דליה יאירי
דליה יאירי דולב (23 בנובמבר 1936 – 7 ביוני 2024) הייתה עיתונאית ואשת תקשורת, סופרת ומשוררת ישראלית.
 | |
| לידה |
23 בנובמבר 1936 תל-אביב, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה |
7 ביוני 2024 (בגיל 87) רמת השרון, ישראל |
| מדינה |
ישראל |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה העברית בירושלים |
| שפות היצירה |
עברית |
| תקופת הפעילות | 1962–2024 (כ־62 שנים) |
| בן או בת זוג | |
  | |
ביוגרפיה
עריכהיאירי נולדה בתל אביב כבתם הבכורה של סימה לבית גינגיס, ילידת בסראביה שעלתה לארץ ישראל ב-1921, ויעקב צִדְקוֹני (רֶכטמַן), יליד סוחצ'וב שעלה ארצה ב-1924, פקיד, אספן אתנוגרפיה ישראלית וחוקר פולקלור ישראלי, ממקימי חברת "ידע עם", ממייסדי "ייווא" לשימור היידיש ומומחה לפולקלור יהודי. היא גדלה בתל אביב עד שנת 1950, כשאז עברה המשפחה בעקבות עבודתו של אביה לירושלים, לשם עברו משרדי הממשלה.
שירתה בצה"ל בנח"ל בהיאחזות נחל עוז. ב-1956, לאחר תום שירותה הצבאי, נישאה לעוזי יאירי.
יאירי למדה עבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בירושלים, ולאחר מכן למדה בקורס הראשון לשדרים ברשות השידור. במהלך לימודיה נולדו שלושת ילדיהם הראשונים, ובהמשך נולדו שניים נוספים.
בשנות ה-60 החלה לעבוד ברשות השידור במערך האקטואליה.
בשנת 1975 נהרג בעלה עוזי בפריצה למלון סבוי. בסוף שנות ה-70 נישאה בשנית, לערן דולב, רופא פנימי, אז סגן קצין רפואה ראשי ולימים קצין רפואה ראשי.
בשנת 1984 הצטרפה אליו כשנשלח לארצות הברית מטעם צה"ל לשתי שנות הוראה כפרופסור בבית הספר לרפואה של משרד ההגנה האמריקאי. בתקופת שהותה שם למדה צרפתית, תקשורת ויחסים בינלאומיים. בשובה מארצות הברית בשנת 1986 חזרה לעבוד בקול ישראל כעורכת ראשית, כמגישת יומן השבוע ברשת ב', ובמקביל הנחתה את התוכנית "הכל דיבורים" יחד עם רזי ברקאי.
בשנת 1993 הזמין אותה ראש הממשלה יצחק רבין להשתתף בטקס החתימה על הסכמי אוסלו בוושינגטון.
בשנים 1994-2002 הגישה את תוכנית האקטואליה "עניין אחר" ברשת ב' של קול ישראל. בתוכנית זו שמה יאירי דגש על נושאי אלימות במשפחה ותאונות דרכים. מייד אחר כך נסעה לחצי שנה ללונדון.
בשנת 1998 הוזמנה על ידי הנהלת השדולה היהודית למען ישראל בארצות הברית, איפא"ק, לפתוח את הוועידה השנתית שלה, והייתה לאישה הראשונה שהוזמנה לאירוע זה. יאירי שמה דגש בנאום הפתיחה שלה על הצורך בשיתוף פעולה בין יהדות ארצות הברית, הממשל האמריקאי וישראל לקירוב השלום, ודיברה על מלחמת ששת הימים כנקודה מכוננת בסכסוך הישראלי פלסטיני, כאשר השטחים שנכבשו במלחמה היו עבור חלק מהעם התגשמות של חזון גאולה, ולחלק מהעם יצרו תחושה שהם פיקדון זמני שבתמורתם יושג שלום.
מאז עזיבתה את קול ישראל פרסמה ספרי שירה, הראשון - "בואו ימים מפוייסים" מכיל שירים שנכתבו במשך שנים רבות בהן לא רצתה להיחשף בשל היותה בחזית הציבורית. רבים מהספרים האחרים זכו להיות רבי מכר. שירים רבים מושמעים בטקסי זיכרון, ואחרים משמשים להקראה בחתונות ואף נלמדים בבתי ספר ובאוניברסיטה[דרוש מקור].
עסקה בעיקר בכתיבה ובלימוד. עם חמשת ילדיה נמנים האמן יובל יאירי, ומיכל יאירי-דולב, ממארגנות מחאת הדגלים השחורים.
ספרים
עריכה- סדרת אינכזה; כתבה דליה יאירי; צייר אבנר כץ, תל אביב: שבא (ספרית מעריב: מועדון קוראי מעריב), 1981. (לילדים)
- דליה יאירי-דולב, אמא של חייל; צייר אבנר כץ, תל אביב: כפל, תשמ"א 1981. (חוויות של אמהות לחיילים)
- רונית לב-ארי, דליה יאירי, אסור להרים ידיים!: נשים מוכות בישראל; עריכה: שפרה רווה, רמת גן: קשת, תשנ"ו 1996.
- בואו ימים מפויסים: שירים, ירושלים: כרמל, תשס"ז 2006.
- תזמורת בגוף יחיד: שירים, ירושלים: כרמל, תשס"ט 2009.
- זמן, חמדה וערפל: שירים, ירושלים: כרמל, תשע"ב 2012.
- כצפור במעופה: שירים, הוצאת כרמל, 2017
- על שפת עצמי, שירים, הוצאת כרמל, 2022[1]
בעריכתה:
- דליה יאירי (הפקה ועריכה), מצאה היונה מנוח לכף רגלה: מנחם דגלי, 1937–1998, [תל אביב?: חמו"ל], 1998.
קישורים חיצוניים
עריכה
- דליה יאירי, דף שער בספרייה הלאומית
- דליה יאירי, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- דליה יאירי, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- דליה יאירי באתר חדשות מחלקה ראשונה
- רשימת הפרסומים של דליה יאירי, בקטלוג הספרייה הלאומית
- מרדכי חיימוביץ, עניין אחר: שירת דליה יאירי, באתר nrg, 15 באפריל 2009
- הספרים של דליה יאירי, באתר "סימניה"
דליה יאירי, במיזם "סופרים קוראים" של המרכז לספריות וספרות בישראל
יותם ראובני, "כציפור במעופה": הקינה המצמיתה של דליה יאירי לבעלה, עוזי יאירי, באתר הארץ, 10 בינואר 2018- אלי אלון, מתה אשת הרדיו דליה יאירי, באתר News1 מחלקה ראשונה, 9 ביוני 2024
הערות שוליים
עריכה- ^ אהרן צ'חנובר, שירתה של דליה יאירי ועל המשותף לה ולמדע, באתר הארץ, 31 במאי 2023