים[4], וכן בכתביו של יוספוס פלביוס, "קדמוניות היהודים", שבו נזכר מקום בשם "דגון" בקרבת יריחו.

השם והסמל בימינועריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הערך דגון, אנציקלופדיה מקראית, כרך ב, עמ' 264.
  2. ^ פרק י"ט פסוק כ"ט.
  3. ^ פרק י' פסוק ט'.
  4. ^ ספר מקבים א' י"א, 4.