פתיחת התפריט הראשי

דָּגוֹן (או דגן) הוא אל הדגן והחקלאות במיתולוגיות האמורית, האבלית והאוגריתית, וכן האל הראשי של הפלשתים. באוגריתית נקרא האל בשם דגנו, באכדית בשם דאדגאנה או דאגונה, ובמיתולוגיה המסופוטמית בשם דגן.

דָּגוֹן
Dagon1.jpg
אינטרפרטציה מודרנית לדמותו של דגון, בדמות דג
אל הדגן והחקלאות, האל הראשי של הפלשתים
תרבות המיתולוגיות האמורית, האבלית והאוגריתית, ובתרבות פלשתית

מקור השםעריכה

מקור השם במילה "דגן" שהייתה מקובלת בכל השפות השמיות, או לחלופין במילה "דג", אולם אין ודאות לגבי מקור גזרון השם דגון. בלשונות הודו-אירופאיות קיים שורש שמני דומה ל'דגן' השמי, ופירושו 'ארץ, אדמה'. בלשונות האזור מופיע שורש זה כ : (chton - χθών) [1] ביוונית ו כ - tekan בחיתית, ובשפות הודו-איראניות - (dʰéǵʰōm -דהגום) [2][1] ,השם דגון מתקשר מילולית למילה דג, בדומה לשם העיר צידון - הנגזר מהמילה ציד, וכדומה. שמו היווני של דגון, "odakon", נוצר כאשר ברוסוס הכלדוני עירב את דמותו של "אואנה" (האל המסופוטמי שחזותו נראית כדג) עם שמו של דגון. בתקופה קדומה סימל דגון את הים, הנהרות ועושר הדגה שבתוכם, וייתכן שתפוצתו של דגון קשורה לים, לנהרות למסחר ולתעבורה הימית הקדומה, שכן מכתבי אל-עמארנה מעידים על יחסי גומלין תרבותיים בין הפרתיים לתרבויות המסופוטמיות שעל החידקל, ובין תרבויות מצרים למערב אסיה.

'דגן' - האנציקלופדיה היהודית

אזכורים קדומיםעריכה

שמו של דגון מופיע לראשונה בתעודה משנת 2,500 לפני הספירה לערך, בכתבי המארי שבסוריה.

באבלה שבסוריה התגלתה כתובת משנת 2,300 לפני הספירה לערך בה מוזכר דגון כאל הראשי של העיר וכ"ראש האלים" (BE-DINGIR-DINGIR), "אשתו" מאוזכרת כאלה "בלאטו", ופירוש שמה "גבירה". מקדשם נקרא אי-מול, שמשמעו "בית הכוכב". שמו של דגון ממשיך להופיע גם בשמות פרטיים של אכדיים באבלה.

למרות מיעוט האזכורים אודותיו, הייתה הפנייה לדגון בתואר הכבוד "אדון" - "belu" ובתואר אדון-תותול. לדגון הוקדשו פסטיבלים, מקדשים, ואף רובעי עיר.

ניצחונותיו של סרגון בצפון ובמערב מסופוטמיה הוקדשו לדגן, וסרגון סגד לו בעיר תותול.

במבוא לחוקי חמורבי מתואר חמורבי כ"כובש היישובים לאורך הפרת בעזרת האל דגן".

השם מוזכר בתעודה נוספת משנת 1,900 לפני הספירה לערך, שנכתבה בידי הספרן אתור אסדואו מחצר המארי ומושל נאהור (העיר נחור שבתנ"ך). בעיר הממלכה תרקה נמצא מקדש לאל דגן, שהיה האל המרכזי של העיר[2]. העיר תותול הייתה מרכז דתי גדול המקודש לאל דגן, המוזכר שם כאחד האלים הראשיים של האמורים היושבים באזור מסופוטמיה עילית.

באוגרית התגלה מקדש לדגן משנת 1,300 לפני הספירה לערך, והוא נחשב האל השלישי בחשיבותו מבין אלי העיר (אחרי אל ואחרי בעל).

דגן מוזכר גם בטקסטים שומריים ואכדיים, ומתואר כאל לוחם ומגן (לעיתים מזוהה עם אנליל). בטקסטים אלה הוא מלווה באלה "שאלה" (המזוהה לפעמים עם נינליל). במקורות אחרים נקראה בת לווייתו של דגן בשם סאלאסה, או אישרה. דגון מופיע בשירת האלה ניקל (נינגל - "מלכה" בשומרית), ובלוחות שירה אוגריתית שנמצאו בבניין שעמד בין מקדשי הבעל עולה שלמרות תפקידו המועט בעלילה מהווה דגון חלק בלתי נפרד מהמיתולוגיה הכנענית. ישנם חוקרים המעלים את האפשרות שדגן הוא אביו של האל ירח. תעודות אחרות, מועטות במספר, מזכירות את דגן כאביו של בעל, המכונה bn dgn ,htk dgn. בפענוח מכתבי אל-עמארנה חוקרים עמדו על הסינקרטיזם התרבותי שבין תרבות הפרתים לבין תרבויות מערב אסיה ומצרים העתיקה

באוגרית נמצאו רשימות מנחה לדגון : KTU 6.14 ; KTU6.13

KTU 6.13:

  • skn . d š'lyt - האסטלה שטריאלי (המלכה)
  • tryl . l dgn . pgr - מקדישה לדגן מהמתים
  • [š]w alp a akl - מנחת כבשה ושור.

KTU 6.14 :

  • pgr . d š'lyt - הפגר שעוזני
  • 'zn . l dgn . b'lh - מקדיש לדגן,אדונו
  • š w a]alp b mhrtt - מנחת כבשה ושור.

בתעודות אלה דגן מתואר כ "bel pagre" -בעל פגר, וכנראה שבפולחנו היו יסודות של פולחן אלוהות שאול, באוגרית דגן נמצא שלישי בהיררכית האלים אחרי אל ו איליב ,אך לפני האל בעל, חוקרים משערים שבאוגרית היו שני מקדשים, האחד לבעל והשני לדגן , העובדה שכינויו של דגן על פי מסורת אוגריתית הוא: "dgn ttl" הביא את החוקרים להניח שמסורות אוגריתיות אודות דגן המשיכו מסורות קודמות שהגיעו ממארי

תפקידו המועט של דגון במיתולוגיית בעל משקפת את הופעתו המאוחרת יחסית של דגון בסוריהשירה אוגריתית דגן מופיע כאביו של בעל בסמיכות לאל שגם מזוהה כאביו של בעל חוקרים הציעו שהסיבה לכך נעוצה שדגן עבר תהליך של סינקרטיזם עד שברבות הימים זוהה כאל, אולם פתרון זה נראה בעייתי נוכח העובדה שפולחנם של שני האלים נערך בתקופת זמן מקבילה ובנפרד.

על הסרקופג של אשמונעזר השני שהתגלה בקרבת העיר צידון ותוארך למחצית הראשונה של המאה ה-5 לפנה"ס לערך, נכתב: "אדון המלכים נתן לנו את דור ואת יפו, ארצות דגון, אשר בשפלת השרון".

פולחן דגן נקשר לעיתים עם נביאים בעלי אישיות הגובלת באקסצנטריות; במצבי אקסטזה היה הנביא מקבל מסרים מן האלוהות, ומעבירם למלך.

אזכורים תנ"כייםעריכה

 
דָגוֹן נֹפֵל לְפָנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן ה'.
תחריט משנת 1838, ספריית העיר ניו יורק

על פי הכתוב בספר יהושע[3], מקום בשם "בית דגון" מצוי היה בשטח נחלת שבט אשר. בספר שופטים מתוארת השמדת מקדש דגון שבעיר עזה על ידי שמשון.

לאחר ניצחון הפלשתים על שאול מקדש דגון מופיע בבית שאן :

וַיָּשִׂימוּ אֶת-כֵּלָיו בֵּית עַשְׁתָּרוֹת וְאֶת-גְּוִיָּתוֹ תָּקְעוּ בְּחוֹמַת בֵּית שָׁן;

ספר שמואל א ל"א, י)

מקדשו של האל דגון בעיר אשדוד מוזכר בספר שמואל בסיפור שביית ארון הברית:

וַיִּקְחוּ פְלִשְׁתִּים אֶת-אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וַיָּבִאוּ אֹתוֹ בֵּית דָּגוֹן; וַיַּצִּיגוּ אֹתוֹ, אֵצֶל דָּגוֹן. וַיַּשְׁכִּמוּ אַשְׁדּוֹדִים, מִמָּחֳרָת, וְהִנֵּה דָגוֹן נֹפֵל לְפָנָיו אַרְצָה, לִפְנֵי אֲרוֹן ה'; וַיִּקְחוּ, אֶת-דָּגוֹן, וַיָּשִׁבוּ אֹתוֹ, לִמְקוֹמוֹ. וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר, מִמָּחֳרָת, וְהִנֵּה דָגוֹן נֹפֵל לְפָנָיו אַרְצָה, לִפְנֵי אֲרוֹן ה'; וְרֹאשׁ דָּגוֹן וּשְׁתֵּי כַּפּוֹת יָדָיו, כְּרֻתוֹת אֶל-הַמִּפְתָּן--רַק דָּגוֹן, נִשְׁאַר עָלָיו. עַל-כֵּן לֹא-יִדְרְכוּ כֹהֲנֵי דָגוֹן וְכָל-הַבָּאִים בֵּית-דָּגוֹן, עַל-מִפְתַּן דָּגוֹן--בְּאַשְׁדּוֹד: עַד, הַיּוֹם הַזֶּה

ספר שמואל א' ה', ב-ה)

ובספר שופטים כשסרני הפלשתים הערימו ולכדו את שמשון

וְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים, נֶאֶסְפוּ לִזְבֹּחַ זֶבַח-גָּדוֹל לְדָגוֹן אֱלֹהֵיהֶם--וּלְשִׂמְחָה;

ספר שופטים ט"ז, כ"ג)

יש המפרשים גם את דברי הנביא צפניה כמתייחסים לפולחן דגון

וּפָקַדְתִּי עַל כָּל הַדּוֹלֵג עַל הַמִּפְתָּן בַּיּוֹם הַהוּא הַמְמַלְאִים בֵּית אֲדֹנֵיהֶם חָמָס וּמִרְמָה.

— צפניה א' ט'


פולחנו של דגון נמשך גם אל תוך התקופה ההלניסטית בארץ ישראל, האל דגון מוזכר גם בספרים החיצוניים, כשיונתן הוופסי (חשמונאי) שורף את מקדש דגון שבאיזוטוס (אשדוד)

  • בספר מקבים א ,י ; פ"ג -פ"ד:

"והפרשים נפוצו בעמק וינוסו אשדודה ויבואו לבית דגון היכל אלילם להינצל: וישרוף יונתן את אשדוד ואת הערים אשר סביבותיה וייקח את שללן ואת היכל דגון ואת אשר נסו אליו שרף באש:"

  • ובספר מקבים א ,י"א ; ד':

"וכאשר קרב אל אשדוד הראו לו את מקדש דגון הנשרף ואשדוד וסביבותיה שוממות והגויות מושלכות ואת הנשרפים אשר שרפו במלחמה כי עשו מהם תלים בדרכו:"

דגון מאוזכר גם בכתביו של יוספוס פלביוס, בספר "קדמוניות היהודים", שבו נזכר מקום בשם "דגון" בקרבת יריחו.

השם והסמל בימינועריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ https://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_54.8.pdf
  2. ^ הערך דגון, אנציקלופדיה מקראית, כרך ב, עמ' 264.
  3. ^ פרק י"ט פסוק כ"ט.