ליטני

נהר ליטני (בערבית: نهر الليطاني נהר א-ליטאני; בלטינית: Leontes) הוא הנהר הגדול בלבנון ואורכו 170 ק"מ. הנהר מתחיל לזרום בסביבת בעלבכ, ממשיך לכיוון דרום מערב, דרך בקעת הלבנון, בין הר הלבנון לבין הרי מול הלבנון, עד סביבת מרג' עיון שליד גבול ישראל–לבנון, שם פונה הנהר מערבה (במה שמכונה "ברך הליטני") ונשפך לים התיכון צפונית לצור.

נהר ליטני

זרימת הליטני צפונית ל"ברך" הליטני
זרימת הליטני צפונית ל"ברך" הליטני
אורך	170 ק"מ
ספיקה ממוצעת	29 מ"ק לשנייה
אגן ניקוז	2,290 קמ"ר
מוצא	אזור בעלבכ בבקעת הלבנון
שפך	הים התיכון
מדינות באגן הניקוז
מסלול הליטני בלבנון

נהר ליטני בדרום לבנון

תוואי הנהר

מקורות הנהר

שטחו של אגן הניקוז של הנהר הוא 2,290 קמ"ר, והוא כולל את כל בקעת הלבנון, השיפולים המזרחיים של דרום הרי הלבנון והשיפולים המערביים של דרום הרי מול הלבנון.

הקטע הראשון - זרימה דרומה

זהו הקטע העיקרי של הנהר, שמתחיל באזור בעלבכ, ועובר רובו דרך בקעת הלבנון. במהלכו הופך הנהר לאגם – אגם קרעון. זהו אגם מלאכותי ששטחו 11 קמ"ר, שנוצר עקב סכר, שהוקם בשנים 1959–1965. קטע זה מסתיים ב"ברך" הליטני באזור מרג' עיון סמוך למצודת הבופור.

"ברך" הליטני

"ברך" הליטני הוא הכינוי לעיקול בסיום הזרימה דרומה, ליד מצודת הבופור, שבו הנהר משנה את כיוונו וממשיך לכיוון מערב, זהו העיקול הקרוב ביותר לגבול ישראל–לבנון – כ-4 ק"מ בלבד.

הקטע האחרון - זרימה מערבה

הקטע האחרון של הליטני נקרא גם בשם "אל-קאסמיה" (בערבית: القاسميه), והוא נשפך אל הים התיכון, צפונית לעיר צור. רובו של קטע זה מרוחק מגבול ישראל–לבנון מרחק של כ-29 ק"מ.

מי הנהר והשימוש בהם

ספיקת הנהר 920 מיליון מ"ק בשנה של מים מתוקים ברמה גבוהה. כחצי מהמים מנוצלים עד לברך הליטני, בעיקר באמצעות מפעלי ההשקיה והמפעל ההידרואלקטרי הקשורים לאגם קרעון. באזור ברך הליטני זורמים כ-480 מיליון מ"ק בשנה. בקטע שלאחר ברך הליטני (אל-קאסמיה) מנוצלים עוד כ-125 מיליון מ"ק בשנה להשקיה, והיתר (כ-355 מיליון מ"ק בשנה) נשפכים לים התיכון.

מקור השם

לפי ההשערה של התאולוגים Bart Denton Ehrman ו-Robert McNair Price, נהר הליטאני נקרא על שם לוטן, דרקון או נחש בעל שבעה ראשים, משרתו של האל ים במיתולוגיה כנענית. הנהר המתפתל דרך הבקאע כמו נחש, הזכיר לתושבים כנענים את הדמות מהמיתוס.

בלטינית וביוונית הנהר נקרא לאונטס (בלטינית Leontes וביוונית Λέοντες) שפירושו אריות.

היסטוריה

הליטני היה הגבול הטבעי שמנע מהממלכה הסלאוקית להתפשט אל השטח שהיה בשליטת בית תלמי.

ביוני 1941 התרחש על גדות הנהר הקרב בנהר הליטני, כאשר כוחות קומנדו בריטיים וחיילים מיחידות אוסטרליות תקפו את הכוחות הצרפתים של ממשלת וישי.

נהר הליטני וארץ ישראל

בנקודה הקרובה ביותר למדינת ישראל זורם הליטני כ-4 ק"מ מגבולה, קרוב מאוד לשניים ממקורות הירדן (תרשים 2):

• נחל עיון כ-3 ק"מ מהליטני באזור העיירה מרג' עיון.
• נחל שניר (חצבאני) כ-5 ק"מ מהליטני באזור הכפר כאוכבה.

בעת העתיקה

גבול הנחלה של שבט אשר הגיע עד העיר צור, וקיימת סברה שעד לליטני, הנשפך לים סמוך מאוד לצור. ייתכן וגם נחלת שבט נפתלי הגיעה עד לאזור "ברך" הליטני.

במשנה מוזכר "הנהר" כאחד מגבולות ארץ ישראל – לצורך גבול קיום מצוות התלויות בארץ:

וכל שהחזיקו עולי מצרים, מכזיב ועד הנהר ועד אמנה

— משנה, מסכת שביעית, פרק ו', משנה א'

"הנהר" = פירוש מקובל מסביר שזהו חלקו של נהר הליטני הנקרא "אל-קאסמיה".

קהילת צור הסמוכה לליטני נהגה שלא לקיים יום טוב שני של גלויות החל על יהודי חוץ לארץ בלבד^{[דרוש מקור]}.

בתקופת המנדט הבריטי

ערך מורחב – גדר הצפון#רקע היסטורי

הסכם סייקס–פיקו ביו בריטניה לבין צרפת (1916) הותיר בצד הצרפתי חלקים נרחבים מהגליל של היום, ואת כל הליטני. לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, בריטניה לא ראתה עצמה מחויבת להסכם זה, ומדיניותה הרשמית הייתה הצהרת בלפור (1917) – "בית לאומי" לעם היהודי בארץ ישראל.

בשנת 1919, לקראת אישור המנדט הבריטי, הציגה התנועה הציונית בראשות חיים ויצמן תוכנית לממשלת בריטניה, ובה הנהר ליטני משמש כגבולה הצפוני של ארץ ישראל – עד 25 מיילים צפונית ל"ברך" הליטני, כ"דרישה מינימלית הכרחית למימוש הבית היהודי הלאומי". היה זה במידה רבה פרי המלצת שמואל טולקובסקי – מראשי הפרדסנים בארץ ופעיל ציוני נודע. טולקובסקי טען שיהיה קל יותר למוסלמים שמדרום לליטני להתחבר עם המוסלמים בארץ ישראל, ופחות לנוצרים שמצפון לליטני. גם הוא הדגיש את העובדה שהיהודים הגרים בצור רואים את עצמם כחלק מתושבי ארץ ישראל, ואינם חוגגים יום טוב שני של גלויות.

ההצעה זכתה אמנם לתמיכת נשיא ארצות הברית וודרו וילסון, אך ראש ממשלת בריטניה, לויד ג'ורג', החליט להיצמד לכתוב בתנ"ך מספר פעמים על גבולות ארץ המובטחת: "מדן ועד באר שבע", ובהסכם החדש בין בריטניה לצרפת (1921) נקבע הגבול החדש – אותו גבול הקיים היום בין ישראל ללבנון – ולפיו נהר ליטני נמצא כולו בשטחה של לבנון.

גם לאחר סימון הגבול, היו שהמשיכו לראות בתקופת המנדט את נהר ליטני כחלק מארץ ישראל. כך למשל, באותה תקופה נוצרו תוכניות מוקדמות להשקיית הנגב (תוכנית בלאס, תוכנית הייס) שהביאו בחשבון שימוש בחלק ממי הליטני במסגרתן.

גם אברהם ברוור בספרו "הארץ" משנת 1929 קובע כי גבולה של הארץ מצפון הוא בקעת עיון, וממערב לה נהר קסימיה (הוא הליטני). הליטני, על פי ברוור, נזכר במשנה, והיו יהודים בחצביה שהיו קוברים את מתיהם בבקעת עיון שכן זו הייתה אדמת ארץ ישראל.

לאחר הקמת מדינת ישראל

בסוף מבצע חירם, לקראת סיום מלחמת העצמאות, צבא ההצלה שהובס ונהדף מהגליל, פוצץ את הגשרים על הנהר והתמקם לאורכו, בחושבו שצה"ל ימשיך לתוך לבנון.

בשנות החמישים היו כוונות של ראש ממשלת ישראל דוד בן-גוריון ושל הרמטכ"ל משה דיין לכבוש את הליטני, כדי לנצל את מימיו. הכוונות לא יצאו לפועל.

בשנת 1953 החלה ישראל לבנות את מוביל המים הארצי, מה שגרם למתיחות צבאית רבה עם מדינות ערב. נשיא ארצות הברית אייזנהאואר שלח את נציגו אריק ג'ונסטון לתיווך. ישראל הציעה אז להגדיל את כמות המים בירדן, על ידי חיבור הליטני אל מקורות הירדן. ניסיון התיווך נכשל.

במבצע ליטני בשנת 1978, חדר צה"ל ללבנון עד לנהר הליטני, וסילק את כוחות אש"ף אל מעבר לנהר הליטני.

במבצע שלום הגליל בשנת 1982 כבשה ישראל חלקים נרחבים מהליטני, כולל את אגם קרעון. ב-1985 צה"ל נסוג מרוב השטחים בהם שהה ועזב את הליטני, למעט אזור "ברך" הליטני שנותר ברצועת הביטחון, אזור שצה"ל וצד"ל שלטו בו עד שנת 2000.

במלחמת לבנון השנייה בשנת 2006 אישרה ארצות הברית לישראל להרחיב את הלחימה עד לליטני, החלטה על כך התקבלה בישראל לקראת סיום הלחימה, אולם בפועל לא הגיעו כוחות צה"ל לליטני.

המחסור במים במדינת ישראל הלך והחמיר עם השנים, אולם ישראל לא נקטה בשום צעד מעשי להשתמש במי הליטני, גם בתקופות שצה"ל שלט על חלקים נרחבים מהנהר, למרות דיווחים ממקורות ערביים על הטיית מי הליטני.

גשרים מעל ליטני

• ג'סר אל-קאסמיה
• גשר טאיר פאלסאי או גשר "6 בפברואר"
• גשר עקיה, מחבר נפת א-נבטיה וסביבת הכפר בינת ג'בייל, הגשר העתיק שנבנה בשנת 1833 נהרס, ונבנה גשר חדש
• גשר חרדלה, נבנה על ידי שלטונות המנדט הצרפתי ב-1920, ב-15 במאי 1948, עם סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל, פוצץ הגשר על ידי פלוגה ב' מהגדוד השלישי של חטיבת יפתח, בפיקודו של איתמר ארבל, על מנת לעכב את הגעת שיירת רכב צבאית, שהייתה אמורה להיות חלק מפלישה לגליל של כח הערבי מלבנון. הגשר שופץ ב-1972, נפגע ב-2006 מהפצצת חיל האוויר הישראלי, נפתח מחדש ב-2007. הגשר מחבר מחוז א-נבטיה ונפת מרג' עיון, ליד הכפרים תיבנית ודיר מימאס.
• גשר קרעון

לקריאה נוספת

• The Litani River of Lebanon - Hussein A. Amery
• The Water Component of the Peace Process Between the Israelis and the Palestinians - Allison Berland

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ליטני בוויקישיתוף

• ליטני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)