הפיגוע ביהוד (1953)

פיגוע טרור פלסטיני במועצה המקומית יהוד בשנת 1953

הפיגוע ביהוד היה פיגוע טרור שביצעו חברי חוליית פדאיון פלסטינית ב-12 באוקטובר 1953, בבית במועצה המקומית יהוד. שלושה מבני משפחת קאניאס, האם סוזאן[1] (בת 39) ושני ילדיה שושנה[2] (בת 3) ובני[3] (בן שנה), נרצחו בפיגוע ובנה הבכור נפצע באורח קל. בעקבות הפיגוע בוצעה פעולת קיביה.

הפיגוע ביהוד
חלק מפיגועי הפדאיון הפלסטיני
תאריך 12 באוקטובר 1953 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום יהוד עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 32°02′11″N 34°53′44″E / 32.036305555556°N 34.8955°E / 32.036305555556; 34.8955
סוג פיגוע תופת
נשק רימון יד
הרוגים 3 עריכת הנתון בוויקינתונים
פצועים 1 עריכת הנתון בוויקינתונים
מבצע חוליית פדאיון
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
שלט רחוב השלושה ביהוד לזכר אם ושני ילדיה שנרצחו בפיגוע חבלני ביהוד באוקטובר 1953 שבעקבותיו הוחלט על פעולת הנקם בקיביה

הפיגוע עריכה

בשעות הערב של יום שני, 12 באוקטובר 1953, חדרה חוליית פדאיון פלסטינית מהגדה המערבית והגיעה ליהוד. באותו זמן ישנו בבית משפחת קאניאס שבקצה רחוב 16 שבעיר, אם המשפחה, שבעת ילדיה וסבתם. אב המשפחה לא שהה באותו זמן בבית, משום שעבד במפעל בנגב וחזר לביתו רק פעם בשבוע. כל הנוכחים בבית לנו באותו החדר. בשעה 1:30 בלילה קרבו המחבלים לבית, והשליכו רימון יד לחדר השינה דרך החלון.

אם המשפחה, סוזאן קאניאס, ושניים מילדיה, בנימין בן השנה וחצי ושושנה בת הארבע, ישנו במרכז החדר. שני הילדים נהרגו מיד, וסוזאן, שנפצעה באורח אנוש וידה נקטעה, מתה מפצעיה בבית החולים. הסבתא וחמשת הילדים האחרים ישנו על מיטה וספה בצד החדר ולא נפגעו, משום שרסיסי הרימון התפזרו לטווח קצר. רק הבן הבכור, שישן סמוך לחלון, נפצע באורח קל.

סמוך לשעה 2 בלילה, נפתחה אש על רכב שנסע בכביש בין לוד לחיפה. הנהג הגביר את מהירותו והצליח להימלט. מאוחר יותר נמצאו על המכונית חמישה קליעים, והנהג דיווח על האירוע למשטרת פתח תקווה. סבורים כי האלמונים שפתחו באש על המכונית הם חברי החוליה שביצעה את הפיגוע ביהוד כמחצית השעה קודם לכן.

עקבות המחבלים הובילו לסביבות הכפר רנתיס, כחמישה קילומטרים צפונית לכפר קיביה.[4] לפי ההיסטוריון בני מוריס, "התקיפה חזרה על דפוס שנשתגר" מאז חודש מאי אותה השנה.[5]

בעקבות הפיגוע עריכה

  ערך מורחב – פעולת קיביה

מפקד הלגיון הירדני, ג'ון באגוט גלאב, חשש מפני פעולת תגמול ישראלית ולכן הציע שגששים ישראלים יעקבו על כלבי גישוש אחר מבצעי הפיגוע בתוך שטח ירדן. הייתה זו הפעם הראשונה שירדן הציעה הצעה שכזאת. אלא שהגשש וכלבו אבדו את העקבות והריח במרחק לא רב מהגבול, סמוך למשטרת רנתיס. בעקבות זאת, הבטיח גלאב שירדן "תעשה כל שביכולתה להעמיד לדין את האשמים, אם הם מצויים בשטח ירדן". ב-14 באוקטובר גינתה ועדת שביתת הנשק ישראל־ירדן את הרצח המשולש, ובאופן יוצא דופן, הצביע הפעם נציג ירדן בוועדה בעד החלטת הגינוי.[5]

אולם כבר בבוקר 13 באוקטובר החליטו ראש הממשלה דוד בן-גוריון (שהיה בתקופה זו בחופשה), הרמטכ"ל מרדכי מקלף, ראש אג"ם משה דיין וממלא מקום שר הביטחון פנחס לבון, לבצע פעולת תגמול קשה בתגובה לפיגוע. הכפר קיביה נבחר כיעד לפעולה. פעולת קיביה לא הובאה לאישור הממשלה, ושר החוץ וממלא מקום ראש הממשלה, משה שרת, לא הוכנס בסוד המבצע.[4]

במהלך פעולת קיביה פוצצו כ-45 בתים ונהרגו כ-60 אזרחים מתושבי הכפר, רובם נשים וילדים. לצה"ל לא היו נפגעים.[6]

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ דף לזכר סוזאן, ב"לעד" – אתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה
  2. ^ דף לזכר שושנה, ב"לעד" – אתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה
  3. ^ דף לזכר בני, ב"לעד" – אתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה
  4. ^ 1 2 בני מוריס, תיקון טעות, עמ' 175–176.
  5. ^ 1 2 בני מוריס, מלחמות הגבול של ישראל, 1949–1956, עם עובד, הדפסה שלישית, 2003, עמ' 274–275
  6. ^ בני מוריס, תיקון טעות, עמ' 176.