פתיחת התפריט הראשי

יעקב צדקוני

עיתונאי ישראלי

יעקב צִדְקוֹני (רֶכטמַן) (21 בפברואר 1902, סוחצ'וב, מחוז ורשה, פוליןכ"ה בשבט תשל"ג, 28 בינואר 1973, ירושלים) היה אספן אתנוגרפיה ישראלית וחוקר פולקלור ישראלי, ממקימי חברת "ידע-עם" לפולקלור יהודי.

יעקב צדקוני
Yaacov Rechtman (cropped).jpg
יעקב רכטמן, 1928
לידה פברואר 1902 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1973 (בגיל 70 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע עיתונאי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

צדקוני נולד בשנת 1902 בסוחצ'וב, במחוז ורשה שבחבל פולין גדול, בשם יעקב רכטמן, בנם של איטה לבית פינקלשטיין ור' אברהם רכטמן (רעכטמאן), סוחר. התחנך ב"חדר", בבית ספר של רשת "תרבות" העברית בעירו ובגימנסיה בעיר פלוצק. אחר כך למד במכון לכלכלה ולמסחר בוורשה בירת פולין, וב-1920 החל לעבוד בעיר בפקידות.

בנעוריו פעל בתנועות נוער ציוניות, ובבגרותו היה חבר "צעירי ציון" וראש קבוצת עלייה של "החלוץ" בוורשה. כציוני, שאף לעלות לארץ ישראל, ובשנת 1921 קיבל סרטיפיקט, אך עלייתו עוכבה על רקע מאורעות תרפ"א. ב-1923 הבריח את גבול פולין–רומניה, והתגורר כחצי שנה בעיר צ'רנוביץ באופן בלתי חוקי, יחד עם עוד כ-500 יהודים שביקשו לעלות ארצה. לבסוף הגיע לארץ ב-1924, בימי העלייה הרביעית, בזכות תעודת פליט מאוקראינה.

עם עלייתו עבד בחקלאות ובסלילת כבישים במושבות מנחמיה, יבנאל ובית גן. לאחר מכן גר ברמת גן (19251927), ושם המשיך בעבודתו. היה חבר ועד הפועלים, ריכז בו את ענייני התרבותה והיה ממייסדי הספרייה הציבורית במושבה. ב-1928 עבר לתל אביב, ובה גר 22 שנה, עד שבשנת 1950, כאשר עברו משרד הממשלה לירושלים, עבר לשם כפקיד ממשלתי. התגורר בירושלים עד מותו.

את דרכו הספרותית והמחקרית החל טרם עלייתו, כאשר ערך והוציא בשנת 1923 מאסף ספרותי בפולנית בשם Młoda Sztuka ("מלודה שטוקה", 'אמנות צעירה'). עם ייסוד ייִוואָ (המכון המדעי היהודי) בווילנה ב-1925 פעל צדקוני במסגרתו. ב-1946 מונה כבא-כוחו של המכון בארץ. כשנוסד עיתון "דבר ב-1925 החל לכתוב בו: תחילה דיווח על המתרחש ברמת גן, ולבסוף המיר את עבודת הכפיים בעיתונאות, והיה לכתב הנודד הקבוע של העיתון בעשר השנים הראשונות לקיומו, עד 1934. הוא הביא מאות ידיעות ורשמים מרחבי הארץ, בפרט מיישובי דרום יהודה והשרון. בשנת 1933 היה שותף לשמואל אייזנשטדט ואברהם אהרוני בייסוד הארכיון של תנועת העבודה בתל אביב.

בשנים 19341942 עבד כמזכיר המחלקה החקלאית של האיגוד למען תוצרת הארץ, ובמסגרתו נאבק נגד התוצרת הגרמנית והערבית. בעקבות זאת דן אותו ב-1938 מושל מחוז לוד למעצר בית אדמיניסטרטיבי בן שלושה חודשים, יחד עם עסקן האיגוד התעשיין ד"ר שמואל אריאל ועוד ארבעה מעובדי האיגוד, בהם הפעיל משה חלוץ[1] ומנהל המחלקה החקלאית שמעון קושניר.[2]

בשנת 1942 היה שותף ליום-טוב לוינסקי ונחום סלושץ בייסוד חברת "ידע-עם" לאתנוגרפיה ופולקלור יהודיים. תחילה התמנה כמנהל המחלקה לפולקלור, בשנים 19451948 שימש כמזכיר הכללי. במשך שנים רבות נבחר לוועד המנהל של החברה, והשתתף בקביעות בכתב העת שהוציאה. בשנת 1948 ארגן את הכינוס הארצי הראשון של הפולקלוריסטים בישראל, שהתקיים בטבריה.

במשך כל שנותיו בארץ התמיד באיסוף דברי דפוס – הן עיתונים, חוברות וקבצים, הגדות של פסח וכדומה, והן חומרי אפמרה כאיגרות שנה טובה וכרטיסי ברכה לחגים ומועדים אחרים, הזמנות לשמחות משפחתיות ועוד. הבולט באוספיו היה אוסף של הספרות ההיתולית הארצישראלית החל בשנת תרס"ט, על כל סוגיה – אוסף ממוין ומקוטלג של פרסומי בדיחות בעיתונים, חוברות וסדרות הומוריסטיות, קובצי קריקטורות וספרי עיון. צדקוני ניהל רישום ביבליוגרפי של ספרות זו, והתאמץ לגלות את שמותיהם של כל עורכיה ומחבריה (בהם כותבים ידועים), שעל פי רוב הסתתרו מאחורי כינויים שונים. אוסף חשוב נוסף הוא אוסף שירי עם (שירים שהושרו) פרי עטם של אלמונים החל מתקופת העלייה השנייה.

גצל קרסל מעיר כי צדקוני "היה חסר כשרון הכתיבה, ועל כך דאב כל חייו, וכן היה חסר אותן למדנות ובקיאות של [יום-טוב] לוינסקי. אולם חסרונות אלה השלים בחיבה לאין מצרים לנושאי עיסוקיו, שעל ידה הגיע לאיסוף חומר, שדומני כי אין הוא בנמצא בשלמות כזו בשום מקום בעולם".[3]

חלק מהמוצגים שאסף העניק במתנה לעשות מוסדות תרבות (ספריות ציבוריות, ארכיונים, מוזיאונים) בארץ ובחו"ל.

חלק קטן מעבודותיו ומאוספיו פורסמו בכתבי העת "רשומות", "ידע עם", "סיכות", "די גאלדענע קייט", "ייווא בלעטער", "יידישע שפראך", "יידישער פאלקלאר" ועוד.

יעקב צדקוני נפטר בסוף חודש ינואר 1973, לאחר אשפוז בבית החולים הדסה. נקבר בבית העלמין בהר המנוחות.

צדקוני ביקש להתקין ביבליוגרפיה של ספרות ההומור שאסף, ובסוף ימיו אף קיבל מנשיא המדינה זלמן שזר סכום כסף ניכר למטרה זו, כאות הוקרה לפועלו. הוא החל ברישום החומר, אך לא הספיק לסיימו לפני מותו. כעשור לאחר פטירתו פרסם גצל קרסל את הרשימה הביבליוגרפית לספרות ההיתול מאוספו של צדקוני, בשם "אוצר ספרות ההומור, הסאטירה והקריקטורה בארץ-ישראל" (תל אביב תשמ"ד).

אוסף ההומור של צדקוני נתרם על ידי משפחתו למרכז לחקר הפולקלור באוניברסיטה העברית בירושלים. את הטיפול בו מרכזת פרופ' גלית חזן-רוקם. ארכיונו, ובו אוסף שירי עם יהודיים (רובם רשומים בכתב ידו), שמור במחלקה למוזיקה של הספרייה הלאומית.

משנת 1931 ועד מותו היה נשוי לסימה גינגיס, ילידת בסרביה, שעלתה לארץ ישראל ב-1921. לזוג נולדו שתי בנות: דליה יאירי ונורית שלגי.

בתו דליה יאירי היא עיתונאית, עורכת ומגישה ברשת ב' של קול ישראל, סופרת ומשוררת. היא אלמנתו של אלוף-משנה עוזי יאירי (מפקד סיירת מטכ"ל ומפקד חטיבת הצנחנים, שנהרג במהלך הפריצה למלון סבוי), אם לחמישה, ונשואה לפרופ' ערן דולב, רופא פנימי, לשעבר קצין רפואה ראשי בצה"ל.

מאמריועריכה

  • 'מה שרו בארץ ישראל בראשית העלייה השלישית?', ידע עם (1955), עמ' 151–152. (טקסטים של שבעה שירים, המלווים בהערות)
  • 'כרטיסי ברכה לראש השנה', מחניים (תשכ"ב) (מסכת ס’ לימים נוראים), 2–9. (מנהג כרטיסי הברכה לראש-השנה לאורך השנים מאז מלחמת העולם השנייה, בארץ ובחוץ לארץ)
  • 'שירי עם ושירי יין', מחניים קד (תשכ"ו) ‬("לימי הפורים").
  • 'וועאטלעך און שפריכווערטער וועגן רעדן און שווייגן', יידישע שפראך 26 (1966), 47-51. (ביידיש)

פרסומים מאוספיועריכה

  • קטלוג תערוכת דע את מועדיך: פורים תשי"ז, 50 שנות עתונות היתולית לפורים בישראל (מתוך אוספו הפרטי של יעקב צדקוני), תל אביב: עירית תל אביב-יפו – המחלקה לחנוך ולתרבות, משרד הדתות – המחלקה להווי דתי, החברה הישראלית לפולקלור ולאתנולוגיה ידע עם, תשי"ז.
  • תערוכה של כרטיסי ברכה לראש השנה; מאספו של יעקב צדקוני, ירושלים: מרכז תרבות העמים לנוער, תשכ"ב.
  • ג. קרסל, אוצר ספרות ההומור, הסאטירה והקריקטורה בארץ-ישראל: רשימה ביבליוגרפית לספרות ההיתול מאוספו של יעקב צדקוני ז"ל, בצירוף פיענוחי הפסידונימים של העורכים והמחברים; מבוא: דב סדן; נספחות: שני מחקרים מאת א. ר. מלאכי על תולדות ספרות ההיתול בארץ ישראל ובחוץ לארץ, תל אביב: מזכרת, תשמ"ד.

לקריאה נוספתעריכה

  • גצל ‬קרסל, 'שני חוקרי-פולקלור (עם הסתלקותם של ד"ר יום-טוב לוינסקי ויעקב צדקוני)', הדאר נב (תשל"ג), 279–280.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה